ג'ואן ריווייר
| ערך מחפש מקורות | |
ג'ואן הודג'סון ריווייר (באנגלית: Joan Hodgson Riviere; 28 ביוני 1883, ברייטון – 20 במאי 1962, לונדון) הייתה פסיכואנליטיקאית אנגלייה. ריווייר הייתה הפסיכואנליטיקאית הבריטית הראשונה שלא למדה רפואה. הצטיינה בין היתר בתרגומיה לאנגלית מכתביהם של פרויד ומלאני קליין.
 | |
| צילום משנת 1952 | |
| לידה |
28 ביוני 1883 ברייטון, אנגליה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
20 במאי 1962 (בגיל 78) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Joan Hodgson Verrall |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
פנימיית וייקומב אבי |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ילדות וצעירות עריכה
ג'ואן ריווייר נולדה בשנת 1883 בברייטון, סאסקס, בשם ג'ואן הודג'סון ורול, כבתם של יו ג'ון ורול ושל אן לבית הודג'סון. האב היה עורך דין ונוטריון והאם הייתה בת של כומר אנגליקני (ויקאר). דוד מצד הרב, ארת'ור וולגר ורול היה פרופסור בטריניטי קולג' (קיימברידג'). בילדותה ריווייר התחנכה בבית ההורים, בברייטון, על ידי אמה. ואחר כך המשיכה ללימודים בברייטון ובפנימייה לבנות וייקומב אבי. בגיל 17 היא נסעה לגותה בגרמניה, בה שהתה למשך שנה ורכשה שליטה מצוינת בשפה הגרמנית. התעניינה באמנויות ועבדה תקופה כתופרת של בתי משפט.
התחלת פעילותה בחוגי הפסיכואנליזה עריכה
בשנת 1907 התחתנה עם אוולין ריווייר וילדה את בתם דיאנה. באותה תקופה התאבלה קשות על מות אביה. ריווייר החלה להיות פעילה במאבק למען רפורמת הגירושים ולמען זכותן של הנשים להצבעה (סופרג'יסטיות). דודה מצד אביה, ארת'ור וולגאר ורול ארגן לקח אותה למפגשים של החברה לחקר הנפש, ובנוסף היא פקדה את מפגשי האיגוד הפסיכולוגי הבריטי. במפגשים אלה גילתה את פרסומיהם של זיגמונד פרויד ושל ארנסט ג'ונס וגבר עניינה בפסיכואנליזה. ב-1916 כשסבלה ממצוקה נפשית הופנתה לפסיכואנליזה טיפולית אצל ארנסט ג'ונס. בשנים 1916–1917 שהתה זמן מה בבית הבראה (סנטוריום) בגלל משבר נפשי. ג'ונס התרשם מאוד מהבנתה של ריווייר את העקרונות והתהליכים הפסיכואנליטיים. ב-1919 היא התקבלה כחברה בחברה הפסיכואנליטית הבריטית, שנוסדה זה עתה. בכנס בהאג בשנת 1930 היא פגשה לראשונה את פרויד וביקשה לעבור אנליזה אצלו. כמו כן התוודעה למלאני קליין. ריווייר פעלה כעורכת לענייני תרגום של העיתון " International Journal of Psycho-Analysis" בשנים 1920–1937. בשנת 1921 היא עבדה עם פרויד ויחד עם בתו של פרויד, אנה, עם ארנסט ג'ונס, ג'יימס סטרצ'י ואליקס סטרצ'י ב"וועד המונחים" ובתרגום ספריו של פרויד לאנגלית. היא השגיחה על תרגומם ועריכתם של הכרכים א, ב ו-ד של אוסף ספריו של פרויד ונטען כי הייתה המתרגמת הטובה ביותר של עבודותיו של פרויד:"ג'ואן ריווייר, שאין כמוה", אותה יפהפייה אדווארדית עם כובע רחב השוליים ושמשייה אדומה", שתרגומיה יותר מכל אחד אחר שמרו את האנרגיה הסגנונית של פרויד"[1].
בינתיים האנליזה האישית שלה אצל ג'ונס נתקלה בקשיים וכשהגיעה למבוי סתום, הפנתה אותה ג'ונס בשנת 1922 להמשיך בטיפול אצל פרויד עצמו בווינה. ריווייר לא השתתפה ישירות בתנועה לשחרור האישה אולם המשגותיה על מורכבות ההתפתחות המינית של הנשים התקבלה בחיוב. לעומת זאת הביעה בקורת לגבי גישתו של פרויד לפסיכולוגיית האישה, ובמיוחד לגבי השערותיו על "התסביך הפאלי" של האישה.
המשך פעילותה כפסיכואנליטיקאית עריכה
בשובה ללונדון, התחילה ריווייר להיות מעורה באופן פעיל בחברה הפסיכואנליטית הבריטית. בשנת 1924 פגשה שוב את מלאני קליין בזלצבורג והפכה לאחת התומכות הראשיות ברעיונותיה של קליין. בשנת 1929 עזרה לסילביה פיין לארגן את הכנס הבינלאומי לפסיכואנליזה באוקספורד. כאנליטיקאית הייתה ריווייר המנטורית של סוזאן אייזאקס, של ג'ון בולבי ושל דונלד ויניקוט והעניקה הדרכה לחנה סגל, הרברט רוזנפלד ולהנרי ריי. המודרכים שלה הוקירו את מקוריותה, את התבונה, הרגישות, את טוב לבה ואת התרבות הרחבה שלה, וכמו כן את לשונה החריפה ואת נמרצותה. ג'יימס סטרצ'י סיכם זאת בכך ש"הייתה אדם יוצא מן הכלל לחלוטין" ושכאשר במאמרה "השנאה" כתבה על "ההתרוממות רוח הנעימה שבהתגברות על מכשולים, או במציאת הדרך של עצמך" סמכה בהערותיה אלה על חוויות אישיות של עצמה.
בנוסף לתרגומיה מפרויד, פרסמה ריווייר גם מאמרים וספרים משל עצמה. ב-1929 פרסמה את "נשיות כמסווה" שבו חקרה את השלב של ההתפתחות המינית של נשים משכילות במיוחד, שבו הנשיות היא מסיכה הגנתית הנדרשת להסתיר גבריות. ב-1932 היא פרסמה את "הקנאה כמנגנון הגנה" שבו תפסה את הקנאה (jealousy) כהגנה נגד ה- envy, הקנאה שהתעוררה ב"מחזה הקדמון" (Urszene). ב-1936 היא כללה את ממצאיה של מלאני קליין על העמדה הדיכאונית בעבודתה "A Contribution to the Analysis of the Negative Therapeutic Reaction" "תרומה לאנליזה של תגובה טיפולית שלילית" . כמו כן ב-1936 בווינה לרגל המפגש לכבוד מלאת 80 לפרויד, הציגה ריווייר מאמר בהשראת קליין, בכותרת:"היווצרות הקונפליקט הנפשי בילדות הרכה" . גישתה הקלייניאנית הביאה אותה למתוח בקורת על עמדותיה התאורטיות של אנה פרויד בנוגע לפסיכואנליזה של הילדים. תרומתה בתחום הזה בעת סימפוזיון משנת 1927 משכה את כעסו של פרויד. היא קמה במיוחד נגד השקפתו של פרויד לגבי הופעת האני עליון אצל התינוק, על יכולת ההעברה שלו אל האנליטיקאי, שאותה היא מיחסת לעולמו הפנימי של התינוק. היא חוזרת על סוגיות האלה בעת הפולמוסים בתוך החברה הפסיכואנליטית הבריטית בתחילת שנות ה-1940 תוך גילוי יכולת ריאלית להסביר סוגיות תאורטיות מורכבות.
בשנים 1942–1944 מילאה ריווייר תפקיד פעיל, בעיקר כתומכת בפלג הקלייניאני, במחלוקות שבמסגרת החברה הפסיכואנליטית הבריטית. עם זאת בשנות ה-1950 התרחקה ריווייר מחוג החסידים של מלאני קליין.
חייה הפרטיים עריכה
החל משנת 1906 הייתה ג'ואן ריווייר נשואה לעורך הדין אוולין ריווייר, בנו של הצייר הבריטי ממוצא הוגנוטי בריטון ריווייר. בשנת 1908 נולדה להם הבת היחידה, דיאנה.
ג'ואן ריווייר נפטרה במאי 1962 בסאסקס גארדנס בלונדון. יותר מאוחר התקיים טקס לזכרה במכון הפסיכואנליטי בלונדון.
על כתביה העיקריים עריכה
- On the Genesis of Psychical Conflict in Early Infancy (על היווצרות הקונפליקט הנפשי בינקות המוקדמת)
נחשב בזמנו ל"תיאור הברור והיפה ביותר של התורה הקלייניאנית"[2] ריווייר הציגה לעיתים קרובות את הרעיונות הקלייניאניים בצורה יותר נגישה ואלגנטית מאשר במאמריה הדחוסים של קליין עצמה וייתכן כי היא סייעה לקליין להתבטא באנגלית בצורה יעילה יותר[3].
- 1932 - Jealousy as a Mechanism of Defence (הקנאה כמנגנון הגנה). בהשפעת ההשקפה הקלייניאנית, פיתחה ריווייר ראייה מקורית מאוד שחיברה את הקנאה החולנית לקנאה envy של המחזה הקדמון וזאת 25 שנה לפני קליין[4].
- 1929 - Womanliness as a Masquerade (נשיות כמסווה). רעיונותיה על "נשיות" כמסווה נשאלו על ידי ז'אק לאקאן כחלק מחקר ה"דמיוני" וה"סמלי" :כדבריו, "מסווה" - מושג שלא אני הנהגתי, אלא פסיכואנליטיקאית שהצביעה על ההתנהגות המינית הנשית"[5]. בהמשך אותה השקפה - על נשיות כמיצג, אומץ על ידי גרסאות דה-קונסטרוקטיסטיות ואחרות של המגדר כמיצג, שהשפיעו על הפמיניזם של המאה ה-20 במאוחרת ועל תורת הסרטים[6].
