גדעון שפסקי

כימאי ישראלי יליד ברלין

גדעון (גידי) שפסקי (28 במרץ 193210 בדצמבר 2017) היה כימאי ישראלי, שכיהן כפרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית ובשנים 19751979 כיהן כרקטור האוניברסיטה.

גדעון שפסקי
לידה 28 במרץ 1932
ברלין,רפובליקת ויימאר
פטירה 10 בדצמבר 2017 (בגיל 85)
מקום קבורה עינת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט גבריאל שטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט עמנואל פלד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

נולד בברלין לוולטר שפסקי, שהיה רופאו האישי של משה זמורה. בהיותו בן שנתיים עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. למד בתיכון בית הכרם (מחצית משכר הלימוד מומנה על ידי זמורה, לאחר מות האב בחטף). בראשית שנות החמישים למד כימיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית וקיבל מלגה מטעם חברת החשמל[1]. שפסקי קיבל תואר שני מהאוניברסיטה העברית ב-1956 וסיים דוקטורט ב-1960, באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופסור גבריאל שטיין.

לאחר מספר שנים פוסט דוקטורט מחוץ לישראל מונה למרצה בכיר באוניברסיטה העברית שנת 1964, ובשנת 1966 הוא הועלה לדרגת פרופסור חבר בכימיה פיזיקלית[2]. בשנת 1970 מונה לפרופסור מן המניין.

שימש כמנחם של מדענים רבים, כולל חתני פרס ישראל לכימיה אברהם ניצן ועמנואל פלד.

בתחילת שנות השבעים היה יושב ראש המועצה המתאמת של ארגוני הסגל במוסדות להשכלה גבוהה[3]. במסגרת זאת התעמת עם מנכ"ל האוניברסיטה, יוסף הרפז[4]. במאי 1975 נבחר ברוב גדול של סגל האוניברסיטה לתפקיד רקטור האוניברסיטה[5], בחירה שהתפרשה כהתנגדות להרפז[6]. שפסקי כיהן כרקטור עד 1979 והוחלף על ידי פרופסור רפאל משולם[7].

בשנים האחרונות לחייו עסק בניתוח ממצאים בנושא דירוג מוסדות אקדמיים[8] ובתנאי המחקר של מדענים בישראל. בנוסף, היה פעיל בתנועת "אני ישראלי" ובעשור הראשון של המאה ה-21 נמנה עם העותרים לשינוי הלאום שלהם מ"יהודי" ל"ישראלי", עתירה שנדחתה בבית המשפט העליון בפסק דין עוזי אורנן נגד משרד הפנים.

בן 85 במותו. הותיר אחריו רעיה ושתי בנות[5]. ב-11 בדצמבר 2017 נטמן בבית העלמין שבקיבוץ עינת.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה