גולדן רטריבר

גולדן רטריבר (מילולית: "מחזיר" זהוב-מלשון הפועל האנגלי: retrieve=רטריב, שפירושו: להשיב, להחזיר חפץ לבעליו או למקור-מוצאו, שם שניתן לגזע כלבים זה על שם תכונתו המעולה של כלב זה להחזיר לצייד ציד-ציפורים ללא כל גרימת נזק לעוף, בגין אחיזת-פיו הרכה), הוא גזע נפוץ של כלבים. אופיו הטוב והנוח הפך אותו לפופולרי בעיקר כחיית מחמד בקרב משפחות. זהו אחד הגזעים הנפוצים ביותר בישראל. הגזע מכונה בקצרה גם "גולדן".

גולדן רטריבר (רטריבר זהוב)

ארץ מוצא	סקוטלנד
שימושים	ציד, נחייה לעיוורים ולוויה
קבוצה	כלבי רטריבר וספניאל
תכונות
משקל	זכרים: 30–34 ק"ג נקבות: 25–30 ק"ג
גובה כתפיים	זכרים: 58–61 ס"מ נקבות: 54–57 ס"מ
גובה	56 ס״מ
תוחלת חיים	12–15 שנים
אופי	שקט, נוח,רגוע וידידותי
אילוף	הסתגלות גבוהה
תיאור	פרווה ארוכה בצבע בהיר, בגוונים שבין לבן לזהוב

גור (3 חודשים), גולדן רטריבר.

מאפיינים

גודלם של הגולדן רטריברים הוא בינוני עד גדול. בדרך כלל באופיים הם פעילים ואוהבי משחקים. לרוב הם כלל לא תוקפניים ולא טריטוריאליים ולכן אינם מתאימים לשמש ככלבי שמירה. לעומת זאת, מאחר שהם כלבים סובלניים ובעלי פוטנציאל גבוה לאילוף, הם מתאימים למשפחות עם ילדים, למבוגרים, ומשמשים לעיתים ככלבי נחייה לעיוורים או כלבי ליווי לבעלי מוגבלויות. כמו כן, עקב שילוב תכונות אלו, עם יכולת חישת ריח טובה, גופי משטרה עושים בהם שימוש. במשטרת ישראל, למשל, משמשים כלבי גולדן רטריבר לגילוי חומרי נפץ.

כלבי גולדן רטריבר דומים מאוד לכלבי לברדור רטריבר, הן במראם והן באופיים ושניהם מקבוצת גזעי הרטריברים (פרוש השם באנגלית "המחזירים"). מבחינת אופיים, גולדן רטריברים יותר פעילים ופחות "רציניים" מלברדורים. מבחינת מראה חיצוני, הם נבדלים מהלברדורים בעיקר בפרווה הארוכה והמוזהבת ובאופיים היותר אקטיבי.

כלבי גזע זה ידועים בחיבתם לבני אדם וביחסם החם לילדים. מסיבה זו הם נפוצים בקרב משפחות, בתצוגות ואף בסדרות טלוויזיה וסרטים. הצד השני של תכונה זו הוא הרצון הרב שלהם לשחק ולהיות חלק מכל פעילות במשפחה. תכונה בולטת אצל רובם היא חיבתם הרבה למים, שחייה ורחצה.

כלבי הגולדן רטריבר מגיעים לגודלם המלא בגיל שנה ולמשקלם המלא בגיל שנתיים. התבגרותם השכלית נמשכת עד גיל שלוש, ולעיתים אף יותר.

