גוסטב לה בון

פסיכולוג צרפתי

גוסטב לה בוןצרפתית: Gustave Le Bon;‏ 7 במאי 184113 בדצמבר 1931), פסיכולוג וסוציולוג צרפתי, שחקר את תחום הפסיכולוגיה החברתית, ובמיוחד את השפעות הלאומיות והפסיכולוגיה של ההמון.

גוסטב לה בון
Gustave Le Bon
Gustave Le Bon.jpg
לידה 7 במאי 1841
נוז'אן-לה-רוטרו, אר ולואר, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בדצמבר 1931 (בגיל 90)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד (1929)
  • Godard Prize (1879) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

לה בון נולד בעיר נוז'אן-לה-רוטרו במחוז אר ולואר שבצפון צרפת. לאחר שסיים את לימודי הרפואה סייר ברחבי אירופה, אסיה וצפון אפריקה וכתב ספרים בנושאי ארכאולוגיה ואנתרופולוגיה. הצלחתו הראשונה הייתה יצירתו "החוקים הפסיכולוגיים של התפתחות העמים" (1894). בספרו זה הוא פיתח את ההשקפות כי ההיסטוריה היא תוצאה של מאפיינים לאומיים וגזעיים, וכי הכוח השולט בהתפתחות החברתית איננו ההיגיון כי אם הרגשות. בספרו הנודע "הפסיכולוגיה של ההמון" (1895) הוא טוען כי אישיותו של היחיד נטמעת בדעת הקהל השולטת, נוטה לקונפורמיזם וחלשה מבחינה הגיונית. הוא הראה שהתנהגות ההמון היא רגשית מעיקרה, מבוססת על מיתוסים, דימויים וסמלים, ונוטה לנהות אחר מנהיגים.

גוסטב לה בון נפטר בפריז ב-1931.

השפעתועריכה

ב-1902 החל לה בון בסדרת פגישות שבועיות שבהן לקחו חלק אנשי שם מכל המקצועות שדנו בענייני השעה, ובהם פול ואלרי, אנרי ברגסון, ריימון פואנקרה (נשיא צרפת וראש ממשלתה לעתיד), ואחיינו אנרי פואנקרה שהיה מתמטיקאי ומדען מפורסם. לנין קרא את לה בון כשהיה בצרפת ב-1905.

לרעיונתיו של לה בון הייתה השפעה חשובה על התפתחות תורת הפסיכולוגיה החברתית. ספרו של זיגמונד פרויד "פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" (1921) מבוסס על ביקורת רעיונותיו של לה בון. מוסוליני קרא את לה בון, והיטלר עשה שימוש לצורכי התעמולה הנאצית בניתוח התנהגות ההמון שהוצג בכתביו של לה בון[1].

לה בון העיד על עצמו שאין הוא מושפע מדעות ומתאוריות, אלא מנסה לנתח את המציאות. הוא טען שלמרות נחיתות ההמון במה שנוגע לחשיבה הגיונית "דבר אינו כה מסוכן עבור האומה כמו רפורמות גדולות".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Jaap van Ginneken, Crowds, Psychology, and Politics, 1871-1899, Cambridge University Press, 1992, pp. 186-187