ויקיפדיה

ג'ון בלבן

איוון "ג'ון" בלבן (ברומנית: Ioan "John" Balaban,‏ 13 באפריל 1924 – 26 באוגוסט 1953) היה רוצח סדרתי רומני אשר רצח חמישה אנשים בצרפת ובאוסטרליה בסביבות שנות ה-50 של המאה ה-20. קורבנותיו האחרונים היו בני משפחתו, ולאחר רציחתם נעצר ונידון למוות. הוצא להורג בתלייה בכלא אדלייד (אנ') בעודו בן 29.

איוון ג'ון בלבן
Ioan "John" Balaban
לידה 13 באפריל 1924
נדב (רו'), קישינה קריש (אנ'), ארד, ממלכת רומניה
הוצאה להורג 26 באוגוסט 1953 (בגיל 29)
כלא אדלייד (אנ'), אדלייד, אוסטרליה הדרומית, אוסטרליה
מדינה ממלכת רומניה
מקום קבורה בית הקברות של כלא אדלייד
תקופת הפעילות 22 בפברואר 1948 – 12 באפריל 1953 (5 שנים ו־7 שבועות)
מקצוע כימאי
השקפה דתית אתאיזם
בת זוג תלמה ג'ויס בלבן (27 בספטמבר 1952 – 12 באפריל 1953)

ביוגרפיה עריכה

איוון "ג'ון" בלבן נולד ב-13 באפריל 1924 בכפר נדב (רו') שבעיירה קישינה קריש (אנ'), מחוז ארד, ממלכת רומניה. מעט ידוע על חייו המוקדמים ועל משפחתו, למעט שאמו עזבה את אביו בשל אופיו האלים והאכזרי. כמו כן נודע כי הלה נהג לשתות לשכרה לעיתים קרובות, ולבסוף תלה את עצמו[1].

בהיותו בן עשרים החל בלבן להתעניין בפילוסופיה וקרא ספרים רבים העוסקים בנושא, עד שהגיע לידי המסקנה אודות אי קיומו של אלוהים. על אף כן טען כי כעבור זמן-מה חווה התגלות שמיימית, כאשר הבזק אור בהיר וערפילי פילח את חדרו, ומתוכו הופיעה דמות מרשימה בעלת שיער ארוך וכסוף, אותה זיהה בתור אל כלשהו. ”ג'ון, זה בסדר גמור אם אינך מאמין בי יותר. פשוט תעשה מה שהמצפון שלך מכתיב לך לעשות, ואתה תהיה מאושר”, אמרה לו הדמות בטרם נעלמה. בלבן נשבע כי חווייתו לא התרחשה בחלום אלא במציאות, ואמר כי ”אחרי זה חשבתי שאני יכול לעשות כל דבר, ולא פחדתי יותר מהחוק”[1].

כעבור שנתיים נקלע לתגרה עם קבוצת קומוניסטים, ובמאי 1946 נשלח לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי בקלוז'-נאפוקה לתקופת זמן בת שלושה שבועות. באותה העת קיבל תואר אקדמי בפיזיקה ומטלורגיה. עם שחרורו התגייס לצבא הרומני, בו נותר במשך תשעת החודשים הבאים, אך נמלט לצרפת באוקטובר 1947 על רקע חתימת חוזה פריז והתהדקות האחיזה הסובייטית סביב רומניה, אשר הובילה לסיפוח חלקי של שטחיה[2].

הרציחות עריכה

צרפת עריכה

בליל ה-22 בפברואר 1948 או בשעות הבוקר של היום למחרת רצח בלבן את ריווה קוואס בת ה-32, פולנייה שעבדה בתור כימאית בקרבת מקום, בדירת הסטודיו (אנ') שלה שברובע אוטויל (צר'), פריז, לאחר שסירבה לקיים עמו יחסי מין. בהודאתו המאוחרת טען שנתקף בזעם לאחר שסירבה להצעותיו המיניות וחנק אותה למוות, ”לא הייתה לי כוונה להרוג אותה אבל הרגשתי שאני מוכרח לעשות זאת”. מיד לאחר הרצח שינה בלבן את מקום מגוריו, ומאוחר יותר גם עזב את פריז[3].

הרצח נותר בלתי מפוענח עד למעצרו של בלבן כעבור מספר שנים בגין הרציחות שביצע בשטחי אוסטרליה. באפריל 1953 הודיעה משטרת אדלייד לאלכסנדר דאנקן (אנ'), מפכ"ל משטרת ויקטוריה והנציג האוסטרלי באינטרפול דאז, כי בלבן הודה שרצח אישה בשם ריווה קוואס בפריז ב-1948[4]. הדיווח הועבר לידי המשטרה הלאומית של צרפת, שאישרה את אמיתותו של הפשע. חוקריו האוסטרליים של בלבן קיבלו שאלות מידי רשויות החוק הצרפתיות שהתבקשו לשלב בחקירתם, עליהן ענה הלה במסגרת הודאה כתובה בה נקב בפרטים מדויקים כגון שמות רחובות ומספרי בתים אשר סייעו בחשיפת האמת[5].

אוסטרליה עריכה

בשנים הבאות היגר בלבן לאוסטרליה כחלק מזרם ההגירה בתום מלחמת העולם השנייה (אנ'), והגיע למלבורן, ויקטוריה, על גבי האונייה "נסיך הלניה", בינואר 1951. על הספינה שהו כ-954 נוסעים משמונה עשר לאומים שונים שמוצאם באירופה, מתוכם קבוצה צרפתית קטנה בה נכלל בלבן, אשר נודעה כי התלוננה על תנאי השהות וסירבה לעבוד או לשתף פעולה עם אנשי הצוות[6]. בעקבות זאת נקלע בלבן לתגרה עם אחד מקציני ההגירה, ונכלא בתאי המעצר של הספינה עד להגעתה ליעדה הסופי.

 
ריווה קוואס, כימאית ממוצא פולני שהתגוררה בפריז והפכה לקורבנו הראשון של ג'ון בלבן לאחר שסירבה לקיים עמו יחסי מין.

עד לסוף אותה שנה התמקם בלבן באדלייד, אוסטרליה הדרומית. בחודש נובמבר פורסם מכתב פרי עטו בעיתונים החדשות (אנ')[7] והאדוורטייזר (אנ')[8], בו טען כי על מחלקת ההגירה להפיק תקליטי פונוגרף שיעזרו ללמד אוסטרלים חדשים (אנ') את השפה האנגלית. כתובתו מאותה העת נרשמה בתור כיכר ויטמור (אנ'), אדלייד.

במהלך שהותו באוסטרליה התפרנס בלבן מעבודות כפיים מזדמנות כגון קטיפת ענבים ורתכות. אף על פי שהוזכר שמו בעיתונים בני אותה העת בתור תעשיין וכימאי בעל התמחות במטלורגיה, לא עלה בידו למצוא עבודה התואמת את תחום התמחותו[9].

כעבור שנה מהגעתו לאוסטרליה הכיר בלבן אישה גרושה בשם תלמה קאד, בעלת בית קפה קטן בשם "סאנשיין סנאק שופ" ברחוב גאואר (אנ'), אדלייד[10]. קאד התגוררה בדירה מעל בית הקפה יחד עם בנה בן ה-6, פיליפ, ולעיתים עם אמה בת ה-66, סוזן אקלנד, אשר נהגה לבקרה אותה מעת לעת לתקופות זמן ארוכות, על אף שהתגוררה ברחוב צ'רצ'יל, קילבורן (אנ')[11]. השניים נישאו זה לזה ב-27 בספטמבר 1952 בכנסיית האיחוד קלייטון וסלי (אנ') שבפרוור נורווד (אנ')[12].

נישואיהם קצרי הימים לא החזיקו מעמד והתפרקו עד לדצמבר 1952, אז שכר בלבן חדר מגורים ברחוב גובר, צפון אדלייד, בו עבר להתגורר[13]. בהמשך האשים את חמתו בפרידתם, ובהצהרה שמסר לידי המשטרה לאחר שרצח את שתיהן, טען כי סוזן אקלנד אהבה להתערב ולחטט בענייניהם הפרטיים, ”היא עשתה צרות לאשתי ולבעלה הראשון, והיא עשתה את אותו הדבר לנו”[14].

