דוד אבידן

משורר ישראלי (1934–1995)

דָּוִד אֲבִידָן (21 בפברואר 193411 במאי 1995) היה משורר, סופר, צייר, מתרגם, תסריטאי ובמאי קולנוע ישראלי.

דוד אבידן
דוד אבידן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 21 בפברואר 1934
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי תל אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 במאי 1995 (בגיל 61)
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה David Moritz (דוד מוריץ) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19531995 (כ־42 שנים)
בן או בת זוג ברוריה אבידן-בריר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ביאליק (1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לוחית זיכרון על ביתו של דוד אבידן ברח' שמשון הגיבור 11 בתל אביב
דוד אבידן

את עיקר פרסומו קנה אבידן כמשורר בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים. מבקרים ישראלים מחשיבים אותו בדרך כלל לאחד משלושת הנציגים הבולטים ביותר של שירת "דור המדינה", לצד יהודה עמיחי ונתן זך[1][2].

ביוגרפיהעריכה

דוד אבידן נולד ב-1934 בתל אביב כדוד מוריץ (לאחר הולדת אחיו הצעיר נדיב, אשר לימים היה מחבר תשבצי ההיגיון נדיב אבידן, שינה אביהם את שם משפחתם לראשי התיבות של אבי דוד ונדיב). בתיכון למד בגימנסיה "שלוה" בתל אביב. שהיה ילד נסע עם אמו פנינה לביקורים בפולין. בזמן ההפלגות נפגעו ריאותיו מהקור והוא לקה באסטמה קשה, שממנה סבל כל חייו[3]. עוד כנער צעיר החל לבלוט בכישרון הכתיבה שלו והיה מוכר בקרב חוגי המשוררים בתל אביב[3].

בתחילת שנות החמישים היה חבר ב"ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי" (בנק"י), ושיריו הראשונים התפרסמו בעיתון המפלגה הקומוניסטית הישראלית "קול העם", שם שימש חברו הטוב, הסופר והחוקר גבריאל מוקד סגן עורך הספרות[4]. בין השאר פרסם מספר שירים על שביתת הימאים ב-1951[5], אך נטש עד מהרה את סגנון הכתיבה הערכי והחל לכתוב על מוות, חיי נצח, עתידנות ומין[6].

קובץ שיריו הראשון, "ברזים ערופי שפתיים", יצא לאור בשנת 1954, בעת שהיה סטודנט באוניברסיטה העברית[7]. הקובץ עורר הדים רבים בשל סגנונו החדשני, אך גם ביקורות שליליות, מבקר הספרות ישראל זמורה כתב עליו:” התוכן חסר כאן לחלוטין, חסר בכל שורה לחוד, בבל בית ואף בכל שיר ושיר...כי אם התחלה היא זו, הרי זו התחלה שהיא גם סיום, אלא אם האיש ישנה את טעמו וכוחו בו מן הקצה אל הקצה”[8].

אבידן המשיך ופרסם עוד ספרי שירה "בעיות אישיות" (1957)[9], "סיכום ביניים" (1960) ו"שירי לחץ" (1962), בהן שאף להרחיב את גבולותיה של השפה העברית, ליצור מילים חדשות (הרבה באמצעות הלחם בסיסים) ולהעניק משמעויות נוספות למילים קיימות[10]. במקביל החל לעסוק בתחומים נוספים של היצירה האמנותית כתב תסריטים וביים אותם, עסק באמנות פלסטית ותרגם מחזות. ב-1961 תרגם את המחזה "הזמנה לארמון" של ז'אן אנוי שעלה בתיאטרון הקאמרי[11], ואת המחזה "השעות הקטנות" (יחד עם דן מירון) מאת שון או'קייסי[12]. בסוף 1962 הוציא לאור תקליט בו הוא מקריא את שיריו. התקליט יצא בשם "דוד אבידן – מגיש את דוד אבידן" בחברת ישראפון וכלל גם קטע ממחזה שכתב בשם "סוף העולם הוא סוף העונה"[13].

