גברים במלכודת

סרט מתח אמריקאי

גברים במלכודתאנגלית: Deliverance – בעברית: הצלה, גאולה) הוא מותחן אמריקאי משנת 1972 בהפקתו ובימויו של ג'ון בורמן, ובכיכובם של ג'ון וויט, ברט ריינולדס, רוני קוקס (אנ'), ונד ביטי בהופעת הבכורה שלו בקולנוע. הסרט מבוסס על הרומן "הצלה" מאת הסופר האמריקאי ג'יימס דיקי, אשר מופיע בסרט בתפקיד קצר כשריף. התסריט נכתב בידי דיקי ובורמן; תרומתו של בורמן לכתיבת התסריט לא צוינה בכותרות הסרט.

גברים במלכודת
Deliverance
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על Deliverance עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי ג'ון בורמן
הופק בידי ג'ון בורמן
תסריט הצלה (רומן): ג'יימס דיקי
תסריט:ג'יימס דיקי,
ג'ון בורמן (בלי שהוכר בכך)
עריכה טום פריסטלי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'ון וויט,
ברט ריינולדס,
נד ביטי,
רוני קוקס
מוזיקה אריק וייסברג עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום וילמוש ז׳יגמונד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית
חברת הפקה האחים וורנר, Warner Bros. Pictures עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה האחים וורנר
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 30 ביולי 1972
משך הקרנה 109 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט אונס ונקמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט להט"בי, סרט מותחן, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $2,000,000
הכנסות $46,122,355
הכנסות באתר מוג'ו deliverance
פרסים מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בשנת 2008 נבחר הסרט לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית, בשל היותו "משמעותי מבחינה תרבותית, היסטורית ואסתטית."

תקציר העלילה עריכה

ארבעה אנשי עסקים מאטלנטה שבארצות הברית, לואיס (ריינולדס), אד (וויט), בובי (ביטי), ודרו (קוקס) מחליטים לחתור בסירות קנו במורד הנהר הבדיוני "קהולאוואסי". נהר זה ממוקם בשטחיה הפראיים והמרוחקים מציוויליזציה של מדינת ג'ורג'יה. ארבעת העירוניים יוצאים למסע מתוך ציפייה ליהנות ולחזות ביופיו של הטבע בטרם ייבנה סכר אשר יציף את העמק בו זורם הנהר. לואיס, סייר מנוסה, מתפקד כמעין מנהיג של החבורה. אד גם הוא איש טבע מנוסה, אולם חסרה לו הכריזמה של לואיס. בובי ודרו, לעומתם, הם חסרי ניסיון לחלוטין.

למן ההתחלה, ברור כי הארבעה, מצויים בסביבה זרה. המקומיים הם גסים ובלתי נוחים להתרשם מנוכחותם של זרים. כאשר החבורה מנסה לארגן מקומיים אשר יסייעו עם הלוגיסטיקה של הטיול, דרו מוצא עצמו נסחף אל דואט מוזיקלי עם נער, נגן בנג'ו מקומי (בילי רדן (אנ')). ואולם, עם סיום הדואט, מסרב הנער בשתיקה ללחיצת ידו של דרו. הארבעה מפגינים גישה מעט מתנשאת כלפי המקומיים; בובי, בפרט, מפגין התנשאות מוחצנת ואף לועג למקומיים על פגמים גנטיים מהם הם, ככל הנראה, סובלים.

הארבעה מעבירים את היום בשיט בזוגות במורד הנהר בטרם הם מקימים מחנה על גדת הנהר בלילה. מעט לפני שהם נפנים לישון, לואיס אומר לאחרים להיות בשקט ונעלם בין העצים על מנת לחקור רעש כלשהו אשר שמע. הוא חוזר במהירה ואומר שלא מצא דבר. כאשר הוא נשאל אם שמע משהו או מישהו, הוא אומר להם שאינו יודע. ביום המחרת, בעודם ממשיכים במסלולם, מתפצל מסלול שתי סירות הקנו, והן מופרדות לפרק זמן קצר. כאשר הם מבצעים עצירה קצרה, נתקלים בובי ואד בזוג אנשי גבעות מוזנחים; אלו מגיחים מהיער, רובה-ציד בידו של אחד מהם. אד משער ששני המקומיים שומרים על אלכוהול בייצור עצמי היכנשהו ביער, ובובי מציע בידידותיות לקנות מעט. ואולם, אותם מקומיים נעשים עוינים, ומכריחים את בובי להתפשט באיומי רובה. בובי נאנס ואד אינו יכול להתערב מפני שנקשר לעץ.

לואיס ודרו עולים לגדה ולואיס, שהיה חשדני לגבי סכנות היער, מתגנב מעלה כשהוא שומע את ההמולה והורג את המקומי בעזרת חץ מקשת הציד שלו. אד תופס את רובה הציד בעת שהמקומי השני נמלט אל מעבה היער.

לואיס ודרו מתווכחים באשר ליידוע הרשויות. לואיס מתנגד וטוען שהדבר יביא אותם למשפט לא הוגן. לטענתו, קיימת קרבה בין כל המקומיים וחבר המושבעים יורכב מחבריו וקרוביו של המקומי ההרוג. בנוסף, בובי אינו מעוניין שתקרית האונס תתפרסם. לואיס טוען גם, שהצפתו הקרבה של העמק על ידי נהר תעלים את הגופה לנצח. הוא גם מעריך, שהמקומי אשר נמלט לא יערב את הרשויות בשל מעורבותו בתקרית. הארבעה מצביעים, שלושה כנגד אחד, לטובת הצעתו של לואיס לקבור את הגופה ולהמשיך כמו לא אירע דבר. במהלך החפירה, דרו, היחיד אשר הצביע כנגד ההצעה האמורה, נרגז באופן ברור.

הארבעה נחפזים במורד הנהר, ואולם, במהירה מכה אותם אסון נוסף. סירות הקנו נתקלות בזרמים חזקים. בסירת הקנו המובילה, אד מבקש מדרו שוב ושוב לחגור את חגורת ההצלה שלו, אך דרו מתעלם ממנו באדישות ובלא הסבר. משהם מגיעים לזרמים העזים, דומה כי ראשו של דרו מטלטל, והוא נופל אל תוך הנהר.

לאחר היעלמותו של דרו במי הנהר, מאבד אד שליטה על הסירה, ובכך שתי הסירות מתנגשות בסלעים; לואיס, בובי ואד נופלים אל הנהר. לואיס שובר את רגלו, והשאר נשטפים אל הגדה, לצידו. לואיס, שנפצע קשה, מאמין כי המקומי אשר נמלט ירה בדרו וכעת אורב להם. אד מטפס במעלה מצוק על מנת להיפטר מהיורה המשוער בעזרת קשתו, בעת שבובי נשאר מאחור על מנת לטפל בלואיס. אד מתחבא עד בוקר המחרת; אז הוא רואה גבר עומד על הצוק, בידו רובה, והוא מביט מטה אל הערוץ בו לואיס ובובי מתחבאים. דומה שהגבר הוא אותו מקומי אשר נמלט אל היער.

אד, קשת מומחה אשר למרות מיומנותו איבד מוקדם יותר את קור-רוחו כאשר כיוון על אייל, קופא שוב על מקומו למרות שניתנת לו הזדמנות ברורה לפגוע. המקומי מבחין באד ויורה לעברו; אד משחרר את החץ באופן מגושם. הוא נופל ארצה בחרדה ונדקר בטעות על ידי אחד מחיציו האחרים. הגבר מגיע אל אד ומתכוון לירות בו כאשר לפתע הוא מתמוטט, ובכך חושף את חיצו של אד הנעוץ בגופו. בזכרו כי למקומי אשר נמלט מהם מוקדם יותר חסרו כל השיניים הקדמיות, בודק אד את פיו של ההרוג ומוצא כי בפיו מצויה פלטה תותבת. אד מוריד את הגופה מטה בעזרת חבל, ואז יורד בעקבותיה. החבל נקרע והוא נופל אל הנהר. הוא שוחה אל בובי ולואיס. בובי שואל אם אד משוכנע כי ההרוג הוא אותו מקומי אשר איתו התעמתו מוקדם יותר. אד, נרגז ומהוסס, משתלח בבובי ומציע שיאשש את זהות הגופה בעצמו.

אד ובובי מטביעים את גופת המקומי בנהר בעזרת אבנים. מאוחר יותר, הם נתקלים בגופתו המעוותת של דרו, ומשאינם מצליחים לאתר פצע ירי מובחן, מחליטים להטביע גם אותה. לאחר דברי הספד קצרים מפי אד, משוקעת הגופה במים על מנת לוודא כי לעולם לא תימצא. בשל היותו של לואיס פצוע, ובשל מותו של דרו, דומה כי אד נעשה מנהיג החבורה, והוא משתדל לברר שסיפור הכיסוי שלהם עקבי מתוך הידיעה שהם ייחקרו על ידי הרשויות.