הרצח של זורה קוזיק עריכה

בשעות הערב המוקדמות של ה-5 בדצמבר 1952 נמצאה גופתה של זורה קוזיק, מהגרת יוגוסלבית בת 29, בתוך בקתת פח מאחורי אכסניה בצפון פרייד, טורנסוויל (אנ'). גופתה אותרה לראשונה בידי אחת מחבריה, מכר בולגרי בשם איוון ננקינסף שהיה חלק מקבוצת בת עשרה אנשים אשר התגוררה באותה אכסניה. גרונה שוסע ועשרות חתכים עיטרו את פלג גופה העליון והתחתון. כמו כן נמצא אולר קטן בתוך קערת מים מלאת דם שנחה מאחורי המיטה[15].

למחרת היום הגיעו שוטרים למקום מגוריו של בלבן ותשאלו אותו לגבי הרצח. עותקי עיתונים שדיווחו אודות המקרה נמצאו על מיטתו, וכאשר הוצגה בפניו תמונה של קוזיק המנוחה הכחיש הלה כי הכיר אותה. הוא נלקח לחקירה בתחנת המשטרה בה דבק בגרסתו, ושוחרר לחופשי[16].

 
אשתו של ג'ון בלבן, תלמה, יחד עם בנה פיליפ. הלה רצח את שניהם באמצעות מכות פטיש בתום מסע קטל לילי שערך ברחבי העיר. תלמה מתה באופן מידי ופיליפ נותר מחוסר הכרה במשך אחד עשר ימים בטרם מת מפצעיו.

כעבור יומיים, ולאחר שמצאו הבלשים רמזים נוספים, שבו חזרה לביתו של בלבן ועצרו אותו. כאשר הוצגו בפניו מספר עדויות שהצביעו על היכרות מוקדמת בינו לבין הקורבן, נאלץ להודות כי פגש את קוזיק באחד המלונות בעיר בזמן שישב בו עם מכר רומני ושתה לשכרה. לאחר שחברו עזב טען כי הוא וקוזיק עזבו את בית המלון במונית לכיוון בית מלון נוסף בטורנסוויל, אך הכחיש כי עלה עמה לחדרה[17]. בלבן שוחרר לחופשי ונעצר בשנית כעבור מספר ימים. מעצרו הוארך בשבועיים בזמן שהמשטרה חיפשה אחר עדויות נוספות[13], ובהמשך הוארך שוב[18].

בראשית 1953 התקיים שימוע בדבר אישום הרצח של זורה קוזיק נגד איוון בלבן, הנמשך כחמישה ימים תחת שיפוטו של השופט ל. אי. קלארק. בתום הצגת הראיות קבע קלארק כי על אף שהתיק ביסס מעבר לכל ספק את ”החשד הכבד ביותר” כנגד הנאשם, הוא נכשל בהוכחת אשמה פרימה פצ'ה (אנ') בעניין מקרה הרצח, משמע שלא הוצגו עדויות ראייה או ראיות מכריעות אחרות בדבר הוכחת אשמתו של בלבן. כמו כן הוסיף כי ”אין זה סביר שאף חבר מושבעים ירשיע את הנאשם על פי הראיות הללו”. בלבן שוחרר ב-12 בינואר אותה שנה, ונטען כי בכה בזמן שיצא מהאולם[17].

למחרת היום לשחרורו התראיין בלבן בידי מספר כתבים. הלה סיפר להם בקול שקט ורגוע, ובאנגלית קלוקלת, כי חש שנולד מחדש, ומעתה כל רצונו היה להשקיע את זמנו בהליכות ארוכות לאורך העיר ולהתרשם מאנשיה. כמו כן טען כי כאשר ירוויח די כסף ירכוש מכונת כתיבה ויכתוב רומן אודות העליות והמורדות בחייו[9].

