ג'ון טורטורו
ג'ון מייקל טורטורו (באנגלית: John Michael Turturro; נולד ב-28 בפברואר 1957) הוא שחקן אמריקאי, זוכה פרס אמי. טורטורו ידוע בעיקר בתפקידיו בסרטי האחים כהן משנות ה-90.
לידה |
28 בפברואר 1957 (בן 67) ברוקלין, ארצות הברית |
---|---|
מדינה | ארצות הברית, איטליה |
תקופת הפעילות | מ-1980 |
מקום לימודים |
|
בן או בת זוג | Katherine Borowitz (1985–?) |
צאצאים | Amedeo Turturro, Diego Turturro |
מספר צאצאים | 2 |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בברוקלין, ניו יורק שבארצות הברית למשפחה נוצרית-קתולית ממוצא איטלקי. למד לתואר ראשון באוניברסיטת המדינה של ניו יורק בניו פלאץ, ולתואר שני בבית הספר לדרמה של אוניברסיטת ייל.
את הופעותיו הראשונות עשה בשנות ה-80 בהצגות אוף ברודוויי ובסרטים שזכו להצלחה מקומית בלבד. ב-1988 שיחק בסרט "5 פינות" לצד טים רובינס וג'ודי פוסטר. ספייק לי התרשם מהופעתו בסרט זה וליהק אותו לעשה את הדבר הנכון. ב-1990 עשה את הופעתו הראשונה אצל האחים כהן בסרט צומת מילר ושנה לאחר מכן בתור ברטון פינק בברטון פינק ובעוד שני סרטים נוספים של האחים כהן. דמותו של "חזוס" (ישו) שגילם טורטורו בסרטם של האחים כהן, ביג לובובסקי, הפכה לדמות קאלט על אף שזכתה לדקות מסך ושורות תסריט מועטות.
ב-2005 זכה בפרס אמי עבור משחקו בסדרה מונק בתור אחיו הסובל מבעיות נפשיות של אדריאן מונק.
בשנת 2014 ביים את הסרט "רק ג'יגולו" שבו הוא משחק תפקיד מרכזי, בהשתתפות וודי אלן[1].
בשנת 2016 שיחק בדרמת האגרוף "ידי האבן" לצידם של רוברט דה נירו, אדגר רמירס, ואשר. באותה שנה גילם את דמותו של עורך הדין הנוירוטי ג'ון סטון, שסובל מאקזמת רגליים חריפה ואלרגיות כלליות בדרמת הטלוויזיה ליל האירוע שזכתה בשבחים רבים.
בנובמבר 2019 לוהק לגלם את קרמיין פלקונה, ראש המאפיה בעיר גות'אם, בסרט באטמן שיצא לאקרנים בשנת 2022.
בשנת 2022 כיכב בסדרת הדרמה ״ניתוק״ מבית אפל TV, בבימויו של בן סטילר.
חייו האישיים
עריכהטורטורו נשוי לשחקנית היהודיה קתרין בורוביץ', ולזוג שני ילדים, אמנדו ודייגו. איידה טורטורו היא בת דודה שלו.
פילמוגרפיה חלקית
עריכה- חנה ואחיותיה, 1985
- סוזאן סוזאן, 1985
- צבע הכסף, 1986
- הסיציליאני, 1987
- עשה את הדבר הנכון, 1989
- צומת מילר, 1990
- ברטון פינק, 1991
- קדחת הג'ונגל, 1991
- החיפוש אחר ג'ימי עין אחת - 1994
- חידון האשליות, 1994
- קלוקרס, 1995
- זמן לסוכר, 1995 - סרט טלוויזיה של HBO
- נערה מספר 6, 1996
- לשוב הביתה, 1997
- נביאים קטנים יותר (1997)
- ביג לבובסקי, 1998
- או קיי גראז' - 1998
- אחי, איפה אתה?, 2000
- האיש שבכה, 2000
- מר דידס, 2002
- סדנה לעצבים, 2003
- חלון סודי, 2004
- להיות כנה לחלוטין - 2004
- רומנטיקה וסיגריות, 2005 (במאי, תסריטאי ומפיק)
- רובוטריקים, 2007
- אל תתעסקו עם הזוהן, 2008
- רובוטריקים 2, 2009
- חטיפת הרכבת התחתית 123, 2009
- מפצח האגוזים, 2010
- רובוטריקים 3, 2011
- האלים משתוללים (2013)
- רק ג'יגולו, 2014
- הג'וב האמריקאי האחרון, 2014
- אקסודוס: אלים ומלכים, 2014
- השישה המגוחכים (2015)
- ידי האבן, 2016
- ליל האירוע, 2016 – סדרת טלוויזיה של HBO
- רובוטריקים: האביר האחרון, 2017
- אנשים קשים, 2017
- Landline, 2017
- The True Adventures of Wolfboy, 2019
- גלוריה בל, 2019
- The Jesus Rolls, 2020 - גם במאי ותסריטאי
- באטמן, 2022
- Forty Winks (2022)
- פינוקיו, 2022 (דיבוב)
- החדר הסמוך (אנ') (2024)
טלוויזיה
עריכה- לא רעב ולא אוהב (2019) - דיבוב
- הקנוניה נגד אמריקה (2020)
- ניתוק (2022-הווה)
- מר וגברת סמית' (2024)
פרסים ומועמדויות
עריכהשנה | פרס | קטגוריה | עבור | תוצאה | מקור |
---|---|---|---|---|---|
2024 | פרס אמי אמנותי לבידור בפריים טיים | השחקן האורח הטוב ביותר בסדרת דרמה | מר וגברת סמית' | מועמדות | [2] |
קישורים חיצוניים
עריכה- ג'ון טורטורו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- ג'ון טורטורו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ג'ון טורטורו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- ג'ון טורטורו, באתר AllMovie (באנגלית)
- ג'ון טורטורו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- ג'ון טורטורו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ג'ון טורטורו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- פרנץ לידז, הניו יורק טיימס, עכבר העיר אונליין, ג'ון טורטורו עושה קומדיה דל-ארטה, באתר הארץ, 15 במרץ 2010
- דודי כספי, התור של טורטורו, באתר ישראל היום, 25 באפריל 2014
- זאק ברון, הניו יורק טיימס, "רק ג'יגולו" || כשג'ון טורטורו הפך את וודי אלן לסרסור, באתר הארץ, 30 באפריל 2014
- אבנר שביט, קאן, ג'יזוס בירושלים - ריאיון עם ג'ון טורטורו על "אמא שלי" לקראת ביקורו בישראל, באתר וואלה, 3 ביולי 2015
- שירית גל, ג'ון טורטורו: "הערצתי את רונית אלקבץ", באתר ynet, 13 ביולי 2016
הערות שוליים
עריכה- ^ רק ג'יגולו, סקירה, עופר ליברגל, 25 אפריל 2014
- ^ Eve Batey,Chris Murphy, Creative Arts Emmys 2024: See the Winners Here, Vanity Fair, 2024-09-08 (באנגלית אמריקאית)
הקודם: 2003: ג'ין ויילדר – "ויל וגרייס" |
פרס אמי לבידור בפריים טיים לשחקן אורח בסדרה קומית 2004: ג'ון טורטורו – "מונק" |
הבא: 2005: בובי קנאבלי – "ויל וגרייס" |