ג'ודי פוסטר
אלישיה כריסטיאן "ג'ודי" פוסטר (באנגלית: Alicia Christian "Jodie" Foster; נולדה ב-19 בנובמבר 1962) היא שחקנית ובמאית קולנוע אמריקאית. זכתה פעמיים בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, שלוש פעמים בפרס באפט"א לקולנוע ושלוש פעמים בפרס גלובוס הזהב. היא זכתה בפרס מפעל חיים על שם ססיל ב. דה-מיל בשנת 2013[1], קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד בשנת 2016 וקיבלה את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן לשנת 2021.
.jpg) | |
| פוסטר, 2011 | |
| לידה |
19 בנובמבר 1962 (בת 62) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Alicia Christian Foster |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-1965 |
| עיסוק | שחקנית, מפיקה ובמאית קולנוע |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאלישיה כריסטיאן פוסטר נולדה ב-19 בנובמבר 1962 בלוס אנג'לס, קליפורניה, בתם הצעירה של אוולין אלה "ברנדי" (לבית אלמונד; 1928–2019) ושל לוציוס פישר פוסטר השלישי, איש עסקים אמיד. היא ממוצא גרמני, עם שורשים סקוטים-אירים/צפון אירים. מצד אביה, היא צאצאית של ג'ון אלדן (אנ'), שהגיע לצפון אמריקה במייפלואר ב-1620.
נישואי הוריה הסתיימו עוד לפני שנולדה, והיא מעולם לא יצרה מערכת יחסים עם אביה. יש לה שלושה אחים גדולים: לוסינדה, קונסטנס ולוציוס, המכונה "באדי" (אנ'), וכן עוד שלושה אחים למחצה מנישואיו הקודמים של אביה. לאחר הגירושין, ברנדי גידלה את הילדים עם בן זוגה בלוס אנג'לס. היא עבדה כיחצנית של מפיק הסרטים ארתור פ. ג'ייקובס (אנ') עד שהתמקדה בניהול קריירות המשחק של באדי וג'ודי. למרות שפוסטר נקראה רשמית אלישיה, אחיה החלו לקרוא לה "ג'ודי", והשם תפס. פוסטר הייתה מחוננת שלמדה לקרוא בגיל שלוש.
היא למדה ב-Lycée Français de Los Angeles היוקרתי, בית ספר תיכון בשפה הצרפתית. ההתמצאות שלה בשפה הצרפתית אפשרה לה לשחק בסרטים צרפתיים והיא גם מדבבת את עצמה בגרסאות בשפה הצרפתית של רוב סרטיה.
לאחר מכן למדה באוניברסיטת ייל בניו הייבן, קונטיקט, שם התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית, כתבה את התזה שלה על הסופרת טוני מוריסון בהדרכת מבקר הספרות הנרי לואיס גייטס ג'וניור (אנ'), וסיימה את לימודיה בהצטיינות ב-1985. היא חזרה לייל ב-1993 כדי לנאום בטקס הסיום של שנה זו וקיבלה תואר דוקטור לשם כבוד לאמנויות יפות ב-1997. בשנת 2018, היא זכתה בפרס מפעל חיים לתואר ראשון של ייל.
קריירה
עריכה
בשנת 1965, בהיותה בת שלוש, הופיעה פוסטר לראשונה בטלוויזיה בפרסומת לקרם הגנה. בשנת 1972, הופיעה לראשונה בקולנוע בסרט "נפוליאון וסמנתה" לצד מייקל דאגלס[2]. את פרסומה הבינלאומי הראשון קיבלה פוסטר בגיל 13, עם קבלת תפקיד הילדה הזונה איריס, בסרט "נהג מונית" משנת 1976 של מרטין סקורסזה. על תפקיד זה הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.
במשך השנים השתתפה פוסטר בסרטים נוספים, כגון: "הנערה מהבית במורד השדירה" (1976), "באגסי מלון" (1976), "אמא ליום אחד" (1977), "נערות מתבגרות" (1980), "מלון ניו המפשייר" (1984) לצידו של רוב לאו, סרט הטלוויזיה "אישה במבחן" (1984) של קלוד שברול, תפקידה הבולט הבא הגיע ב-1988 בסרט הנאשמים, שבו שיחקה תפקיד אישה העוברת אונס קבוצתי ומתעמתת עם תוקפיה בבית המשפט[3]. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי והתפקיד הקנה לה את פרס האוסקר הראשון שלה, כשחקנית ראשית.