בשנת 1964 פרסמה הוצאת שוקן אנתולוגיה ראשונה של יצירתו, "משהו בשביל מישהו", שכללה מבחר שירים מארבעת ספריו הראשונים, בתוספת שירים חדשים[14].

בשנת 1965 פרסם אבידן את הספר "דוד אבידן מגיש: תיאטרון מופשט", שכלל שתי מחזות שכתב: "מחר אתה מת, אדוני" ו"קאראמבול"[15]. באותה תקופה גם כתב מאמרים בכתב העת "אתגר" של נתן ילין-מור[16].

בשנת 1968 פרסם את הספר "שירים בלתי-אפשריים + דו"ח אישי על מסע ל.ס.ד", קובץ שירים כרוך בדיווח אישי על שימוש בספ LSD[17]. את הספר השיק בתערוכה בגלריה "מסדה" בתל אביב, שהציגה איורים וצילומים שיצר[18]. בנוסף באותה שנה השתתף אבידן בתערוכה הקבוצתית "+10 - בעד ונגד", במסגרת קבוצת +10 של רפי לביא בגלריה 220 בתל אביב[19]. ותרגם את המחזה "איפה איפה אתה ג'והני?" מאת ויויאן ולבורן, ההצגה הראשונה שהעלה "התיאטרון הפתוח", תיאטרון עצמאי שהקים הבמאי הלל נאמן[20]

החל מסוף שנות ה-60 גילה אבידן עניין רב בחידושי הטכנולוגיה ובדרך לשלבם ביצירתו. הוא החל להשתמש בדיקטפון, ובמקום לכתוב על נייר את שיריו הוא הקליט אותם[3], והוא גם החל להפיק ולביים סרטים. באפריל 1969 ערך הקרנת בכורה לסרטו הראשון "הכל אפשרי", סרט ניסיוני קצר בן 15 דקות[21]. בסוף 1970 הציג את סרטו "מין" בפני מבקרי קולנוע וערך מספר הקרנות לסטודנטים[22], אך המועצה לביקורת סרטים ומחזות אסרה את הקרנתו בנימוק כי יש בו "פגיעה במוסר הציבורי ובערכי הדת"[23]. גם ערעור לבית המשפט העליון על הפסילה נדחה[24]. ספרו "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי" (1974) כולל שמונה שיחות של אבידן עם תוכנית המחשב "אלייזה" של ג'וזף וייצנבאום, הדמיה פרודית של פסיכותרפיסט. בדש ספרו "תשדורות מלווין ריגול" (1978) מצוין: "רובם המכריע של מרכיבי הספר החדש הם תיעתוקים של הקלטות דיקטפון-יד, שאבידן הפך אותו בארבע השנים האחרונות לציוד-יצירתי-צמוד".

אבידן תרגם אחדים מספריו לאנגלית, וכן תורגמו ספריו לשפות נוספות, ובהן צרפתית, רוסית וערבית.

בשנת 1991 הוציא לאור את ספר השירים האחרון שלו, "המפרץ האחרון", שנכתב בהשראת מלחמת המפרץ[25]

חיים אישייםעריכה

בשנת 1958 הכיר את אשתו הראשונה, העיתונאית ברוריה אבידן, הם התגרשו לאחר פחות מארבע שנות נישואים. עם אשתו השנייה, לילי (סיגל) אבידן, התחתן ב-1970 שהיא הייתה בת 22 והוא בן 36[26]. בשנת 1986 הכיר את ציפורן לוטם שהייתה לאם בנו יחידו (שאף היא הוציאה לאור מספר ספרי שירה)[27].

