עמנואל פלד

כימאי

עמנואל פלד (נולד בשנת 1942) הוא כימאי פיזיקלי ישראלי ופרופסור אמריטוס בבית הספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב. מבכירי החוקרים הישראלים בתחום האלקטרוכימיה ומומחה עולמי לתאי דלק ומצברים.

עמנואל פלד
Emanuel Peled
Emanuel Peled.png
לידה 1942 (בן 81 בערך)
אבן יהודה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כימאי פיזיקלי, אלקטרוכימאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט גדעון שפסקי
מוסדות אוניברסיטת תל אביב
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
פיתוח מודל פאזת האלקטרוליט המוצק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

עמנואל פלד נולד וגדל במושבה אבן יהודה, שהוריו היו ממייסדיה, ולו אחות תאומה.

בשנת 1962 החל את לימודיו לתואר ראשון בכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והשלים אותם בשנת 1965. באותה שנה החל את לימודי התואר השני בכימיה פיזיקלית, גם כן באוניברסיטה העברית, וסיים אותם כעבור שנתיים. מיד לאחר מכן למד לתואר שלישי בכימיה פיזיקלית בהנחיית פרופ' גדעון שפסקי. כותרת עבודת הדוקטורט שלו, שהוגשה בשנת 1972 בהצטיינות, הייתה "ניצולות ומנגנוני יצירת תוצרים ראשוניים ברדיוליזה של תמיסות מימיות".[1]

בשנת 1973 הצטרף לסגל בית הספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב בדרגת מרצה, ובשנת 1977 קודם לדרגת מרצה בכיר. ב-1983 הפך לפרופסור חבר וב-1991 לפרופסור מן המניין. בשנת 2003 הופקד על הקתדרה על שם נתן קאמינגס והחזיק בה עד לשנת 2011.

בשנות האלפיים כיהן פלד כראש מרכז וולפסון למחקר שימושי בחומרים ומרכז גורדון ללימודי אנרגיה באוניברסיטת תל אביב, ובהמשך שימש כמנהל מרכז הידע לתאי דלק וסוללות של משרד המדע והטכנולוגיה (המשותף לאוניברסיטת תל אביב ולאוניברסיטת בר-אילן).[2]

נוסף על אלה, בשנת 1984 שימש כחוקר במעבדות GTE בארצות הברית, ובשנת 1986 היה למדען אורח מכובד (Distinguished Visiting Scientist) במעבדות JPL במכון הטכנולוגי של קליפורניה.

בשנת 2011 יצא פלד לגמלאות אך גם כיום (2022) הוא ראש קבוצת מחקר פעילה במחלקה לכימיה פיזיקלית בבית הספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב.

מחקרעריכה

פלד ידוע בתור הממציא והמפתח של מודל פאזת האלקטרוליט המוצק (SEI), שנועד להסביר את מנגנון הפעולה של סוללת ליתיום. מודל זה שבר את הפרדיגמה שהייתה נהוגה לגבי הבנת אופן הפעולה של סוללות אלה, ואפשר את פיתוחן של סוללות בטוחות, יציבות, בעלות הספק גבוה ועלות נמוכה.

כמו כן, הוביל פלד את פיתוחן של מספר מערכות אלקטרוכימיות ובהן: סוללת ליתיום-גופרית, ממברנות מוליכות-פרוטון ננו-נקבוביות, תא דלק מבוסס מתנול, תא דלק רגנרטיבי מבוסס מימן תלת-ברומי, וכן זרזים לתאי דלק המבוססים על ננו-חלקיקי פלטינה. קבוצתו פיתחה תאי דלק ייחודיים שרשמו שיאים עולמיים בתפוקת חשמל.

במרוצת השנים הנחה למעלה מ-70 תלמידי מחקר לתארים מתקדמים וחוקרים בתר-דוקטוריים. הוא היה למייסדן המשותף של שלוש חברות הזנק בתחום האנרגיה, המבוססות על טכנולוגיות שפותחו במעבדתו: Chemtronics, EnStorage, ו-Honeycomb. חברה נוספת, Silib, מבוססת אף היא על עבודותיו.[3] רבים ממחקריו בוצעו בשיתוף עם פרופ' דינה גולודניצקי.

פלד פרסם מעל 190 מאמרים (עם למעלה מ-11,000 ציטוטים בכתבי עת מדעיים) ולזכותו רשומים 47 פטנטים.

בשנת 2019, ציינה ועדת פרס נובל לכימיה את מאמרו הראשון של פלד בנושא מודל פאזת האלקטרוליט כאחד מהמאמרים המשפיעים ביותר על פיתוח סוללת הליתיום-יון.

פרסים והוקרהעריכה

  • פרס לנדאו למדעים ומחקר, מטעם מפעל הפיס (1986)
  • פרס המחקר של חטיבת הסוללות באגודה האלקטרוכימית (1993)
  • פרס ייגר מטעם האגודה הבינלאומית לסוללות (2007)
  • עמית החברה האלקטרוכימית האמריקאית (2015)
  • פרס המדען המצטיין, מטעם החברה הישראלית לכימיה (2016)
  • עמית החברה הבינלאומית לאלקטרוכימיה (2017)
  • פרס ראש מפא"ת לחשיבה יצירתית (2017)
  • ציון "המאמר החם" מטעם Web of Science על מאמרו בנושא מודל פאזת האלקטרוליט המוצק (2017)
  • פרס ראש הממשלה על שם אריק ושילה סמסון לחדשנות בתחום האנרגיה החלופית לתחבורה (2019)[4]
  • מדליית האגודה הבינלאומית לסוללות (2022)[5]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה