פתיחת התפריט הראשי

גאורגי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1863–1919)

גאורגי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיהרוסית: Георгий Михайлович Романов; ‏23 באוגוסט 1863 - 28 בינואר 1919), היה בנו של מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, וגנרל בצבא האימפריה הרוסית.

גאורגי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
Георгий Михайлович Романов
גאורגי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
גאורגי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
לידה 23 באוגוסט 1863
טטריצקארו, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
נרצח 28 בינואר 1919 (בגיל 55)
פטרוגרד, רוסיה הסובייטית רוסיה הסובייטית (1918-1954)רוסיה הסובייטית (1918-1954)
מדינה רוסיה
עיסוק פוליטיקאי, נומיסמטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג מריה, נסיכת יוון ודנמרק
שושלת בית רומנוב
תואר הנסיך הגדול של רוסיה
אב מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
אם ססיליה, נסיכת באדן
צאצאים ראו בהמשך
פרסים והוקרה
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 1
  • מסדר העיט הלבן
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 4
  • אביר דרגה 3 במסדר ולדימיר הקדוש
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2
  • מסדר אלכסנדר נבסקי
  • מסדר הכוכב של רומניה
  • עיטור אנדריי הקדוש
  • חרב הזהב של גבורה
  • עיטור אריה ושמש
  • מסדר בית הכתר הוונדי
  • מסדר הכתר
  • מסדר הקדוש אלכסנדר של בולגריה
  • מסדר לודוויג
  • מסדר העיט השחור
  • מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה
  • מסדר אריה צרינגן
  • מסדר הנסיך דנילו הראשון
  • מסדר המושיע
  • מסדר אוסמאני
  • מסדר הפיל
  • מסדר פטר פרידריך לודוויג
  • מסדר הבשורה הקדושה
  • מסדר החרצית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ראשית חייועריכה

 
מפגש רומנוב. משמאל לימין: הצאר ניקולאי השני, הדוכס הגדול קונסטנטין קונסטנטינוביץ', הדוכסית הגדולה מריה פבלובנה, הדוכס הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ', הדוכס הגדול מיכאיל ניקולאייביץ', הדוכס הגדול גאורגי מיכאילוביץ' והדוכס הגדול סרגיי מיכאילוביץ'

גאורגי נולד ב-23 באוגוסט 1863 בטטריצקארו (כיום בגאורגיה) בקווקז, שם היה אביו הנציב העליון במלכות המשנה של הקווקז, למיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה וססיליה, נסיכת באדן, בתם של לאופולד, הדוכס הגדול של באדן וסופיה, נסיכת שוודיה. זמן קצר לאחר טבילתו, הוא מונה לפטרון של הרגימנט ה-3 של משמר הפרשים, והוענקה לו דרגת סגן-אלוף. הוא התחיל את הקריירה הצבאית שלו בקווקז, והמשיך אותה בסנקט פטרבורג, אליה עברה משפחתו כשהיה בן 18.

גאורגי היה גבוה מאוד בגובה 1.80, היו לו עיניים חומות ושפם גדול, ללא זקן, ובגיל צעיר הוא הפך לקירח. בצעירותו, הוא נהג באורח החיים הטיפוסי של האצולה הרוסית: מסיבות שתייה, הימורים ונשים. התעניינותו באמנויות הובילה אותו לשמש כאוצר מוזיאון אלכסנדר השלישי, כיום המוזיאון הרוסי, בסנקט פטרסבורג, תפקיד אותו הוא החזיק במשך שנים רבות. בשנת 1898 הוא מונה ליו"ר החברה הגנאלוגית הרוסית.

גאורגי התעניין בנומיסמטיקה, ובמשך השנים הוא צבר את אוסף המטבעות והמדליות הרוסיים, שהכילו כמעט כל מטבע שהיה בשימוש באימפריה הרוסית. במהלך המהפכה הרוסית הוברח רוב האוסף לחו"ל, חלק מן האוסף נגנב במערב, אך אלמנתו של גאורגי קיבלה את מרביתו. המטבעות עשו את דרכם מיוגוסלביה לאוספים הנומיסמטיים הלאומיים בוושינגטון, דרך רומא, ניו יורק וברקלי. אוסף גדול וייחודי זה שוכן במכון סמית'סוניאן מאז שנות ה-50. יותר מ-10,000 מטבעות רוסיים ו 1,250 מדליות מהווים חלק מהאוסף גאורגי מיכאילוביץ'.

