משקים שנתגלו

משקים שנתגלו או מים שנתגלו הוא מושג הלכתי לפיו מים, חלב או יין ששהו מגולים (לא מכוסים) ללא השגחת אדם, אסורים בשימוש.

חז"ל כתבו שטעם האיסור הוא, שיש לחשוש שנחש שתה מהם והטיל בהם ארס, ולכן משקים נאסרים רק הם היו מגולים לפחות כמשך הזמן שיכול נחש לשתות מהם. לדעת השולחן ערוך, דין זה אינו נוהג כיום, ומשקים מגולים מותרים בשתייה, מאחר שכיום אין נחשים מצויים בנינו.

מקור הדין ודעות הפוסקים

מקור הדין הוא מהמשנה במשנה, מסכת תרומות, פרק ח', משנה ד': ”שלושה משקין אסורין משום גילוי: המים והיין והחלב; ושאר כל המשקין מותרין. כמה ישהו ויהו אסורין? כדי שייצא הרחש ממקום קרוב וישתה” בנוסף לכך, מוזכרת הלכה זו בתלמוד במקומות רבים. בילקוט שמעוני מביא ממדרש ילמדנו: ג' משקים אסורים משום גלוי, מים וחלב ויין. מים מנין, לרוקע הארץ על המים. חלב מנין, ותפתח את נאד החלב. יין מנין, דכתיב כל נבל ימלא יין.

לדעת בעלי התוספות, כל מה שאסרו היה רק בארץ ישראל שמצויים בה נחשים. אך בארצות אירופה הקרירות יותר, אין להנהיג הלכה זו.

מבואר בהלכה שאף אם שתה אדם בפנינו מן המים ולא ניזוק אין לשתות מן הנותר, כיוון שישנם שלשה מיני ארס, ארס של נחש זקן ארסו צף על המשקה, נחש בינוני מפעפע עד חצי גובהו ונחש צעיר מפעפע ושוקע עד למטה, לכן אפילו שהראשון שתה ולא ניזוק ייתכן שהארס שקע במשקה והשותה מכאן ואילך עלול להינזק. כמו כן נאסר להשתמש במים שנאסרו בגילוי לרחצה ולכיבוד הבית שמא ינזק מן הארס וכן נאסר לשפכם לרשות הרבים שמא יעבור עליהם אדם יחף וינזק. אף להשקות מהם לבהמה נאסר הן לבהמה שלו הן לשל חבירו כיוון שמזיקם (אך מבואר שלחתול מותר להשקות כיוון שאין הארס ממיתו אלא רק מכחישו לזמן מה ולאחריו הוא חוזר לאיתנו).

להלכה

מנהג העולם להקל, על פי פסקו של השולחן ערוך, שאין להחמיר בכך בזמנינו, משום שאין נחשים מצויים בינינו. אולם, בפתחי תשובה הביא בשם השל"ה ש"שומר נפשו ירחק משתיית משקין אלו", וציין שהנהגת הגר"א הייתה להחמיר בכך ביותר כי "גם אם בטל הטעם לא בטל הדין", וישנם טעמים על פי הסוד. יש אחרונים שחילקו בין מקומות שהנחשים מצויים גם בזמנינו למקומות שאינם מצויים כלל. וכוונתם לאסור בארצות החמות שיש יותר נחשים מבארצות אירופה. ידוע שהחזון איש החמיר בכך לעצמו ובעקבותיו הגר"ח קנייבסקי. בכף החיים הביא מדברי רבים מהפוסקים שיש לחשוש גם למשקה שהיה מגולה ביום בלי שראו אותו.

לכל הדעות כוס של קידוש או הבדלה וכדומה יש להקפיד על משקים שנתגלו, שמשום כבוד הברכה החמירו בזה.

באילו משקים נוהג גילוי

הלכות גילוי חלים על מים, יין (ואפילו מעורבים בו מים, ואפילו התחיל טעמו להשתנות לחומץ), חלב, דבש וציר; ויש אומרים שגם שום כתוש.

משקה שעיקרו מבוסס על משקאות בהם נוהג דין גילוי אך טעמו העיקרי נשתנה (לדוגמה קפה), דעת הגר"ח קנייבסקי שאין נוהג בו דין גילוי^{[דרוש מקור]}.

באילו משקים אין דין גילוי

יין תוסס עד ג' ימים, יין מבושל, משקה חם, מי כבשים, שלקות ותורמוסין, משקין שעירבו בהם דברים חריפים כפלפלים או מרים עד שנשתנה טעמם.

קישורים חיצוניים

• תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ט, עמוד ב'
• משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א, מהלכה ה' עד סוף הפרק.
• טור, יורה דעה, סימן קט"ז
• כשרות משקים שנתגלו באתר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד