ג'ירולמו סבונרולה

גִּ'ירוֹלָמוֹ סָבוֹנָרוֹלָהאיטלקית: Girolamo Savonarola;‏ 21 בספטמבר 145223 במאי 1498) היה נזיר ומטיף דומיניקני ושליטה של פירנצה לתקופה קצרה. הוא נודע בשל הרפורמה הכנסייתית שניסה להנהיג (ואשר בגינה נתפס מאוחר יותר כמבשר הרפורמציה), ובשל הטפתו כנגד תרבות הרנסאנס המתירנית, הטפה שהתבטאה בשריפת ספרים והשמדת יצירות אָמָּנוּת.

ג'ירולמו סבונרולה
Girolamo Savonarola
לידה 21 בספטמבר 1452
פרארה, דוכסות פרארה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 23 במאי 1498 (בגיל 45)
פירנצה, רפובליקת פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דוכסות פרארה, רפובליקת פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת פרארה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

סבונרולה נולד בעיר פרארה באיטליה בשנת 1452 וסיים את לימודיו באוניברסיטת פרארה.

לאחר הדחתם של בני משפחת מדיצ'י מן השלטון בפירנצה בשנת 1494 הפך לשליטה היחיד של פירנצה. על אף ששליטה הקודם של פירנצה, לורנצו דה מדיצ'י ("המפואר"), היה פטרונו הפוליטי, הפנה אליו סבונרולה את חצי ביקורתו, הן כלפי התרבות והאמנות שמדיצ'י היה גדול הפטרונים שלהן, והן כלפיו באופן אישי.

סבונרולה היה ידוע בהתנבאויותיו האפוקליפטיות. כך למשל, בשנת 1492 הזהיר מפני "חרב האדון על פני האדמה במהירות ובמהרה" וחזה במצוקות איומות לרומא. נבואות אלה עשו אותו פופולרי ורבים מתושבי פירנצה הפכו לחסידיו.

סבונרולה ייסד בפירנצה רפובליקה תאוקרטית אותה אפיין כ"רפובליקה נוצרית דתית". אחד ממעשיו הראשונים כשליט היה הפיכתו של "מעשה הסדום", אשר בעבר היה העונש עליו קנס, לעבירה שעונשה מוות. הוא הטיף בעד סיגוף, ונהג להסתגף בעצמו. אויביו העיקריים, הדוכס ממילאנו והאפיפיור אלכסנדר השישי שאותו האשים סבונרולה בניוון מוסרי, רצח ושחיתות, הוציאו כנגדו חרמות ונידויים, אך הוא התעלם מהם.

סבונרולה קבע חוקה חדשה אשר בין השאר העניקה זכויות למעמד האומנים, ואפשרה לכל אזרח בעל מעמד תקין זכות הצבעה בפרלמנט חדש, וכן צמצמה מאוד את השימוש בעונש מוות וגלות לכל החיים.

ב-1497 יזמו סבונרולה ותומכיו את "מדורת ההבלים". הם שלחו נערים אשר אספו מדלת לדלת חפצים המקושרים לניוון מוסרי: מראות, קוסמטיקה, תמונות תועבה, ספרים אליליים, שולחנות הימורים, בגדים נאים ועבודותיהם של משוררים בלתי מוסריים (לפי הגדרתו), ושרפו אותם במדורה גדולה בפיאצה דלה סיניוריה במרכז פירנצה. עבודות אמנות רבות מתקופת הרנסאנס אבדו כתוצאה ממעשיו אלו של סבונרולה, לרבות תמונות של סנדרו בוטיצ'לי אשר הושלכו אל האש בידי האמן עצמו.

 
אנדרדה לזכר סבונרולה בפררה

סבונרולה חזר וחיזק את בני העיר על התשובה שעשו, וקבע כי תשובתם כי כמו תיבת נוח אשר תציל אותם מהאסון הקרב, ולא זו אף זו, אם העיר תמשיך לעשות תשובה ותתחיל במלאכת ההתחדשות יהיה לה עושר, תהילה וכוח. בהתנבאות נוספת, מ-1 באפריל 1495, תיאר את מסעו המיסטי אל מריה בגן עדן, שבו לדבריו, מריה הזהירה אותו שהדרך תהיה קשה גם לעיר וגם לו, אבל היא מבטיחה לו שהאל יקיים את הבטחותיו ושפירנצה תהיה מפוארת, חזקה ועשירה יותר מאי פעם.

האפיפיור לא גילה אהדה לנבואות אלה, ואסר על סבונרולה להמשיך להטיף. סבונרולה ציית במשך כמה חודשים, אך לאחר מכן חזר לדרשותיו והחל לתקוף אויבים נסתרים מבית, שחשד בצדק שהם בקשר עם האפיפיור, ואף עבר לגנות גם את הנוצרים המתונים על שטרם נענו לקריאותיו. הוא ערך את הקמפיין המוסרי שלו עם מיסות מיוחדות לנוער, תהלוכות, ומדורות הבלים.

עד מהרה מאסו תושבי פירנצה בקנאותו של סבונרולה. בדרשה שנשא ב"יום העלייה לשמים" ב-4 במאי 1497, החלו קבוצות נערים לחולל מהומות, אשר הפכו למרד. בתי מרזח נפתחו מחדש, והבריות הימרו בפומבי.

ב-13 במאי 1497 נודה סבונרולה על ידי האפיפיור אלכסנדר השישי, וב-1498 נתלה וגם נשרף, באותו המקום בו הורה להוציא להורג אחרים בצורה זו. הוא הואשם בהתנבאות ובמשגים דתיים. יאקופו נרדי, אשר תיעד את האירוע בספרו "היסטוריה של העיר פירנצה" (Istorie della città di Firenze), מספר כי התליין קרא "האיש שרצה לשרוף אותי יישרף עתה בעצמו" כאשר הצית את האש. ניקולו מקיאוולי, כותב הספר "הנסיך", צפה אף הוא במחזה וכתב עליו. לאחר מותו המשיכה להתקיים בפירנצה רפובליקה עד שנת 1512, בה חזרו בני משפחת מדיצ'י לעמדות כוח בעיר.

כמבשר הרפורמציה עריכה

למרות שסבונרולה מעולם לא זנח את הדוגמות של הכנסייה הקתולית, והחזיק באמונה בשבעה סקרמנטים ובכך שכנסיית רומא היא "אם כל הכנסיות האחרות והאפיפיור בראשה", בכל זאת מחאתו נגד שחיתות האפיפיור והכמורה, והסתמכות על התנ"ך כמדריך העיקרי (דבר המקביל לאחד מחמשת העיקרים של הנצרות הפרוטסטנטית, "סולה סקריפטורה") עשו אותו בעיני רבים מהפרוטסטנטים מבשר לרפורמציה הפרוטסטנטית. כתביו התפשטו בגרמניה ובשווייץ, ורבים החלו להאשים את האפיפיור בשחיתות וציפו לרפורמה בכנסייה. רבים ראו בו קדוש מעונה, כולל מרטין לותר, שהושפע מכתביו.

במאה ה-20 החלה מתפתחת בתוככי הכנסייה הקתולית תנועה להכרזתו של סבונרולה לקדוש נוצרי. כמו כן, במספר מקומות באיטליה, בהם ברומא, קיים רחוב הקרוי על שמו.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ירולמו סבונרולה בוויקישיתוף