ב-1991 קיבלה את פרס האוסקר השני והאחרון שלה, על משחקה בסרטו של ג'ונתן דמי, שתיקת הכבשים, שבו גילמה את דמותה של קלריס סטרלינג, קצינת FBI החוקרת מקרה של רוצח סדרתי בעזרת פסיכיאטר כלוא. באותה שנה ביימה פוסטר את סרטה הראשון, "איש קטן ושמו טייט", שבו שיחקה בתפקיד הראשי בתור אם חד הורית לילד מחונן. מספר מבקרים סברו שהסרט לא עמד בציפיות הגבוהות, וראו אותו כפחות הרפתקני מסרטים אחרים שבהם כיכבה, אך הסרט מיצב את פוסטר בתודעה כמי שהיא יותר משחקנית בלבד, וכדמות דומיננטית בהוליווד.
ב-1994 כיכבה בסרט "נל" שהיה שובר קופות, והקנה לה מועמדות לאוסקר. ב-1995 ביימה את סרטה השני, "חופשה משפחתית", שגם הוא לא זכה להצלחה רבה, וקיבל ביקורות פושרות. בשנת 1999, כיכבה בסרט הביוגרפי התקופתי "אנה והמלך".
המאה ה-21
עריכהבשנת 2000, היא הפיקה את הסרט "להעיר את המת". בשנת 2001, היא סירבה לחזור לשחק בסרט ההמשך לשתיקת הכבשים, "חניבעל" וג'וליאן מור נבחרה לתפקיד[4]. ב-2002, כיכבה בסרט "החדר" לאחר שהחליפה את ניקול קידמן שנפצעה על הסט[5]. ב-2005 שיחקה בסרט "הטיסה" את דמותה של קייל, אם שבתה נעלמת בטיסת לילה[6]. ב-2006 ב"האיש שבפנים" לצידו של דנזל וושינגטון[7]. ב-2008 שיחקה בסרט "האי של נים". ב-2009, היא דיבבה את דמותה של מגי סימפסון בפרק בסדרה "משפחת סימפסון"[8].
בפברואר 2011, הנחתה פוסטר את טקס פרסי סזאר ה-36 בצרפת. באותה שנה שיחקה בסרט הסאטירי "אלוהי הקטל" ושיחקה לצד מל גיבסון בדרמה"החיים הכפולים של וולטר" שאף ביימה פוסטר.
בינואר 2013, קיבלה את פרס גלובוס הזהב על תרומתה יוצאת הדופן לעולם הבידור. באותה שנה שיחקה בסרט המדע בדיוני אליסיום של ניל בלומקאמפ בתור ג'סיקה דלקורט לצידו של מאט דיימון[9].
בשנת 2014 פוסטר ביימה את פרק הפתיחה של העונה השנייה של סדרת הטלוויזיה המצליחה "כתום זה השחור החדש" ופרק בסדרה "בית הקלפים". ב-2016 ביימה את הסרט "מפלצת הכסף"[10]. באותה שנה, היא נכללה ברשימת כוכבי הקולנוע בשדרת הכוכבים של הוליווד בשדרות הוליווד 6927.[11]
בשנת 2017, היא ביימה פרק בסדרה "מראה שחורה". בסוף השנה חזרה לתפקיד חוקרת האף-בי-איי קלאריס סטרלינג מהסרט "שתיקת הכבשים" במערכון ששודר בתוכנית "לייט שואו" של סטיבן קולבר היא גילמה את החוקרת וקולבר את הרוצח הסדרתי חניבעל לקטר[12].
בשנת 2018, שיחקה בסרט "מלון ארטמיס" לצידו של סטרלינג קיי בראון.
בשנת 2020, פוסטר ביימה את פרק הסיום של הסדרה "עלילות מהלולאה".
בשנת 2021 גילמה את עורכת הדין ננסי הולנדר (אנ') בסרט "המאוריטני". על תפקידה בסרט זה, זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע.
בשנת 2023 שיחקה בדרמת הספורט הביוגרפית "ניאד" בתור האתלטית בוני סטול (אנ'). על תפקידה בסרט הייתה פוסטר מועמדת בפעם החמישית לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר והייתה מועמדת בפעם העשירית לפרס גלובוס הזהב.
בשנת 2024 שיחקה בעונה הרביעית של הסדרה "בלש אמיתי", על תפקידה זכתה בפרס אמי לבידור בפריים טיים[13].
חייה האישיים
עריכהב-30 במרץ 1981 ירה ג'ון הינקלי הבן, ביציאה ממלון הילטון בוושינגטון, 6 יריות לעבר הנשיא רונלד רייגן. אחת מהן פגעה בנשיא, והוא נפצע, נותח, התאושש וחזר לתפקידו. הינקלי זוכה בבית המשפט מניסיון רצח בנימוק של אי שפיות.
הינקלי טען כי הושפע רבות מדמותם של טרוויס ואייריס בסרט "נהג מונית". הוא צפה בסרט לפחות 15 פעמים, התאהב בדמותה כאייריס, ונכנס לדמותו של טרוויס. הוא החל לכתוב מכתבים לפוסטר ואף נרשם לאוניברסיטת ייל, שבה למדה, כדי להיות קרוב אליה. היא מצידה אמרה לו שהיא לא מעוניינת, אך הינקלי פירש זאת כמו טרוויס בסרט והחל לתכנן התנקשות בנשיא ארצות הברית כדי להרשים אותה.
בשנת 1993, פגשה פוסטר את המפיקה סידני ברנרד. בדצמבר 2007 הצהירה פוסטר בפומבי כי הן מנהלות מערכת יחסים זוגית - ובכללה אמהות משותפת. במאי 2008, לאחר 14 שנות זוגיות, הן נפרדו[14].
ב-14 בינואר 2013 פוסטר יצאה מהארון, מעל במת גלובוס הזהב[15]. באפריל 2014 נישאה לשחקנית ולצלמת אלכסנדרה הדיסון[16].
פוסטר היא אתאיסטית, אך לדבריה זה חשוב ללמד ילדים על דתות שונות. בריאיון למגזין "Entertainment Weekly" היא סיפרה שהיא חוגגת עם ילדיה גם את חג המולד, גם את השבת, וגם את חג הקוואנזה[17].
פילמוגרפיה
עריכהקולנוע
עריכהטלוויזיה
עריכה| שנה | סדרה | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1968–1970 | Mayberry R.F.D. | פיה / ילדה קטנה | 3 פרקים |
| 1969 | המופע של דוריס דיי (אנ') | ג'ני בנסון | פרק: "The Baby Sitter" |
| ג'וליה (אנ') | סינדי בלאנדשרד | פרק: "Romeo and Julia" | |
| 1969–1971 | The Courtship of Eddie's Father | ג'ואי קלי | 5 פרקים |
| 1969–1972 | איש החוק (אנ') | סוזן סדלר / פטרישיה / מריאן | 3 פרקים |
| 1970 | Menace on the Mountain | סו-אלן מקלוור | סרט טלוויזיה של NBC |
| דניאל בון (אנ') | רייצ'ל | פרק: "Bringing Up Josh" | |
| Adam-12 | מארי בנט | פרק: "Log 55 Missing Girl" | |
| נני והפרופסור (אנ') | אנג'לה | פרק: "The Scientific Approach" | |
| 1971–1972 | My Three Sons | סוזן / פרסיליה הובסון | 6 פרקים |
| 1972 | בוננזה | "בלו בירד" | פרק: "A Place to Hide" |
| Ghost Story | ג'ודי | פרק: "House of Evil" | |
| The Paul Lynde Show | מגי | פרק: "To Commune or Not to Commune" | |
| My Sister Hank | הנרייטה בנט | סרט טלוויזיה של CBS | |
| The Amazing Chan and the Chan Clan | אן צ'אן | דיבוב; 16 פרקים | |
| איירונסייד (אנ') | פיפ מוריסון | פרק: "Bubble, Bubble, Toil and Murder" | |
| 1973 | בוב וקרול וטד ואליס (אנ') | אליזבת' אנדרסון | 5 פרקים |
| Rookie of the Year | שרון לי | סרט טלוויזיה של ABC | |
| Alexander | סו | סרט טלוויזיה של ABC | |
| משפחת פרטרידג' (אנ') | ג'ולי | פרק: "The Eleven Year Itch" | |
| Love Story | אלי מדיסון | פרק: "The Youngest Lovers" | |
| קונג פו (אנ') | אלתיאה טרישיה אינגרהאם | פרק: "Alethea" | |
| The New Perry Mason | הילדי היינס | פרק: "The Case of the Deadly Deeds" | |
| משפחת אדמס (אנ') | פאגסלי אדמס | דיבוב; 16 פרקים | |
| 1974 | Smile Jenny, You're Dead | ליברטי קול | סרט טלוויזיה של ABC |
| ירח של נייר (אנ') | אדלייד "אדי" לוגינס | תפקיד ראשי; 13 פרקים | |
| 1975 | Medical Center | אייבי | פרק: "The Captives" |
| The Secret Life of T. K. Dearing | טי.קיי דירינג | סרט טלוויזיה של ABC | |
| 1983 | Svengali | זואי אלכסנדר | סרט טלוויזיה של CBS |
| 1984 | אשה במבחן (אנ') | הלן ברטראנד | סרט טלוויזיה של HBO |
| 1988 | Tales from the Darkside | — | במאית הפרק: "Do Not Open This Box" |
| 1996 | פרייז'ר | מרלין | פרק: "Moon Dance" |
| 1997 | תיקים באפלה | בטי | פרק: "Never Again" |
| 1998 | The Baby Dance | — | מפיקה
סרט טלוויזיה של שואוטיים מועמדת פרס גלובוס הזהב למיני-סדרה או סרט טלוויזיה הטוב ביותר (1999) מועמדת פרס אמי לבידור בפריים טיים לסרט טלוויזיה יוצא מן הכלל (אנ') (1999) |
| 2009 | משפחת סימפסון | מגי סימפסון | דיבוב; פרק: "Four Great Women and a Manicure" |
| 2013–2014 | כתום זה השחור החדש | — | במאית 2 פרקים
מועמדת פרס אמי לבידור בפריים טיים על בימוי יוצא מן הכלל בסדרה קומית (אנ') (2014) |
| 2014 | בית הקלפים | — | במאית הפרק: "Chapter 22" |
| 2017 | מראה שחורה | — | במאית הפרק: "Arkangel" |
| 2020 | עלילות מהלולאה | — | במאית הפרק: "Home" |
| 2024 | בלש אמיתי | ליז דנוורס | תפקיד ראשי (עונה 4); 6 פרקים
גם מפיקה בפועל מועמדת פרס אמי לבידור בפריים טיים לשחקנית ראשית במיני-סדרה או בסרט (אנ') (2024) |
פרסים ומועמדויות
עריכה| שנה | פרס | קטגוריה | מועמד (ים) | תוצאה | מקור |
|---|---|---|---|---|---|
| 2023 | פרסי אגודת מבקרי הקולנוע של סן דייגו | שחקנית המשנה הטובה ביותר | ניאד | מועמדות | [19] |
| 2024 | פרס גלובוס הזהב | שחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע | מועמדות | [20] | |
| פרסי איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי | שחקנית המשנה הטובה ביותר | מועמדות | [21] | ||
| פרס גילדת שחקני המסך | ההופעה הטובה ביותר של שחקנית בתפקיד משנה | מועמדות | [22] | ||
| פרס אוסקר | שחקנית המשנה הטובה ביותר | מועמדות | [23] | ||
| פרס אמי לבידור בפריים טיים | השחקנית הראשית הטובה ביותר במיני-סדרה או סדרת אנתולוגיה או סרט | בלש אמיתי: ארץ הלילה | זכייה | [24] | |
| 2025 | פרס גלובוס הזהב | השחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה, סדרת אנתולוגיה או סרט טלוויזיה | זכייה | [25] | |
| פרס סטלייט | השחקנית הטובה ביותר במיני סדרה, סדרה מוגבלת או סרט קולנוע שנעשה לטלוויזיה | מועמדות | [26] | ||
| פרס סאטורן | השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה | מועמדות | [27] |
קישורים חיצוניים
עריכה
ג'ודי פוסטר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ג'ודי פוסטר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ג'ודי פוסטר, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ודי פוסטר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- ג'ודי פוסטר, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- ג'ודי פוסטר, באתר Metacritic (באנגלית)
ג'ודי פוסטר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'ודי פוסטר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ודי פוסטר, באתר Discogs (באנגלית)- ג'ודי פוסטר, באתר Genius
- ג'ודי פוסטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'ודי פוסטר, באתר "סרט"
- יאיר רוה, נקמתה של ג'ודי פוסטר, באתר ynet, 2 באוקטובר 2007
- ניב שטנדל, אישה תחת השפעה, באתר nrg, 8 באוקטובר 2007
- אורי קליין, ג'ודי פוסטר, גיבורת-על, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2007
- עפר סקר, ג'ודי פוסטר בת 50: התפקידים הגדולים, באתר וואלה, 19 בנובמבר 2012