היסטוריה

כלבת גולדן רטריבר

גור גולדן רטריבר (4 חודשים)

כבר במאה ה-14 ספניאלים הגדולים מרוב הספניאלים של ימינו שימשו להברחת ציד ו-hawking. מתוך זני כלבים אלו פותחו זני כלבי ציד ממשפחת הסטרים ובמקביל פותחו זני פוינטר. בעקבות התפתחות כלי הירייה ובעקבות תיעוש ייצורם, גדלה תפוצתם בתחום הציד. אי לכך התפתח אופי חדש של ציד, אשר בו נעשה שימוש רב יותר בכלי ירייה מאשר בצורות הציד המסורתיות. שיטת ציד זו הביאה לצורך בכלבים אשר יביאו את הציד אשר נורה ונפל לעיתים במרחק רב ולעיתים בשטח אליו הגישה הייתה קשה לאדם. לכן החלו ציידים בתחילת המאה ה-19 לאמן את הסטרים והפוינטרים שלהם גם להבאת ציד (retrieve). בשנות ה-30 של המאה ה-20, החלו מגדלי כלבים לפתח גזעים מיוחדים להבאת הציד בלבד.

לצורך כך היה דרוש זן של כלב בעל חוש ריח טוב, שיהיה צייתן, וללא תשוקתו של הסטר לרוץ מרחקים גדולים. כלבי סטר הוכלאו עם כלבי סנט ג'ון ניופאונדלנד (שהיו קטנים ושונים מהגזע המוכר כיום כ"ניופאונדלנד"). כלבים אלה הובאו לבריטניה על ידי דייגים מניופאונדלנד.

ככל הנראה, בשנת 1823 הביא הדוכס של מלמרסובי את הסנט ג'ון ניופאונדלנד הקטן, מדייגים שעגנו בנמל פול. מאוחר יותר הוסב שם הגזע ללברדור רטריבר.

על פי הדפסי עץ בספרים מאותם ימים ניתן לראות שנעשו שילובים בין ווטר ספניאל והניופאונדלנד הקטן, בין ווטר ספניאל וסטר וכן בין סטר וניופאונדלנד. בהתאם לשילוב שנעשה, הצאצאים היו בצבע שחור, חום (כבד) בלאק אנד טאן, או ברינדל ובגובה של כ-61 סנטימטרים. הפרווה הייתה קצרה, ארוכה וחלקה או גלית אך תמיד צפופה. מדי פעם נולדו גורים צהובים להורים שחורים. כלבים אלה היו קודם כל כלבי רטריבר ואבות הלברדור רטריבר של היום, וכן של הרטריבר חלק השיער.

בשלב זה, חבר פרלמנט ממוצא סקוטי בשם דאדלי מארשבאנקס, לימים הלורד טווידמאות' - חובב מושבע של בעלי חיים ואוהב ספורט מכל סוג שהוא - החל לגדל באחוזת גווישן, אותה רכש ב-1854 חיות משק למיניהן וגם כלבים, ברובם כלבי ציד.

אגדת הקרקס הרוסי

אין עוררין על כך שהלורד טווידמאות' הוא זה שפיתח את גזע הגולדן רטריבר. במשך שנים רבות התיאוריה הייתה שהלורד קנה את הרטריברים הצהובים הראשונים שלו מקרקס רוסי ולקח אותם לאחוזתו. שני המאמינים והמפיצים של הסיפור היו קולונל טראנץ' והגב' צ'ארלסוורת' שהיו שניהם מגדלים של הגזע בראשית דרכו. לשניהם לא הייתה הוכחה לאמיתות הסיפור, מלבד זכרונו של שומר הציד (gamekeeper) של האחוזה, שזכר כלב צהוב שהגיע מהקרקס הרוסי. כיוון שלא היה דבר שיכול לסתור את דבריהם, תאוריה זו השתרשה והייתה מקובלת עד אמצע שנות החמישים של המאה העשרים.

ב-1952 הופרכה תיאורית כלבי הקרקס הרוסיים על ידי אלמה סטונקס, היסטוריונית של הגזע, והרוזן השישי של אילצ'סטר אשר מצאו את ספר הגידול של הלורד בו תועדו כל חיות המשק של האחוזה, וכן כל הזיווגים והשושלות שעשה הלורד בכלביו.

הסיפור האמיתי

בשנת 1864 בברייטון בדרום אנגליה נולד גור צהוב יחיד בהמלטה של רטריברים שחורים בעלי פרווה גלית. הלורד רכש את הגור וקרא לו נוס (Nous, שפירושו בגאלית חכמה). גורים בצבע צהוב, חום בהיר או חול לא היו נדירים בהמלטות של כלבים שחורים. יש עדויות למכביר על כך, אך עד אז אף אחד לא ניסה לגדל במתכוון רטריברים צהובים.