נישואיועריכה

בצעירותו התאהב גאורגי בנסיכה נינה צ'בצ'וואדזה, צאצאית ישירה של מלכי גאורגיה, אך הוא לא היה יכול להתחתן איתה, משום שעל פי חוקי המשפחה, היה זה נישואים מורגנטים, ובשל כך גאורגי נשאר רווק עד גיל 37. בשנת 1892 הוא רצה להתחתן עם הנסיכה מארי מאדינבורו, אבל אמה סידרה מיד את נישואיה לפרדיננד, נסיך הכתר של רומניה.

בסופו של דבר, גאורגי החל להתעניין במריה, נסיכת יוון ודנמרק, בתם הצעירה של גאורגיוס הראשון, מלך היוונים ואולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. מריה לא הייתה יפה ואף לא הייתה מעוניינת להינשא לו, אבל הוא התמיד בחיזור אחריה. באפריל 1896 הוא הגיע לאתונה והציע לה נישואין, ובסופו של דבר היא החליטה לקבל את הצעתו של גאורגי, במקום את המחזר השני שלה, אלכסנדר אוברנוביץ', נסיך סרביה. החיזור שלהם התרחש במהלך המשחקים האולימפיים באתונה, אבל מריה הבהירה לו שהיא לא מאוהבת בו, אלא הם נישואין של נוחות. החתונה התקיימה רק כעבור ארבע שנים ב-12 במאי 1900 בקורפו, בשל התעקשותה להתחתן על אדמת יוון. הזוג בילה את ירח הדבש שלהם באיטליה, ולאחר ביקור באוסטריה הם התיישבו ברוסיה, תוך שהם מדברים ביניהם בצרפתית.

גאורגי ואשתו התגוררו במשך שש שנים בארמון מיכאילובסקי מחוץ לסנקט פטרבורג, במעונו של אביו מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, ונולדו להם שתי בנות. בשנת 1905 עברה המשפחה לארמון קטן שנבנה לאחרונה בחצי האי קרים, ובמשך תשע שנים ניהלו גאורגי ואשתו חיים שקטים. גאורגי היה אב מסור, אבל נישואיו היו כישלון. אשתו מריה מעולם לא חיבבה את רוסיה, ולבסוף אף התנכרה לבעלה. ביוני 1914 לקחה מריה את שתי בנותיה לאנגליה בתואנה של שיפור בריאות הבנותיה, אך למעשה היא רצתה להיפרד מבעלה. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה חודש לאחר הגעתה, לא מיהרה מריה לחזור לרוסיה, ומאוחר יותר כבר היה מסוכן מדי לנסות לחזור. גאורגי לא ראה שוב את אשתו או את בנותיו.

מלחמת העולם הראשונהעריכה

בצעירותו נפגע גאורגי ברגלו, דבר אשר מנע ממנו לממש את הקריירה הצבאית שרצה. אף על פי כן, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, הוא הועלה לדרגת סגן-אלוף, ובשנת 1915 הוא מונה לעוזרו של ניקולאי השני, קיסר רוסיה, והיה עליו לדווח לו על המצב הכללי בחזית. גאורגי מצא חוסר ארגון נורא בכל הרמות, ואף חשף הרבה שחיתות, מה שהקנה לו כמה אויבים. כדי לסייע במאמץ המלחמתי, הוא גם ארגן בית חולים פרטי בארמונו בסנקט פטרבורג.

במרץ 1915 מונה גאורגי לקולונל הכבוד של רגימנט "צבאנסקי" ה-4, ובאותה שנה הוא נשלח למשימה ליפן, שהייתה אז בעלת ברית במלחמה נגד גרמניה. ראשית, הוא ביקר בקוריאה, ומשם הוא הפליג בספינה ליפן. בתחילת 1916 הוא חזר לרוסיה דרך ולדיווסטוק, ובדרכו חזרה בדק את המצב במזרח הרחוק. מאוחר יותר נשלח לבדוק מחנות שבויים גרמנים ואוסטרים. בתחילת 1917 הוא נשלח לבקר את כוחות הצבא הרוסי בבסרביה וברומניה, ובדרכו הוא ביקר את דודתו הקיסרית האלמנה בקייב, ואת מריה מאדינבורו, מלכת רומניה בבוקרשט, ולאחר מכן חזר למוגילב למטה הצאר.

המהפכה הרוסית ומותועריכה

בשנת 1916 היה גאורגי משוכנע בהתקרבות המהפכה, ובשל כך ניסה לשכנע את ניקולאי השני בצורך להעניק חוקה. ב-2 במרץ בעת שהותו בגטצ'ינה התפטר ניקולאי השני, וב-31 במרץ 1917 התפטר גאורגי מתפקידו הצבאי. הוא רצה לנסוע לאנגליה, אך ממשלת בריטניה אסרה על כניסתם של כל הנסיכים הרוסים לשטחה. כמו כן, הנסיך לבוב, ראש ממשלת המעבר הרוסית, סירב לבקשתו של גאורגי לתת לו לעזוב את הארץ. שלושה חודשים לאחר מכן, הותר לגאורגי על ידי ממשלת המחוז לעזוב לפינלנד, משם הוא קיווה להימלט לשוודיה ולמצוא את דרכו למשפחתו באנגליה.

ביוני 1917 הוא הצליח להשיג אישור לנסוע לפינלנד, ושכר שם וילה בכפר רטיירבה. בחורף 1917 הוא עזב את רטייר, מפני שהבית היה קר מדי ועבר לגור בהלסינגפורס. בינואר 1918 נמסר לו כי ניקולאי השני ומשפחתו נשלחו לטובולסק. בסופו של דבר המצב השתנה לרעה בפינלנד, וגאורגי שהיה נואש להימלט ולהתאחד עם משפחתו לאחר ארבע שנים של נתק, עשה את הטעות וביקש מאת הממשלה הסובייטית החדשה דרכון חדש ורשות לעזוב את המדינה. ב-3 באפריל 1918 הוא נעצר והוחזר לפטרוגרד תחת ליווי המשמרות האדומים.

בתחילה הוא נדרש רק לא לעזוב את העיר, ומאחר שהארמון שלו נכבש על ידי הצבא האדום, הוא עבר לגור בביתו של מזכירו לשעבר. בחודש שלאחר מכן פורסמו בעיתונים של פטרוגרד צו המורה לכל הרומנובים לדווח לצ'קה . גאורגי הלך עם מזכירתו והתראיין אצל מויסיי אוריצקי, אחד המנהיגים הבולשביקים של פטרוגרד, והוא נותר רשאי להישאר חופשי. זמן קצר לאחר מכן החליטו הבולשביקים לשלוח את בני בית רומנוב, אשר נענו לרישום הקודם, לגלות פנימית בעומק רוסיה, וגאורגי נשלח לוולוגדה.

כשהגיע לוולוגדה, הוא פגש בתחנה בסוכן מסחרי שבביתו הוא היה עתיד לחיות. מכיוון שהיה זה בית זעיר, לא רצה גאורגי להוות נטל על מארחו שגר עם אשתו וארבעת ילדיו, ובשל כך הוא מצא בית אחר שהיה שייך לסוחר עשיר, וטופל היטב על ידי הבעלים. הוא חלק את גלותו עם אחיו ניקולאי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ועם דודנו דמיטרי קונסטנטינוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, והם יכלו לנוע בחופשיות ברחבי העיר ולבקר זה את זה לעיתים קרובות. בבוקר ה-14 ביולי, יומיים לפני רצח משפחת הצאר, הגיעה מכונית עם ארבעה חמושים, ואספה את הנסיכים הגדולים ממקום מגוריהם. הם נעצרו ונאסרו בכלא קטן, מוקף חומה, שם ניתן היה לשמור עליהם ביתר קלות. אשתו ניסתה להביא לשיחרורם תמורת 50 אלף לירות שטרלינג באמצעות השגריר הדני בפטרוגרד, אולם נכשלה במשימתה.

ב-28 בינואר 1919 הועברו גאורגי ובני דודיו לכלא אחר, ובשעה 03:00 לפנות בוקר הוצאו לחצר הכלא, בליווי חיילים מכל צד, וכעבור זמן קצר הוצאו להורג ביריות. בן דודו פאבל אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה שהיה כחוש וחולה מכדי לעמוד, נורה תוך שהוא שוכב על אלונקה. ארבעת הנסיכים נקברו בקבר אחים בחצר המבצר, וב-31 בינואר 1919 פורסם בפרבדה הידיעה על הוצאתם להורג של ארבעה הדוכסים.

משפחתועריכה

אילן יוחסיןעריכה

קישורים חיצונייםעריכה