גילוי אליהו

ביהדות, גילוי אליהו הוא כינוי להתגלות ותִקשור, של ישות המכונה אליהו, ומזוהה על פי רוב עם אליהו הנביא, הבאה במגע ומעניקה מידע לאנשים מסוימים.

התיאור המקראי בספר מלכים ב פרק ב (1, 11), מתאר את עליית אליהו הנביא בסערה השמימה; העדר אזכור של מוות מוחשי של אליהו, הוביל בהקשרים שונים, להתייחסות לאליהו כבן-אלמוות, או כישות שהקשר שלה לעולם הזה ממשיך להתקיים. תפיסה זו הצטרפה לאמונה שקיים קשר בין האל לבני-האדם בדרך כלשהי, שבהקשר זה קיבל את המינוח הכוללני גילוי אליהו; כך התפיסה מזהה גילויים שונים, המגיעים ממקור אלוהי ועל-טבעי, עם אליהו הנביא.

היסטוריה

מסורות חז"ל מתייחסות למספר התגלויות המיוחסות לאליהו. באבות דרבי נתן מתוארת התגלות של אליהו לבני-אדם, אשר נותן להם מסר כלשהו; במקרים אלו מדובר באישים בעלי איכות דתית יוצאת דופן. תופעת ההתגלות מופיעה במכלול ספרות חז"ל, אף ביחס לתנאים ולאמוראים. על פי התלמוד, היה אמורא שאליהו הכתיב לו ספרים שלמים, המכונים תנא דבי אליהו. בהמשך תופעה זו של גילוי אליהו, הוזכרה בתקופת הגאונים ובימי הביניים, כגון באגרת רב שרירא גאון ובספר חסידים (תרל). למעשה, מזמן חז"ל ועד היום, מובאות עדויות שונות על גילוי אליהו.

גילוי אליהו במקרא

בספר דברי הימים ב (כא,12-15 ) מתואר שליורם מלך יהודה, הגיע "מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא"; מכתב זה מתאר את חטאיו ואת העונש שיבוא בעקבות כך. זו ההתייחסות הראשונה למסר אלוהי המקושר לאליהו הנביא, המופיע לאחר שעלה בסערה השמימה (מלכים ב ב,1). פרשנים שונים העלו אפשרויות שונות לאזכורו של אליהו לאחר שנלקח למרומים; בין השאר ראו בדבר נס, או התגלות של אליהו והעברת מסר לנביא שבין החיים. המלבי"ם ראה בכך ביטוי למושג גילוי אליהו כיום, כשלדעתו אליהו עדיין חי וקיים 'ונגלה בזה העולם לפעמים, כקבלת חז"ל'. לעומת דברים אלו יש שנטו לפירוש רציונלי יותר, והעלו השערה שאליהו בזמן חייו, כתב נבואה זו במכתב, ועכשיו (לאחר מותו) העבירו את המכתב ליהורם; תקדימים לכתיבת הנבואות, נמצאו אצל ישעיהו, אשר מצווה לכתוב בתעודה (ישעיהו ח, 16). התגלות זו של אליהו לאחר מותו, אף זכתה לפרשנות במסורת חז"ל; כך בסדר עולם רבה (יז) הביאו שמכתב זה היה שבע שנים לאחר עליית אליהו לשמים.

כפי שצוין, היו שראו במכתב זה של אליהו התגלות דרך נביא, או אף פעולה טבעית; בהמשך לכך היו ששיערו שהפעולה המתוארת כאן ייחודית, ומכתב זה כבר נקבע בששת ימי בראשית; כשהם מפרשים שהמילה מכתב בדיון במשנה במסכת אבות (ה,ו) מתייחסת למכתב זה.

גילוי אליהו בתלמוד

מאחר שאליהו עלה בסערה השמיימה מבלי שכתוב שמת, הוא משמש גם בתלמוד כדמות המעבירה מסרים מן השמיים לארץ ולהפך.

במספר סוגיות מתואר מפגש בין אליהו לבין אחד האמוראים. במסכת חגיגה (דף טו ע"ב), האמורא רבה בר שילא פותח בשאלה במה עוסק אלהים ונענה שהוא לומד את דבריהם של כל התנאים פרט לדבריו של רבי מאיר, מכיוון שהעז ללמוד תורה מרבו "אחר" (אלישע בן אבויה). לאחר משא ומתן קצר, אלהים משתכנע שנכון לצטט גם את רבי מאיר שידע להבחין בין תוכו של הרימון (התורה של אלישע) לבין קליפתו (המעשים שלו).^{[דרושה הבהרה]}

במסכת גיטין, האמורא רבי אביתר פותח באותה שאלה, ונענה שאלהים מצטט את דבריו ואת דברי חברו, בלי להכריע ביניהם.

בשני המקרים, מסופר שהאל לומד תורה ועוסק כאילו במקרה בסוגיה שמעסיקה את אותו אמורא באותו זמן. האמורא רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להגיע לאמת אלוהית מוחלטת. בתשובתו, אליהו אומר שאלהים עסוק בתורתם של חכמי אותו הדור, ואף נהנה לצטט את המחלוקת ביניהם. בכך אליהו מבהיר שלומדי התורה לא צריכים להתמקד בבירור עובדות היסטוריות מוחלטות, אלא ברעיונות. הוא מבקש להעביר להם את המסר שהאל אוהב את תורתם, על אף ריבוי הדעות, המחלוקות והספקות הקיימים בבית המדרש. בניגוד למצופה, אליהו אינו מביא שום חידוש מן השמים פרט למסר שהדברים החשובים באמת קורים בתוך בית המדרש, ושראוי להכיל בתוכו את המחלוקת ואפילו את תורתו של אלישע בן אבויה.

סוגיות נוספות בהן תנא או אמורא פוגש את אליהו בתלמוד הבבלי: מסכת מגילה טו ע"ב; בבא מציעא נט ע"ב (תנורו של עכנאי); מסכת יבמות סג ע"א, ועוד.

זיהוי אליהו

קיימות השערות שונות ביחס לזהותו של 'אליהו' בגילוי אליהו. הזיהוי המקובל מזהה אותו עם הדמות המקראית. דעה אחרת (רש"י בדפוסים, לבבלי קידושין ע.) טוענת שאין הכוונה לאליהו מהמקרא, אלא לשם של מלאך, כאשר בשו"ת 'תורה לשמה' המיוחס לרוב לר' יוסף חיים מבגדאד (סימן שפ) מובאת הטענה שכאשר אליהו מתגלה הוא עדיין מלאך, ולעומתו בשו"ת חת"ם סופר (חלק ו סימן צח) נטען שכאשר אליהו מתגלה הוא נחשב כאדם רגיל. לעומתם קיימת גישה רציונלית המזהה את 'אליהו' מאזכוריו בתלמוד כדמות ריאלית, כלומר, אמורא ששמו אליהו. אולם רבים יצאו נגד גישה זו, כגון רבי פנחס זביחי בשו"ת "עטרת פז". בעלי התוספות (חולין ו. ד"ה אשכחיה) העלו את ההשערה שכל מקום שמופיע 'ההוא סבא' בתלמוד הכוונה לאליהו הנביא, ועל אף הבעיות השונות בגישה זו, יש שהמשיכו להחזיק בה, כדוגמת החיד"א (פתח עיניים על מסכת שבת דף לד ע"א) ששאף לתרץ את הקושיות השונות.

מהות ההתגלות

התפוצה הרבה של רעיון גילוי אליהו, והשאיפה הברורה לחשיפה אליו, הובילו לדיונים רבים במהותו של הגילו ובהגדרתו המדויקת. בדיקה של המקורות מצביעה על כך שחלה התפתחות בתיאור הגילוי; כך, בספרות התנאים והאמוראים אנו נתקלים בגילוי אף לצרכים פרטיים, שאינם קשורים ללימוד תורה; קיימות התגלויות גם לאנשים ללא רקע תורני, שאינם אדוקים בדתם. במשך השנים חלה העצמה של אלו שאליהו התגלה אליהם, ואלו היו יחידי סגולה.

במקביל, נשמעו תמיד גם קולות ששללו את הפן העל-טבעי בהתגלות זו, ונתנו פרשנות רציונלית למקורות המקובלים. הם ראו באגדות משלים בעלי מסר-פנימי, ולא קיבלו את הפירוש הפשוט כמציאות אמיתית.

גילוי אליהו במקום גאוגרפי

המהר"ל (נצח ישראל, פרק כח) טוען שבמקומות מסוימים, האזור הגאוגרפי הוא זוכה ל"גילוי אליהו", וכל אדם שימצא שם יזכה לגילוי: "כי יש מקומות בעולם מיוחדים לדבר קדושה אלקית ביותר, ובפרט המערה שהיה רבי שמעון בן יוחאי הקדוש נטמן... גם עתה נגלה שם אליהו".