- Contribution to the Analysis of the Negative Therapeutic Reaction (תרומה לאנליזה של התגובה הטיפולית השלילית) נחשבת לתרומתה החשובה ביותר לתאוריה הפסיכואנליטית. היא הוצגה על ידה בשנת 1935 במפגש החברה הפסיכואנליטית בווינה. היא תיארה את אז את מושג "הארגון ההגנתי המגן נגד קטסטרופה נפשית". המאמר נכתב על בסיס ניסיונה האישי - חוויות כואבות הקושרות באנליזות שעברה המחברת אצל ג'ונס ופרויד. פרויד עצמו פיתח המונח "תגובה טיפולית שלילית" במידה רבה מתוך ניסיונו באנליזה הדידקטית של ריווייר: "קשה לה לסבול שבחים, ניצחון או הצלחה"[7]. .כל פעם שמסתמנת אפשרות של הצלחה כלשהי "היא בטוחה שהיא עלולה להפוך ללא נעימה ותוקפנית ולאבד את הערכתו של האנליטיקאי".
פרויד מצא במטופלים כאלה "תחושת אשמה המוצאת את פורקנה בחולי ומסרבת לוותר על הסבל כעונש"[8]. בניגוד לדעה זו, בהשפעת מלאני קליין, שמה ריווייר דגש במקום אחר, על יאושו של המטופל לגבי עולמו הפנימי וחוסר התקווה לגבי אפשרות לתיקונו". היא מתארת בעוצמתיות את אפיון המתעתע של המטופל, המסיכה, המסתירה הסתייגותו מכל שליטה תחת רציונליזציות אינטלקטואליות, או תחת היענות מעושה ונימוס שטחי". "אפילו שיפור נראה לעין יכול להתבסס על הגנה מאנית: המטופל מנצל אותנה בדרכו במקום להשלים אנליזה מלאה"[9]. הגנות מאניות מסוג זה היו עם זאת בעיני ריווייר ניסיון נואש להימנע מהכאב הדיכאוני של עולם פנימי ריק. אגב התנגדויות המסוות את העמדה הדיכאונית פולטת ריווייר משפט מפתח שניתן לקרוא אותו מנקודת מבט מקצועית או כווידוי: "זו הייתה חווייתי"[10]
פרסומים עריכה
- Womanliness as a masquerade. International Journal of Psychoanalysis, 10, 303–313. הודפס מחדש ב- Hurly-Burly, 3, 75–84.
- Jealousy as a mechanism of defence. International Journal of Psychoanalysis, 13, 414–424.(1932).
- A contribution to the analysis of a negative therapeutic reaction. International Journal of Psychoanalysis, 17, 304–320.(1936).
- On the genesis of psychic conflict in earliest infancy. International Journal of Psycho-Analysis, 17, 395–422.(1936).
- The inner world in Ibsen's "Master Builder." International Journal of Psycho-Analysis, 33, 173–180.(1952).(העולם הפנימי ב"אלוף הבונים" מאת איבסן
- Developments in psycho-analysis by Joan Riviere (ספר) (התפתחויות בפסיכואנליזה)
- Love, hate and reparation; שתי הרצאות שנכתבו עם מלאני קליין (אהבה, שנאה ותיקון)
Athol Hughes ed., The Inner World and Joan Riviere: Collected Papers 1920–1958 (London 1991) (את'ול יוז - עורך - העולם הפנימי וג'ואן ריווייר. אוסף כתבים 1920–1958)
תרגומים עריכה
- תרגום מוסמך של אוסף כתביו של זיגמונד פרויד -Sigmund Freud - Collected papers
(בהשגחתה)
- 'S.Freud A General Introduction to Psychoanalysis -תרגום מוסמך, עם מבוא מאת ארנסט ג'ונס וג'. סטנלי הול
- האני והאיד - S.Freud - The Ego and the Id
- תרבות ללא נחת - Sigmund Freud Civilization and its Discontents
לקריאה נוספת עריכה
- Peter Gay, Freud: A Life for our Time .London 1989
- Mary Jacobus, The Poetics of Psychoanalysis (Oxford 2005)
- Athol Hughes (Ed.): The Inner World and Joan Riviere, Karnac Books 1991.
- Athol Hughes, « Riviere [née Verrall], Joan Hodgson (1883–1962) », in Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ P.Gay - עמ' 465
- ^ Athol Hughes ב Jacobus עמ' 36
- ^ Jacobus עמ' 36
- ^ Lisa Appignanesi and John Forrester, Freud's Women (London 1993) עמ' 359
- ^ Jacques Lacan, The Four Fundamental Concepts of Psycho -Analysis (London 1994) עמ' 193
- ^ Jacobus עמ' 34
- ^ Freud to Jones, in Jacobus, עמ'. 54
- ^ Sigmund Freud, On Metapsychology (PFL 11) עמ'. 391
- ^ Jacobus,עמ'. 56
- ^ Jacobus,עמ'. 57