ג'ון גרישם

סופר אמריקאי

ג'ון גרישםאנגלית: John Grisham; נולד ב-8 בפברואר 1955) הוא סופר אמריקאי העוסק בתחום ספרות המתח והספרות הבלשית.

ג'ון גרישם
John Grisham
John Grisham 2009.jpg
לידה 8 בפברואר 1955 (בן 67)
ג'ונסבורו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה John Ray Grisham, Jr. עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת המדינה של מיסיסיפי, אוניברסיטת מיסיסיפי - בית ספר למשפט, אוניברסיטת מדינה דלתא, אוניברסיטת מיסיסיפי, הקולג' הקהילתי של נורת'ווסט מיסיסיפי, תיכון סאות' הייבן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מותחן משפטי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1989–הווה (כ־34 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ ג'ון לה קארה, ג'ון סטיינבק, ויליאם פוקנר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רנה גרישם (1981) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הלמרייך (2005)
  • פרס לסיפורת אמריקנית של ספריית הקונגרס (2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.jgrisham.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עטיפת הספר "משחק המושבעים" מאת ג'ון גרישם

ביוגרפיהעריכה

גרישם נולד בשנת 1955 במדינת ארקנסו, ארצות הברית, כבכור מתוך 5 אחים. אביו היה פועל בניין ומגדל כותנה. לאחר מעברים תכופים, השתקעה המשפחה בשנת 1967 בעיירה סאות'הייבן במחוז דה סוטו, מיסיסיפי. גרישם הצעיר נהג להרבות בקריאה, בעידודה של אמו. בייחוד הושפע מכתיבתו של ג'ון סטיינבק, שבהירות כתיבתו עוררה בו התפעלות.

בשנת 1977 סיים גרישם לימודים אקדמיים בהנהלת חשבונות באוניברסיטת המדינה של מיסיסיפי, ובשנת 1981 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת מיסיסיפי(אנ'). במהלך אותן שנים ניהל יומן, נוהג שעזר לו בהמשך בכתיבתו היוצרת. במשך כעשור שנים עסק בעריכת דין בסאות'הייבן, שם קצה נפשו בתחום הפלילי והוא עבר לתחום האזרחי.

בשנים 1983 עד 1990 כיהן בבית הנבחרים של מדינת מיסיסיפי.

בשנת 1984 החל לכתוב את ספרו הראשון, לאחר שהיה עד למתן עדות בבית משפט של ילדה בת 12 שהייתה קורבן לאונס אכזרי. בספרו ניסה לבחון את הסוגיה: מה היה קורה אילו אביה של אותה ילדה היה יורה למוות באנס שפגע בבתו. הוא עבד במשך שלוש שנים על הרומן עת להרוג (A Time to Kill) וסיים לכתוב אותו בשנת 1987. גרישם פנה עם ספרו לחברות הוצאה לאור רבות, ולמרבה הפליאה נדחה על ידי כולן. בחודש יוני 1988 הסכימה חברת ההוצאה לאור Wynwood Press להדפיס 5000 עותקים מן הספר, כמחווה אישית לסופר. כיום ניתן למצוא את יצירותיו של גרישם בכל חנויות הספרים, במדפי "רבי-המכר".

יום לאחר שסיים את "עת להרוג", החל גרישם לעבוד על ספר שני, סיפורו של עורך דין צעיר, שמתפתה לעבוד במשרד עורכי-דין מושלם, לכאורה, שאיננו מה שהוא נראה. הרומן השני, הפירמה, היה לרב-מכר של שנת 1991. גרישם המשיך לכתוב ולהוציא לאור לפחות ספר אחד לשנה, רובם רבי-מכר פופולריים ביותר. החל בבית צבוע בשנת 2001 שינה הסופר את מוקד עניינו ממשפטים לדרום הכפרי בכלל. בד בבד המשיך לעסוק במותחניו המשפטיים. ספריו נמכרים במיליונים בארצות הברית, והוא נחשב בחוגי ההוצאה לאור לגדול רבי-המכר של שנות ה-90.

בשנת 1996 חזר גרישם לזמן קצר לעיסוק פעיל בעריכת דין, כאשר ייצג בהצלחה את משפחתו של אדם שנהרג בתאונת רכבת.