דוד אבידן נפטר בתל אביב ב-11 במאי 1995 בגיל 61, כשהוא עני, חולה ושקוע בחובות. הוא נקבר בבית העלמין ירקון בגוש דן, והמשורר נתן זך ספד לו בהקריאו את שירו המצמרר של הנפטר: "שיר ילדים", הפותח בשורה "המוות יבוא אלי ביום ההולדת". כשנה לפני מותו, כבר נודע ברבים מצבו הנפשי, הגופני והכלכלי הירוד עם שידור כתבה בטלוויזיה הישראלית שחשפה את תנאי חייו, ובה אבידן אף חשף כי שקע בחובות של כ-100 אלף שקלים[28].

על מצבתו בבית העלמין ירקון חקוק שירו הקצר "אֲדַמִּלָּה". שמו של שיר זה ("אדם" ו"מלה", שהותכו ל"אדמלה") מייצג אחד ממאפייני שירתו של אבידן - הרחבת גבולות השפה, בעיקר באמצעות יצירת מילים חדשות המורכבות מהלחם בסיסים של שתי מילים ידועות.

הותיר אחריו בן יחיד, תר, בנה של צפורן לוטם[29]. בשנת 2016, במלאות 21 שנים למותו של דוד אבידן פרסם תר שיר לזכרו[30].

לאחר מותועריכה

רחובות נקראו על שמו של דוד אבידן בשכונת המשתלה בתל אביב, וכן בפתח תקווה, נתניה ובכפר סבא.

בשנת 2001 התפרסם קובץ של מבחר משיריו, "אדמלה", בהוצאת ידיעות אחרונות, בעריכת דוד וינפלד[31]. בנוסף באותה שנה הוצאת בבל הוציאה לאור שניים מספריו במהדורה חדשה. את ספר שיריו הראשון, "ברזים ערופי שפתיים", וכן "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי - שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב", שראה אור ב-1974[32].

בשנת 2007 עלה מופע תיאטרון המבוסס על שירי דוד אבידן, "המאה השלושים", בעיבוד ובימוי של ארי רמז. המופע על תחילה בפסטיבל עכו[33], אחר כך כל עלה שוב בתל אביב[34]. באותה שנה השיר "ייפוי כוח" של אבידן שימש השראה ליצירת מחול של רמי באר ולהקת המחול הקיבוצית[35].

בשנים 2009–2012 פרסמו כל שיריו בארבעה כרכים בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן[36].

בשנת 2012 פרסם המשורר גלעד מאירי ספר אודותיו, "הר געש סימפתי: פרודיה, הומור ואוונגרד בשירת דוד אבידן"[37].

בשנת 2013 התפרסם תרגום נשכח שלו למחזה “קדיש” של אלן גינסברג בהוצאת דחק[38].

בשנת 2019 הוצגה תערוכה של יצירותיו שאצר אורי דרומר במוזיאון תל אביב, ״דוד אבידן: נביא מדיה״, שהציגה אותו לא רק כמשורר, אלא כאמן רב־תחומי ניסיוני וחדשני[39]. במסגרת התערוכה התפרסם קטלוג של יצירותיו[40].

ספריםעריכה

ספרי שירה בעבריתעריכה

  • ברזים ערופי שפתיים, הוצאת "ארד", 1954.
  • בעיות אישיות, ארד, 1957.
  • סיכום ביניים, עכשיו, 1960.
  • שירי לחץ, א. לוין-אפשטיין, 1962.
  • משהו בשביל מישהו, הוצאת שוקן, 1964: מבחר שירים מארבעת ספריו הקודמים, בתוספת שירים חדשים.
  • אור של פיל (רצף רישומים עם איורימילוליים), המאה השלושים, 1967.
  • שירים בלתי-אפשריים + דו"ח אישי על מסע ל. ס.ד., המאה השלושים, 1968.
  • שירים חיצוניים, עקד, 1970[41].
  • שירים שימושיים, הוצאת א. לוין אפשטיין, 1973.
  • הפסיכיאטור האלקטרוני שלי, לוין-אפשטיין, 1974.
  • שירי מלחמה ומחאה, לוין-אפשטיין, 1976.
  • שירי אהבה ומין, לוין-אפשטיין, 1976.
  • שירים עקרוניים, לוין-אפשטיין, 1978.
  • תשדורות מלווין ריגול, לוין-אפשטיין, 1978.
  • אנרגיה משורבטת, המאה השלושים, 1979.
  • ספר האפשרויות - שירים וכו', הוצאת כתר, 1985[42].
  • אבידניום 20, כתר, 1987.
  • המפרץ האחרון - שירי סופת המידבר ושבעה שירי רקע, הוצאת "המאה השלושים" והוצאת "תירוש", 1991.
  • אדמלה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001 (מבחר שירים, בעריכת דוד וינפלד).
  • כל השירים כרך 1 1965-1951, הקיבוץ המאוחד, 2009 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)[43]
  • כל השירים כרך 2 1973-1968, הקיבוץ המאוחד, 2010 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)[44]
  • כל השירים כרך 3 1978-1974, הקיבוץ המאוחד, 2010 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)
  • כל השירים כרך 4 1991-1985, הקיבוץ המאוחד, 2012 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)

