ארנסט הקל
אֶרְנְסְט הַיינְרִיך פִילִיפ אַוּגוּסְט הֶקֶל (בגרמנית: Ernst Heinrich Philipp August Haeckel; 16 בפברואר 1834 – 9 באוגוסט 1919[1]), הידוע גם כפוֹן הקל, ובעיקר כארנסט הקל, היה ביולוג, חוקר טבע, פילוסוף, רופא, פרופסור לזואולוגיה ולמורפולוגיה ואמן גרמני ידוע. ארנסט הקל הגדיר אלפי מינים חדשים, מיפה עץ גנאלוגי המתייחס לכל צורות החיים, וטבע מונחים רבים בביולוגיה, ביניהם מערכה, פילוגניה, אקולוגיה וממלכת הפרוטיסטים. הקל פרסם מאד את עבודתו של צ'ארלס דרווין בגרמניה ובעולם ופיתח את תאוריית החוק הביוגנטי - תאוריה פופולרית אך שגויה לפיה התפתחות עוברים מקבילה ומסכמת את ההתפתחות האבולוציונית של המין. הוא השפיע לא רק בתחום המדע אלה גם על עולם האומנות.
 | |
| לידה |
16 בפברואר 1834 פוטסדאם, פרובינציית ברנדנבורג, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
9 באוגוסט 1919 (בגיל 85) ינה, סקסוניה-ויימאר-אייזנך, גרמניה |
| שם לידה |
Ernst Heinrich Philipp August Haeckel |
| ענף מדעי | ביולוגיה, רפואה |
| מקום מגורים | גרמניה |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
יוהאנס פטר מילר |
| מוסדות |
אוניברסיטת פרידריך שילר |
| תלמידי דוקטורט |
הנס דריש, ארנולד לאנג, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Walter Haeckel, Elisabeth Haeckel |
| תרומות עיקריות | |
| הגדיר אלפי מינים חדשים, מיפה עץ גנאלוגי המתייחס לכל צורות החיים, וטבע מונחים רבים בביולוגיה. | |
| חתימה |
 |
  | |
יצירות האמנות שפורסם האקל כוללת למעלה מ-100 איורים מפורטים וצבעוניים של בעלי חיים ויצורי ים, שנאספו בספרו Kunstformen der Natur ("צורות אמנות של הטבע")(אנ'), ספר שהשפיע על התנועה האמנותית בארט נובו. כפילוסוף כתב ארנסט האקל את Die Welträthsel (1895–1899; באנגלית: The Riddles of the Universe, 1900), המקור למונח "חידה עולמית" (אנ') (Welträtsel); ו"חופש במדע ובהוראה" כדי לתמוך בלימוד אבולוציה.
האקל קידם גזענות מדעית ואימץ את רעיון הדרוויניזם החברתי. היה האדם הראשון שאפיין את "המלחמה הגדולה" כ"מלחמת העולם הראשונה", דבר שעשה כבר ב-1914. הוא תמך בחופש המחשבה, והכיר לא פעם בגלוי בתרומתם הרבה של אינטלקטואלים יהודים לתרבות גרמניה.
ביוגרפיה
עריכהילדות ולימודים
עריכהארנסט הקל נולד ב-16 בפברואר 1834, בפוטסדאם, שהייתה אז חלק מפרוסיה. אביו היה חובב מדע נלהב והמשפחה בילתה לא פעם בדיונים על חידושי המדע.
