פתיחת התפריט הראשי

ברכת הבנים היא ברכה הנהוגה בחלק מקהילות ישראל, בה ההורים (או האב בלבד) מברכים את ילדיהם בליל שבת ובערב יום הכיפורים. ברכה זו היא מנהג שמתועד לראשונה בראשית תקופת האחרונים.

ברכת הבנים

לבן: יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה.

לבת: יְשִׂימֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה.

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

מקור המנהגעריכה

כבר במקרא, בפרשת ויחי, מובא שכשברך יעקב את נכדיו אפרים ומנשה, קבע כי ברכה זו תהיה נוסח קבוע של ברכה בה יברך ההורה את ילדו:

וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: יְשִׂמְךָ אֱלֹוהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה

בראשית פרק מ"ח, פסוק כ'


שבתעריכה

מנהג ברכת הבנים הופיע לראשונה בסוף מאה השש עשרה בספרו של הרב חיים בן בצלאל אחי המהר"ל מפראג, וכך הוא כותב:

ונוהגים העולם שהאב מברך את הבן, וכן הרב את תלמידו, ביום הקדוש הזה, לפי שצינורי הברכות פתוחים בו, ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך[1]. גם יש בו עוד טעם אחר, לפי שדרך האב שכועס תמיד על בנו ומקללו כל ימי השבוע, וכן הרב על תלמידיו, ולכך מקדים לברכו בתחילת השבוע, ומשברכו לא יכול לקללו עוד על דרך ״וברך ולא אשיבנה״[2].

ספר החיים (פרנסה וכלכלה פרק ו)

מנהג זה השתרש בהרבה קהילות ישראל, ומובא גם הרב יוזפא שמש הביא בספרו מנהגי וורמיזא מנהג זה, גם הרב אהרן ברכיה ממודנה בספרו מעבר יבק[3] תומך במנהג זה ומחזק אותו במקורות קבליים, הרב יעקב עמדין גם הביא מנהג זה בסידורו[4] והוסיף שיש לברך בנשיאת ידיים על ראש המתברך כדבריו כתב גם הרב יצחק למפרונטי[5] ולדעתו יש להניח יד ימין על יד שמאל. אולם דעת הגאון מווילנה[6] והרב ברוך הלוי אפשטיין שיש לברך רק עם יד אחת על ראש המתברך מחשש איסור "ברכת כהנים בזר[7]".

יום הכיפוריםעריכה

הרב אפרים זלמן מרגליות[8] והרב אברהם דנציג[9] מביאים שהמנהג הנפוץ לברך את הילדים לפני ההליכה לבית הכנסת.

נוסחיםעריכה

נוסח הברכה הנפוץ הוא:

ישימך אלהים כאפרים וכמנשה.

יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.

השורה הראשונה היא ציטוט מדברי יעקב במעמד המפגש בינו לבין יוסף ובניו (בראשית מח, כ): "וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". השורה הבאה היא נוסח ברכת כהנים כלשונה.

לבנות, במקום השורה הראשונה, מברכים

ישימך אלהים כשרה, רבקה, רחל ולאה.

יש המשנים גם את הפסוקים לאחריהם ללשון נקבה[10]. גרסה זו מושפעת כנראה מדברי העם לבעז במגילת רות (ד, יא), "יִתֵּן ה' אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל".

מקובל להניח את הידיים על ראש הילדים בעת הברכה, בדומה לצורת ברכת יעקב לבני יוסף – מנשה ואפרים.

ברכה זו היא מנהג בלבד. בקהילות גרמניה היו שנהגו שגם האב וגם האם מברכים את הילדים בליל שבת. יש שנהגו שהאב מברך את בנו גם לפני כניסתו לחופה, ולהבדיל, סמוך לפטירתו של האב. במעט קהילות בירך כך המורה את תלמידיו, ובאחרות- רב בית הכנסת את ילדי המתפללים. בני עדות מזרח אחדות נוהגים שהאב פורס את טליתו על כל צאצאיו בשעת ברכת כוהנים, ומברכם.

טעמיםעריכה

הסיבות שהוצעו למנהג זה הן ברובן קבליות.

סיבה טבעית אפשרית למנהג היא המציאות שבה יש חיכוך מתמיד בין בני המשפחה, מה שגורם למריבות וכדומה. דבר זה גרוע מסתם מריבה, משום שזה פוגע לעיתים רבות גם במצוות כיבוד אב ואם ומורא אם ואב. הברכה היא אקט של הבעת מחילה על מעשי הילדים בזמן שחלף. שבת היא זמן המציין את סוף השבוע, יום מנוחה לאחר שבוע פעילות וחיכוכים. יום כיפור הוא יום התשובה היהודי, וככזה ראוי גם כן למטרה זו.

בנוסף ובהתאם לאמור, ביום הכיפורים מקובל באותו מעמד של ברכת הבנים, לבקש מחילה מההורים על כל חטאי השנה החולפת.

תמיהה הלכתית מוכרת על מנהג זה היא שאסור להדיוט לברך בלשונה של ברכת כהנים. תשובות שונות הוצעו לתמיהה זו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז', עמוד א'
  2. ^ ספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק כ'
  3. ^ מעבר יבק (שפתי רננות פרק שלשה וארבעים)
  4. ^ עמודי שמים עמוד שמ"ד. ובסידור בית יעקב הנהגת ליל שבת סעיף ז
  5. ^ אנציקלופדיה פחד יצחק ערך ברכה
  6. ^ סידור הגר"א ח"ב סימן פ"ז
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ח, סעיף א'
  8. ^ מטה אפריים סימן תרי"ט אות ב
  9. ^ חיי אדם סימן קמד,יט
  10. ^ הרב אלי רייף, רב קהילת השחר, מודיעין: "הרוצים לשנות ולברך ברכת כהנים בלשון נקבה יש להם על מה לסמוך, ובפרט אם הם מרגישים שדווקא כך יברכו בכוונה ובחפץ לב, שהרי ברכה צריכה לצאת מעומק הלב ובכוונה. עם זאת, יש מקום רב לברך במטבע שברכה בה תורה, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, ובפרט שלשון זו נאמרה מתחילה לכלל ישראל לזכרים ולנקבות כאחד, והפתרון הפשוט להוסיף לאחר אמירת הפסוקים גם ברכה אישית לכל ילדה וילד כפי צחות לשונם."