ג'ודי פוסטר

ג'ודי פוסטר
Jodie Foster
	פוסטר, 2011
לידה	19 בנובמבר 1962 (בת 61); לוס אנג'לס, קליפורניה, ארה"ב
שם לידה	Alicia Christian Foster
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1968
עיסוק	שחקנית, מפיקה ובמאית קולנוע
מקום לימודים	אוניברסיטת ייל (1985); The Center for Early Education; בית הספר הצרפתי של לוס אנג'לס; קולג' ייל; גרייס הופר קולג' ;
בן או בת זוג	Alexandra Hedison (אפריל 2014–?)
פרסים והוקרה	גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה-מיל (2013); פרס סאטורן לשחקנית הטובה ביותר (1997); פרס גילדת שחקני המסך לשחקנית הטובה ביותר (1995); פרס אינדפנדנט ספיריט לשחקנית הראשית (1989); פרס דוד די דונטלו לשחקנית הזרה הטובה ביותר (1994); פרס קריסטל (1996); פרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע (2021); פרס ג'יימסון לשחקנית הטובה ביותר של האקדמיה האירופית לקולנוע (1997); כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד (4 במאי 2016); פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (1988); פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר (1992); פרס דוד די דונטלו לשחקנית הזרה הטובה ביותר (1989); פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (1991); פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (1988); פרס גלובוס הזהב (1991); פרס סאטורן (1978); פרס גילדת שחקני המסך (1995); פרס באפט"א לשחקן המבטיח בתפקיד ראשי בסרט (1977); פרס באפט"א לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1977); Sitges Grand Honorary Award (2005); פרס מרי פיקפורד ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

אלישה כריסטיאן "ג'ודי" פוסטר (באנגלית: Alicia Christian "Jodie" Foster; נולדה ב-19 בנובמבר 1962) היא שחקנית, מפיקה ובמאית קולנוע אמריקאית. זכתה פעמיים בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ופעמיים בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסרט דרמטי. היא זכתה בפרס מפעל חיים על שם ססיל ב. דה-מיל בטקס גלובוס הזהב בינואר 2013.

ביוגרפיה עריכה

פוסטר נולדה בלוס אנג'לס שבקליפורניה שבארצות הברית למשפחה נוצרית אמידה. הוריה הם אבלין "ברנדי" אלה ולוציוס פישר פוסטר ה-3. אביה של פוסטר היה איש קבע בחיל האוויר האמריקאי והגיע לדרגת סגן-אלוף. פוסטר הופיעה לראשונה בטלוויזיה כתינוקת בפרסומת בהיותה בת שלוש. עד גיל שבע הספיקה להופיע בפרסומות שונות והחלה להשתתף בסדרות וסרטי טלוויזיה. פוסטר דוברת צרפתית וכשהייתה נערה, נשארה לעיתים לעבוד בצרפת.

קריירה עריכה

המאה ה-20 עריכה

פוסטר בצעירותה עם כריסטופר קונלי בסדרה "Paper Moon"

בשנת 1965, בהיותה בת שלוש, הופיעה פוסטר לראשונה בטלוויזיה בפרסומת לקרם הגנה. בשנת 1972, הופיעה לראשונה בקולנוע בסרט "נפוליאון וסמנתה". את פרסומה הבינלאומי הראשון קיבלה פוסטר בגיל 13, עם קבלת תפקיד הילדה הזונה איריס, בסרט נהג מונית (1976) של מרטין סקורסזה. על תפקיד זה הייתה מועמדת לאוסקר שחקנית המשנה.

במשך השנים השתתפה פוסטר בסרטים נוספים, כגון: "הנערה מהבית במורד השדירה" (1976), "באגסי מלון" (1976), "אמא ליום אחד" (1977), "נערות מתבגרות" (1980), "מלון ניו המפשייר" (1984) לצידו של רוב לאו, סרט הטלוויזיה "אישה במבחן" (1984) של קלוד שברול, תפקידה הבולט הבא הגיע ב-1988 בסרט הנאשמים, שבו שיחקה תפקיד אישה העוברת אונס קבוצתי ומתעמתת עם תוקפיה בבית המשפט. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי והתפקיד הקנה לה את פרס האוסקר הראשון שלה, כשחקנית ראשית.

ב-1991 קיבלה את פרס האוסקר השני והאחרון שלה, על משחקה בסרטו של ג'ונתן דמי, שתיקת הכבשים, שבו גילמה את דמותה של קלריס סטרלינג, קצינת FBI החוקרת מקרה של רוצח סדרתי בעזרת פסיכיאטר כלוא. באותה שנה ביימה פוסטר את סרטה הראשון, "איש קטן ושמו טייט", שבו שיחקה בתפקיד הראשי בתור אם חד הורית לילד מחונן. מספר מבקרים סברו שהסרט לא עמד בציפיות הגבוהות, וראו אותו כפחות הרפתקני מסרטים אחרים שבהם כיכבה, אך הסרט מיצב את פוסטר בתודעה כמי שהיא יותר משחקנית בלבד, וכדמות דומיננטית בהוליווד.

ב-1994 כיכבה בסרט "נל" שהיה שובר קופות, והקנה לה מועמדות לאוסקר. ב-1995 ביימה את סרטה השני, "חופשה משפחתית", שגם הוא לא זכה להצלחה רבה, וקיבל ביקורות פושרות. בשנת 1999, כיכבה בסרט הביוגרפי התקופתי "אנה והמלך".

המאה ה-21 עריכה

בשנת 2000, היא הפיקה את הסרט "להעיר את המת". בשנת 2001, היא סירבה לחזור לשחק בסרט ההמשך לשתיקת הכבשים, "חניבעל" וג'וליאן מור נבחרה לתפקיד. ב-2002, כיכבה בסרט "החדר" לאחר שהחליפה את ניקול קידמן שנפצעה על הסט. ב-2005 שיחקה בסרט "הטיסה" את דמותה של קייל, אם שבתה נעלמת בטיסת לילה. ב-2006 ב"האיש שבפנים" לצידו של דנזל וושינגטון. ב-2008 שיחקה בסרט "האי של נים". ב-2009, היא דיבבה את דמותה של מגי סימפסון בפרק בסדרה "משפחת סימפסון".

בפברואר 2011, הנחתה פוסטר את טקס פרסי סזאר ה-36 בצרפת. באותה שנה שיחקה בסרטים: הסאטירי "אלוהי הקטל" ו"החיים הכפולים של וולטר" לצידו של מל גיבסון. בינואר 2013, קיבלה את פרס גלובוס הזהב על תרומתה יוצאת הדופן לעולם הבידור. באותה שנה שיחקה בסרט "אליסיום" לצידו של מאט דיימון. ב-2014 פוסטר ביימה את פרק הפתיחה של העונה השנייה של סדרת הטלוויזיה המצליחה "כתום זה השחור החדש" ופרק בסדרה "בית הקלפים". ב-2016 ביימה את הסרט "מפלצת הכסף". באותה שנה, היא נכללה ברשימת כוכבי הקולנוע בשדרת הכוכבים של הוליווד בשדרות הוליווד 6927.^[1]. בשנת 2017, היא ביימה פרק בסדרה "מראה שחורה". ב-2018, שיחקה בסרט "מלון ארטמיס" לצידו של סטרלינג קיי בראון.

בשנת 2020, פוסטר ביימה את הסוף של הסדרה "עלילות מהלולאה". ב-2021 שיחקה עורכת דין של אסיר בסרט "המאוריטני". על תפקידה בסרט זה, זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע.

חייה האישיים עריכה

ב-30 במרץ 1981 ירה ג'ון הינקלי הבן, ביציאה ממלון הילטון בוושינגטון, 6 יריות לעבר הנשיא רונלד רייגן. אחת מהן פגעה בנשיא, והוא נפצע, נותח, התאושש וחזר לתפקידו. הינקלי זוכה בבית המשפט מניסיון רצח בנימוק של אי שפיות.

הינקלי טען כי הושפע רבות מדמותם של טרוויס ואייריס בסרט "נהג מונית". הוא צפה בסרט לפחות 15 פעמים, התאהב בדמותה כאייריס, ונכנס לדמותו של טרוויס. הוא החל לכתוב מכתבים לפוסטר ואף נרשם לאוניברסיטת ייל, שבה למדה, כדי להיות קרוב אליה. היא מצידה אמרה לו שהיא לא מעוניינת, אך הינקלי פירש זאת כמו טרוויס בסרט והחל לתכנן התנקשות בנשיא ארצות הברית כדי להרשים אותה.

בשנת 1993, פגשה פוסטר את המפיקה סידני ברנרד. בדצמבר 2007 הצהירה פוסטר בפומבי כי הן מנהלות מערכת יחסים זוגית - ובכללה אמהות משותפת. במאי 2008, לאחר 14 שנות זוגיות, הן נפרדו^[2].

ב-14 בינואר 2013 פוסטר יצאה מהארון, מעל במת גלובוס הזהב^[3]. באפריל 2014 נישאה לשחקנית ולצלמת אלכסנדרה הדיסון^[4].

פוסטר היא אתאיסטית, אך לדבריה זה חשוב ללמד ילדים על דתות שונות. בריאיון למגזין "Entertainment Weekly" היא סיפרה שהיא חוגגת עם ילדיה גם את חג המולד, גם את השבת, וגם את חג הקוואנזה^[5].