הערות שוליים
עריכה- ^ מתן שירם, לא הכול זהב, באתר גלובס, 14 בינואר 2013
- ^ דיוויד מרקזה, הניו יורק טיימס, ג'ודי פוסטר: "אני אדם שחי בתוך עצמו, אבל עובד במקצוע מוחצן ומוקצן", באתר הארץ, 27 בפברואר 2021
- ^ יפתח אילן, קולנוע - "הנאשמים" (ארה"ב, 1988), במאי: ג'ונתן קפלן; שחקניות: ג'ודי פוסטר, קלי מקגיליס, כל העיר, 3 במרץ 1989
- ^ נטע אלכסנדר, עכבר העיר, סופרת כבשים: איך הפכה ג'ודי פוסטר לאחת השחקניות הבררניות בהוליווד, באתר הארץ, 2 בפברואר 2011
- ^ נסים דיין, החדר האטום כחטא ועונשו, באתר גלובס, 25 באפריל 2002
- ^ גורדון מור, נחיתה רכה, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2005
- ^ אורי קליין, בכל זאת הוא נשאר בחוץ, באתר הארץ, 22 במרץ 2006
ישי קיצ'לס, עכבר העיר תל אביב, איי לייק ספייק, באתר הארץ, 22 במרץ 2006 - ^ נועם דביר, מגי סימפסון נגד האדריכל פרנק גרי, באתר הארץ, 21 במאי 2009
- ^ חן חדד, עכבר העיר, הצצה ראשונה: מאט דיימון נלחם בג'ודי פוסטר, באתר הארץ, 17 ביוני 2013
- ^ אורון שמיר, עכבר העיר, "מפלצת הכסף": ההשקעה החכמה של הזמן הקרוב, באתר הארץ, 20 במאי 2016
- ^ Jodie Foster, Hollywood Walk of Fame, 2019-10-25 (באנגלית אמריקאית)
- ^ איתמר זהר, ג'ודי פוסטר חזרה לתפקיד החוקרת מ"שתיקת הכבשים" במערכון על טראמפ, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2017
- ^ חן חדד, סדרות מומלצות בינואר: "בלש אמיתי" עם ג'ודי פוסטר ופריקוול לסרט "טד", באתר הארץ, 1 בינואר 2024
אלקסיס סולוסקי, הניו יורק טיימס, אחרי שלוש עונות מצ'ואיסטיות, "בלש אמיתי" מציגה מבט נשי מתריס, באתר הארץ, 10 בינואר 2024 - ^ רון רייטן, פרידה מפוסטרת, 15 במאי 2008, אתר nana10
- ^ מעל במת גלובוס הזהב: ג'ודי פוסטר יצאה מהארון, באתר ynet, 14 בינואר 2013
- ^ בשמלות לבנות: ג'ודי פוסטר נישאה לבת הזוג שלה, באתר וואלה, 24 באפריל 2014
- ^ "Jodie Foster: What I've Learned". Esquire. January 2011
- ^ מנולה דראגיס, הניו יורק טיימס, ג'ודי פוסטר נוקמת, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2007
- ^ San Diego Film Critics, 2023 San Diego Film Critics Society Award Winners, San Diego Film Critics Society, 2023-12-19 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Horton, Adrian (2024-01-08). "Golden Globes 2024: the full list of winners". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-02-15.
- ^ Critics Choice Awards 2024: All the Winners, TIME, 2024-01-15 (באנגלית)
- ^ Alli Rosenbloom, Lisa Respers France, SAG Awards 2024: Winners list, CNN, 2024-02-25 (באנגלית)
- ^ The 96th Academy Awards | 2024, www.oscars.org, 2024-01-23 (באנגלית)
- ^ Jordan Moreau, Emmy Awards 2024 Winners List: ‘Shogun’ Dominates With 18 Wins, and ‘The Bear’ Cooks Up 11, Variety, 2024-09-16 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Lisa Respers France, See who won at the Golden Globe Awards, CNN, 2025-01-06 (באנגלית)
- ^ AwardsWatch - 2024 International Press Academy Satellite Awards Nominations: ‘The Brutalist,’ ‘Shōgun’ Lead, AwardsWatch, 2024-12-16 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Matt Neglia, The 2024 Saturn Award Winners, Next Best Picture, 2025-02-03 (באנגלית אמריקאית)
| ג'ודי פוסטר - פרסים | |
|---|---|
|
|