השלב הבא בתוכניתו של הלורד היה זיווגו של נוס עם כלבת ווטר ספניאל בשם בל. בימינו, הטוויד ווטר ספניאל, וכן הנורפוק ספניאל והאינגליש ווטר ספניאל, הם גזעים שנכחדו. בספר משנת 1816 מתואר הטוויד ווטר ספניאל כ"כלב מים" שנראה כמו ספניאל גדול, ששימש לציד עופות בר באזורי החוף במחוזות הגבול של סקוטלנד. בספר אחר מאותה תקופה מתואר גזע זה כמזכיר את "הרטריבר האנגלי הקטן" בצבע כבד (liver, תיאור לכל גוון חול מצהוב לחום).

ב-1868 נולדה ההמלטה הראשונה מנוס ובל והתוצאה - ארבעה גורים צהובים שהיוו את הבסיס לגולדן רטריבר כגזע ייחודי. הזכר היחיד מהמלטה זו נמסר לבנו של הלורד, שתי נקבות הושארו באחוזה והשלישית ניתנה לאחיינו של הרוזן מאילצ'סטר. כלבה זו, אדה, הייתה הבסיס לקו גידול שנודע מאוחר יותר בשם בית הגידול מלבורי, ואשר בו נעשו בעיקר הכלאות עם כלבים שחורים. על קברה של אדה באחוזת אילצ'סטר חרוט עד היום "אדה - הכלבה עם השיער הזהוב".

עיון בספרו של הלורד מגלה שהושקעה מחשבה רבה בתכנון הזיווגים, החל מההמלטה הראשונה ב-1868 ועד 1890, אז מסתיים הספר. ניתן לראות שם שבדור השני נכנס לתמונה רטריבר שחור, כלבה אחרת זווגה עם סטר אירי והצאצאים משני הזיווגים שולבו אלה עם אלה. ההמלטה האחרונה נרשמה ב-1889 בין נוס השני לכלבה שחורה בשם קוויני. התוצאה - שתי גורות צהובות בשם פרים ורוז. בקו אחר - זה של הכלבה אדה, הוכנס למאגר הגידול בלאדהאונד בצבע חול.

כבר בשלב מוקדם מאוד בפיתוח הגזע "התפזרו" הגולדנים, או כפי שנקראו אז הרטריברים הצהובים, בכל רחבי אנגליה. זאת משום שהלורד היה חלק מאנשי החברה הגבוהה שעסקו בספורט הציד וראו את הרטריברים הצהובים בעבודה. כמו כן היה הלורד בן משפחה ענפה ועם כל קשרי הנישואים והקשרים החברתיים נחשפו הכלבים כבר בשלב מוקדם להרבה אנשים, והלורד נתן ברצון צאצאים של כלביו.

לאחר מותו של הלורד לא המשיכו באחוזה בניהול ספרי הגידול עד ל-1905, אך שמו של בנו, הלורד טווידמאות' השני, מופיע בספרי הגידול של ההתאחדות האנגלית כבעלים של כלב רטריבר בצבע חום שנולד ב-1868. הוא המשיך בגידול שהחל אביו, אך ב-1908 בגלל בעיות כלכליות, נמכרה האחוזה יחד עם חלק מהכלבים. האחראי על הציד באחוזה המשיך להחזיק את הכלבים והם שימשו להחזרת ציד ולמעקב אחר איילים שנורו. למרות שלא המשיכו בניהול של ספר גידול מסודר באחוזה, הרי שהעובדה היא כי כלבים רבים שהם מקור הגזע מופיעים בספר הגידול של ההתאחדות האנגלית כהוריהם של כלבים בעלי חשיבות רבה בהתפתחות הגזע.

בציורים ובצילומים רבים מאמצע המאה ה-19 ואילך מופיעים גולדנים, והם מזכירים באופן מפתיע את הכלבים של ימינו. הרוזן הרקורט הראשון רכש שני גורים משגר שהיה אצל הלורד טווידמאות' השני ויצר את בית הגידול המפורסם Culham. הוא היה הראשון שהציג גולדנים בקבוצה נפרדת בתערוכת כלבים בקריסטל פאלאס שבפרברי לונדון ב-1908. ב-1912 בא לעולם האלוף הראשון בגזע ch. Normandy Campfire מגידולה של הגב' צ'ארלסוורת'. ב-1913 הקימו מספר כלבנים נלהבים את מועדון הגולדן רטריבר באנגליה. החל משנה זו נרשמו הכלבים בספר הגידול כרטריברים צהובים (yellow) או זהובים (golden), אך הגולדן כגזע נפרד לחלוטין משאר הרטריברים הופיע רק שנים אחדות לאחר מכן.

בשנת 1960 הכירה רשמית ההתאחדות האנגלית לכלבנות בכך שמקור הגזע הוא סקוטלנד. זאת בעקבות חקירותיהם ואימות הממצאים של אלמה סטונקס והרוזן השישי של אילצ'סטר. בארצות הברית הוכר הגזע כסקוטי מקורי שנה קודם לכן.

גולדן רטריבר בישראל

לצד הלברדור, גולדן רטריבר הוא מהגזעים הנפוצים ביותר בישראל. קיימים בארץ כלבים גזעיים רבים, חלקם בעלי תעודות ואחרים ללא רישומים מסודרים. הכלבים הרשומים מאוגדים תחת "המועדון הישראלי לכלבי הרטריבר". המועדון שפועל במסגרת "ההתאחדות הישראלית לכלבנות" (הי"ל) מקיים פעילויות ומפגשים לכלבים ולבעליהם.

תקן

• הופעה כללית - סימטרי, מאוזן אקטיבי, בעל עוצמה וכוח, בעל מנועה מאוזנת, יציב ומוצק עם הבעה של טוב לב.
• תכונות אופי - צייתן, אינטליגנטי ובעל יכולת טבעית לעבודה.
• טמפרמנט - טוב לב, חברותי ובעל ביטחון עצמי.
• גוף - מאוזן, קצר, בית חזה עמוק. צלעות עמוקות מרווחות היטב. קו גב עליון מאוזן.
• זנב - ממוקם ונישא בקו ישר עם הגב, מגיע עד לקרסוליים, לא מעוגל בקצה.
• תנועה - חזקה ובעלת עוצמה עם דחיפה טובה. ישרה ומקבילה מלפנים ומאחור. צעדים ארוכים וחופשיים ללא כל סימנים לתנועת הקני מקדימה.
• גפיים אחוריות - מותניים חזקים ורגליים חזקות ושריריות. ירך שנייה מודגשת היטב. ברכיים מכופפות היטב. קרסוליים חזקים ישרים במבט מאחור, לא נוטים פנימה או החוצה. רגלי פרה מאוד לא רצויות.
• פרווה - חלקה או גלית עם ניצוי טוב, פרווה תחתונה צפופה ועמידה למים.
• צבע - כל גוון של זהוב או קרם, לא אדום ולא מהגוני. מעט שיער לבן על החזה בלבד - מותר.
• גודל - גובה בכתף: זכרים 61 - 58 ס"מ, נקבות 57 - 54 ס"מ.
• משקל זכרים 34 - 30 ק"ג, נקבות 30 - 25 ק"ג.
• ראש וגולגולת - ראש מאוזן ומפוסל היטב, גולגולת רחבה אך לא גסה, יושבת היטב על הצוואר, זרבובית בעלת עוצמה, רחבה ועמוקה. אורך הזרבובית שווה, בערך, לאורך מסף המצח המודגש היטב ועד הקודקוד. אף שחור.
• עיניים - חומות כהות, מרוחקות זו מזו בעלות מסגרת כהה.
• אוזניים - בגודל בינוני, ממוקמות בקו ישר עם העיניים, פחות או יותר.
• פה - לסתות חזקות, עם מנשך מספריים מלא ומושלם, כלומר: השיניים העליונות חופפות בצורה צמודה לשיניים התחתונות ומגיעות עד ללסתות.
• צוואר - באורך טוב, נקי (ללא עודפי עור), ושרירי.
• גפיים קדמיות - הרגליים הקדמיות ישרות עם עצם טובה, כתפיים משוכות היטב לאחור, בעלות להב ארוך עם זרוע עליונה השווה לה באורכה כך שהרגליים ממוקמות היטב מתחת לגוף. מרפקים צמודים לגוף.
• כפות - מעוגלות וחתוליות.
• אשכים - לזכרים צריך שיהיו שני אשכים הנראים נורמליים ונמצאים במלואם בשק האשכים.
• שגיאות - כל סטייה מהנקודות הללו נחשבת כשגיאה, חומרתה פרופורציונלית למידת הסטייה.