בשנת 1852, סיים את לימודיו בתיכון הקתדרלי של מרסבורג. הוריו לחצו על הקל ללמוד רפואה, חרף רצונו העז לעסוק בחקר הטבע. הוא החל ללמוד רפואה בברלין, ובווירצבורג, במיוחד אצל אלברט פון קליקר, פרנץ ליידיג (אנ'), רודולף וירכו (איתו עבד אחר כך זמן קצר כעוזר), ועם האנטומיסט-פיזיולוג יוהאנס פיטר מולר (אנ'). הקל לא אהב את הלימודים, ובזמנו הפנוי קרא ספרי מסעות רבים וטייל ביערות בהרים. הוא תיאר כיצד מסעותיו בטבע משכיחות ממנו את כל צרותיו. הוא החליט להשלים את לימודי הרפואה שלו, כדי לרצות את הוריו, אך במקביל הוא רקם תוכנית להמלט מגורל זה- הוא תכנן למצוא משרה כרופא ספינה ולהפליג איתה ברחבי הימים. ב-1857, הוא קיבל תואר דוקטורטברפואה (M.D.), ולאחר מכן קיבל רישיון להיות רופא באופן מעשי. כדי להגשים את חלומו הוא בחר להכשל כרופא - הוא היה פותח את המרפאה הפרטית שלו בברלין בין השעות 5 ל-6 בבוקר כך שמעט מאד חולים פקדו אותה. הקל עבד במשך שלוש שנים באוניברסיטת ינה על הביליטציה, אצל קרל גגנבאור (אנ') פרופסור לאנטומיה משווה (אנ').
חיפוש עצמי ומחקר באיטליה
עריכהתוכניתו להפליג ברחבי העולם טורפדה בגלל סיבה אחרת - הקל התאהב בעלמה בשם אנה סיטה. לאחר אירוסיו בספטמבר 1858 החליט לזנוח את חלומות מסעותי. הוא החליט לעבוד כזואולוג. בפברואר 1859 הוא הפליג למפרץ נאפולי באיטליה שם חיפש חסרי חוליות חדשים אותם יוכל לגלות וכך לזכות במשרה אקדמית. אולם הוא העלה חרס בידיו. הוא היה מיוסר, בשל רצונו העז לסייר בטבע. הוא לא רצה לשבת כל היום מאחורי מיקרוסקופ אלה "להבין את הטבע כשלם". הוא לא רצה להתספק רצה להיות תחת כיפת השמיים.
הקל המתוסכל לא הצליח לגלות מינים חדשים, והיה שרוי קרוע בין רצונו להיות חוקר מוכר ובין רצונו להבין את הטבע דרך האומנות והדמיון. הוא הפליג לאי קאפרי. שם החל לבלות שעות רבות בציור ציורי טבע, כאשר בכוונתו להיות צייר נודד, למורת רוחו של אביו. הוא קיווה שדרך כשרון הציור שלו הוא יתרום למדע. הקל הבין שעליו להתמסד ולמצוא עבודה כזואולוג עקב נישואיו הקרבים. בסיציליה הוא הפליג לסיציליה בתקווה למצוא שם את המינים שחיפש.
בסיציליה התרחש אחד השינויים הגדולים בחייו שאפשרו לו לשבלב בין שתני התחומים שאהב - אומנות ומדע. יום אחד הוא החליט לבדוק באמצעות המיקרוסקופ את הדליים שהכילו את שללם של הדייגים המקומיים. לתדהמתו הוא גילה במים אלפי צורות חיים זעירות שנראו לו כ"יצירות אומנות ענוגות". במשך החודשים הקרובים הוא אסף דגימות יומיות משוק הדייגים ועסק במיון היצורים המיקרוסופים תאורים וציורם. לאחר 3 חודשים של עבודה אינטסיבית הוא גילה מין חד תאי חדש שהיה קסום לו במיוחד - קרנוניות (רדיולארה) - יצורים זעירים אלה היו בעלות מבנה סימטרי ומרהיב. עד סוף מארס 1860 גילה הקל מינים רבים חדשים ואף משפחות חדשות. היה לו יכולת מיוחדת להסתכל ברישום בעין אחת ובעדשת המיקרוסוקופ בעין אחרת הוא אהב מאד את עבדותו החדשה והצטיין בה.
מחקריו בתחום זה נמשכו עד 1866 חסרי חוליות ויצורים חד תאיים, במהלכו חָקַר את מערכות הקרנוניות, הספוגיים ותולעים טבעתיות. במהלך מסע מחקר בים התיכון הגדיר הקל כמעט 150 מינים חדשים של קרנוניות.
ספר הקרנוניות
עריכההקל שב לגרמניה. בשנתיים הבאות הוא בילה בכתיבה איור ספר מרהיב עין על הקרנונית אותו פרסם ב-1862. הספר ה. באותה שנה זכה למינוי בתואר פרופסור לזואולוגיה באוניברסיטת ינה. הוא לימד והרצה בה עד שנת 1909 במשך 47 שנים.
בשנת 1862 התחתן הקל עם אהובת ליבו אנה סיטה. ב-16 בפברואר 1864 פקדו את הקל שלושה אירועים חשובים באותו יום. הוא חגג את יום הולדתו ה-30, וזכה באותו יום בפרס יוקרתי על ספר הקרנוניות שלו. אולם באותו יום גם נפטרה אשתו האהובה אנה סיטה ממחלה. הקל נפגע מאד והתקשה להתאושש ממותה. בהמשך חייו הקדיש הקל לאשתו שמות של כמה מינים של מדוזות בעלות יופי מיוחד, אותן הגדיר (כמו Desmonema annasethe)[2].
ייסוד האקולוגיה
עריכההקל קרא את ספרו של דרווין ומצא בו משמעות עצומה. הקל כתב לדרווין מכתב בו תיאר כיצד החליט להקדיש את חייו להאבולוציה, כדי להתאושש ממותה של אהובתו ומהיגון שאיים לשתק אותו. בשנת האבל הראשונה הוא שיקע את עצמו בעבודה במשך 18 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. בשנת 1866 הוא פרסם את ספרו השני, "מורפולוגיה כללית של אורגמניזמים" (Generelle Morphologie der Organismen) בו שזר את האבולוציה ואת המבנה הצורני של היצורים החיים. הספר הכיל 1000 עמודים בשני כרכים ובו תיאר הקל תחום מדע חדש שהעניק לו את שמו "אקולוגיה" - חקר עולם הטבע השלם כולל תיאור היחסים בין מרכיבים אורגניים ובלתי אורגניים.
מסעותיו בעולם
עריכההקל החליט גם להגשים את חלומת נעורים ולהפליג בעולם למסעות חקר. בין השנים 1866 ל-1867 ערך מסע ארוך לאיים הקנריים עם הרמן פול.
ב-17 באוקטובר 1866 הוא הגיע ללונדון. במהלך הימים הבאים הוא פגש את צ'ארלס לייל, וביקר את תומאס הנרי האקסלי ומשפחתו בביתם. ב-21 באוקטובר ביקר את צ'ארלס דרווין בביתו שבקנט[3].
בשנת 1867 התחתן עם אגנס הוסק. בנם וולטר נולד בשנת 1868, בנותיהם אליזבת בשנת 1871 ואמה בשנת 1873. בשנת 1869 נסע כחוקר לנורווגיה, בשנת 1871 לקרואטיה (שם התגורר במנזר על אי בים האדריאטי), וב-1873 למצרים, טורקיה ויוון[4].
שנותיו האחרונות
עריכהבשנת 1907 הקים מוזיאון ביינה כדי ללמד את הציבור על האבולוציה. הקל פרש מההוראה בשנת 1909, ובשנת 1910 פרש מהכנסייה האוונגליסטית בפרוסיה, והפך לתומך המפורסם ביותר של המוניזם בגרמניה.
אשתו של הקל, אגנס, נפטרה בשנת 1915, הוא נהיה שברירי יותר ויותר, ושבר את רגלו וזרועו. הוא מכר את ביתו, "וילה מדוזה", ביינה בשנת 1918 לקרן קרל זיס, ששמרה על ספרייתו. הקל נפטר ב-9 באוגוסט 1919.