מדריכיםעריכה

  • לילות תל אביב, הוצאת תירוש.
  • טיפים למשורר מתחיל, הוצאת 'דחק', סדרת 'דרש – כתבי־מופת בפואטיקה ואסתטיקה', 2021

באנגליתעריכה

  • MEGAOVERTONE, 1966.
  • NO, 1969. (דו-לשוני)

בערביתעריכה

  • קצאיד מוסתחילה (שירים בלתי-אפשריים), 1970.

ספרי ילדיםעריכה

תרגומיםעריכה

סרטיםעריכה

שיריו שהולחנועריכה

עשרות משיריו של דוד אבידן הולחנו במהלך השנים, ביניהם: "הערב יוצאים", תקליטה הראשון של "שלישיית התאומים" (1966) כולל את השיר "הסתלקי רות", תרגומו של דוד אבידן ל־"Hit The Road Jack" של ריי צ'ארלס, וכן שירים נוספים של אבידן: "אנחנו לא רקדנים", "זה לא נורא" (לפי לחן של אנריקו מסיאס) ו"שבת" (לפי לחן של ליאו פרה). שירים מקוריים אחרים של אבידן שהולחנו הם "הרי את מותרת לכל אדם", שהולחן על ידי אמנים שונים, ובהם ארקדי דוכין, חוה אלברשטיין, דני ליטני ונפתלי אלטר; "הרחובות ממריאים לאט" (יוני רכטר ושם טוב לוי, וכן אסף אמדורסקי); "הזמנה להצגה יומית" (ברי סחרוף); "בעיות אישיוֹת" (שלומי שבן); "איזה סקסאפיל יש למשוררים זקנים" (שאנן סטריט) ועוד[46].

