גלעד מאירי

משורר ישראלי

גלעד מאירי (נולד בירושלים ב-21 במרץ 1965) הוא משורר וסופר ישראלי, חוקר, עורך ויזם בתחום השירה.

גלעד מאירי
גלעד מאירי
גלעד מאירי
גלעד מאירי
לידה 21 במרץ 1965 (בן 59)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
עיסוק משורר, סופר, מתרגם, חוקר ואיש חינוך
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה שירה, תרגום, חקר הספרות
זרם ספרותי פוסטמודרניזם
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו

עריכה

מאירי גדל בירושלים. אבי סבו היה אב בית דין רבני בסונדור, צפון עיראק הכורדית וסבו היה רב בקמישלי (סוריה הכורדית). המשפחה המורחבת עלתה ארצה ב-1929 וחלקה התיישב בשכונת הכורדים בירושלים. אביו, דוד, יליד ירושלים ויקיר ירושלים, עובד סוציאלי וממקימי הפנתרים השחורים[1]. אימו, חנה, ילידת לבוב, ניצלה מהנאצים על ידי משפחה נוצרית, והיא הניצולה היחידה ממשפחתה. מאירי הוא הבכור ולו אח ואחות צעירים (יפתח וטל). גר בירושלים עם אשתו ושלושת ילדיהם (שירה, יונתן ודניאל).

מאירי שיחק בצעירותו כדורגל בקבוצת הנערים של הפועל ירושלים. במסגרת שליחויות של אביו שהה שש שנים בארצות הברית (סט. פול מינסוטה וצ'טנוגה טנסי 1967 - 1970; סן פרנסיסקו 1977 - 1980).

סיים תיכון בבית הספר התיכון ע"ש דנמרק בירושלים (1983). הוא שירת בנח"ל. היה בגרעין של השומר הצעיר שיועד לקיבוץ סמר. מאירי הוא בוגר בית הספר לשירה של הליקון (2001), בעל תואר מוסמך מהאוניברסיטה העברית ("יונה וולך - הפואטיקה של הטראנס") ודוקטורט לספרות עברית מאוניברסיטת תל אביב; עבודת המחקר שלו, "שירה כפארודיה" (2007), עוסקת בשירת דוד אבידן.

מאירי היה מורה לספרות ומחנך לזמן קצר (גימנסיה רחביה, אנקורי), ובחינוך בלתי פורמלי היה מדריך במעון לנערות במצוקה (הוסטל אורנים). מורה ליוגה בהכשרתו (בית הספר ליוגה הוליסטית, י-ם, 1989 - 1990) ובעל תעודת רייקי 1 + 2 (שירין זוהרה מגן, 2023). לימד ספרות פרק זמן קצר בבית הספר לצילום והדמיה במוסררה ובשנקר.

פעילותו הספרותית

עריכה

מאירי פרסם 20 ספרים ובהם שבעה ספרי שירה, ספר סיפורים קצרים, שבע אנתולוגיות, ספר עיון בנושא שירת דוד אבידן המבוסס על הדוקטורט שלו וספר שירה ופרוזה המשותף לקבוצת המשוררים "כתובת". ב"פופואטיקה, מאמרים ומסות 2006 - 2018" מופיעים מאמרים ומסות המתארים את מערכת המושגים שטבע: פופואטיקה, פופיוט, ננופואטיקה, שירת דאחקה, שירת חמידות, שירת אקסטרים, שירת ניו אייג' עברית, מהפכת אמצעי הייצור בשירה העברית ועוד. יצירותיו התפרסמו באנתולוגיות ובכתבי עת רבים, בהם אפיריון, עיתון 77, הליקון, ביטאון שירה, משיב הרוח, מאזנים, הכיוון מזרח, מעין ועוד. כמו כן פרסם מספר תרגומים, בהם ספר משירי גָּאוִין יוּאַרְט, ספר שיריו הראשון של לורקה במסגרת כתב העת שבו (גיליון 16, אוגוסט 2006) ושירים של עשרות משוררים נוספים ובעיקר אלן גינזברג, אך גם משירי ג'ק קרואק, טד היוז, פול דורקן, לנגסטון יוז, שרון אולדס ועוד.

היזם והמקים של מוסד הספרות "מקום לשירה" (2002) וממייסדי קבוצת המשוררים "כתובת" (2002). במסגרתם יזם מאירי עם חבריו אירועי שירה ואת הפסטיבלים "מטר על מטר, פסטיבל ירושלים לשירה" ופסטיבל השירה הבינלאומי של מקום לשירה. ממייסדי ומעורכי כתב העת לשירה וביקורת "כתובת", אשר יצא לאור בשנים 2009 - 2012. כתב העת נערך בידי חברי קבוצת "כתובת". ממייסדי ומעורכי כתב העת ננופואטיקה, אשר יוצא לאור מאז 2013 והוא עורכו הראשי. חבר מערכת בכתב העת מעלה של מקום לשירה מפרסם ביקורת ספרות באתר "מעלה".[2] בשנת 2015 ייסד מאירי את בית הספר לאמנויות המילה בירושלים עם נועה שקרג'י, ומשמש כמנהלו ביחד עם שקרג'י.

ייסד את "מאבק המשוררים" (תנועה למען קידום השירה והמשוררים) בשנת 2011 עם רועי צ'יקי ארד. יזם חוק לשירה - ההצעה לחוק מופיעה בגיליון כתובת 8.[דרושה הבהרה]

כתב היד של "פגני אורגני" זכה בפרס אגף התרבות של עיריית ירושלים ע"ש זבולון המר, תחרות בעילום שם (2001). על יצירתו הספרותית זכה בפרס היצירה לסופרים ומשוררים בשנת תשס"ח. זכה בפרס אקו"ם ע"ש שלמה טנאי לעידוד היצירה לשנת 2012 עבור כתב היד "שחרור בתנאים מגבילים". האנתולוגיות שערך זיכו אותו בפרס שר התרבות והספורט לעריכה של מפעל ספרותי לשנת 2022. סיפור פרי עטו, 'עידן הזאב', זכה בציון לשבח בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" (2000). בשנת הלימודים 2022 - 2023 היה משורר הבית של מכללת לוינסקי.

ייסד כמשורר עם הסופר יובל יבנה (גיטרה ושירה) את הלהקה הירושלמית "קבוצה ריקה" שבה היו חברים יזהר שאבי (שירה וגיטרה), ערן הורביץ (בס), ערן שבי (תופים). הוציאו דיסק אחד ("קבוצה ריקה", 1995, NMC).

ספרים

עריכה

עריכה

עריכה
  • עמוס דגני, מִי מְשַׁלֵּם? שירים, פרדס, 2015.
  • בת-שבע דורי-קרלייה, נפש, חשבון, מקום לשירה, 2015.
  • רמון קנו, תרגילי תרגילים בסגנון (מצרפתית: רותם עטר; עורך שותף עם נועה שקרג'י), מקום לשירה, 2016.
  • יפה שלומוביץ, קורות הבית, מקום לשירה, 2016.
  • נועה שקרג'י, חותמת חום, הקיבוץ המאוחד, 2017.
  • אוהד ובר, דייט עם עצמי, מקום לשירה והקיבוץ המאוחד, 2017.
  • סבינה מסג, היופי הבלתי מצוי של המצוי, מקום לשירה והקיבוץ המאוחד, 2017.
  • בעז יניב, רוח הדברים, מקום לשירה, 2018.
  • נעה שחם, כולנה, מקום לשירה, 2018.
  • רות אשור, הלומת אור, מקום לשירה בשיתוף עמדה, 2019.
  • נעמה כרמון-בוגט, בלב הנגע, מקום לשירה בשיתוף עמדה, 2019.
  • דוד מאירי, דָּוִידִי, ספר זיכרונות, הוצאה עצמית, 2019.
  • ישראל ורמן, אזרח ותיק, מקום לשירה בשיתוף עמדה, 2020.
  • אריאל זינדר, תמים תהיה, (עורך שותף עם אורית מיטל), מקום לשירה בשיתוף עמדה, 2020.
  • בני שבילי, שירים לְיֹוָה, מקום לשירה, 2022.
  • נצר לאו, בנוף גוף, מקום לשירה, 2024.
  • סיון הר-שפי, בלעדינו מתחוללים החיים הדקים, מקום לשירה, 2024.