מחקריו
עריכה
הקל היה זואולוג, אמן ומאייר, ומאוחר יותר פרופסור לאנטומיה השוואתית. אף על פי שרעיונותיו של הקל חשובים להיסטוריה של התיאוריה האבולוציונית, ולמרות שהיה חוקר מוכשר של האנטומיה של חסרי החוליות, ותפרסם בזכות עבודתו על רדיולריה, מושגים ספקולטיביים רבים שהוא דגל בהם נחשבים כיום כלא נכונים. לדוגמה, הקל תיאר והגדיר מיקרואורגניזמים קדומים היפותטיים שמעולם לא נמצאו.
הוא היה מהראשונים ששקלו את הפסיכולוגיה כענף בפיזיולוגיה. הוא גם הציע והגדיר את הממלכה הטקסונומית פרוטיסטים בשנת 1866. תחומי המחקר העיקריים שלו היו בתהליכי האבולוציה והתפתחות החיים בכלל, כולל פיתוח צורות לא אקראיות, שהגיעה לשיאה ב-Kunstformen der Natur (צורות הטבע של הטבע). הקל לא תמך בברירה הטבעית, אלא האמין בלאמארקיזם[5].
הקל פיתח את החוק הביוגנטי שהוצג לראשונה על ידי אטיין סרס ב-1820. הוא הציע קשר בין אונטוגניה (התפתחות צורה) לבין פילוגניה (מוצא אבולוציוני), אותו סיכם הקל בביטוי "אונטוגני מחדש את הפילוגניה". ההסבר שלו הופרך, לטובת הרעיונות שקידם לראשונה קרל ארנסט פון בר. השערת החידוש חזק רואה באונטוגניה צורות חוזרות של אבות בוגרים, בעוד שסיכום חלש פירושו שמה שחוזר על עצמו (ונבנה עליו) הוא תהליך ההתפתחות העוברית של האבות. הקל תמך ברעיונות תיאורית רישומי עוברים (אנ') שמאז הוכח כי הם מפושטים יתר על המידה, ובחלקם אינם מדויקים, והתיאוריה נחשבת כיום לפישוט יתר של יחסים מורכבים למדי, אולם השוואה בין עוברים נותרה דרך חזקה להוכיח שכל בעלי החיים הם קשורים. הקל הציג את מושג ההטרוכרוניה, השינוי בתזמון ההתפתחות העוברית במהלך האבולוציה[6].
הקל היה דמות ססגונית, שלעיתים עשה קפיצות גדולות ולא מדעיות בתפיסתו מראיות זמינות. לדוגמה, בזמן שדרווין פרסם את "מוצא המינים" ב-1859, הקל הניח כי עדויות להתפתחות אנושית ימצאו באיי הודו המזרחית של הולנד (כיום אינדונזיה). באותה תקופה טרם זוהו שרידי אבות אנושיים. הוא תיאר בפירוט רב את השרידים הללו ואף כינה את המין שעדיין לא נמצא, Pithecanthropus alalus, והורה לתלמידיו, כמו ריצ'רד ואוסקר הרטוויג ללכת למצוא אותו. סטודנט אחד אכן מצא שרידים, הולנדי בשם יוג'ין דובואה, ערך חיפוש בהודו המזרחית בשנים 1887 עד 1895, וגילה את שרידיו של "איש ג'אווה", בעמק סולו אשר במרכז האי ג'אווה, בשנת 1891. שרידים אלה הם בין שרידי ההומינים העתיקים ביותר שנמצאו אי פעם. דובואה סיווג את איש ג'אווה כמין "פיתקנתרופוס של הקל", אם כי מאוחר יותר הוא סווג מחדש כהומו ארקטוס. כמה מדענים במאה ה-20 הציעו את "איש ג'אווה" כצורת ביניים פוטנציאלית בין בני האדם המודרניים לבין האב הקדמון המשותף שאנו חולקים עם הקופים הגדולים האחרים. הקונצנזוס הנוכחי של אנתרופולוגים הוא כי אבותיהם הישירים של בני האדם המודרניים היו אוכלוסיות אפריקאיות של הומו ארקטוס (אולי הומו ארגסטר), ולא אוכלוסיות מאסיה גודמת "איש ג'אווה" ו"איש פקין". (באופן אירוני, התגלה במאה ה-21 מין אנושי חדש, Homo floresiensis, סוג אנושי ננסי באי פלורס)[6].
עבודות האמנות שלו כוללות מעל 100 איורים מפורטים וצבעוניים של בעלי חיים ויצורי ים, שרובן פורסמו בספר האיורים Kunstformen der Natur, "צורות אמנות של הטבע", שפורסם בין השנים 1899 ו-1904. כפילוסוף, הקל כתב את הספר Die Welträthsel, "חידת היקום", בין השנים 1895–1899, שמהווה את המקור למושג World riddle (חידת היקום); ואת הספר "חופש במדע והוראה" ב-1877, אשר נועד לתמוך בהתפתחות ההוראה.
פרסומים
עריכהספרו של דרווין מ-1859 על מוצא המינים היה ספר פופולרית מאד, אך למרות שמכירותיו עלו על תקוות המוציא לאור, הוא היה ספר טכני ולא ספר מדע פופולרי הוא היה ספר ארוך, קשה ועם מעט איורים. אחד מספריו של האקל תרם תרומה גדולה להסביר את הגרסה שלו ל"דרוויניזם" לעולם. זה היה ספר רב מכר, מאויר בצורה מושכת בגרמנית, בשם Natürliche Schöpfungsgeschichte, שפורסם בברלין ב-1868, ותורגם לאנגלית כ"תולדות הבריאה" ב-1876. עד 1909, היו לספר אחת עשרה מהדורות, כמו גם 25 תרגומים לשפות אחרות. ה-Natürliche Schöpfungsgeschichte חיזק את המוניטין של האקל כאחד הפופוליזטורים של המדע החזקים ביותר בגרמניה. ה־Welträthsel שלו הודפסו עשר פעמים לאחר הפרסום הראשון של הספר ב-1899; בסופו של דבר, נמכרו יותר מ-400,000 עותקים.
האקל טען שהאבולוציה האנושית מורכבת מ-22 שלבים בדיוק, ה-21 - "החוליה החסרה" - הוא צעד באמצע הדרך בין קופי אדם לבני אדם. הוא אפילו כינה את החוליה החסרה הזו באופן רשמי Pithecanthropus alalus, שתורגם כ"אדם קוף ללא דיבור".
רעיונות פוליטיים
עריכהזיקתו של הקל לתנועה הרומנטית הגרמנית, יחד עם קבלתה של צורה של לאמארקיזם, השפיעו על אמונותיו הפוליטיות. במקום להיות תומך נלהב של מנגנון הברירה הטבעית שהגה דרווין, הקל האמין כי מאפייני האורגניזם נרכשים באמצעות אינטראקציות עם הסביבה וכי אונטוגניות (אנ') משקפת פילוגניה. הוא ראה במדעי החברה מקרה של "ביולוגיה יישומית". ביטוי זה אומץ שנים אחר כך ושימש לתעמולה נאצית[7]. הקל התנגד לדת וראה בה גורם מעכב להתפתחות מדעית. הוא הגה את המונח דיסטלולוגיה, העמדה הפילוסופית שלשום דבר שקיים אין טלוס או סיבה סופית, או עיצוב מכוון[8].
בשנת 1906 הקים הקל קבוצה בשם הליגה המוניסטית (Deutscher Monistenbund) כדי לקדם את אמונותיו הדתיות והפוליטיות.
בשנת 1914 הוא חזה כי "המלחמה הגדולה" תהיה בעצם "מלחמת העולם הראשונה והיה האדם הראשון לעשות זאת. "[9]. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה פרסם הקל ביחד עם רודולף אויקן ביקורת חריפה על אנגליה המאשימה את גרמניה בלחימה לצד הסלאבים הברברים במלחמה בלתי צודקת, שכן לטענתם רוסיה פתחה במלחמה ואנגליה ליבתה אותה לממדי מלחמת עולם מתוך קנאה בגרמניה ורצון למנוע ממנה את הרחבת מרחב ההשפעה שלה ברחבי העולם[10][11]. באוקטובר 1914 היה בין החותמים על מנשר התשעים ושלושה שיצא כנגד הפרסומים על פשעי מלחמה גרמנים בתחילת מלחמת העולם הראשונה בבלגיה וטען שמדובר בשקרים.
קבוצה הליגה המוניסטית החזיקה מעמד עד שנת עליית הנאצים לשלטון ב־1933. היא כללה חברים בולטים כמו וילהלם אוסטוולד (זוכה פרס נובל לכימיה), גאורג פון ארקו (פיזיקאי ופציפיסט) (אנ'), הלנה שטקר (פמיניסטית פציפיסטית) (אנ') וולטר ארתור ברנדסון. ספריו של הקל נאסרו על ידי המפלגה הנאצית, אשר התנגדו למוניזם ולתמיכתו בחופש המחשבה. יתרה מכך, הקל הכיר לא פעם בגלוי בתרומתם הרבה של אינטלקטואלים יהודים לתרבות הגרמנית[12].
מחוות כבוד
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ארנסט הקל, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- ארנסט הקל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ארנסט הקל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ארנסט הקל (1834-1919), דף שער בספרייה הלאומית- ניב גולדשטיין, ארנסט הקל – האיש שהפך את המדע ליצירת אמנות, הפודקאסט "יחידים במינם"!, 5 באוקטובר 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ Ernst Haeckel (German embryologist) - Encyclopedia Britannica
- ^ Innes, Shelley (2006). "From Here to Eternity: Ernst Haeckel and Scientific Faith, Religion, Theology, and Natural Science, Vol. 3 by Mario di Gregorio". Journal of the History of Biology. 39 (1): 214–216. doi:10.1007/s10739-006-0001-9. JSTOR 4332000.
- ^ Richards, Robert J. (2008). The Tragic Sense of Life: Ernst Haeckel and the Struggle over Evolutionary Thought. University of Chicago Press. pp. 173–174. ISBN 978-0-226-71219-2.
- ^ New York Times Haeckel Again Honored in Spite of Himself on his 80th Birthday, published: 22 February 1914
- ^ Ruse, M. 1979. The Darwinian Revolution. Chicago: University of Chicago Press.
- ^ 1 2 Hall, B. K. (2003). "Evo-Devo: evolutionary developmental mechanisms". International Journal of Developmental Biology. 47 (7–8): 491–495. PMID 14756324.
- ^ "Ernst Haeckel" (biography), UC Berkeley, 2004, webpage: BerkeleyEdu-Haeckel
- ^ Romanes, George J. (1874-03-12). "Natural Selection and Dysteleology". Nature. 9 (228): 361–2. doi:10.1038/009361a0.
'Prof. Haeckel has invented a new and convenient name, "Dysteleology," for the study of the "purposelessnesses" which are observable in living organisms—such as the multitudinous cases of rudimentary and apparently useless structures.'
- ^ Fred R. Shapiro, ed. (2006). The Yale Book of Quotations. Yale University Press. p. 329. ISBN 978-0-300-10798-2.
There is no doubt that the course and character of the feared "European War"...will become the first world war in the full sense of the word. Indianapolis Star, 20 September 1914
- ^ Edward Carpenter, The Healing of Nations and the Hidden Sources of Their Strife, page 134
- ^ John Horne, A Companion to World War I, page 324
- ^ Haeckel, Ernst. The Art and Science of Ernst Haeckel. p. 41.