בעיות בריאות

היפ דיספלסיה

המושג "היפ דיספלסיה" משמעו התפתחות גרועה של מפרק האגן, ומתאר מחלה התפתחותית העוברת בתורשה לכלבים צעירים בגזעים רבים. היפ דיספלסיה מאובחנת בעזרת צילום רנטגן של האגן בגיל של בין חצי שנה לשנה. הבדיקה אינה לגמרי מהימנה וכלבים מרביעים צריכים לעבור צילום אגן כשהם כבר בוגרים. גיל של שנתיים נחשב לגיל המינימום לבדיקה מהימנה. ישנה אפשרות לטיפול כירורגי (ניתוח) בהיפ דיספלסיה, אך הניתוח מחייב גילוי מוקדם של הבעיה.

בעיות עיניים

חלק מהגולדנים נושאים גנים הגורמים לניוון רשתית הדרגתי המביאה להחמרה הדרגתית בפתיחות לאור של הרשתית, ויכול להגיע לעיוורון מוחלט כבר בגיל צעיר. גם קטרקט תורשתי היא בעיה נפוצה אצל גולדנים.

אפילפסיה

ערך מורחב – אפילפסיה בבעלי חיים

התקפי אפילפסיה לא סדרתיים יכולים לנבוע ממספר רב של גורמים סביבתיים כגון הידבקות בנגיף, מחלות אחרות וטראומה גופנית. התקף בודד אינו נחשב לבעיה, אבל כלבים הסובלים מהתקפים חוזרים אינם אמורים להרביע. ניתן לטפל בהתקפים על ידי תרופות, לא תמיד בהצלחה מלאה. אפילפסיה בדרך כלל אינה פוגעת בבריאות או באורך החיים.

היצרות של אבי העורקים

זוהי מחלת לב תורשתית אופיינית לגולדנים. גילוי המחלה היה רק בשנים האחרונות ואין עדיין מידע רב עליה, ועל תפוצתה. גילוי המחלה מתבצע בעזרת האזנה ללב עם מסכת.

תת פעילות של בלוטת התריס

תת הפעילות מתאפיין בניוון או באי תפקוד של בלוטת התריס. הסימפטומים כוללים השמנה, אדישות, עייפות, ואף בעיות פרווה. כלבים חולים יכולים גם לפתח בעיות של מחסור בייחום, או ייחום לא מסודר, ובעיות פוריות אצל הזכרים והנקבות.

האבחון מתבצע על ידי בדיקות מעבדה של רמת ה-T3 ו-T4 בדם. הטיפול כולל מתן יום יומי של תרופות. טיפול נכון יביא לאורך חיים מלא ונורמלי.

אלרגיות

אלרגיות עור מאוד נפוצות אצל הגולדנים, וגורמי האלרגיה הם רבים - נשיכות פרעושים, אבק, עובש ומזון. הסימפטומים נעים בין גירוד, נשיכות, ליקוק ובעיות אוזניים כרוניות. במקרים רבים דיאטה ושינוי מזון יכולים לפתור את הבעיה.

קישורים חיצוניים

• גולדן רטריבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)