ברנרדינו אמיקו
ברנרדינו אמיקו (Bernardino Amico da Gallipoli; 1576–1619) היה נזיר פרנציסקני ששהה בארץ ישראל בשנים 1593–1597 ותיעד בתרשימים ובכתובים את מבני המקומות הקדושים לנצרות בירושלים ובבית לחם.
 | |
| לידה |
1576 גליפולי, סלנטו, פוליה |
|---|---|
| פטירה |
1619 (בגיל 43 בערך)  |
| מדינה |
ממלכת נאפולי |
| ידוע בשל |
איורי מבנים קדושים בארץ ישראל הטפות למסע צלב לארץ ישראל |
| תקופת הפעילות |
1596–1620 (כ־24 שנים) |
| תפקיד | נזיר בשרות משמורת ארץ הקודש |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
  | |
קורות חייו
עריכהברנרדינו אמיקו, על פי כינויו, היה יליד גליפולי (אנ') בחבל פוליה שבדרום איטליה. המידע על אודותיו מצוי רק במה שכתב הוא עצמו בספרו. אמיקו התקדש לנזוּרה במסדר הפרנסציקנים והוסמך לכמורה. ב-1593 הגיע לארץ ישראל ומילא תפקידים שונים במשמורת ארץ הקודש. כשישה חודשים שימש כמפקח על כנסיית המולד בבית לחם וב-1596 מונה על ניהול חלקם של הקתולים בכנסיית הקבר בירושלים. ב-1597 נשלח למצרים למשך כשנה לשמש ככומר של קהילת הסוחרים האירופים בקהיר. אמיקו חזר לאיטליה ב-1598. בתקופת שהותו במזרח עסק במדידות ובאיורים של מבנים מקודשים לנוצרים. אין יודעים מה היו מעשיו אחרי שובו, מלבד הפקת שתי המהדורות של ספרו, "חיבור על תוכניות ותמונות של הבניינים המקודשים בארץ הקודש" (Trattato delle Piante & Imagini de i sacri edificii di Terra Santa).
מדידות, תרשימים ואיורים
עריכהאמיקו עסק בתקופת שהותו במזרח בתיעוד מבנים בירושלים ובבית לחם, שהפרנציסקנים היו מופקדים על שמירתם. התיעוד נדרש, ככל הנראה, לחיזוק זכויותיה של משמורת ארץ הקודש, שכן מעמדה במקומות הקדושים עורער והיה נתון לשרירות לִבּן של הרשויות העותמאניות. בשובו לרומא עובדו המדידות והתרשימים האדריכליים והוכנו לדפוס בידי הצייר אנטוניו טמפסטה.[1] השרטוטים המקוריים של אמיקו לא שרדו. האיורים, שנלוו בתיאורים כתובים, כונסו בספרו שראה אור ברומא ב-1609 בדפוס מדיצ'י (Typographia Medicea).[2] מהדורה זו הודפסה במספר עותקים מצומצם, שנעשו נדירים עוד בזמנם. מהדורה שנייה של הספר הופקה בפירנצה ב-1620[3] בחסות קוזימו השני דה מדיצ'י והוקדשה לו. שער המהדורה מעוטר בשלט משפחת מדיצ'י. עיבוד האיורים והכנת התחריטים נעשו בידי האמן הצרפתי ז'אק קאלו. מהדורה זו שונה מקודמתה בגודל הדפים וגם במערך הפרקים: האיורים הוצמדו לפרקי הכתוב הנוגע להם, ואילו במהדורה הראשונה קובצו האיורים בנפרד מהכתוב. כמו כן נוספו בה איורי אתרים בדרך הייסורים. הספר מכיל שתי מפות שונות של ירושלים: האחת של ירושלים באותה התקופה, שהועתקה ממפת דה אנג'ליס מ-1578; והשנייה – של ירושלים בימי ישו שהתבססה על הכתוב אצל יוספוס.
במדידותיו ובתרשימיו, שנעשו באורח בלתי אמצעי באתרים השונים, ביקש אמיקו ליצור הדמיה של המבנים בקנה מידה מדויק ככל האפשר ועל פי כללי הפרספקטיבה, כמוצהר בכותרת חיבורו.[4] מטרתו, לדבריו, הייתה לאפשר בניית דגמים תלת-ממדיים של האתרים הקדושים. בהתאם לכך צייר את מכלול המבנים של כנסיית המולד ושל כנסיית הקבר בירושלים בפרספקטיבה, בתוכניות קרקע ובחתכים.[5]
פרקי הספר (מהדורת 1620) ערוכים בהתאם למסכת חייו של ישו. שנים-עשר הפרקים הראשונים (כרבע מכלל פרקי הספר) מוקדשים למתחמי כנסיית המולד בבית לחם.[6] בהמשך מוצגים אתרים בדרכו האחרונה של ישו עד כנסיית הקבר, שלחלקיה מוקצים פרקים רבים. בפרקים האחרונים מובאים תיאורי אתרים נוספים, בהם כנסיית העלייה בהר הזיתים, כיפת הסלע בהר הבית (מקומו כביכול של מקדש שלמה), כנסיית סנטה אנה וקבר מרים. בסוף הספר מובאות מפות ירושלים ואחריהן פרק על קברי המלכים. לתיעוד המבנים ההיסטוריים בידי אמיקו נודע ערך גם במחקר המודרני השיטתי, משום שהיו בהם כאלה שעברו שינויים במרוצת הדורות והיו שנהרסו. טובלר כתב ב-1867 על חיבורו של אמיקו: "רוב תוכניות הקרקע הן בעלות ערך רב ובמובנים מסוימים עדיין ללא מתחרים: אוצר בלום לבוזזים".[7] ואכן, האיורים בספריו של אמיקו חזרו והועתקו לא מעט בספרי אחרים בדורות הבאים.[8]
קריאה למסע צלב
עריכהבחיבורו של אמיקו ניתן למצוא דברי שידול למסע צלב נוצרי לכיבוש המקומות הקדושים בארץ ישראל מידי המוסלמים. מעמדם של הפרנציסקנים בירושלים התערער במהלך המאה ה-16. הם נושלו ממאחזיהם בהר ציון, נאסרה עליהם ההתעכבות בתחנות דרך הייסורים ובכמה מן המקומות הקדושים לא ניתנה להם דריסת רגל. ב־1594–1595 נאבקו מול הרשויות בתביעתה של הכנסייה הגאורגית להחזיר לרשותה את מנזר סן סלוודור בירושלים.
המהדורה הראשונה של ספרו נשאה הקדשה לפליפה השלישי, מלך ספרד, שהחזיק בין היתר גם בתואר "מלך ירושלים". ההקדשה הועתקה גם למהדורה השנייה. מלך זה, שסייע בכספו למסדר הפרנציסקני, היה חדור להט צלבני כמיטב מסורת הרקונקיסטה, והוא שגירש בשנים 1609–1613 את המומרים המוסלמים (Mosriscos) בהמוניהם מספרד. בדברי ההקדשה מציין אמיקו ש”הוד מלכותו הקתולי – – – מגלם את האדיקות ואת הלהט הקדוש של הלוחמים הגדולים למען האמונה – גוטפריד מבויון והמלכים הראשונים של הנוצרים בירושלים”. באותה נשימה מזכיר אמיקו לשבחו של המלך את גירוש המוסלמים מספרד. לקבריהם של מנהיגי מסע הצלב הראשון, גוטפריד מבויון ואחיו בלדווין, שהיה מלכהּ הראשון של ממלכת ירושלים, ייחד אמיקו שלושה פרקים בספרו.
המהדורה השנייה נשאה הקדשה לקוזימו השני, שבה הדגיש אמיקו את סבלות הפרנציסקנים והצליינים הנוצרים מידי הכופרים, ופירט את המקומות שמהם נדחקו: אתרי הר ציון, ובהם חדר הסעודה האחרונה וקבר דוד, וכן הר הזיתים שהגישה אליו נחסמה בפניהם. בית מדיצ'י ראה עצמו כחלוץ במאבק במוסלמים. ב-1561 יסד את מסדר אבירי סטפנוס הקדוש (אנ') (Cavalieri di Santo Stefano), שייעודו היה לחימה בעות'מאנים ובפירטים בים התיכון. המסדר השתתף בהגנת מלטה במצור 1565 וכחלק מרכזי בכוח ששיגרה דוכסות טוסקנה לעזרת "הליגה הקדושה" בקרב לפאנטו (1571). בתחילת המאה ה-17 כבר ניכרו ניצני שקיעתה של דוכסות טוסקנה. קוזימו השני אמנם העניק מקלט בפירנצה לפח'ר א-דין השני ב-1613–1618, אבל מאבק חזיתי בעותמאנים לא היה יעד מציאותי. את ספרו חתם אמיקו בפנייה לצליינים הנוצרים שממנה נעדרת הנימה הלוחמנית וכולה עידוד לעלייה לרגל למקומות הקדושים בארץ ישראל.
בסיפורת
עריכהברנרדינו אמיקו הוא אחד משלוש הדמויות שעליהן נסב ספרו של משה לוין, דמי מלחמה בשלום (הוצאת "מערכת", קיבוץ דליה, 2007). הסיפורים, שהרקע להם הוא כנסיית המולד בבית לחם, הם דמיוניים, אך מבוססים על דמויות אמיתיות.
לקריאה נוספת
עריכה- Bernardino Amico, Plans of the sacred edifices of the Holy Land (Edited by Bellarmino Bagatti; Translated by Theophilus Bellorini and Eugene Hoade; Preface and notes by B. Bagatti), Jerusalem: Studium Biblicum Franciscanum, 1953
תרגום חיבורו מ-1620 של ברנרדינו אמיקו מאיטלקית לאנגלית ראה אור בירושלים ב-1953. העריכה, ההקדמה המלומדת וההערות נעשו בידי האב בלרמינו בגאטי בהוצאת בית הספר הפרנציסקני למקרא בירושלים.
קישורים חיצוניים
עריכה
Bernardino Amico, Trattato delle Piante & Imagini de i sacri edificii di Terra Santa, Firenze, 1620- Zur Shalev, "Christian Pilgrimage and Ritual Measurement in Jerusalem", La Misura, Micrologus 19 (2011), pp. 131–150
- Eckhard Leuschner und Yahya Kouroshi, "Topographie und Parteilichkeit: Bernardino Amicos Terra Santa (Rom 1609, Florenz 1620) als Dokumentation der christlichen Stätten unter osmanischer Herrschaft", Revista de Historiografía, 21, 2014, pp. 67-86
- ריכב רובין, "מפת ירושלים מאת אנטוניו דה אנג'ליס (1578): מפת-אם והמפות שנגזרו ממנה", קתדרה 52, יולי 1989, עמ' 112–119
- "המקום בו נשרף האח קוסמס", בלוג "טיול בעיר", 27 בנובמבר 2012
הערות שוליים
עריכה- ^ טמפסטה אִייר, בין היתר, את האפוס של טורקוואטו טאסו, "ירושלים המשוחררת" (1581), שגיבורו הוא גוטפריד מבויון, ממנהיגי מסע הצלב הראשון, ושיאו בכיבוש ירושלים מידי המוסלמים
- ^ נודע גם בשמות "דפוס שפות זרות" ו"דפוס המזרח" והתמקד בהוצאת כתבי קודש בשפות העדות הנוצריות במזרח, בהן ערבית, ארמית סורית וארמנית; הדפוס נוסד ב-1584 ביוזמת החשמן פרדיננדו דה מדיצ'י, שיהיה ב-1587 לדוכס הגדול של טוסקנה
- ^ על הקולופון צוינה שנת 1619
- ^ בכותרת המלאה צוין שהתרשימים "מצוירים בירושלים על פי כללי הפרספקטיבה ובמדדים האמיתיים של גודלם" (disegnate in Ierusalemme secondo le regole della prospettiua, & vera misura della lor grandezza)
- ^ אמיקו יזם גילוף דגמים מוקטנים של אתרים קדושים בעץ זית בשיבוץ פיסות דר, בעוד שעד זמנו הסתפקו האוּמנים המקומיים בייצור מחרוזות תפילה וצלבי עץ עבור צליינים
- ^ הפרק הבא חורג מגבולות ארץ ישראל ונושאו הוא הכנסייה במַטַרִיָה (المطرية; mater מלשון אֵם) שבמצרים, האתר שבו, לפי המסורת הנוצרית, שהתה המשפחה הקדושה בעת הבריחה מפני הורדוס
- ^ Bibliographia geographica Palaestinae, 1867, p. 87
- ^ על דינמיקת ההעתקות בהדגמה על מפות ירושלים כתב ריכב רובין, "מפת ירושלים מאת אנטוניו דה אנג'ליס (1578): מפת-אם והמפות שנגזרו ממנה", קתדרה 52, יולי 1989, עמ' 119-110