קצ'קמט
קֶצ'קֶמֶט (בהונגרית: Kecskemét) היא עיר במרכז הונגריה, השמינית בגודלה במדינה ובירת מחוז באץ'-קישקון. בשנת 2019 חיו בה כ-110,000 תושבים.
| |||
 | |||
| מרכז העיר | |||
| מדינה |
 הונגריה | ||
|---|---|---|---|
| חבל | המישור הגדול הדרומי | ||
| מחוז | באץ'-קישקון | ||
| נפה | נפת קצ'קמט | ||
| ראש העיר | קלאודיה סמריי-פאטאקי | ||
| שטח | 322.57 קמ"ר | ||
| גובה | 122 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 109,651 (נכון ל־1 בינואר 2021) | ||
| ‑ צפיפות | 354.11 נפש לקמ"ר | ||
| קואורדינטות | 46°54′01″N 19°41′30″E / 46.90037°N 19.69170°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.kecskemet.hu | |||
קצ'קמט נוסדה באזור תווך בין אזור הררי לבין מישור והיא נמצאת כ-120 מ' מעל פני הים. העיר נמצאת בצומת דרכים מרכזית בין בודפשט לבין העיר הרביעית בגודלה במדינה סגד. כמו כן היא נמצאת בנקודת אמצע בין הנהרות הגדולים במדינה - הדנובה והטיסה. בדרום הונגריה, קצ'קמט היא אחת משתי הערים הגדולות ביותר (יחד עם סגד) והיא בירת מחוז באץ'-קישקון.
ממצאים ראשונים לקיום חיי אדם באזור העיר מתוארכים לכ-5,000 שנה לפני זמננו. סרמטים התגוררו באזור מהמאה הראשונה לפני הספירה והיוו את תושביו הקבועים הראשונים של האזור. במאה ה-13 לערך הוקמו באזור מבני כנסיות, אך אלו נהרסו בעת הפלישה המונגולית לאירופה. האזור החל להתפתח מחדש לאחר כיבושו על ידי הקומנים. בשל מיקומה היוותה קצ'קמט נקודת התיישבות מרכזית לצורכי מסחר. המלך לאיוש הראשון תיאר אותה בכתביו משנת 1368 כ"עיר".
קהילה יהודיתעריכה
עד השואהעריכה
ב-1746 הותר ליהודים להתיישב במקום. רובם עסקו במסחר, מיעוטם היו בעלי מלאכה ובעלי מקצועות חופשיים. בעקבות קונגרס יהודי הונגריה בשנת 1868 (הקרע ביהדות הונגריה) הצטרפה הקהילה לזרם הניאולוגי שגרס השתלבות בחברה ההונגרית ותיקון סדרי החיים הדתיים. ב-1917 פרשו החרדים מן הקהילה ויסדו קהילה אורתודוקסית. במקום פעלה חברה קדישא ואגודת נשים. בית הכנסת הראשון נחנך ב-1823. בית הכנסת החדש, שהוקם ב-1871, נפגע ברעידת אדמה ב-1911 ושופץ ב-1913. כן היו בית ספר יסודי יהודי ו"תלמוד תורה".
בין רבני הקהילה היו הרב ד"ר ארמין פרלס (PERLS - 1914-1853); הרב ד"ר יוסף באראן (BARANY) והרב ד"ר יוסף בורשודי, חוקרי תולדות יהודי הונגריה, והרב ד"ר יוסף שינדלר.
רבנים נודעים ילידי קצ'קמט היו ד"ר ליפוט קצ'קמטי שכיהן באוראדיה וד"ר ארמין קצ'קמטי (1944-1874), שכיהן במאקו ופרסם חיבורים על תולדות עם ישראל וספרותו. גם משה זנבר, לימים נגיד בנק ישראל, נולד בקצ'קמט.
בסוף שנות העשרים פעל בקצ'קמט בית דפוס שהדפיס מספר ספרים בודדים בעברית.[1]
במלחמת העולם הראשונה שרתו בצבא 270 מיהודי ק'צקמט, 27 מהם נפלו בקרבות. ב-1919, במשך ימים מספר, הייתה העיר תחת כיבוש רומני. לאחר נסיגת הרומנים, בימי "הטרור הלבן" (1921-1919), נעצרו נכבדי הקהילה, הואשמו בתמיכה ברומנים, הוכו ונכלאו לחודש ימים במחנה ריכוז, ורכושם הוחרם. אחרים מקרב האינטליגנציה היהודית הואשמו בסיוע לקומוניסטים, עונו ולבסוף ניתלו בכיכר העיר. במשך ארבע שנים חיו יהודי קצ'קמט תחת אימה מפני פורעים. גם אחרי ריסון כנופיות "הטרור הלבן" לא פסקו גלויי אנטישמיות בעיר וצעירים יהודים לא נתקבלו לבתי ספר גבוהים. בעקבות זאת גברה בקצ'קמט הפעילות הציונית. הקשר עם הקהילות היהודיות הסמוכות התחזק, התארגנו תחרויות ספורט משותפות, ונערכו הרצאות ושעורי עברית. בשנת 1930 מנתה קהילת קצ'קמט 1,567 יהודים. בעיר פעל בית דפוס עברי ובו נדפסו ספרים בודדים.[2]
תקופת השואהעריכה
מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים" (במיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי), חוקי אפליה שהגבילו את היהודים חברתית וכלכלית. אחרי פרוץ המלחמה הוחלט על גיוס יהודים לשירות עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). ממאי 1940 ואילך גויסו הגברים היהודים מקצ'קמט כאמור.
