פתיחת התפריט הראשי

גלנטהסלובקית: Galanta, בהונגרית: Galánta; ביידיש: גאלאנטא או גלאנדע; בגרמנית: Gallandau, גלנדאו) היא עיירה במחוז טרנבה בדרום-מערב סלובקיה שבמרכז אירופה. לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה העיירה הייתה חלק ממחוז פוז'ון-ניטרה (Pozsony-Nyitra) שבהונגריה, וחיו בה כ-1,216 יהודים שהיוו כ-24% מתושביה. בין שתי מלחמות העולם היא הייתה חלק מצ'כוסלובקיה.[1]

גלנטה
Galanta
Coat of arms of Galanta.png
סמל גלנטה
Koller kastiel l.jpg
מדינה סלובקיהסלובקיה  סלובקיה
מחוז טרנבה (מחוז)טרנבה (מחוז)  טרנבה
שטח 33.913 קילומטר רבוע
גובה 119 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 15,029 (נכון ל־31 בדצמבר 2017)
קואורדינטות 48°11′29″N 17°43′51″E / 48.191388888889°N 17.730833333333°E / 48.191388888889; 17.730833333333 
אזור זמן UTC+1
http://www.galanta.sk/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

גלנטה נזכרת לראשונה בשנת 1237 כאחוזה של אצילים, ובשנת 1421 נמסרה לרוזן פרנץ אסטרהאזי. תושבי המקום היו הונגרים קתולים, אשר התפרנסו ממלאכה, מחקלאות ומגידול בקר וצאן. במאה ה-17 קיבלה גלנטה זכויות של עיר, והותר לקיים בה שוק וירידים. את השוק והירידים בגלנטה פקדו סוחרים ממרחקים, ובשל כך המסחר והמלאכה התפתחו בה. במחצית המאה ה-19 הייתה גלנטה לבירת נפה, וכעבור זמן מה חוברה למסילת הברזל בבודפשט-וינה, ובשל כך כלכלתה שגשגה. גלנטה היוותה מרכז חשוב של מסחר ושירותים לסביבה חקלאית נרחבת.

במרוצת השנים השתנה הרכב האוכלוסייה בגלנטה. במפקד האוכלוסין של שנת 1930 התפקדו יותר מ-40 אחוזים מתושבי גלנטה כהונגרים על פי לאום, והשאר היו יהודים סלובקים. ערב מלחמת העולם השנייה נכללה גלנטה בגבולותיה של הונגריה ונשארה בתחומה בין השנים 1938–1945, עד ששוחררה בידי הצבא האדום.

כיום מונה העיירה כ-16,000 תושבים. לא ידוע על יהודים שנותרו בעיירה. במקום נותרו שני מבנים היסטוריים חשובים. האחד הוא הטירה הנאו-גותית של בני אסטרהאזי, אשר נמצאת במצב של אי סדר והיא סגורה לציבור מאז סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 והשני הוא טירת רנסאנס, אשר שופצה בשנות ה-90, והיא משמשת כיום כמוזיאון חלל ומרכז תרבותי.[1]

יהודי העיירהעריכה

יהודים החלו להתיישב בגלנטה בתחילת המאה ה-18. התיעוד המוקדם ביותר של הקהילה היהודית הוא משנת 1729, כאשר הרוזן העניק לקהילה היהודית, בני חסותו, חדר תפילה ואדמה לבניית בית קברות. בשנת 1830 התגוררו בגלנטה 556 יהודים (31.2% מכלל התושבים). מִפקד האוכלוסין השני של צ'כוסלובקיה שהתקיים בשנת 1930 דיווח כי הקהילה מנתה 1,274 יהודים.

רבה הראשון של גלנטה היה כנראה רבי מרדכי לוי, מבין הרבנים שאחריו ידועים רבי יצחק לייב דוכס, שבזמנו נבנה בית הכנסת ורבי יוסף גוטליב בשנים 1776–1786. בין השנים 1780–1790 קבע הקיסר יוזף השני חוקים שאפשרו ליהודים לעסוק בחקלאות ובמגוון פעילויות מסחריות.

לאחר הקרע ביהדות הונגריה בשנת 1868, בחרה הקהילה היהודית בגלנטה ללכת בדרך האורתודוקסית. בשנת 1891 פרצה מחלוקת גדולה על מקום המושב הרבני. ויכוח זה הוביל לקרע בתוך הקהילה היהודית, ובסופו של דבר בשנת 1893, התפצלה לקהילות, כאשר לכל אחת מהן היה רב משלה, בית כנסת, בית מדרש ומוסדות דת אחרים.[2]

בשנת 1918 חוו יהודי גלנטה פוגרומים רבים, בהם נבזז מהם רכוש רב.

