אלכסנדר השישי

אלכסנדר השישילטינית: Alexander VI‏; 1 בינואר 143118 באוגוסט 1503, שמו במקור: רודריגו בורג'ה) היה האפיפיור בין 1492 ל-1503. הוא ידוע כאחד האפיפיורים המושחתים בתולדות הוותיקן, והראשון שהכיר בגלוי בילדיו שנולדו מחוץ לנישואים. הוא הורה להוציא להורג את ג'ירולמו סבונרולה, אשר קרה תיגר על האפיפיורות. סמלו היה פר אדום על רקע זהב.

אלכסנדר השישי
Alexander VI
אלכסנדר השישי. פרט מתוך "תחיית המתים" (1495-1492), פרסקו מאת פינטוריקיו
אלכסנדר השישי. פרט מתוך "תחיית המתים" (1495-1492), פרסקו מאת פינטוריקיו
אלכסנדר השישי. פרט מתוך "תחיית המתים" (1495-1492), פרסקו מאת פינטוריקיו
לידה 1 בינואר 1431
שטיבה, וולנסיה, כתר אראגון כתר אראגוןכתר אראגון
נהרג 18 באוגוסט 1503 (בגיל 72)
רומא, מדינת האפיפיור מדינת האפיפיורמדינת האפיפיור
מדינה מדינת האפיפיור
מקום קבורה Santa Maria in Monserrato degli Spagnoli עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בולוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Vannozza dei Cattanei
Giulia Farnese עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית בורג'ה
אב Jofré Llançol i Escrivà עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Isabel de Borja y Cavanilles עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Pier Luigi de Borgia
Girolama Borgia
Isabella Borgia
Giovanni Borgia
Laura Orsini
Gioffre Borgia
Giovanni Borgia, 2nd Duke of Gandia
לוקרציה בורג'ה
צ'זארה בורג'ה
Rodrigo Borgia עריכת הנתון בוויקינתונים
האפיפיור ה־214
11 באוגוסט 149218 באוגוסט 1503
(11 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו עריכה

הוא נולד בעיר שטיבה (Xàtiva) שבאזור ולנסיה בכתר אראגון, בשם רודריגו לנסול (Lanzol או Llansol). הוא נסע לבולוניה ללמוד משפטים, כאשר בסיום לימודיו תואר כ"אחד המשפטנים הבולטים ביותר". כשדודו קָליקסטוּס השלישי התמנה לאפיפיור שינה את שמו לבורחה (Borja), או בהגייה האיטלקית בורג'ה (Borgia), כשם משפחתם של אמו ושל דודו. בגיל 26 מינה אותו דודו, בהתאם לגישה הנפוטיסטית אשר רווחה אז, להגמון, (בישוף) לחשמן (קרדינל) ולבסוף לסגן קנצלר ולמנהל החצר של האפיפיור. בעת בחירתו לאפיפיור היו לבורג'ה הכנסות משלוש משרות הגמון בהן החזיק, וממנזרים שונים שעמד בראשם בספרד ובאיטליה, ממלגה שנתית של 8,000 דוקטים כסגן קנצלר ו-6,000 דוקטים כחשמן. הוא היה מעורה מאוד בניהול עסקי הכנסייה ובמנגנון הבירוקרטיה האפיפיורית בשלושים וחמש שנות כהונתו כחשמן. עם השנים הפך לעשיר שבין חברי הקולגיום הקדוש.

את העושר הרב שצבר ניצל בורג'ה להתענגות על מנעמי החיים; הוא בנה לעצמו ארמון רחב ידיים בן שלוש קומות, שרוהט ברהיטים מפוארים מצופים בבד סאטין וקטיפה רקומת זהב, אולמות מעוטרים בגובלנים וכלי שולחן עשויים זהב ופנינים. הוא התרברב שברשותו די מטבעות זהב כדי למלא את הקפלה הסיסטינית. הוא נחשב לאדם מוכשר, נשוא-פנים, נעים הליכות וטוב מזג, שנון, מבריק, מלומד עם ידע באומנויות ומדעים וכבוד רב לכנסייה. כמו כן ידועה הייתה חיבתו לנשים "הנמשכות אליו בכוח רב מזה שבו נמשך הברזל אל המגנט"[1], תוך התעלמות בוטה מחוקי הצליבט. דוגמה ידועה לשחיתותו המינית היא מופע החשפנות והאורגיה ההמונית שזכתה לכינוי "בלט הערמונים", במהלכו נשים לבושות התפשטו בהדרגה תוך שליקטו ערמונים שהיו מפוזרים על הרצפה, בעוד שהאפיפיור ואחותו צפו[2]. את מערכת היחסים הארוכה ביותר ניהל עם פילגשו ונוצה דיי קטני (Vanozza dei Cattani), שילדה לו ארבעה צאצאים, ביניהם לוקרציה וצ'זארה בורג'ה. בגיל 59 לקח לו לפילגש את ג'וליה פארנזה בהיותה בת 19 ונשואה לאחר. בסך הכול נולדו לו שבעה ילדים לא חוקיים, אך הוא הכיר בכולם ודאג להשיג להם משרות, תארים ואדמות.

בשנת 1492, אחרי מותו של אינוקנטיוס השמיני, התכנסה קונקלווה ובחרה ברודריגו לאפיפיור. שלושת המועמדים המובילים לראשות הכס הקדוש היו רודריגו, אסקניו ספורצה וג'וליאנו דלה רוברה (לימים האפיפיור יוליוס השני). למרות שאין הוכחה ודאית לסימוניה (סחר או קנייה של משרות קודש נוצריות), על פי השמועה בורג'ה, שכשל בבחירות הקודמות לאפיפיורות מול אינוקנטיוס, קנה בכספו הרב את תמיכתם של חשמנים שונים, ובכללם את זו של ספורצה, אותו שיחד על פי האגדה בארבעה פרדים עמוסי כסף[3]. בורג'ה בחר את השם אלכסנדר השישי, לאור המחלוקת על מעמדו של אלכסנדר החמישי שנבחר על ידי מועצת פיזה.

מיד עם בחירתו ניגש לערוך רפורמות בקוריה ולחוקק חוק שאסר על מתן שוחד. אחר כך התפנה לצבירת עושר, רדיפת שמלות וקידום משפחתו. הוא מינה לחשמנים את בנו צ'זארה בן ה-18 ואת אלסאנדרו פַארְנֶזֶה, אחיה של אחת מפילגשיו, הצעיר עוד יותר. לבנו צ'זרה הוא נתן מדינה קטנה בצפון איטליה ואת התואר הארכיבישוף השני של ולנסיה. לבתו לוקרציה סידר שלושה בעלים בזה אחר זה, כאשר את נישואיה לראשון ביטל בתוקף סמכותו כאפיפיור, והורה לבנו צ'זארה לארגן את רצח השני. לוקרציה עצמה נשאה בתפקיד ממלאת מקומו של אביה כאשר זה היה עסוק בנסיעות.

אלכסנדר כרת ברית עם משפחת ספורצה כשהשיא את לוקרציה ברוב הדר לג'ובאני ספורצה, בנו הממזר של בן דודו של אסקניו ספורצה. בברית נישואין דומה חיזק את קשריו עם ממלכת אראגון ונפולי.

אלכסנדר נהג להיפטר מיריביו על ידי הזמנתם לסעודה מפוארת, שכללה מנות מורעלות. בסיום הארוחה הוא היה מודיע להם שהם הולכים למות, ומשנה את צוואתם כך שהוא יהיה יורשם היחיד.

ב-1493 פרסם סדרה של בולות שקבעו את הגבול בין הנחלות הספרדיות לפורטוגליות בעולם החדש. ב-1498 הורה על הוצאתו להורג של ג'ירולמו סבונרולה, הרפורמטור הדתי מפירנצה.

ב-1503 הוזמן עם בנו צ'זארה לארוחה אצל החשמן קורנטו. לאחר הארוחה חלו השניים. על פי הגרסה לאירוע המקובלת על רוב החוקרים, הם ניסו להרעיל את מארחם, אולם הם שתו בטעות מכוסות היין המורעל[4]. צ'זרה הבן החלים כעבור מספר ימים, אבל אלכסנדר בן ה-72 לא התגבר על מחלתו ומת ב-18 באוגוסט.

מחקרים היסטוריים מהעת האחרונה בוחנים מחדש חלק מהעובדות השערורייתיות על חייו של אלכסנדר. לפי חלק מהטענות, רבים מהמקורות על חייו הם זכרונותיהם של אויביו, ולכן אין להסתמך עליהם כלשונם.

אלכסנדר השישי נתן לרבים מיהודי ספרד מקלט ברומא אחרי גירושם ב-1492. בתגובה לזעמם של מלכי ספרד, איזבלה הראשונה ופרדיננד השני, ענה האפיפיור שהוא רק ממלא את הבטחתו ארוכת השנים ליהודים, וציין כי היהודים יכולים להמשיך בחייהם ללא התערבות הנוצרים, להמשיך בטקסיהם הדתיים, לצבור עושר, וליהנות מזכויות רבות. בשנת 1497 קיבל בצורה דומה את יהודי פורטוגל שברחו ממדינתם בעקבות הטבלתם הכפויה לנצרות.

בתרבות הפופולרית עריכה

אלכסנדר השישי משמש כדמות האויב הראשית במשחק הווידאו Assassin's Creed II, ונרצח על ידי בנו צ'זארה בורג'ה במשחק ההמשך Assassin's Creed: Brotherhood.

על סיפורו הופקו בשנת 2011 סדרת הדרמה האמריקאית הבורג'ס וכן סדרת קו-פרודוקציה אירופאית שושלת בורג'יה וגם הופק סרט על משפחת בורג'יה.

לקריאה נוספת עריכה

  • ברברה ו. טוכמן, 1986. "האפיפיורים של הרנסאנס מעוררים את הפרישה הפרוטסטאנטית: 1470-1530", בתוך: מצעד האיוולת, הוצאת ספרית מעריב, עמ' 59–138.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר השישי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ברברה טוכמן, 1986, מצעד האיוולת, ספרית מעריב, עמ' 86-87
  2. ^ ראו מידע נוסף אצל טוכמן בעמ' 98 ו באתר פרוטסטנטי
  3. ^ שם, עמ' 85
  4. ^ מיכאל הרסגור, "שעה היסטורית", גלי צה"ל


הקודם:
אינוקנטיוס השמיני
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
פיוס השלישי