כאשר הם מגיעים לבסוף ליעדם – העיירה איינטרי, אשר בקרוב תוצף ועל כן תושביה מפונים – הם לוקחים את לואיס הפצוע לבית-החולים המקומי, והשריף מופיע על מנת לחקור את התקרית. גיסו של אחד מסגני השריף נעדר. ייתכן כי מדובר בגבר שהרג אד וסגן-השריף מביע חשדות. בעת שהרשויות סורקות את הנהר, דרו אינו מוזכר כלל. אד ובובי מבקרים את לואיס בבית-החולים על-מנת לוודא כי גרסתו למהלך הדברים עקבית עם זו שלהם. לואיס טוען שאינו זוכר דבר. כאשר מתכוונים השלושה לעזוב את העיירה ולשוב לבתיהם, שואל השריף את אד מדוע נמצאו ארבע חגורות הצלה בעוד הם שלושה בלבד. בובי מציע, במגומגם, שייתכן כי לקחו אחת נוספת. ואולם אד, החושד כי גופתו של דרו נמצאה, מודה כי דרו לא חגר את חגורת ההצלה שלו, וכי הסיבה לכך אינה ידועה לו. השריף נותר חשדן, אך בשל מחסור בראיות, ואולי אף מפני ששיער מה אכן אירע, אומר לאד בפשטות שלא יחזרו על מעשיהם, שלא יחזרו לאזור, וכי הוא מעוניין לראות את העיירה "מתה בשלווה". על כך מגיב אד בהסכמה מיידית. השלושה נודרים לשמור את הסיפור בסוד לשארית חייהם. הדבר מוכיח עצמו כנטל פסיכולוגי כבד בשביל אד; בסצנת הסיום הוא מתעורר בצעקה מסיוט שבו עולה ידו של איש מת מהמים. אשתו של אד מנחמת אותו, אך כאשר היא נרדמת בשנית, אד שוכב במיטה ועיניו לטושות. הסצנה נמוגה עם שיר-הנושא של הסרט המתנגן ברקע.

תגובות לסרט עריכה

הסרט זכה לביקורות אוהדות והוא נחשב לאחד הסרטים המוצלחים ביותר של שנת 1972. הוא נחשב להישג קולנועי חשוב, והוא ידוע במיוחד בשל סצנה מוזיקלית המופיעה בשלב מוקדם בעלילה, ואשר מכינה את האווירה למה שעתיד להתרחש: מסע אל סביבה בלתי ידועה ובעלת פוטנציאל לסכנה. בסצנה האמורה, המתקיימת בתחנת דלק נידחת, חוברת הדמות דרו באלינגר לילד מקומי כאשר הם מנגנים את היצירה האינסטרומנטלית "Dueling Banjos" על הגיטרה והבנג'ו. את דמות הילד, לוני, גילם השחקן בילי רדן (אנ'). למעשה, על הבנג'ו ניגן אדם אחר, שהוצב כך שידמה לצופה כאילו הילד הוא שמנגן. השיר זכה בפרס גראמי בשנת 1974. הסרט נבחר על ידי הניו יורק טיימס לרשימת אלף הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי-פעם.

הפקה עריכה

תקליט הזהב של הסינגל "Dueling Banjos" (אנ'),[1] אשר היה ברשותו של ג'ון בורמן, במאי הסרט, נגנב מביתו על ידי הפושע הדבלינאי מרטין קאהיל. בורמן שיחזר את הסצנה בסרטו "הגנרל" (1998), סרט ביוגרפי העוסק בקאהיל. בנוסף לשיר הנושא המפורסם של הסרט, מפוזרים לאורכו קטעים מוזיקליים אווירתיים, חלקם מנוגנים על סינתיסייזר. מעבר להכרה לה זכו אריק וויסברג וסטיב מנדל על "Dueling Banjos", לא נזקפה שאר המוזיקה בסרט לזכותו של אף אחד.

הכוכבים המקוריים אשר להם יועדו התפקידים הראשיים בסרט היו לי מרווין ומרלון ברנדו. הם ויתרו על התפקידים כאשר נודעו להם הסכנות הכרוכות בצילום על מי הנהר. בכך ניתנה ההזדמנות לג'ון וויט וברט ריינולדס.

הבדלים מן הרומן עריכה

למרות ההסבה המדויקת שעבר הרומן לקולנוע, קיימים כמה הבדלים. דוגמאות לכך הן תיאור דמותו של אד (ברומן אד קירח ובשנות הארבעים לחייו); הפתיחה, הנעדרת מהסרט (ובה מוסבר מדוע בחרו הארבעה בטיול על-פני משחק גולף); והאפילוג, המתרחש בתום האירועים המופיעים גם בסרט, וחותם את הספר. בנוסף, אין בספר אזכור לשורה המפורסמת מסצנת האונס, בה פוקד המקומי על דרו להפיק קולות של חזיר. בסרט, רק עיסוקו של בובי מוזכר (סוכן ביטוח), ואילו ברומן מתוארים גם עיסוקיהם של שאר השלושה: אד הוא מעצב גרפי בחברת פרסום; דרו עובד כנציג מכירות של יצרנית משקאות קלים המבוססת באטלנטה (חברת קוקה-קולה, ככל הנראה, למרות שאינה מוזכרת בשמה); ולואיס מתואר בכלליות כעובד צווארון לבן. חלקו הראשון של הספר עוסק ביום עבודה שגרתי בחייו של אד. חלק זה נעדר מהסרט (למעט קריינות הפתיחה).

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה