ארנסט הקל

אֶרְנְסְט הַיינְרִיך פִילִיפ אַוּגוּסְט הֶקֶלגרמנית: Ernst Heinrich Philipp August Haeckel;‏ 16 בפברואר 1834 - 9 באוגוסט 1919[1]), הידוע גם כפוֹן הקל, ובעיקר כארנסט הקל, היה ביולוג, חוקר טבע, פילוסוף, רופא, פרופסור לזואולוגיה ולמורפולוגיה ואמן גרמני ידוע. ארנסט הקל הגדיר אלפי מינים חדשים, מיפה עץ גנאלוגי המתייחס לכל צורות החיים, וטבע מונחים רבים בביולוגיה, ביניהם מערכה, פילוגניה, אקולוגיה וממלכת הפרוטיסטים. הקל קידם את עבודתו של צ'ארלס דרווין בגרמניה ופיתח את תאוריית החוק הביוגנטי. כן תמך בדרוויניזם חברתי.

ארנסט הקל
Ernst Haeckel
ErnstHaeckel.jpg
לידה 16 בפברואר 1834
פוטסדאם, פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 באוגוסט 1919 (בגיל 85)
ינה, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביולוגיה, רפואה
מקום מגורים גרמניה
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט יוהאנס פטר מילר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת פרידריך שילר עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Hans Driesch, ארנולד לאנג עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית דרווין (1900)
  • מדליית ליניאוס (1894)
  • מדליית דרווין-וולאס (1908)
  • מדליית קוטניוס (1864)
  • פרס ברסה (1895) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Anna Sethe
Agnes Huschke עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Walter Haeckel, Elisabeth Haeckel עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
הגדיר אלפי מינים חדשים, מיפה עץ גנאלוגי המתייחס לכל צורות החיים, וטבע מונחים רבים בביולוגיה.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ארנסט הקל כבן 26, צילום משנת 1860

ביוגרפיהעריכה

ארנסט הקל נולד ב-16 בפברואר 1834, בפוטסדאם (שהייתה אז חלק מפרוסיה). בשנת 1852, סיים את לימודיו בתיכון הקתדרלי של מרסבורג. לאחר מכן למד רפואה בברלין, ובוירצבורג, במיוחד אצל אלברט פון קוליקר (אנ'), פרנץ ליידיג (אנ'), רודולף וירכו (איתו עבד אחר כך זמן קצר כעוזר), ועם האנטומיסט-פיזיולוג יוהנס פיטר מולר (אנ'). ב-1857, קיבל תואר דוקטורט ברפואה (M.D.), ולאחר מכן קיבל רישיון להיות רופא באופן מעשי. אולם, מקצוע הרפואה התברר לא לרוחו, לאחר שבא במגע עם פציינטים מיוסרים.

הקל עבד במשך שלוש שנים באוניברסיטת ינה על פוסט-דוקטורט (הביליטציה), אצל קרל גגנבאור (אנ') פרופסור לאנטומיה משווה (אנ'). לאחר מכן זכה למינוי בתואר פרופסור לזואולוגיה. באוניברסיטת ינה לימד והרצה במשך 47 שנים, בין השנים 18621909. בין השנים 1859 ו-1866, הקל עסק בחֶקֶר חסרי חוליות, במהלכו חָקַר את מערכות הרדיולארה, הספוגיים ותולעים טבעתיות. במהלך מסע מחקר בים התיכון הגדיר האקל כמעט 150 מינים חדשים של רדיולארה.

בשנת 1864 נפטרה אשתו הראשונה האהובה אנה סיטה. הקל הקדיש לאשתו שמות של כמה מינים של מדוזות בעלות יופי מיוחד, אותן הגדיר (כמו Desmonema annasethe)[2].

בין השנים 1866 ל-1867 ערך מסע ארוך לאיים הקנריים עם הרמן פול. ב-17 באוקטובר 1866 הוא הגיע ללונדון. במהלך הימים הבאים הוא פגש את צ'ארלס לייל, וביקר את תומאס הנרי האקסלי ומשפחתו בביתם. ב-21 באוקטובר ביקר את צ'ארלס דרווין בביתו שבקנט[3]. בשנת 1867 התחתן עם אגנס הוסק. בנם וולטר נולד בשנת 1868, בנותיהם אליזבת בשנת 1871 ואמה בשנת 1873. בשנת 1869 נסע כחוקר לנורווגיה, בשנת 1871 לקרואטיה (שם התגורר במנזר על אי בים האדריאטי), וב-1873 למצרים, טורקיה ויוון[4]. בשנת 1907 הקים מוזיאון ביינה כדי ללמד את הציבור על האבולוציה. האקל פרש מההוראה בשנת 1909, ובשנת 1910 פרש מהכנסייה האוונגליסטית בפרוסיה. והפך לתומך המפורסם ביותר של המוניזם בגרמניה.