בתקופת השואה ולאחריהעריכה

בנובמבר 1938 סופחה גלנטה להונגריה. בשנת 1941 גויסו יהודים - ביניהם יהודי גלנטה - ליחידות מיוחדות של עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. ב־19 במרץ כבשו הגרמנים את הונגריה. עם פלישת הגרמנים במארס 1944, נמצאו בגלנטה 1,105 יהודים. במאי 1944 בהתאם לצווים ולהוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי, הוקם בגלנטה גטו באזור בית הכנסת המרכזי. נוסף על יהודי העיירה רוכזו בו גם כ-600 יהודים מיישובים סמוכים. היהודים הורשו להביא אל הגטו ציוד חיוני ומזון ל-30 יום. ב-5 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח בקמוארום (אנ') ומשם, בשני טרנספורטים שיצאו ב-13 ביוני 1944, הם גורשו לאושוויץ.[3]

בשנת 1947 היו בגלנטה 272 יהודים. הקהילה היהודית שיפצה את אחד מבתי הכנסת ואת המקווה. מטבח ציבורי כשר סיפק ארוחות עד שהניצולים יוכלו לחזור לאורח חייהם הרגיל. עם שובם ממחנות הריכוז, הקימו חברי הקהילה מפעל נגרות מוצלח, שבשיאו מנה 250 פועלים, אך בשנת 1948, הולאם המפעל על ידי המשטר הקומוניסטי, והיהודים איבדו את כל השקעתם, כולל הכסף והכלים שהשקיע הארגון ג'וינט במפעל.

בשנים 1948–1949 עלו רוב יהודי גלנטה לישראל. בשנים אלה שימשה גלנטה את יהודי דרום סלובקיה כנקודת מפגש לחגוג את יום ז' באדר, יום לידתו ופטירתו של משה רבינו, וכן כדי לקיים טקסי בר מצווה לצעירים מכל האזור.

נכון לשנת 2005 הקהילה עוד הייתה פעילה.[1]

חינוךעריכה

בשנות השישים של המאה ה-18 הוקמה בעיר ישיבה, אשר נקבעה כמוסד להשכלה גבוהה על ידי השלטונות הצ'כוסלובקיים. תלמידים רבים הגיעו אליה ממדינות רבות באירופה. בשנות ה-70 של המאה ה-18 הקימה הקהילה בית ספר יסודי, שבו למדו הילדים לימודי קודש בלבד.[1]

בית העלמיןעריכה

על קיומו של בית עלמין יהודי באותה העת מעידה מצבה מ־1726. כיום בית העלמין הישן הולך ונהרס, אך בית העלמין החדש במצב תקין ועדיין בשימוש.[1]

בית כנסתעריכה

בסוף מלחמת העולם השנייה, תיקנה הקהילה היהודית שנותרה בגלנטה את בית הכנסת. במרץ 1985 נהרס בית הכנסת הקטן והעתיק בטענה שהמקום נחוץ לבניין דירות. לקהילה הוקצתה דירה במקום זה. מיקומה הוחלף גם הוא בספטמבר 1983.

כיום עוד יושבים בגלנטה כמה עשרות יהודים המקיימים בה קהילה יהודית.[2]

אישים חשוביםעריכה

  • הרוזן פרנץ אסטרהאזי - אחראי על בני ההתיישבות היהודית במאה ה-18.
  • שמעון לייבל - ראש הקהילה היהודית ב-1728.
  • ר' יצחק - רב בעל סמכות בענייני דת והלכה.
  • ר' מרדכי לוי - הרב הראשון של בית הכנסת בשנת 1763.
  • ארמין גליכר - אחד מעשירי הקהילה היהודית ומייסד בית חרושת לעמילן.
  • יעקב שלזינגר בעל טחנת קמח, מלבנה, ובית חרושת למוצרי בשר ונקניק.
  • ברבנות גלנטה כיהן ר'אריה לייב טלץ' טויבר משנת 1806. מ-1830 ר' אליעזר פשקוס.
  • ר' הלל ליכטנשטיין מייסד ישיבת גלנטה.
  • משנת 1848 כיהן ר' מנחם דויטש ואחריו נבחר לכהן יצחק לייב וולנר, אחריו ר' אשר למל וולפנר, ור' שמעון פרידמן. בשנת 1891 הייתה מחלוקת חריפה בקהילה סביב רב חדש. הציבור התחלק לשתי קהילות אורתודוקסיות נפרדות שחיו זו לצד זו עד שנת 1944. בקהילה הגדולה מבניהן, כיהן בשנים 1895 עד 1921 הרב יוסף צבי דושינסקי והוא נחשב לאחד הרבנים הגדולים בהונגריה. בקהילה השנייה ניהל הרב בנימין את הישיבה.

ערים תאומותעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גלנטה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 יהושע רוברט ביכלר, פנקס הקהילות סלובקיה, תשס"ג
  2. ^ 2.0 2.1 Galanta, Jewish Virtual Library
  3. ^ גלנטה (Galánta), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"