גרישם נשוי ואב לשניים. הוא נוצרי בפטיסטי, ומשתייך לזרם "האחווה הקואופרטיבית הבפטיסטית" הליברלי.[1]

ספריו בעבריתעריכה

גרישם הוא אחד הסופרים הפופולריים והפוריים בארצות הברית מאז תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, וכמה מיצירותיו זכו אף לעיבודים קולנועיים. בישראל רכשה הוצאת זמורה-ביתן את זכויות ההוצאה לאור של ספריו בעברית, בשנות ה-90, זמן קצר לאחר שהפך לסופר מצליח בעולם. בשנת 2001 רכשה הוצאת מודן את הזכויות לספריו, כולל אלו שראו אור קודם בהוצאת זמורה-ביתן, הספרים: "הלקוח", "הפירמה", "התא", "מוריד הגשם", "משחק המושבעים", "תיק שקנאי" ו"עת להרוג". מודן הוציאה לאור מחדש את הספרים שפורסמו בזמורה-ביתן, בעטיפה חדשה[2]. ומאז כל ספר חדש שהוציא גרישם תורגם ויצא לאור בהוצאת מודן, רובם זמן קצר לאחר שיצאו לראשונה באנגלית, חלקם היו לרבי מכר[3].

  • "עת להרוג" (A Time to kill) (1989). ב-1996 הופק סרט המבוסס על הספר.
  • "הפירמה" (1991) (The Firm), זמורה ביתן, 1992, תרגום שרון פרמינגר. ב-1993 הופק סרט בשם זה בכיכוב[4].
  • "תיק שקנאי" (1992) (The Pelican Brief), זמורה ביתן, 1993, תרגום שרון פרמינגר[5]. בשנת 1993 הופק סרט בשם זה.
  • "הלקוח" (1993) (The Client), עברית בהוצאת זמורה ביתן, 1994, תרגום שרון פרמינגר - בשנת 1994 הופק סרט בשם זה.
  • "התא" (1994) (The Chamber), עברית בהוצאת זמורה ביתן 1995, תרגם עמנואל לוטם. בשנת 1996 הופק סרט בשם זה.
  • "מוריד הגשם" (1995) (The Rainmaker), זמורה ביתן 1995, תרגום עמנואל לוטם- בשנת 1997 הופק סרט בשם זה.
  • "משחק המושבעים" (1996) (The Runaway Jury), עברית בהוצאת מודן, 2002, תרגמה צילה אלעזר. ב-2003 הופק סרט המבוסס על הספר[6]
  • "השותף" (1997) (The Partner).
  • "פרקליט רחוב" (1998) (The Street Lawyer).
  • "הצוואה" (1999) (The Testament), עברית בהוצאת מודן, 1999, תרגמה עדי גינצבורג-הירש
  • "האחווה" (2000) (The Brethren), עברית בהוצאת מודן 1995, תרגמה עדי גינצבורג-הירש.
  • "איש הג'ינג'ירברד".
  • "מלך הנזיקין" (The King of Torts), עברית בהוצאת מודן, 2003, תרגמה עדי גינצבורג-הירש[7].
  • "בית צבוע" (2001) (A Painted House), עברית הוצאת מודן 1991, תרגמה עדי גינצבורג-הירש.
  • "הזימון" (2002) (The Summons) הוצאת מודן 2002, תרגמה שלומית הנדלסמן[8].
  • "המושבע האחרון" (The Last Juror), עברית בהוצאת מודן 2004, תרגמה שלומית הנדלסמן[9].
  • "הברוקר" (The Broker) זמורה ביתן 2005, תרגמה שלומית הנדלסמן[10].
  • "מדלגים על החג" (Skipping Christmas) הוצאת מודן 2005, תרגמה שלומית הנדלסמן.
  • "חף מפשע" (The Innocent Man) הוצאת מודן 2007, ספרו הראשון על סיפור אמיתי[11], חייו של רון ויליאמסון, תרגם בן ציון הרמן[12].
  • "לשחק בשביל פיצה" (Playing for Pizza) הוצאת מודן 2007, תרגמה בלהה רוזנפלד[13].
  • "הערעור" (The Appeal) הוצאת מודן 2008.
  • "סחיטה" הוצאת מודן (The Associate) הוצאת מודן 2009, תרגמה נורית לוינסון.
  • "מחוז פורד" הוצאת מודן 2009, תרגם בועז וייס[14].
  • "ההודאה" (The Confession) הוצאת מודן 2011, תרגמה נורית לוינסון[15].