אשתו של האקל, אגנס, נפטרה בשנת 1915, הוא נהיה שברירי יותר ויותר, ושבר את רגלו וזרועו. הוא מכר את ביתו, "וילה מדוזה", ביינה בשנת 1918 לקרן קרל זיס, ששמרה על ספרייתו. הקל נפטר ב-9 באוגוסט 1919.

פוליטיקהעריכה

זיקתו של האקל לתנועה הרומנטית הגרמנית, יחד עם קבלתה של צורה של לאמארקיזם, השפיעו על אמונותיו הפוליטיות. במקום להיות תומך נלהב של מנגנון הברירה הטבעית שהגה דרווין, הקל האמין כי מאפייני האורגניזם נרכשים באמצעות אינטראקציות עם הסביבה וכי אונטוגניות (אנ') משקפת פילוגניה. הוא ראה במדעי החברה מקרה של "ביולוגיה יישומית", וביטוי זה אומץ שנים אחר כך ושימש לתעמולה נאצית[5]. הקל התנגד לדת וראה בה גורם מעכב להתפתחות מדעית. הוא הגה את המונח דיסטלולוגיה, העמדה הפילוסופית שלשום דבר שקיים אין טלוס או סיבה סופית, או עיצוב מכוון[6].

בשנת 1906 הקים האקל קבוצה בשם הליגה ההמוניסטית (Deutscher Monistenbund) כדי לקדם את אמונותיו הדתיות והפוליטיות. קבוצה זו החזיקה מעמד עד 1933 וכללה חברים בולטים כמו וילהלם אוסטוולד, ג'ורג' פון ארקו (אנ'), הלן סטוקר (אנ') וולטר ארתור ברנדסון. הוא היה האדם הראשון שהשתמש במונח "מלחמת העולם הראשונה"[7].

עם זאת, ספריו של האקל נאסרו על ידי המפלגה הנאצית, אשר התנגדו למוניזם ולחופש המחשבה של הקל. יתרה מכך, ראוי להזכיר כי הקל הכיר לא פעם בגלוי בתרומתם הרבה של אינטלקטואלים יהודים לתרבות הגרמנית[8].

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה פרסם הקל ביחד עם רודולף אויקן ביקורת חריפה על אנגליה המאשימה את גרמניה בלחימה לצד הסלאבים הברברים במלחמה בלתי צודקת, שכן לטענתם רוסיה פתחה במלחמה ואנגליה ליבתה אותה לממדי מלחמת עולם מתוך קנאה בגרמניה ורצון למנוע ממנה את הרחבת מרחב ההשפעה שלה ברחבי העולם[9][10]. כמו כן היה בין החותמים על מנשר התשעים ושלושה.

מחקריועריכה

 
איור של הקל - כלניות ים מהספר- Kunstformen der Natur, משנת 1904

הקל היה זואולוג, אמן ומאייר, ומאוחר יותר פרופסור לאנטומיה השוואתית. אף על פי שרעיונותיו של הקל חשובים להיסטוריה של התיאוריה האבולוציונית, ולמרות שהיה חוקר מוכשר של האנטומיה של חסרי החוליות, ותפרסם בזכות עבודתו על רדיולריה, מושגים ספקולטיביים רבים שהוא דגל בהם נחשבים כיום כלא נכונים. לדוגמה, הקל תיאר והגדיר מיקרואורגניזמים קדומים היפותטיים שמעולם לא נמצאו.

הוא היה מהראשונים ששקלו את הפסיכולוגיה כענף בפיזיולוגיה. הוא גם הציע והגדיר את הממלכה הטקסונומית פרוטיסטים בשנת 1866. תחומי המחקר העיקריים שלו היו בתהליכי האבולוציה והתפתחות החיים בכלל, כולל פיתוח צורות לא אקראיות, שהגיעה לשיאה ב Kunstformen der Natur (צורות הטבע של הטבע). הקל לא תמך בברירה הטבעית, אלא האמין בלאמארקיזם[11].

הקל פיתח את החוק הביוגנטי שהוצג לראשונה על ידי אטיין סרס ב-1820. הוא הציע קשר בין אונטוגניה (התפתחות צורה) לבין פילוגניה (מוצא אבולוציוני), אותו סיכם הקל בביטוי "אונטוגני מחדש את הפילוגניה". ההסבר שלו הופרך, לטובת הרעיונות שקידם לראשונה קרל ארנסט פון בר. השערת החידוש חזק רואה באונטוגניה צורות חוזרות של אבות בוגרים, בעוד שסיכום חלש פירושו שמה שחוזר על עצמו (ונבנה עליו) הוא תהליך ההתפתחות העוברית של האבות. הקל תמך ברעיונות תיאורית רישומי עוברים (אנ') שמאז הוכח כי הם מפושטים יתר על המידה, ובחלקם אינם מדויקים, והתיאוריה נחשבת כיום לפישוט יתר של יחסים מורכבים למדי, אולם השוואה בין עוברים נותרה דרך חזקה להוכיח שכל בעלי החיים הם קשורים. האקל הציג את מושג ההטרוכרוניה, השינוי בתזמון ההתפתחות העוברית במהלך האבולוציה[12].