רמות של גילוי אליהו

לצורך פתרון מספר שאלות, הועלו דעות הטוענות שקיימים אופנים שונים של 'גילוי אליהו'. יש הטוענים שאופנים אלו מתבטאים ברמות שונות. יש שאליהו עצמו מתגלה להם (כדוגמת האר"י), ויש שניצוץ של אליהו מתלבש בשכלם בלי הרגשתם, וזהו גילוי אליהו אחר, בדרגה פחותה יותר (כדוגמת רבי שלום שרעבי, הרש"ש). לעומת זאת המהר"ל מפראג (נצח ישראל, פרק כח) מתייחס אף הוא לאופנים שונים בגילוי אליהו, אך לדעתו אין הבדל בין אדם שאליהו התגלה לו בצורה ברורה, לבין אדם שאליהו התגלה לו אך הוא לא ידע מאין הגיע הגילוי, וחשב שהדברים הגיעו מעצמו. לדעת המהר"ל שניהם נחשבים כגילוי אליהו מדברי התלמוד (מסכת עירובין מג.), שלפעמים לא יודעים מי אמר את הדברים, אך אליהו אמרם. מקורות מסוימים התפרשו על ידי פרשנים מסוימים על דרך הפשט, וכך הובנו שאליהו הנביא דיבר עם חכמים, כדוגמת התלמוד בבלי בברכות (ג.), בתענית (כ ע"ב), ובמגילה (טו ע"ב); אולם מקורות אלו יכולים אף להתפרש כדברי אגדה שאינם מתפרשים כפשוטם.

מטרת הגילויים

הקשרים שונים קושרים את גילוי אליהו עם דברי תורה, גם אלו הקשורים להלכות של איסור והיתר, וגם אלו הקשורים לקבלה ולתורת הסוד. כך, המונח בתלמוד הבבלי 'תיקו', שכוונתו שאין הכרעה בדיון, פורש (תוספות יום טוב, סוף מסכת עדויות) על ידי הפיכת המונח 'תיקו' לראשי תיבות תשבי יתרץ קושיות ובעיות, כלומר שאליהו יפתור דבר זה. פרשנות זו בעייתית הן בהיבט הלשוני, כיוון שלא קיימת אות י במילה תיקו, והן בהיבט העקרוני לפי אין להכריע הלכות על פי דברי אליהו (רש"י על מסכת שבת קח.), והדיון שלו בדברי-תורה אינו בדברים מעשיים.

אגדות עממיות

אגדות עממיות מספרות על אנשים שזכו לגילוי אליהו, או על דרכים לזכות בגילוי אליהו, ואף על מקומות המתאימים לכך. על פי אחת האגדות, אדם שמתענה ארבעים יום רצופים זוכה לגילוי אליהו; אולם הסיפורת החסידית חולקת על כך, ומגבילה זאת בהתנתקות מוחלטת מהחומר ומדברים גשמיים.

אליהו בעדת בני ישראל מהודו

מסופר בקרב העדה שאליהו הנביא התגלה בפניהם במקום הנקרא קאנדלה (המקורות חלוקים באשר לזמן האירוע). שם, ניבא הנביא שביום מן הימים יחזרו לארץ ישראל. במקום נמצא סלע ענק ועליו מוטבעים סימני גלגלי מרכבה ופרסות סוסים שבני העדה משייכים לאליהו הנביא.

שמו של אליהו הנביא אף נאמר בטקסים חגיגיים, ובכל אירוע משמח. כמו כן ציור של אליהו הנביא העולה במרכבתו בסערה השמימה נוכח ברוב הכניסות לבתי בני העדה מעל המשקוף. מנהג זה צומצם יחסית עקב התנגדותם של רבנים אליו. הוא מציג את עליונותו הרוחנית של האדם, כאשר ממילא אין הוא מרגיש צורך בקשר גשמי עם העולם עד כדי אי אכילה במשך ארבעים יום (כאשר תקופה רצופה כזו - מהווה התנתקות מוחלטת מהמחויבות הפסיכולוגית והרגשית לחיי והוי המטרליזם (כמשה רבנו שלא אכל ארבעים יום)^{[דרושה הבהרה]}.

בתרבות הפופולרית

בפואמה "הנער ביער" מאת חיים נחמן ביאליק, מופיע בסוף הפרק הרביעי רכב אש, ובפרק החמישי, הנקרא "גילוי אליהו", מגיע אליהו לעזרת הנער האובד.

ב-1999 פרסם הסופר ס. יזהר ספר בשם "גילוי אליהו", המתאר את חוויותיו ממלחמת יום הכיפורים. הספר עובד להצגה והועלה בידי קבוצת תיאטרון רות קנר בשנת 2001.

ראו גם

• מגיד
• תנא דבי אליהו

קישורים חיצוניים

• עודד ישראלי, למי התגלה אליהו לגלגוליה של מסורת קבלית מכתבי היד אל הדפוסים, בתוך "דרך ספר שי לזאב גריס" הוצאת כרמל, ירושלים, 2021, עמ' 77 - 92.