  • "המייצגים" (The Litigators) הוצאת מודן 2012, תרגמה נורית לוינסון[16].
  • "קאליקו ג'ו" הוצאת מודן 2012, תרגמה כנרת היגינס-דוידי
  • "הסחטן" הוצאת מודן 2013, תרגמה כנרת היגינס-דוידי[17].
  • "תיאודור בון: הנאשם", הוצאת מודן 2013, כנרת היגינס - דוידי
  • "שדרת השקמים", המשך ל"עת להרוג", תרגמה: נורית לוינסון, הוצאת מודן, 2013[18].
  • "הרי הפחם" - (Gray Mountain) הוצאת מודן, 2015.
  • "מוניטין מפוקפק", תרגמה: נורית לוינסון, הוצאת מודן, 2016.
  • "האי קמינו", תרגמה: נורית לוינסון, הוצאת מודן, 2017[19].
  • "המתריעים", תרגמה: נורית לוינסון, הוצאת מודן, 2017.
  • "בר התרנגול: מקום שבו הצדק נעשה", תרגמה: נעה בן־פורת, הוצאת מודן, 2018.
  • "התחשבנות", תרגמה: אינגה מיכאלי, מודן הוצאה לאור, 2019.
  • "השומרים", תרגמה אינגה מיכאלי, מודן הוצאה לאור, 2020.
  • "עת לחמול", תרגמה אינגה מיכאלי, מודן הוצאה לאור, 2021.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Novelist John Grisham Says Church Politicking Hurts Baptist Image
  2. ^ שירי לב-ארי, ספרי ג'ון גרישם יראו אור מחדש במודן, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2001
  3. ^ עשרת הגדולים - רשימת רבי המכר ברשתות הספרים הגדולות, באתר גלובס, 19 במאי 2008
    עשרת הגדולים - רשימת רבי המכר ברשתות הספרים הגדולות, באתר גלובס, 1 ביוני 2009
  4. ^ אורן טצ'ר, שובר קופות / טום קרוז שוב מתחפש לעורר דין, חדשות, 14 ביולי 1993
  5. ^ פביאנה חפץ, ספרים - מתח - "תיק שקנאי", חדשות, 13 באוגוסט 1993
  6. ^ נסים דיין, ‏יותר סקסי מטבק, באתר גלובס, 19 בפברואר 2004
    גואל פינטו, סרטים חדשים - משחק המושבעים, באתר הארץ, 4 בפברואר 2004
  7. ^ מירי פז, ‏כסף, והרבה, באתר גלובס, 3 באפריל 2003
  8. ^ מוסף "ספרים", מותחן חדש של גרישם, באתר הארץ, 6 בפברואר 2002
  9. ^ אליזבת קנדי, איי.פי, ספר חדש של ג'ון גרישם זוכה לביקורות טובות, באתר הארץ, 14 בפברואר 2004
  10. ^ אריק גלסנר, כשבגרישם היה חור, באתר ynet, 22 במרץ 2005
  11. ^ איי.פי, ג'ון גרישם כותב לראשונה ספר המבוסס על סיפור אמיתי, באתר הארץ, 15 במרץ 2005
  12. ^ דורון קורן, השטן לובש גלימת חוק, באתר ynet, 23 ביולי 2007
  13. ^ איי.פי, ספר חדש של גרישם על שחקן פוטבול אמריקאי באיטליה, באתר הארץ, 3 ביוני 2007
  14. ^ עלית קרפ, שלושה ספרים בקצרה | אם מישהו ידע, מחוז פורד ונערת השער, באתר הארץ, 16 ביוני 2010
  15. ^ עלית קרפ, שלושה ספרים בקצרה: ההודאה, בניגוד להוראות היצרן וכל שבעת הגלים, באתר הארץ, 30 במרץ 2011
  16. ^ עלית קרפ, לא קרה כלום, המייצגים, מעבר חד - בקצרה, באתר הארץ, 8 בפברואר 2012
  17. ^   עלית קרפ, ג'ון גרישם: בדרן או מבקר אמיתי של המשפט האמריקאי, באתר הארץ, 12 במרץ 2013
  18. ^   עלית קרפ, ג'ון גרישם חוזר לטפל בגזענות האמריקאית, באתר הארץ, 11 במרץ 2014
  19. ^   אורי שאלתיאל, ״Camino Island״: בספר ה-38 של ג'ון גרישם, הפסקתי להתבייש שאני אוהב אותו, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2017