פילמוגרפיה חלקית עריכה

ג'ודי פוסטר בטקס האוסקר, 1989

2023 - ניאד
2021 - המאוריטני
2018 - מלון ארטמיס
2013 - אליסיום

פוסטר עם אנתוני הופקינס בסרט ״שתיקת הכבשים״ 1991
2011 - אלוהי הקטל
2011 - החיים הכפולים של וולטר
2008 - האי של נים
2007 - האמיצה
2006 - האיש שבפנים
2005 - הטיסה
2002 - החדר
1999 - אנה והמלך
1997 - קונטקט
1994 - נל
1994 - מאבריק
1993 - סומרסבי
1991 - צללים וערפל
1991 - איש קטן ושמו טייט
1991 - שתיקת הכבשים
1988 - הנאשמים
1976 - אמא ליום אחד
1976 - באגסי מלון
1976 - הנערה מהבית במורד השדרה
1976 - נהג מונית
1974 - אליס לא גרה כאן יותר
1973 - הרפתקאות תום סוייר

קישורים חיצוניים עריכה

ג'ודי פוסטר, ברשת החברתית אינסטגרם
ג'ודי פוסטר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ודי פוסטר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ג'ודי פוסטר, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ודי פוסטר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ג'ודי פוסטר, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
ג'ודי פוסטר, באתר Metacritic (באנגלית)
ג'ודי פוסטר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'ודי פוסטר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ודי פוסטר, באתר Discogs (באנגלית)
ג'ודי פוסטר, באתר Genius
ג'ודי פוסטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'ודי פוסטר, באתר "סרט"
יאיר רוה, נקמתה של ג'ודי פוסטר, באתר ynet, 2 באוקטובר 2007
ניב שטנדל, אישה תחת השפעה, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2007
אורי קליין, ג'ודי פוסטר, גיבורת-על, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2007
יובל אברמוביץ', שובה של הג'ודי, באתר ישראל היום, 27 במאי 2011
עפר סקר‏, ג'ודי פוסטר בת 50: התפקידים הגדולים, באתר וואלה!‏, 19 בנובמבר 2012
אמיר קמינר, אישה על־מונית, באתר "ידיעות אחרונות", 7 באוקטובר 2016

הערות שוליים עריכה

^ Jodie Foster, Hollywood Walk of Fame, ‏2019-10-25 (באנגלית אמריקאית)
^ רון רייטן, פרידה מפוסטרת, 15 במאי 2008, אתר nana10
^ מעל במת גלובוס הזהב: ג'ודי פוסטר יצאה מהארון, באתר ynet, 14 בינואר 2013
^ בשמלות לבנות: ג'ודי פוסטר נישאה לבת הזוג שלה, באתר וואלה!, 24 באפריל 2014
^ "Jodie Foster: What I've Learned". Esquire. January 2011

ג'ודי פוסטר - פרסים

[1] Jodie Foster, Hollywood Walk of Fame, ‏2019-10-25 (באנגלית אמריקאית)

[2] רון רייטן, פרידה מפוסטרת, 15 במאי 2008, אתר nana10

[3] מעל במת גלובוס הזהב: ג'ודי פוסטר יצאה מהארון, באתר ynet, 14 בינואר 2013

[4] בשמלות לבנות: ג'ודי פוסטר נישאה לבת הזוג שלה, באתר וואלה!, 24 באפריל 2014

[5] "Jodie Foster: What I've Learned". Esquire. January 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]


פוסטר, 2011
לידה	19 בנובמבר 1962 (בת 61) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארה"ב
שם לידה	Alicia Christian Foster
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1968
עיסוק	שחקנית, מפיקה ובמאית קולנוע
מקום לימודים	אוניברסיטת ייל (1985) The Center for Early Education בית הספר הצרפתי של לוס אנג'לס קולג' ייל גרייס הופר קולג'
בן או בת זוג	Alexandra Hedison (אפריל 2014–?)
פרסים והוקרה	גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה-מיל (2013) פרס סאטורן לשחקנית הטובה ביותר (1997) פרס גילדת שחקני המסך לשחקנית הטובה ביותר (1995) פרס אינדפנדנט ספיריט לשחקנית הראשית (1989) פרס דוד די דונטלו לשחקנית הזרה הטובה ביותר (1994) פרס קריסטל (1996) פרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע (2021) פרס ג'יימסון לשחקנית הטובה ביותר של האקדמיה האירופית לקולנוע (1997) כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד (4 במאי 2016) פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (1988) פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר (1992) פרס דוד די דונטלו לשחקנית הזרה הטובה ביותר (1989) פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (1991) פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (1988) פרס גלובוס הזהב (1991) פרס סאטורן (1978) פרס גילדת שחקני המסך (1995) פרס באפט"א לשחקן המבטיח בתפקיד ראשי בסרט (1977) פרס באפט"א לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1977) Sitges Grand Honorary Award (2005) פרס מרי פיקפורד
פרופיל ב-IMDb
חתימה