ג'ון אוארבך

ימאי וסופר ישראלי (1922–2002)

ג'ון אוארבך (John Auerbach;‏ 8 בספטמבר 192212 בנובמבר 2002) היה ימאי וסופר ישראלי שכתב את כל ספריו באנגלית.

ג'ון אוארבך
John Auerbach
לידה 8 בספטמבר 1922
ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בנובמבר 2002 (בגיל 80) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

אוארבך נולד בשנת 1922 בוורשה בירת פולין. הוריו שלחו אותו לגימנסיה אנגלית לפני המלחמה. בתחילת מלחמת העולם השנייה שירת בצבא הפולני. לאחר שהצליח להימלט מגטו ורשה, נפל בשבי הגרמני, ונשלח לעבודות כפייה כמסיק וכמכונאי על אונייה גרמנית, בזהות מזויפת של שבוי פולני. אוארבך ניסה להימלט לשוודיה בספינה גנובה, אך נתפס ונכלא על ידי הנאצים במחנה הריכוז שטוטהוף. לאחר המלחמה שירת על סיפונן של אוניות שוודיות, הצטרף לפעילי המוסד לעלייה ב', ובשנים 1945 עד 1947 היה בין מבריחי המעפילים ארצה. באחת ההפלגות נתפס על ידי הבריטים, נכלא במחנות המעצר בקפריסין, וישב בהם כשנתיים.

לאחר עלייתו ארצה, בשנת 1949, הצטרף אוארבך לקיבוץ שדות ים, נישא לאירנה ולשניים נולדו בן ובת. אוארבך שימש כרב חובל באניות הדייג של הקיבוץ. בראשית שנות החמישים עבר השתלמות קציני ים בעכו, הצטרף לצי הסוחר הישראלי כמכונאי ראשי, ושירת בו כחמש עשרה שנה. בנו הבכור, סרן אדם אוארבך (1950–1974), קצין בחיל האוויר, נפל בתאונת מסוקים במחניים[1]. בעקבות נפילת בנו נטש אוארבך את צי הסוחר, פרש לקיבוצו והתמסר לכתיבה ולהוצאת ספריו. אברהם יבין וישראל מאיר תרגמו את כל ספריו לעברית, והכניסו את יצירתו למחזור החיים של הספרות העברית. לאחר פטירת אשתו הראשונה, אירנה, נשא לאישה את הבמאית נולה צ'לטון.

לטענת מתיו מילר, מנהל טובי פרס, אוארבך ורוברט גרייבס התכתבו במשך כעשרים שנה. גרייבס אף ביקר את אוארבך בישראל בשנות השישים וניסה לפרסם את עבודותיו באנגליה.

סיפורו של אוארבך 'הינשוף' ("The Owl") זכה בשנת 1993 בפרס פא"ן ואונסק"ו לסיפור הקצר. הסופר היהודי-אמריקאי סול בלו העריך מאוד את כתיבתו של אוארבך, וכינה אותו, במאמר בשבועון 'טיים', "המינגווי הישראלי". (אורבוך זוכה לפרק שלם בספרו של בלו "לירושלים וחזרה") ב-2003 יצאו בהוצאת 'טובי פרס' הירושלמית שני קובצי סיפורים של אוארבך במקור האנגלי, 'הינשוף וסיפורים אחרים', ו'סיפורי גראבובסקי', עם הקדמה מאת סול בלו[2][3].

ספריו עריכה

  • שני סיפורי מלחמה ושני סיפורי שלום; תרגם מכתב-יד: אברהם יבין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"א.
  • הריקשה וסיפורים אחרים; תרגם מכתב-יד: אברהם יבין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ז.
  • המאדונה השחורה: סיפורים; תרגם מכתב-יד: אברהם יבין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ב[4].
  • מכנסיים; ניקוס והמכשפה; תרגם מכתב-יד אברהם יבין, תל אביב: קצין חינוך ראשי/ענף השכלה - משרד הביטחון ('ספריית תרמיל'), תשל"ג[5].
  • הים הנסוג: סיפורים; תרגם מכתב-יד: אברהם יבין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ז 1976[6].
  • חמישה סיפורי ים; תרגם מכתב-יד: אברהם יבין, תל אביב: משרד ביטחון - ההוצאה לאור ('ספריית תרמיל'), תשמ"א 1981.
  • רגינה ב: רומן, שני חלקים; תרגמו מכתב-יד: אברהם יבין (חלק א'), אילנה המרמן (חלק ב'), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב. (חלק א' כלול בספרו הים הנסוג)
  • העיניים הצהובות של כלבתי; תרגם מכתב-יד: שמואל רגולנט, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ('ספריה ימית'), תשמ"ד.
  • עניין של זהות: סיפורים; תרגם מאנגלית: אברהם יבין, תל אביב: עם עובד, תשמ"ח 1987.
  • סוף-משחק בקריית גת: סיפורים; תרגם מכתב יד: ישראל מאיר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1990.
  • בריחה, רומן אוטוביוגרפי. תרגום מכתב-היד: ישראל מאיר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ('אות הזמן: סיפורת'), 1993.

לאחר מותו:

  • The Owl & Other Stories; preface by Saul Bellow, New Milford, Conn.: Toby Press, 2003.
  • Tales of Grabowski: Transformations, Escape & Other Stories, New Milford, Conn.: Toby Press, 2003.
  • The Rickshaw & Other Stories, New Milford, Conn.: Toby Press, 2006.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה