פתיחת התפריט הראשי

ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה

שליט רוסיה

ניקולאי הראשוןרוסית: Николай I Павлович, "ניקולאי הראשון פאבלוביץ'", 6 ביולי 1796 - 2 במרץ 1855), היה צאר רוסי שכיהן מ-1 בדצמבר 1825 עד מותו ב-2 במרץ 1855.

ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה
Николай I Павлович
Botman - Emperor Nicholas I (cropped 2).jpg
ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה
לידה 6 ביולי 1796
צרסקוייה סלו, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 2 במרץ 1855 (בגיל 58)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
שם מלא ניקולאי פאבלוביץ' רומנוב
מדינה רוסיה
מקום קבורה מבצר פטרופבלובסקיה, סנקט פטרבורג
עיסוק שליט עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג אלכסנדרה פיודורובנה
שושלת בית רומנוב
תואר קיסר האימפריה הרוסית
אב פאבל הראשון
אם מריה פיודורובנה
צאצאים אלכסנדר
מריה
אולגה
אלכסנדרה
יליזבטה
קונסטנטין
ניקולאי
מיכאיל
קיסר האימפריה הרוסית
1 בדצמבר 18252 במרץ 1855
(29 שנים)
פרסים והוקרה
  • אביר במסדר גיזת הזהב (18 ביוני 1817)
  • אזרח כבוד של ברלין (18 באוקטובר 1837)
  • עיטור מסדר העיט הלבן (15 בפברואר 1815)
  • מסדר אלכסנדר נבסקי (25 ביוני 1796)
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1 (12 בדצמבר 1823)
  • עיטור אנדריי הקדוש (25 ביוני 1796)
  • דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש (1 בדצמבר 1838)
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1 (15 בפברואר 1815)
  • אביר הצלב הגדול של המסדר הצבאי של וילם (11 במאי 1826)
  • מסדר סנטה אנה (25 ביוני 1796)
  • מסדר יוחנן הקדוש של ירושלים (2 באוקטובר 1799)
  • אביר הצלב הגדול במסדר אישטוון הקדוש של הונגריה (31 בינואר 1826)
  • Order of Albert the Bear (31 במאי 1837)
  • מסדר הוברטוס הקדוש (17 בפברואר 1826)
  • מסדר בית הנאמנות (16 בפברואר 1827)
  • מסדר אריה צרינגן (16 בפברואר 1827)
  • מסדר ההצטיינות הצבאית קרל-פרידריך (16 בפברואר 1827)
  • מסדר הוורד (7 באוגוסט 1830)
  • מסדר הצלב הדרומי (1841)
  • מסדר הבירית (26 ביוני 1827)
  • מסדר הכתר (10 באוקטובר 1826)
  • מסדר ההצטיינות הצבאית של ממלכת וירטמברג (10 באוקטובר 1826)
  • מסדר גאורגיוס הקדוש (12 ביוני 1840)
  • מסדר הגואלפים (12 ביוני 1840)
  • מסדר לודוויג (27 באפריל 1830)
  • House Order of the Golden Lion (1843)
  • מסדר המושיע (1833)
  • מסדר הפיל (16 בפברואר 1826)
  • מסדר כתר האלון (1841)
  • מסדר האריה של הולנד (11 במאי 1817)
  • מסדר ינואריוס הקדוש (29 באפריל 1826)
  • המסדר הצבאי הקונסטנטיני הקדוש של גאורגיוס הקדוש (29 באפריל 1826)
  • מסדר פרננדו הקדוש וההצטיינות (29 באפריל 1826)
  • מסדר פטר פרידריך לודוויג (1838)
  • Order of the Merit under the title of Saint Louis (8 ביולי 1852)
  • מסדר המגדל והחרב (1823)
  • מסדר העיט השחור (1 בינואר 1809)
  • מסדר העיט האדום (1 בינואר 1809)
  • מסדר הבז הלבן (3 בנובמבר 1826)
  • מסדר בית סקסוניה-ארנשטיין (1836)
  • מסדר הכתר של סקסוניה (1836)
  • מסדר הבשורה הקדושה (26 במרץ 1826)
  • המסדר המלכותי של השרפים (4 בספטמבר 1812)
  • מסדר החרב (4 בספטמבר 1812)
  • אות מסדר כוכב הקוטב (4 בספטמבר 1812)
  • מסדר הרוח הקדושה (15 ביוני 1815)
  • אביר דרגה 3 במסדר ולדימיר הקדוש
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

בצעירותועריכה

ניקולאי נולד בגאטצ'ינה ב-6 ביולי 1796, לפאבל הראשון, קיסר רוסיה וסופיה דורותיאה, נסיכת וירטמברג, בתם של פרידריך השני אויגן, דוכס וירטמברג ופרדריקה דורותיאה מברנדנבורג-שוודט. בשנת 1801 מת אביו פאבל הראשון, קיסר רוסיה, ואחיו אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה עלה לשלטון במקומו. בשנים 18141815 טייל ניקולאי במסגרת הטיול הגדול בכמה מדינות באירופה, וב-13 ביולי 1817 התחתן ניקולאי עם שרלוטה, נסיכת פרוסיה, בתם של פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה ולואיזה ממקלנבורג-שטרליץ.

עלייתו לשלטוןעריכה

כשמת אלכסנדר הראשון מטיפוס הבהרות, לא היה ברור מי מבין אחיו יירש את כיסאו, ניקולאי או קונסטנטין פבלוביץ'. אי הוודאות הסתיימה כאשר קונסטנטין, שהיה בוורשה באותו זמן, הודיע כי הוא מסרב לקחת את השלטון. ניקולאי הפיץ מנשר שבו הכריז על עצמו כצאר. עלייתו לשלטון עוררה תסיסה בציבור, והועלתה טענה שהודעת הוויתור של קונסטנטין מזויפת. תסיסה זו הובילה למרד הדקבריסטים שבו כמעט איבד ניקולאי את חייו, אך בסופו של דבר הוא הצליח לדכאו.

שלטונועריכה

ניקולאי הראשון, שכונה צאר הברזל, נודע כשליט עריץ ואכזר. הוא החזיק בדעה שהמשטר האבסולוטי הוא המשטר הטוב ביותר. בייחוד ידועה אכזריותו כלפי היהודים, שבהם ראה זרים. ב-30 שנות שלטונו פורסמו כ-600 גזרות (שנקראו בשם "תיקון היהודים") שמטרתן הייתה למנוע את הפעילות של היהודים בכלכלה, לבולל אותם באוכלוסייה המקומית, לערער את הקהילה היהודית ולהקטין את מספרם על ידי המרת דתם.

הגזרה הקשה ביותר הייתה חוק גיוס החובה לצבא הרוסי בשנת 1827, הידועה בשם "גזרת הקנטוניסטים". החוק בוצע באלימות בדרך של חטיפת ילדים ובוגרים והמרתם לנצרות בכוח.

רבים התנגדו למינויו כצאר, אך הוא דיכא את ההתנגדות באכזריות. ססמתו הייתה: "צאר אחד, עם אחד ודת אחת", ובה באים לידי ביטוי הכוחניות, ריכוזיות היתר והקנאות הדתית שאפיינו את ימי שלטונו.

זמן קצר לאחר עלותו לשלטון פלשו כוחות האימפריה הפרסית לשטחי האימפריה הרוסית בקווקז, אולם לבסוף הובסו, וב-2 בפברואר 1828 נחתם הסכם טורקמנצ'אי, ועל פיו הועברו לרוסיה שטחים במזרח ארמניה.

בשנת 1828 פרצה מלחמה עם הטורקים, שהוצתה על ידי קרב נאווארינו ומאבק היוונים לעצמאות, ובמהלכה כוחות רוסיים התקדמו לעבר בולגריה, לאזור הקווקז, ולצפון-מזרח אסיה הקטנה, בטרם הטורקים תבעו הסכם שלום. בעקבותיו נחתם הסכם אדירנה ב-14 בספטמבר 1829, שנתן לרוסים את מרבית החוף המזרחי של הים השחור ואת פתח נהר הדנובה. האימפריה העות'מאנית גם הכירה בריבונות הרוסית על גאורגיה ועל שטחים בארמניה של היום. לסרביה ניתנה אוטונומיה ורוסיה הורשתה לכבוש את נסיכות מולדובה וולאכיה (בנוטלם על עצמם אחריות על שגשוגן של הנסיכויות והבטחה לחופש סחר מוחלט להן) עד אשר הטורקים ישלמו להם פיצויים נרחבים.

בשנת 1833 נחתם חוזה הונקאר איסקלסי עם האימפריה העות'מאנית, ובו הובטחה ערבות הדדית בין הצדדים למקרה שיותקפו בידי כוח זר. סעיף סודי בחוזה פטר את הטורקים משליחת כוחות צבא לעזרת הרוסים. במקום זאת, הם התחייבו לסגור את מיצרי הים השחור בפני אוניות זרות, במקרה של מלחמה.

בשנת 1853 פרצה מלחמת קרים, בעקבות כוונת בריטניה וצרפת לחסום את התפשטות האימפריה הרוסית על חשבון האימפריה העות'מאנית, וכן בעקבות סכסוכים על השליטה בארץ הקודש. המלחמה נמשכה זמן רב, ונוהלה בשלומיאליות גמורה של שני הצדדים. עם תחילת המלחמה הטילו כוחות בריטניה וצרפת מצור על העיר סבסטופול, אולם מגיני העיר לחמו בגבורה, והעיר נפלה רק ב-9 בספטמבר 1855. המלחמה השפיעה מאוד על ניקולאי, וכתוצאה מכך מצבו התדרדר, וב-2 במרץ 1855 מת ניקולאי, ובנו אלכסנדר השני, קיסר רוסיה עלה לשלטון במקומו.

משפחתועריכה

ב-13 ביולי 1817 התחתן ניקולאי עם שרלוטה, נסיכת פרוסיה, בתם של פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה ולואיזה ממקלנבורג-שטרליץ, ממנה נולדו לו 10 ילדים, מתוכם שניים מתו בלידה. שמונת ילדיהם הנותרים היו:

אילן יוחסיןעריכה

קישורים חיצונייםעריכה