ב-19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה (מבצע מרגרטה), ובו ביום ערכו הגרמנים מפגן כוח בקצ'קמט. כעבור ימים אחדים התיישבו בעיר קציני מטה גרמניים. המפקדה נקבעה בביתו של אחד מעשירי הקהילה היהודית, ומשם ערכו הגרמנים מצוד אחר יהודים. תוך ימים ספורים הובלו 30 מנכבדי הקהילה למחנה המעצר קישטארצ'ה (KISTARCSA), משם גורשו לאושוויץ. קבוצה של 60 יהודים נשלחה להרוס את אולם בית הכנסת ולפנות את המבנה כדי להפכו לאורווה. כעבור שבועות מספר הועברו 940 יהודי קצ'קמט שנותרו לשתי שכונות בעיר שהוכרזו כגיטאות. לאחר שהות של שבועיים בגטאות הועברו היהודים לבית החרושת ללבנים מחוץ לעיר. שם הוחזקו תחת כיפת השמיים, ללא מזון וללא מים. 13 מהם הצליחו להשיג תעודות מזויפות, שהכינו נציגי תנועות המחתרת הציוניות בהונגריה והוברחו לבודפשט. למחרת שולחו שאר יהודי קצ'קמט לאושוויץ.
אחרי המלחמה חזרו למקום כ-150 יהודים ששרדו, וחידשו את חיי הקהילה. 410 ניצולים בני בודפשט מצאו במקום מקלט, עד שהוחזרו להם בתיהם. בגלל עוינות התושבים עזבו רוב היהודים עם הזמן את העיר ועד שנת 1955 ירד מספרם ל-81.
ילידי המקוםעריכה
- לאיוש ונטיאנר (1867 – 1922) היה רב והיסטוריון הונגרי.
- ליפוט קצ'קמטי (1865 – 1936) היה רב הונגרי בעל ידע רב, היסטוריון תולדות ספרות, חוקר מקרא, אחיו של הרב הראשי של העיר מאקו, ארמין קצ'קמטי.
- ארמין קצ'קמטי (1874 – מחנה ריכוז בשטרסהוף 1944) היה רב הונגרי, היסטוריון של הספרות, היסטוריון, פרופסור באוניברסיטה.
- משה זנבר (1926 – 2012) היה כלכלן ואיש ציבור ישראלי. כיהן כנגיד בנק ישראל (1976-1971) וכיו"ר בנק לאומי (1995-1988).
- אדולף פניאש במקור פישמן (1867 – 1945) היה צייר הונגרי-יהודי.
- בלה ואגו במקור וייס עד 1898 (1881 – 1939) עיתונאי, סוציאל-דמוקרט קומיסר העם ברפובליקה הסובייטית מייסד של מפלגת הקומוניסטים של הונגריה .
- אנטל פליישר (1845 – 1877) כימאי יהודי-הונגרי, פרופסור באוניברסיטה ששם קץ לחייו. פליישר היה הפרופסור היהודי הראשון באוניברסיטה בהונגריה.
- ינה שיפוש (1910 – 2000) היה זמר אופרה (טנור), מורה לשירה ולפיתוח קול יהודי-הונגרי.
- זוֹלטַן (צבי) קלוּגֶר (1896 – 1977) היה צלם שפעל בארץ ישראל ובמדינת ישראל, ותיעד בתצלומיו את החיים בהן.
- דיולה פהר, (במקור וייס, 1879 – 1965) היה שחקן יהודי-הונגרי, מורה למשחק.
ערים תאומות[3]עריכה
קובנטרי, הממלכה המאוחדת (מ־1963)
סימפרופול, אוקראינה (מ־1963)
ארקוי (אנ'), צרפת (מ־1976)
היבנקה (אנ'), פינלנד (מ־1985)
נהריה, ישראל (מ־1990)
רוסלסהיים, גרמניה (מ־1991)
דורנבירן, אוסטריה (מ־1993)
ויבור (אנ'), דנמרק (מ־1997)
טרגו מורש, רומניה (מ־1999)- ברהובה, אוקראינה (מ־2001)
טקירדא, טורקיה (מ־2001)
גלנטה, סלובקיה (מ־2002)
לידשפינג (אנ'), שוודיה (מ־2011)
קישורים חיצונייםעריכה
- "קצ'קמט", באתר JewishGen (באנגלית)
אתר האינטרנט הרשמי של קצ'קמט- קצ'קמט (Kecskemét), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- קצ'קמט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לקריאה נוספתעריכה
- קאצ'קאמאט בפנקס הקהילות הונגריה, עמוד 475-479
- קאצ'קאמאט, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 357-358. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)