גוסטב נכטיגל

גוסטב נכטינגלגרמנית: Gustav Nachtigal); 23 בפברואר 1834 - 20 באפריל 1885) היה חוקר גרמני של מרכז ומערב אפריקה.[1] כמו כן פעל כקונסול הכללי של הקיסרות הגרמנית בתוניסיה ולנציב הגרמני של מערב אפריקה. בשליחותו כנציב הביא לייסוד טוגו וקמרון כמושבות הראשונות של האימפריה הגרמנית הקולוניאלית.[2] מדליית גוסטב נכטיגל, המוענקת על ידי החברה הגאוגרפית של ברלין, נקראת על שמו.

גוסטב נכטיגל
Gustav Nachtigal
Gustav Nachtigal by Hanfstaengl (cropped).jpg
לידה 23 בפברואר 1834
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 20 באפריל 1885 (בגיל 51)
כף פלמס, ליבריה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיבת המוות נהרג
תקופת הפעילות ? – 20 באפריל 1885 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית המייסדים של החברה הגאוגרפית המלכותית (1882)
מדליית הזהב של החברה הגאוגרפית הצרפתית (1876)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

גוסטב נכטיגל, בנו של כומר לותרני, נולד באייכסטט שבפרובינציה הסקסונית אנהלט הפרוסית. אחרי לימודי רפואה באוניברסיטאות של האלה, וירצבורג וגרייפסוואלד, עבד במשך כמה שנים כרופא צבאי בקלן, גרמניה.[3] אחרי שלקה במחלת ריאות עקר באוקטובר 1862 לענאבה (אנ') שבצפון-מזרח אלג'יריה וממנה עבר לתוניסיה. כמו כן לקח חלק, כרופא מנתח, במספר משלחות למרכז אפריקה. בשהותו בצפון אפריקה למד לדבר ערבית.

בשובו לגרמניה פגש את הגאוגרף גרהרד רולפס שהציע לו לנסוע לאימפריה של בורנו. נכטיגל הוסמך מטעם מלך וילהלם הראשון מפרוסיה למסור מתנות לשליט של בורנו כהוקרה על חסדיו לנוסעים גרמנים, בהם היינריך בארת. נכטיגל יצא לדרך ב-1869 מטריפולי העות'מאנית והצליח לאחר מסע של שנתיים למלא את משימתו. בתקופה זו ביקר בטיבסטי ובבורקו, באזורים של סהרה המרכזית שלא היו ידועים לאירופים. מסעו נערך בלוויית שישה גברים ועם שמונה גמלים.[3]

מבורנו הגיע לסולטנות באגורמי (אנ') שמדרום-מזרח בורנו וממנה המשיך לממלכת וואדאי שממזרח לימת צ'אד ולקרדופאן (אנ') שבמרכז סודאן. בחורף 1874 יצא מתחומי הסאהל והגיע לחרטום (בירת סודאן המצרית-עות'מאנית). מסעו בסהרה ובסודאן מיצב אותו כאחד ממגלי הארצות האירופים הראשונים במעלה של תקופתו.[4] בשנת 1876 הוענקה לו מדליית זהב מטעם החברה הגאוגרפית הצרפתית ובשנת 1882 הוענקה לו מדליית המייסדים (זהב) של החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית על מסעותיו במזרח הסהרה.[5]

לאחר כינון הפרוטקטורט של צרפת בתוניסיה ב-1881 נתמנה נכטיגל לקונסול הכללי של האימפריה הגרמנית במקום, וב-1884 מונה על ידי הקנצלר אוטו פון ביסמרק כנציב הקיסרי במערב אפריקה.[2] משימתו של נכטיגל הייתה לקבוע את הריבונות הגרמנית על השטחים הגדולים שנרכשו על ידי גרמנים באזור, לפני שיפלו בידי הבריטים, ובכך לסייע ולקדם את האינטרסים העסקיים הגרמנים. כך הפכו אזורי טוגו וקמרון לנכסים הקולוניאליים הראשונים של גרמניה באפריקה.

 
אנדרטה לזכרו של נכטיגל בעיר סטנדל, גרמניה[6]

נכטיגל מת ב-20 באפריל 1885, במהלך הפלגה בים על סיפון ספינת קרב, מול כף פלמס (אנ') שלחוף ליבריה. הוא נטמן תחילה בגראן-בסאם בחוף השנהב, וב-1888 הוצאו שרידיו ונקברו ברוב טקס בדואלה, קמרון, מול בניין הממשל הקולוניאלי.

מורשתעריכה

גוסטב נכטיגל נחשב לחוקר הגרמני הגדול האחרון של אפריקה, אחרי היינריך בארת.[3] כמו בארת, נכטיגל התעניין בעיקר באתנוגרפיה וכן ברפואה טרופית. עבודותיו בולטות בשל עושר הפרטים שהוצגו בהן ומעל הכול בשל דעותיו הבלתי משוחדות על אפריקאים. בניגוד לרוב החוקרים בני זמנו, נכטיגל לא החזיק בדעה הקדומה על נחיתות האפריקאים. עמדותיו משתקפות בבירור בתיאורים שהשאיר.[7] נכטיגל היה עד לציד העבדים האכזרי שבוצע בידי השליטים האפריקאים ולסבל שנגרם להם מידי אפריקאים אחרים. הזוועה שחווה נוכח המעשים הללו הביאה אותו להאמין שהשליטה האירופית ביבשת אפריקה עשויה לעצור את ציד עבדים ומשום כך נכון לחזק ולהרחיב את תחומי ההשפעה הקולוניאלית.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גוסטב נכטיגל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Nachtigal, Gustav". Encyclopædia Britannica. 19 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 148.
  2. ^ 1 2 "INITIAL PERIOD OF GERMAN SOUTH WEST AFRICA (SWA)". Retrieved 2009-05-16.
  3. ^ 1 2 3 "Sahara and Sudan: The Results of Six Years Travel in Africa". World Digital Library. 1879–1889. Retrieved 2013-10-02.
  4. ^ Nachtigal, Gustav; Allan George Barnard Fisher; Humphrey J. Fisher (1974). Sahara and Sudan. C. Hurst & Co. Publishers.
  5. ^ RGS List of Past Gold Medal Winners
  6. ^ ב-1971 הוצב באנדרטה פסלו של לנין, וב-1991 הושב זה של נכטיגל על כנו
  7. ^ Nachtigal, Gustav; E. Groddeck (1967), Saharâ und Sûdân (בגרמנית) Akademische Druck- u. Verlagstanstalt;
    בתרגום לאנגלית (מהדורת 1971)