בלבן הודה ברצח של קוזיק רק כעבור מספר חודשים ולאחר שנעצר בגין רציחתן של אשתו וחמתו. לדבריו, פגש אותה ב-5 בספטמבר 1952 במלון הרויאל אדמירל שברחוב הינדלי, לפני שנסעו במונית יחדיו למקום מגוריה בבקתת הפח שמאחורי אכסניית המהגרים. לאחר ששתו בירה טען כי ביקשה ממנו קוזיק חמש לירות שטרלינג בתמורה לקיום יחסי-מין עמו. בחקירתו התעקש על כך שהתנגד לזנות, והוסיף ”הייתה זו הדרך בה היא הציעה לי לעשות זאת שגרמה לי לסרב לה ובסופו של דבר גם להרוג אותה”. הוא מצא אולר קטן בפינת החדר איתו שיסע את גרונה וגופה, ולאחר מכן שטף את ידיו בקערת מים שלתוכה זרק את הסכין. בתום הרצח עזב את המקום ונסע לבית מלון הצלב הדרומי ברחוב המלך ויליאם[16].

הרציחות בבית הקפה סאנשיין עריכה

מקרי הרצח הבאים התרחשו בחודשים שלאחר שחרורו של בלבן, וסדר התרחשותם מבלבל במקצת מאחר שהוא מסתמך הן על ממצאי החקירה הקטועים של המשטרה והן על זכרונותיו של בלבן. הלה טען כי שב חזרה להתגורר עם אשתו ב-23 בפברואר 1953, והוסיף כי ”היא החלה לקטר עוד פעם”[19].

 
בית הקפה סאנשיין שהיה בבעלותה של תלמה, אשתו של בלבן.

כעבור פחות מחודשיים, ב-11 באפריל, נפרד ממנה שוב והלך למצוא מקום בו יוכל לשתות. בהמשך, לדבריו, פתח מתוך שכרותו במסע קטל אלים לאורך גדות נהר הטורנס (אנ'). תחילה נקלע לתגרה עם אישה צעירה, ולאחר מכן הכה בראשו אדם שישן על אדמת הגדה בעזרת מוט ברזל שמצא בסביבת אוניברסיטת פוטברידג'. בסמוך לגשר ויקטוריה נתקל באישה לבנת עור ובגבר אבוריג'יני עמם שתה לשכרה במשך זמן-מה, ובטרם התנפל על האיש והכה גם אותו עם המוט. כאשר התקרב לרחבת מגרשי הטניס של העיר נרדף בידי אלמוני כלשהו, אך לבסוף הצליח להשתלט עליו והכה בו עם המוט. כאשר נשאל לפשר מעשיו הסביר בלבן, ”אני לא יודע למה הרבצתי לו, אבל הוא לא מצא חן בעיניי, בדיוק כמו שאר האנשים השוכבים על גדות הטורנס ומקיימים מעשי אהבה”[20].

מותש ומלוכלך, שב בלבן חזרה לדירתה של אשתו מעל בית הקפה בשעות הבוקר המוקדמות של ה-12 באפריל בעודו פצוע ומגואל בדמו שלו ובדם העוברים ושבים שתקף. תחילה הלך לחדר הרחצה בכדי להביט במראה ולבחון את עצמו. באותו הרגע הכתה בו ההבנה והוא גמר אומר בדעתו, כך טען מאוחר יותר, ”החלטתי.. להרוג את אשתי מפני שהיא עמדה מאחורי המצב אליו הגעתי ושהוביל אותי לכל המריבות באותו הלילה”[1].

בטוח בצעדיו הבאים, תפס בלבן פטיש יד בעל טופר (מעקר) שנח בקרבת מקום והלך לחדר השינה הראשי בו שכבה אשתו, ורצח אותה באמצעות הטחת הפטיש בראשה. לאחר מכן המשיך לחדר השינה הנוסף, בו ישנה חמותו, סוזן אקלנד, יחד עם בנה של אשתו, פיליפ. תחילה רצח את אקלנד באותה צורה, וכאשר התעורר הילד רצח גם אותו. מאוחר יותר טען, ”חשבתי שיהיה זה עדיף אם הוא גם ימות”.

כאשר סיים עם בני המשפחה עבר בלבן למרחב חדרי השינה שיועדו לאורחים, בו ישנה באותה העת ורנה מאני בת ה-24, מלצרית בבית הקפה[21]. מאני התעוררה זה מכבר בעקבות המהומה, ומבלי לדבר זה עם זה ניגש אליה בלבן והחל להכות אותה בראשה עם הפטיש. מאני הרימה את ידיה בניסיון להגן על עצמה, כאשר לפתע חדל בלבן ממעשיו ופנה אליה, ”הרגתי את אשתי. את רוצה לראות אותה?”. כאשר שמע לפתע תזוזה בחדרי השינה אמר, ”מישהו עדיין חי בפנים”, והלך לבדוק את מקור הרעש. מאני ניצלה את ההזדמנות וקפצה מהחלון בצעד נואש אל מדרכת הרחוב, נפילה של חמישה מטרים[22]. בשובו לחדרי השינה המשיך בלבן להכות את בני משפחתו, לדבריו ”כדי שימותו מהר יותר”.

מספר עוברי אורח ברחוב בראון, המרוחק כתשעים מטרים בקירוב מבית הקפה, שמעו את צרחותיה של מאני אשר זעקה לעזרה. מיד לאחר מכן צפו בה קופצת מתוך חלון המרפסת ומתרסקת על המדרכה, עדיין לבושה בכתונת לילה ומגואלת בדם. כוחות המשטרה הוזעקו למקום בנוסף לאמבולנס, והגיעו כעבור מספר דקות. בלבן נצפה באופן חטוף על גבי גג הבניין הסמוך לבית הקפה לאחר שנמלט מהדירה דרך חלון חדר הרחצה וטיפס אל גגות הבתים. בהמשך הגיע לרחוב תומאס, אשר נגמר במבוי סתום, ונאלץ לשוב לאחור. אחד השוטרים שהוזעקו למקום, מקלארן, הבחין בו חוזר על עקבותיו ורץ לכיוונו. לאחר שהבהב לקראתו בפנס ושלף נגדו את אקדחו חדל בלבן מניסיונותיו לברוח ונעצר[23].

בחיפוש שנערך מעל בית הקפה נמצאה גופתה של תלמה על המיטה הכפולה שבחדר השינה הראשי, ובחדר הסמוך נמצאה סוזן אקלנד בעודה בחיים. היא נלקחה לבית החולים אך מתה בהמשך אותו יום כתוצאה מהשברים שספגה בגולגולותה. פיליפ אותר בעודו מחוסר הכרה וסובל משברים רבים בגולגולתו, ונלקח לבית החולים לילדים של אדלייד בו נותר במצב אנוש במשך אחד עשר ימים ומבלי שחזר להכרה, בטרם מת מפצעיו. ורנה מאני קיבלה טיפול רפואי עבור שני שברים בגולגולת ושבר נוסף בעמוד השדרה, והייתה היחידה לשרוד את הטבח[23].

מעצר עריכה

בשעות הראשונות למעצרו הודה בלבן בפני חוקריו ברצח זורה קוזיק, שהתרחש בדצמבר 1952, וכן ברצח של ריווה קוואס, אותו ביצע בפריז ב-1948, מה שהוביל את הרשויות המקומיות ליצור קשר עם מקביליהן בצרפת על מנת לבדוק לפשר דבריו. שני אישומי רצח בגין המקרה של קוזיק ושל אשתו תלמה, עם זאת, הוגשו נגדו עוד באותו היום, ומעצרו הוארך עד לתום ההליכים[24].

משפט עריכה

משפט הרצח של זורה קוזיק נפתח ב-22 ביולי אותה שנה בבית המשפט הפלילי של אדלייד, כאשר בלבן טען לחפות מפשע בפני האישום שהועלה נגדו. בהצהרת הפתיחה מסר התובע הראשי, רג'ינלד צ'יימברליין, שהנאשם כבר מסר הודאה מפורטת אודות הפשעים שביצע וכי ”ההגנה היחידה עליה יוכל להסתמך כעת היא אי שפיות”[25].

אחת העדויות הבולטות שנמסרו במהלך המשפט הגיעה מטעם הפסיכיאטר דוקטור ה. סאות'ווד, אשר טען כי בלבן סבל מהפרעה נפשית ”המזוהה עם סכיזופרניה בצורתה הפרנואידית”, ובנוסף הביע את מוכנותו לסווג את הנאשם בתור ”חולה נפש על פי הגדרת חוק החולי הנפשי”[26].

שאלת שפיותו של בלבן הפכה במהרה למוקד העניינים, כאשר ביום למחרת עלה לדוכן העדים דוקטור ה. בירץ', המפקח הממשלתי של אוסטרליה הדרומית על מוסדות פסיכיאטריים, כדי להעמיד למבחן את עדותו של סאות'ווד. הלה טען כי בלבן סבל מאישיות פסיכופתית ותיאר אותו בתור ”אדם אשר לא ניתן להגדיר כמטורף, חולה בנפשו או בעל לקות כלשהי, אלא כזה שאינו מסוגל או אינו רוצה לציית לסטנדרטים של חברה נורמלית בשל אישיותו החריגה”. כמו כן הוסיף כי מתוך כל הראיות אליהן נחשף, גיבש את הדעה המקצועית לפיה מניע מיני הוא זה שהכתיב את מרבית פעולותיו של בלבן, וביניהן הפשעים[27].

ביום האחרון למשפט, ה-29 ביולי, מסר חבר המושבעים את פסק הדין בתום דיון קצר, אשר מצא את בלבן אשם. כאשר נשאל האם הוא מעוניין להצהיר דבר-מה בטרם יימסר גזר הדין הסופי, השיב בלבן: ”אני רוצה לציית לחוק, ואני חושב שאני חף מפשע”. השופט, לאחר מכן, גזר עליו עונש מוות בתלייה[28].

הוצאה להורג עריכה

הוצאתו להורג של בלבן נקבעה ל-26 באוגוסט אותה שנה. ב-7 באוגוסט נמסרה עתירה מטעמו לידי בית המשפט העליון של דרום אוסטרליה (אנ') אשר ביקשה להגיש ערעור כנגד הרשעתו[29]. ערעורו נשמע במהלך שישה ימים בידי בית המשפט לערעורים פליליים, אשר הכיל בהרכבו את כלל השופטים של בית המשפט העליון. החלטת בית המשפט נמסרה ב-17 באוגוסט, והערעור נדחה[30].

במהלך השבוע שקדם להוצאתו להורג נטען כי בלבן ניסה לתקוף את אחד הסוהרים בפראות ואף לחנוק אותו למוות, על אף שאותו סוהר או כמה סוהרים אחרים הצליחו להשתלט עליו במהרה ולהכניעו[31].

בלבן הוצא להורג בתלייה בבית הסוהר אדלייד בשעה 08:00 בבוקר ב-26 באוגוסט 1953. הדרכים המובילות לבית הסוהר נסגרו כשעה לפני כן, והסוהרים החלו לפטרל ברחבי האגפים הפנימיים והחיצוניים של המקום מתוך ציפייה להיתקלות במחאות כנגד עונש המוות, אולם אף מפגין לא הופיע[31].

חוקר מקרי המוות העירוני ערך בדיקה בגופתו של בלבן, אירוע בו הורשתה התקשורת להשתתף, וקבע כי מת כתוצאה מדבר שכונה באותה העת בשם "תליית משפטית"[32]. הוצאתו להורג חנכה את מגדל התלייה החדש שנבנה בשטחי בית הסוהר. והוא נקבר ברחבה הנמצאת בין חומותיו הצפוניים של המקום, המשמשת גם כבית קברות[33].

הקורבנות עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קיד, פול בנג'מין (אנ'); הרוצחים הסדרתיים של אוסטרליה; הוצאת מקמילן, סידני, 2000; פרק 11, הרומני המטורף, עמודים 106–108 (מסת"ב 978-1-74261-144-0) Kidd, Paul Benjamin; Australia's Serial Killers; Macmillan Publishers, Sydney, 2000; Chapter 11 The Romanian Maniac, Pages 106–108 (ISBN: 978-1-74261-144-0)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 בלבן מדבר על הרציחות, החדשות (אנ'), כרך 61, עותק 9346, עמוד 36, פורסם במקור ב-24 ביולי 1953, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  2. ^ משטרת אדלייד: בלבן למשפט, האדוורטייזר (אנ'), כרך 95, עותק 29506, עמוד 16, פורסם במקור ב-8 במאי 1953, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  3. ^ האדם האחרון שראה את הנרצחת הפולנייה נחקר, פרנס-סוואר (צר'), עמוד 1, פורסם במקור ב-10 במרץ 1948, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (בצרפתית)
  4. ^ פריז איתרה את הרוצח שלנו, סאנדיי טיימס, עותק 2918, עמוד 13, פורסם במקור ב-7 בנובמבר 1954, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  5. ^ הודאה בתא: בלבן מוסר פורטים אודות הפשע הצרפתי, החדשות, כרך 61, עותק 9370, עמוד 28, פורסם במקור ב-21 באוגוסט 1953, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  6. ^ תשעה מהגרים נכנסו לרשימה השחורה של הספינה, וסטרן מייל (אנ'), עמוד 12, פורסם במקור ב-11 בינואר 1951, אורכב מהמקור ב-5 בנובמבר 2021. (באנגלית)
  7. ^ מכתבים לעורך: שיטה, החדשות, כרך 57, עותק 8812, עמוד 11, ג'ון בלבן, פורסם במקור ב-5 בנובמבר 1951, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  8. ^ מכתבים לעורך: לימוד אנגלית, האדוורטייזר, כרך 94, עותק 29059, עמוד 4, ג'ון בלבן, פורסם במקור ב-29 בנובמבר 1951, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  9. ^ 1 2 בלבן, זוכה, מתכנן לכתוב ספר, החדשות, כרך 60, עותק 9182, עמוד 20, פורסם במקור ב-13 בינואר 1953, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  10. ^ הארכת מעצר בגין שני אישומי רצח, החדשות, כרך 60, עותק 9268, עמוד 1, פורסם במקור ב-24 באפריל 1953, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  11. ^ נאשם ברצח: שתי נשים נרצחו בתקיפה בבית קפה, הקורייר-מייל (אנ'), עותק 5107, פורסם במקור ב-13 באפריל 1953, אורכב מהמקור ב-7 בנובמבר 2021. (באנגלית)
  12. ^ נישואים: בלבן–קאד, הכרוניקל (אנ'), כרך 95, עותק 5367, עמוד 34, פורסם במקור ב-30 באוקטובר 1952, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  13. ^ 1 2 מואשם ברצח, החדשות, כרך 59, עותק 9153, עמוד 1, פורסם במקור ב-9 בדצמבר 1952, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  14. ^ בלבן מספר אודות התגרה על גדת הטורנס, החדשות, כרך 60, עותק 9279, עמוד 10, פורסם במקור ב-7 במאי 1953, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  15. ^ אישה נרצחה בטורנסוויל, הכרוניקל, כרך 95, עותק 5373, עמוד 3, פורסם במקור ב-11 בדצמבר 1952, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  16. ^ 1 2 הודאה ברצח, לכאורה: סיפורה המדהים של הפרקליטות נשמע היום בבית המשפט, ברייר מיינר (אנ'), כרך 66, עותק 17445, פורסם במקור ב-4 במאי 1953, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  17. ^ 1 2 משטרת אדלייד: לפני השופט ל. אי. קלארק, מקרה הרצח בטורנסוויל, בלבן משוחרר, האדוורטייזר, כרך 95, עותק 29408, עמוד 7, פורסם במקור ב-13 בינואר 1953, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  18. ^ הארכת מעצר במקרה הרצח באוסטרליה הדרום, החדשות, כרך 59, עותק 9165, עמוד 1, פורסם במקור ב-23 בדצמבר 1952, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  19. ^ חמש רציחות: בית המשפט שומע את הסיפור, ברייר מיינר, כרך 66, עותק 17465, עמוד 1, פורסם במקור ב-24 ביולי 1953, אורכב מהמקור ב-9 בנובמבר 2021. (באנגלית)
  20. ^ סיפורו של בלבן אודות התגרה על גדות הטורנס, החדשות, כרך 60, עותק 9279, עמוד 10, פורסם במקור ב-7 במאי 1953, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  21. ^ רצח כפול מזעזע בבית קפה באדלייד: שתי נשים מצאו את מותן בטבח שבוצע באמצעות פטיש, הרקורדר (אנ'), עותק 14039, עמוד 1, פורסם במקור ב-13 באפריל 1953, אורכב מהמקור ב-9 בנובמבר 2021. (באנגלית)
  22. ^ הוכתה בפחד: סיפורה של הצעירה במשפטו של בלבן, החדשות, כרך 60, עותק 9278, עמוד 2, פורסם במקור ב-6 במאי 1953, אורכב מהמקור ב-10 בנובמבר 2021. (באנגלית)
  23. ^ 1 2 "הפכו אותי לעבד" – בלבן, החדשות, כרך 60, עותק 9277, עמוד 2, פורסם במקור ב-5 במאי 1953, אורכב מהמקור ב-22 בפברואר 2023. (באנגלית)
  24. ^ משטרת אדלייד: לפני השופט ל. אי. קלארק, הודאה ברצח לכאורה, האדוורטייזר, כרך 95, עותק 29503, עמוד 12, פורסם במקור ב-5 במאי 1953, אורכב מהמקור ב-23 בפברואר 2023. (באנגלית)
  25. ^ משפט בלבן: אי שפיות "עשויה להיות ההגנה היחידה", החדשות, כרך 61, עותק 9344, עמוד 3, פורסם במקור ב-22 ביולי 1953, אורכב מהמקור ב-23 בפברואר 2023. (באנגלית)
  26. ^ בלבן "לוקה בנפשו": לא יחלים, כך העיד הרופא בפני בית המשפט, החדשות, כרך 61, עותק 9348, עמוד 20, פורסם במקור ב-27 ביולי 1953, אורכב מהמקור ב-23 בפברואר 2023. (באנגלית)
  27. ^ "לא נורמלי, אבל שפוי": הרופא לא יגדיר את בלבן כסובל מאי שפיות, החדשות, כרך 61, עותק 9349, עמוד 20, פורסם במקור ב-28 ביולי 1953, אורכב מהמקור ב-23 בפברואר 2023. (באנגלית)
  28. ^ בלבן לגרדום: מורשע ברצח, החדשות, כרך 61, עותק 9350, עמוד 1, פורסם במקור ב-29 ביולי 1953, אורכב מהמקור ב-23 בפברואר 2023. (באנגלית)
  29. ^ בלבן מבקש לערער, האדוורטייזר, כרך 96, עותק 29585, עמוד 4, פורסם במקור ב-8 באוגוסט 1953, אורכב מהמקור ב-10 בנובמבר 2021. (באנגלית)
  30. ^ ערעורו של בלבן נדחה, החדשות, כרך 61, עותק 9366, עמוד 20, פורסם במקור ב-17 באוגוסט 1953, אורכב מהמקור ב-23 בפברואר 2023. (באנגלית)
  31. ^ 1 2 בלבן נתלה, החדשות, כרך 61, עותק 9374, עמוד 1, פורסם במקור ב-26 באוגוסט 1953, אורכב מהמקור ב-10 בנובמבר 2021. (באנגלית)
  32. ^ המהגר הרומני נתלה, האדוורטייזר, כרך 96, עותק 29601, עמוד 3, פורסם במקור ב-27 באוגוסט 1953, אורכב מהמקור ב-23 בפברואר 2023. (באנגלית)
  33. ^ ג'ון בלבן – הוצאה להורג בבית הסוהר אדלייד, מורשת בית הסוהר אדלייד, פורסם במקור ב-26 באוגוסט 2015, אורכב מהמקור ב-23 בפברואר 2023. (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ון_בלבן&oldid=38447412"