ג'ודי פוסטר

שחקנית אמריקאית

אלישה כריסטיאן "ג'ודי" פוסטראנגלית: Alicia Christian "Jodie" Foster; נולדה ב-19 בנובמבר 1962) היא שחקנית, מפיקה ובמאית קולנוע אמריקאית. זכתה פעמיים בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ופעמיים בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסרט דרמטי. היא זכתה בפרס מפעל חיים על שם ססיל ב. דה-מיל בטקס גלובוס הזהב בינואר 2013.

ג'ודי פוסטר
Jodie Foster
פוסטר, 2011
פוסטר, 2011
לידה 19 בנובמבר 1962 (בת 61)
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארה"ב עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Alicia Christian Foster עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1968 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, מפיקה ובמאית קולנוע
מקום לימודים
  • אוניברסיטת ייל (1985)
  • The Center for Early Education
  • בית הספר הצרפתי של לוס אנג'לס
  • קולג' ייל
  • גרייס הופר קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Alexandra Hedison (אפריל 2014–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

פוסטר נולדה בלוס אנג'לס שבקליפורניה שבארצות הברית למשפחה נוצרית אמידה. הוריה הם אבלין "ברנדי" אלה ולוציוס פישר פוסטר ה-3. אביה של פוסטר היה איש קבע בחיל האוויר האמריקאי והגיע לדרגת סגן-אלוף. פוסטר הופיעה לראשונה בטלוויזיה כתינוקת בפרסומת בהיותה בת שלוש. עד גיל שבע הספיקה להופיע בפרסומות שונות והחלה להשתתף בסדרות וסרטי טלוויזיה. פוסטר דוברת צרפתית וכשהייתה נערה, נשארה לעיתים לעבוד בצרפת.

קריירה עריכה

המאה ה-20 עריכה

 
פוסטר בצעירותה עם כריסטופר קונלי בסדרה "Paper Moon"

בשנת 1965, בהיותה בת שלוש, הופיעה פוסטר לראשונה בטלוויזיה בפרסומת לקרם הגנה. בשנת 1972, הופיעה לראשונה בקולנוע בסרט "נפוליאון וסמנתה". את פרסומה הבינלאומי הראשון קיבלה פוסטר בגיל 13, עם קבלת תפקיד הילדה הזונה איריס, בסרט נהג מונית (1976) של מרטין סקורסזה. על תפקיד זה הייתה מועמדת לאוסקר שחקנית המשנה.

במשך השנים השתתפה פוסטר בסרטים נוספים, כגון: "הנערה מהבית במורד השדירה" (1976), "באגסי מלון" (1976), "אמא ליום אחד" (1977), "נערות מתבגרות" (1980), "מלון ניו המפשייר" (1984) לצידו של רוב לאו, סרט הטלוויזיה "אישה במבחן" (1984) של קלוד שברול, תפקידה הבולט הבא הגיע ב-1988 בסרט הנאשמים, שבו שיחקה תפקיד אישה העוברת אונס קבוצתי ומתעמתת עם תוקפיה בבית המשפט. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי והתפקיד הקנה לה את פרס האוסקר הראשון שלה, כשחקנית ראשית.

ב-1991 קיבלה את פרס האוסקר השני והאחרון שלה, על משחקה בסרטו של ג'ונתן דמי, שתיקת הכבשים, שבו גילמה את דמותה של קלריס סטרלינג, קצינת FBI החוקרת מקרה של רוצח סדרתי בעזרת פסיכיאטר כלוא. באותה שנה ביימה פוסטר את סרטה הראשון, "איש קטן ושמו טייט", שבו שיחקה בתפקיד הראשי בתור אם חד הורית לילד מחונן. מספר מבקרים סברו שהסרט לא עמד בציפיות הגבוהות, וראו אותו כפחות הרפתקני מסרטים אחרים שבהם כיכבה, אך הסרט מיצב את פוסטר בתודעה כמי שהיא יותר משחקנית בלבד, וכדמות דומיננטית בהוליווד.

ב-1994 כיכבה בסרט "נל" שהיה שובר קופות, והקנה לה מועמדות לאוסקר. ב-1995 ביימה את סרטה השני, "חופשה משפחתית", שגם הוא לא זכה להצלחה רבה, וקיבל ביקורות פושרות. בשנת 1999, כיכבה בסרט הביוגרפי התקופתי "אנה והמלך".

המאה ה-21 עריכה

בשנת 2000, היא הפיקה את הסרט "להעיר את המת". בשנת 2001, היא סירבה לחזור לשחק בסרט ההמשך לשתיקת הכבשים, "חניבעל" וג'וליאן מור נבחרה לתפקיד. ב-2002, כיכבה בסרט "החדר" לאחר שהחליפה את ניקול קידמן שנפצעה על הסט. ב-2005 שיחקה בסרט "הטיסה" את דמותה של קייל, אם שבתה נעלמת בטיסת לילה. ב-2006 ב"האיש שבפנים" לצידו של דנזל וושינגטון. ב-2008 שיחקה בסרט "האי של נים". ב-2009, היא דיבבה את דמותה של מגי סימפסון בפרק בסדרה "משפחת סימפסון".

בפברואר 2011, הנחתה פוסטר את טקס פרסי סזאר ה-36 בצרפת. באותה שנה שיחקה בסרטים: הסאטירי "אלוהי הקטל" ו"החיים הכפולים של וולטר" לצידו של מל גיבסון. בינואר 2013, קיבלה את פרס גלובוס הזהב על תרומתה יוצאת הדופן לעולם הבידור. באותה שנה שיחקה בסרט "אליסיום" לצידו של מאט דיימון. ב-2014 פוסטר ביימה את פרק הפתיחה של העונה השנייה של סדרת הטלוויזיה המצליחה "כתום זה השחור החדש" ופרק בסדרה "בית הקלפים". ב-2016 ביימה את הסרט "מפלצת הכסף". באותה שנה, היא נכללה ברשימת כוכבי הקולנוע בשדרת הכוכבים של הוליווד בשדרות הוליווד 6927.[1]. בשנת 2017, היא ביימה פרק בסדרה "מראה שחורה". ב-2018, שיחקה בסרט "מלון ארטמיס" לצידו של סטרלינג קיי בראון.

בשנת 2020, פוסטר ביימה את הסוף של הסדרה "עלילות מהלולאה". ב-2021 שיחקה עורכת דין של אסיר בסרט "המאוריטני". על תפקידה בסרט זה, זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע.

חייה האישיים עריכה

ב-30 במרץ 1981 ירה ג'ון הינקלי הבן, ביציאה ממלון הילטון בוושינגטון, 6 יריות לעבר הנשיא רונלד רייגן. אחת מהן פגעה בנשיא, והוא נפצע, נותח, התאושש וחזר לתפקידו. הינקלי זוכה בבית המשפט מניסיון רצח בנימוק של אי שפיות.

הינקלי טען כי הושפע רבות מדמותם של טרוויס ואייריס בסרט "נהג מונית". הוא צפה בסרט לפחות 15 פעמים, התאהב בדמותה כאייריס, ונכנס לדמותו של טרוויס. הוא החל לכתוב מכתבים לפוסטר ואף נרשם לאוניברסיטת ייל, שבה למדה, כדי להיות קרוב אליה. היא מצידה אמרה לו שהיא לא מעוניינת, אך הינקלי פירש זאת כמו טרוויס בסרט והחל לתכנן התנקשות בנשיא ארצות הברית כדי להרשים אותה.

בשנת 1993, פגשה פוסטר את המפיקה סידני ברנרד. בדצמבר 2007 הצהירה פוסטר בפומבי כי הן מנהלות מערכת יחסים זוגית - ובכללה אמהות משותפת. במאי 2008, לאחר 14 שנות זוגיות, הן נפרדו[2].

ב-14 בינואר 2013 פוסטר יצאה מהארון, מעל במת גלובוס הזהב[3]. באפריל 2014 נישאה לשחקנית ולצלמת אלכסנדרה הדיסון[4].

פוסטר היא אתאיסטית, אך לדבריה זה חשוב ללמד ילדים על דתות שונות. בריאיון למגזין "Entertainment Weekly" היא סיפרה שהיא חוגגת עם ילדיה גם את חג המולד, גם את השבת, וגם את חג הקוואנזה[5].

פילמוגרפיה חלקית עריכה

 
ג'ודי פוסטר בטקס האוסקר, 1989

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Jodie Foster, Hollywood Walk of Fame, ‏2019-10-25 (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ רון רייטן, פרידה מפוסטרת, 15 במאי 2008, אתר nana10
  3. ^ מעל במת גלובוס הזהב: ג'ודי פוסטר יצאה מהארון, באתר ynet, 14 בינואר 2013
  4. ^ בשמלות לבנות: ג'ודי פוסטר נישאה לבת הזוג שלה, באתר וואלה!, 24 באפריל 2014
  5. ^ "Jodie Foster: What I've Learned". Esquire. January 2011
ג'ודי פוסטר - פרסים