מאמרים

עריכה

על ספריו:

  • קציעה עלון, "אין סיפור מזרחי אחד", הארץ, ספרים, 28.4.04, עמ' 8 (על פגני אורגני).
  • סומק, רוני, 9.8.2006. "משחקים כל החיים" הארץ, ספרים (על זעזועים בג'לי).
  • ברקוביץ', אילן, 25.7.2008. "חיים בטבור העולם", הארץ, תרבות וספרות (על כתב העת כתובת).
  • הירש, אלי, 2010. "הכדור הוא עגול", ידיעות אחרונות, 7 לילות, 5.3.2010, עמ' 23 (על קורה פנימית).
  • שוייצר, ארז, 2010. "אחרי מותי הפועל תשחק ולא אדע מה קרה", הארץ, ספרים, 5.5.2010, עמ' 15 (על קורה פנימית).
  • הירש, אלי, 2010. "צרצרי החלודה", ידיעות אחרונות, 7 לילות, 7.5.2010, עמ' 23 (על המאמר: "מהפכת אמצעי הייצור בשירה הישראלית").
  • בן-ארי, אלכס, 2010. "קורת רוח", מקור ראשון, שבת, 9.7.2010, עמ' 18 (על קורה פנימית).
  • הירש, אלי, 2010. "הצעת צחוק" (על חיפוש מתקדם), ידיעות אחרונות, 7 לילות, 30.7.2010, עמ' 23.
  • שוייצר, אלי, 2010. "משוואה של נאלמים" (על חיפוש מתקדם), הארץ, ספרים, 11.8.2010, עמ' 15.
  • אלחנן ניר, 2011. "עיניים קרבות מטה" (על קרבת מקום), שבת, מקור ראשון, 18.2.11.
  • הולנדר אורי, 2012. "העולם מצחיק, אז צוחקים" (על הר געש סימפתי), תרבות וספרות, הארץ, 7.12.12, עמ' 2.
  • צור ארליך, ‏ביקורת על הספר "בוא זמני", השילוח, 5, יולי 2017.
  • ראובני יותם, 2019. "מילים מתוחות עד קצות האותיות" (על סונט בגט), הארץ, ספרים, 14.6.19.
  • מסג סבינה, 2019. "דימוי נמתח כקפיץ" (על סונט בגט), עיתון 77, יוני יולי 2019, עמ' 19.
  • אלדד, רוני, 2021. "שובבים עכשוויים" (על שובבים שווים), מקור ראשון, שבת, ניקוד, 8.1.21, עמ' 19.
  • יגיל, רן, 2021. "קנו לכם מתנה לחג – לא זֵר פרחים, אלא זֵר שירים, על שלוש האנתולוגיות של העורך והמשורר גלעד מאירי", אתר סלונט, 20.9.21.
  • חרוב, תומר, 2021. "שנים אוהדי הכדורגל חיכו לספר הזה: כזה שמייצר עולם ספרותי עם משמעות", הארץ, מדור הספורט, דיגיטל, 6.10.21.
  • נוי, עמוס, 2021. "שלום כיתה א" (על לאין שיעור), פנס (מוסף לביקורת ספרות), אונ' בן-גוריון, 28.10.21.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דוד מאירי, באתר עיריית ירושלים, ‏2014
  2. ^ גלעד מאירי, באתר "מעלה"
  3. ^   רונן טל, גלעד מאירי, ראיון, באתר הארץ, 17 ביוני 2024