לקריאה נוספתעריכה

  • מנחם בן ויותם ראובני, דויד אבידן, דיוקן/3, הוצאת נמרוד, 2003.
  • גבריאל מוקד, ‏ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006
  • הופר חגי, הפסימיזם הפואטי - מיפוי ראשוני של יצירת דוד אבידן, הוצאת הופר/ בית עלים, ירושלים, 2010.
  • גלעד מאירי, הר געש סימפתי: פרודיה, הומור ואוונגרד בשירת דוד אבידן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2012.
  • עכשיו 66, תשנ"ט - חוברת המוקדשת לדוד אבידן
  • חיה שחם, "סימן של אמנציפציה" או "אקט של מלחמה"? על זיקתה הפארודית של שירת אבידן אל שירת אלתרמן, מחקרי ירושלים בספרות עברית י"ג (תשנ"ב) עמודים 261–294 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • קריאה חוזרת – דוד אבידן מראיין: "להיות מתורגם – זה תיסכול" – על שפה ועל היעדר קנה-מידה – ריאיון טלפוני עם המשורר האמריקני הנודע ג'ון אשברי • "ברוסיה הכל נזיל, מטורף, מסוכן" – ריאיון טלפוני עם המשורר הרוסי אנדריי ווזנסנסקי • "אני משורר זקן, אבל פרוזאיקון צעיר" – ריאיון טלפוני עם המשורר הרוסי יבגני יבטושנקו • "אני אינטליגנטי – אבל טיפש" – על אינטליגנציה יצירתיות וזהות יהודית. ריאיון שנערך לפני שנים עם סופר המדע הבדיוני אייזק אסימוב. דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גיטה אבינור, "על שלושה משוררים ישראלים" (על יהודה עמיחי, דוד אבידן ונתן זך), בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975
  2. ^ גבריאל מוקד, בספרו ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, 2006, עמוד 9
  3. ^ 1 2 3 נועה גורן‏, "האם המוות הביולוגי באמת הכרחי או פרי תכנות עצמי?", באתר וואלה!‏, 21 בפברואר 2021
  4. ^ משיריו שפסרמו ב"קול העם":
    דוד אבידן, הרהורים בבוקר יום העצמאות 1952*, קול העם, 13 ביוני 1952
    דוד אבידן, האחד במאי, קול העם, 30 באפריל 1952
  5. ^ שביתת הימים באספקלריה ספרותית, קול העם, 11 בינואר 1952
  6. ^   ג'ייק מרמר, טאבלט מגזין, העתיד כבר כאן: איך הנבואות של דוד אבידן התבררו במבחן הזמן, באתר הארץ, 28 ביוני 2018
  7. ^ אינסטלציה ספרותית - ספר שיריו של דוד אבידן "ברזים ערופי שפתיים", ביכורי עטו של משורר יליד הארץ בן 20, דבר, 29 באוקטובר 1954
  8. ^ ישראל זמורה, מתחיל או מסיים?, דבר, 17 בספטמבר 1954
  9. ^ שלמה גרודזנסקי, על שני ספרי שירים, דבר, 21 בפברואר 1958
  10. ^ חיה קדמון, כשלון הביניים של דור ה"עכשיו", קול העם, 17 ביוני 1960
    אהרן שבתאי, דוד אבידן, על המשמר, 17 באוגוסט 1962
  11. ^ א. בני, "הזמנה לארמון" בתיאטרון ה"קאמרי", קול העם, 1 ביוני 1962
    חיים גמזו, אמש בתיאטרון ״הזמנה לארמון״ - ב״קאמרי", הארץ, 22 במאי 1962
    יורם קניוק, "הזמנה לארמון" ב"קאמרי", למרחב, 1 ביוני 1962
  12. ^ יורם קניוק, "במזל נשים" ב"קאמרי", למרחב, 30 באפריל 1962
  13. ^ גרשון הל, אמנים וקלעים - "דוד אבידן מגיש את...דוד אבידן", הבוקר, 16 בדצמבר 1962
    משורר קורא משיריו, הבוקר, 18 בינואר 1963
  14. ^ ת גולובסקי, "משהו בשביל מישהו", חרות, 4 בדצמבר 1964
  15. ^ גיטה אבינור, אבידן מגיש תיאטרון, למרחב, 12 בנובמבר 1965
  16. ^ דוד אבידן, מכתב גלוי לחוסיין, אתגר (כתב עת לשירה), 4 במרץ 1965
  17. ^ ארי אבנר, הכל אפשר, דבר, 8 במרץ 1968
  18. ^ רחל אנגל, דוד אבידן בגלריה מסדה, מעריב, 26 בינואר 1968
  19. ^ בנו כלב, "קבוצת עשר פלוס - מיתוס ומציאות", קטלוג התערוכה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008, עמ' 7.
  20. ^ סטפאן גלברט, איפה, איפה אתה ג'והני?, על המשמר, 30 במאי 1968
  21. ^ נתן גרוס, על אנשים וסרטים - " הכל אפשרי", על המשמר, 1 באפריל 1969
  22. ^ זאב רב-נוף, כל הנערות - לאבידן, דבר, 10 בנובמבר 1970
    נתן גרוס, לשרוף או לא לשרוף, על המשמר, 11 בנובמבר 1970
  23. ^ א. כנרתי, ה"מין" של אבידן נפסל ע"י הצנזורה, למרחב, 1 בדצמבר 1970
  24. ^ ביהמ"ש העליון אסר הצגת הסרט "מין", מעריב, 21 באוגוסט 1974
  25. ^ אריאנה מלמד, אבידן נלחם בעיראקים, חדשות, 19 באפריל 1991
  26. ^ ליל הכלולות של המשורר, "העולם הזה", גיליון 1737 מ-16 בדצמבר 1970, עמוד 18
  27. ^ המשך האירועים בשירה העברית המודרנית, "העולם הזה", גיליון 2566 מ-5 בנובמבר 1986, עמוד 41
  28. ^ עפרי אילני, מת המשורר דוד אבידן - 11.5.1995 היום לפני 14 שנים, באתר הארץ, 11 במאי 2009
  29. ^ אסתי אהרונוביץ, אבידן בן 17, באתר הארץ, 10 במאי 2005
  30. ^   תר אבידן, שיר וציור לזכר אבי, דוד אבידן, באתר הארץ, 26 בפברואר 2016
  31. ^ תמר משמר, אמן האפשרויות הבלתי אפשריות, באתר הארץ, 4 ביוני 2002
  32. ^ הוצאה מחודשת לדוד אבידן, באתר הארץ, 5 ביוני 2001
  33. ^ ציפי שוחט, לוויינים במקום עפיפונים, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2007
  34. ^ מיכל בעדני-בן שישו, עכבר העיר, החיים החדשים של דוד אבידן, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2007
  35. ^ גבי אלדור, עכבר העיר, לרקוד את דוד אבידן, באתר הארץ, 27 ביולי 2007
  36. ^ אבנר שפירא, אבידן כותב עגנונית, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2008
    אבנר שפירא, לאחר שנים של ציפייה, מתפרסמת לראשונה אסופת שירי אבידן, באתר הארץ, 2 באפריל 2009
  37. ^ לילך נתנאל, מה הרג את דוד אבידן, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2012
  38. ^   מיה סלע, מה קרה כשדוד אבידן פגש את אלן גינסברג?, באתר הארץ, 25 ביוני 2013
  39. ^   אבי פיטשון, לא רק משורר חד פעמי: תערוכה חדשה מציגה את האמן הרב-תחומי דוד אבידן, באתר הארץ, 19 ביוני 2019
    טל סלוצקר, האיש מהעתיד בתערוכה במוזיאון תל אביב, "יקום תרבות", 21 ביולי 2019
    אורי אביב, ‏דוד אבידן היה מיוצרי המד"ב הראשונים בארץ. מופתעים?, באתר "Time Out ישראל", 24 ביולי 2019
  40. ^   נמרוד מתן, קטלוג תערוכת דוד אבידן: שירתו היא המפתח להבנת יצירתו הלא־שירית, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2019
  41. ^ מנחם בן, "שירים חיצוניים" לדוד אבידן, למרחב, 18 בספטמבר 1970
  42. ^ אריה זקס, אבידן: האומץ לחיות מגוחך, כותרת ראשית, 30 בינואר 1985
  43. ^ גבריאל מוקד, החיים על כוכב אבידנקו | דוד אבידן כל השירים, באתר הארץ, 10 ביוני 2009
  44. ^ זלי גורביץ', השירים והאגו של המשורר דוד אבידן, באתר הארץ, 27 בינואר 2010
  45. ^ יורם קניוק, אחרי בכורה: ארתורו אוי (הבימה), דבר, 19 במרץ 1970
  46. ^   בן שלו, פתאום כולם מלחינים את אבידן, באתר הארץ, 10 באפריל 2013


הקודם:
גבריאל פרייל
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם עמליה כהנא-כרמון

1993
הבא:
מאיר ויזלטיר, חנוך לוין