הקל היה דמות ססגונית, שלעיתים עשה קפיצות גדולות ולא מדעיות בתפיסתו מראיות זמינות. לדוגמה, בזמן שדרווין פרסם את "מוצא המינים" ב-1859, הקל הניח כי עדויות להתפתחות אנושית ימצאו באיי הודו המזרחית של הולנד (כיום אינדונזיה). באותה תקופה טרם זוהו שרידי אבות אנושיים. הוא תיאר בפירוט רב את השרידים הללו ואף כינה את המין שעדיין לא נמצא, Pithecanthropus alalus, והורה לתלמידיו, כמו ריצ'רד ואוסקר הרטוויג ללכת למצוא אותו. סטודנט אחד אכן מצא שרידים, הולנדי בשם יוג'ין דובואה, ערך חיפוש בהודו המזרחית בשנים 1887 עד 1895, וגילה את שרידיו של "איש ג'אווה", בעמק סולו אשר במרכז האי ג'אווה, בשנת 1891. שרידים אלה הם בין שרידי ההומינים העתיקים ביותר שנמצאו אי פעם. דובואה סיווג את איש ג'אווה כמין "פיתקנתרופוס של הקל", אם כי מאוחר יותר הוא סווג מחדש כהומו ארקטוס. כמה מדענים במאה ה-20 הציעו את "איש ג'אווה" כצורת ביניים פוטנציאלית בין בני האדם המודרניים לבין האב הקדמון המשותף שאנו חולקים עם הקופים הגדולים האחרים. הקונצנזוס הנוכחי של אנתרופולוגים הוא כי אבותיהם הישירים של בני האדם המודרניים היו אוכלוסיות אפריקאיות של הומו ארקטוס (אולי הומו ארגסטר), ולא אוכלוסיות מאסיה גודמת "איש ג'אווה" ו"איש פקין". (באופן אירוני, התגלה במאה ה-21 מין אנושי חדש, Homo floresiensis, סוג אנושי ננסי באי פלורס)[12].

עבודות האמנות שלו כוללות מעל 100 איורים מפורטים וצבעוניים של בעלי חיים ויצורי ים, שרובן פורסמו בספר האיורים Kunstformen der Natur, "צורות אמנות של הטבע", שפורסם בין השנים 1899 ו-1904. כפילוסוף, הקל כתב את הספר Die Welträthsel, "חידת היקום", בין השנים 1895–1899, שמהווה את המקור למושג World riddle (חידת היקום); ואת הספר "חופש במדע והוראה" ב-1877, אשר נועד לתמוך בהתפתחות ההוראה.

מחוות כבודעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ארנסט הקל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Ernst Haeckel (German embryologist) - Encyclopedia Britannica
  2. ^ Innes, Shelley (2006). "From Here to Eternity: Ernst Haeckel and Scientific Faith, Religion, Theology, and Natural Science, Vol. 3 by Mario di Gregorio". Journal of the History of Biology 39 (1): 214–216. JSTOR 4332000. doi:10.1007/s10739-006-0001-9. 
  3. ^ Richards, Robert J. (2008). The Tragic Sense of Life: Ernst Haeckel and the Struggle over Evolutionary Thought. University of Chicago Press. עמ' 173–174. ISBN 978-0-226-71219-2. 
  4. ^ New York Times Haeckel Again Honored in Spite of Himself on his 80th Birthday, published: 22 February 1914
  5. ^ "Ernst Haeckel" (biography), UC Berkeley, 2004, webpage: BerkeleyEdu-Haeckel
  6. ^ Romanes, George J. (12 במרץ 1874). "Natural Selection and Dysteleology". Nature 9 (228): 361–2. doi:10.1038/009361a0. 'Prof. Haeckel has invented a new and convenient name, "Dysteleology," for the study of the "purposelessnesses" which are observable in living organisms—such as the multitudinous cases of rudimentary and apparently useless structures.' 
  7. ^ Fred R. Shapiro, ed. (2006). The Yale Book of Quotations. Yale University Press. עמ' 329. ISBN 978-0-300-10798-2. There is no doubt that the course and character of the feared "European War"...will become the first world war in the full sense of the word. Indianapolis Star, 20 September 1914 
  8. ^ Haeckel, Ernst. The Art and Science of Ernst Haeckel. עמ' 41. 
  9. ^ Edward Carpenter, The Healing of Nations and the Hidden Sources of Their Strife, page 134
  10. ^ John Horne, A Companion to World War I, page 324
  11. ^ Ruse, M. 1979. The Darwinian Revolution. Chicago: University of Chicago Press.
  12. ^ 1 2 Hall, B. K. (2003). "Evo-Devo: evolutionary developmental mechanisms". International Journal of Developmental Biology 47 (7–8): 491–495. PMID 14756324.