ויקיפדיה

דוד אבידן

משורר ישראלי (1934–1995)

דָּוִד אֲבִידָן (21 בפברואר 1934, ו' באדר ה'תרצ"ד – 11 במאי 1995, י"א באייר ה'תשנ"ה) היה משורר, סופר, צייר, מתרגם, תסריטאי ובמאי קולנוע ישראלי.

דוד אבידן
דוד אבידן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 21 בפברואר 1934
ו' באדר ה'תרצ"ד
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי תל אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 במאי 1995 (בגיל 61)
י"א באייר ה'תשנ"ה
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה דוד מוריץ
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1952–1995 (כ־43 שנים)
בן או בת זוג ברוריה אבידן-בריר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ביאליק (1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון על ביתו של דוד אבידן ברח' שמשון הגיבור 11 בתל אביב
איור של דוד אבידן

את עיקר פרסומו קנה אבידן כמשורר בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים. מבקרים ישראלים מחשיבים אותו בדרך כלל לאחד משלושת הנציגים הבולטים ביותר של שירת "דור המדינה", לצד יהודה עמיחי ונתן זך[1][2].

ביוגרפיה

עריכה

דוד אבידן נולד ב-1934 בתל אביב כדוד מוריץ (לאחר הולדת אחיו הצעיר נדיב, אשר לימים היה מחבר תשבצי ההיגיון נדיב אבידן, שינה אביהם בולק (דוב) מוריץ[3] את שם משפחתם לראשי התיבות של אבי דוד ונדיב). הורי אימו, פייניה לבית נייקרוג, נספו בשואה[4]. בתיכון למד אבידן בגימנסיה "שלוה"[5] בתל אביב. עוד כנער צעיר החל לבלוט בכישרון הכתיבה שלו והיה מוכר בקרב חוגי המשוררים בתל אביב[6].

בתחילת שנות החמישים היה חבר ב"ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי" (בנק"י), ושיריו הראשונים התפרסמו בעיתון המפלגה הקומוניסטית הישראלית "קול העם", שם שימש חברו הטוב, הסופר והחוקר גבריאל מוקד סגן עורך הספרות[7]. בין השאר פרסם מספר שירים על שביתת הימאים ב-1951[8], אך נטש עד מהרה את סגנון הכתיבה הערכי והחל לכתוב על מוות, חיי נצח, עתידנות ומין[9].

קובץ שיריו הראשון, "ברזים ערופי שפתיים", יצא לאור בשנת 1954, בעת שהיה סטודנט באוניברסיטה העברית[10]. הקובץ עורר הדים רבים בשל סגנונו החדשני, אך גם ביקורות שליליות, מבקר הספרות ישראל זמורה כתב עליו:” התוכן חסר כאן לחלוטין, חסר בכל שורה לחוד, בבל בית ואף בכל שיר ושיר...כי אם התחלה היא זו, הרי זו התחלה שהיא גם סיום, אלא אם האיש ישנה את טעמו וכוחו בו מן הקצה אל הקצה”[11].

אבידן המשיך ופרסם עוד ספרי שירה "בעיות אישיות" (1957)[12], "סיכום ביניים" (1960) ו"שירי לחץ" (1962), בהן שאף להרחיב את גבולותיה של השפה העברית, ליצור מילים חדשות (הרבה באמצעות הלחם בסיסים) ולהעניק משמעויות נוספות למילים קיימות[13]. במקביל החל לעסוק בתחומים נוספים של היצירה האמנותית כתב תסריטים וביים אותם, עסק באמנות פלסטית ותרגם מחזות. ב-1961 תרגם את המחזה "הזמנה לארמון" של ז'אן אנוי שעלה בתיאטרון הקאמרי[14], ואת המחזה "השעות הקטנות" (יחד עם דן מירון) מאת שון או'קייסי[15]. בסוף 1962 הוציא לאור תקליט בו הוא מקריא את שיריו. התקליט יצא בשם "דוד אבידן – מגיש את דוד אבידן" בחברת ישראפון וכלל גם קטע ממחזה שכתב בשם "סוף העולם הוא סוף העונה"[16].

בשנת 1964 פרסמה הוצאת שוקן אנתולוגיה ראשונה של יצירתו, "משהו בשביל מישהו", שכללה מבחר שירים מארבעת ספריו הראשונים, בתוספת שירים חדשים[17].

בשנת 1965 פרסם אבידן את הספר "דוד אבידן מגיש: תיאטרון מופשט", שכלל שני מחזות שכתב: "מחר אתה מת, אדוני" ו"קאראמבול"[18]. באותה תקופה גם כתב מאמרים בכתב העת "אתגר" של נתן ילין-מור[19].

בשנת 1968 פרסם את הספר "שירים בלתי-אפשריים + דו"ח אישי על מסע ל.ס.ד", קובץ שירים כרוך בדיווח אישי על שימוש בסם LSD[20]. את הספר השיק בתערוכה בגלריה "מסדה" בתל אביב, שהציגה איורים וצילומים שיצר[21]. בנוסף באותה שנה השתתף אבידן בתערוכה הקבוצתית "+10 - בעד ונגד", במסגרת קבוצת +10 של רפי לביא בגלריה 220 בתל אביב[22]. ותרגם את המחזה "איפה איפה אתה ג'והני?" מאת ויויאן ולבורן, ההצגה הראשונה שהעלה "התיאטרון הפתוח", תיאטרון עצמאי שהקים הבמאי הלל נאמן[23]

החל מסוף שנות ה-60 גילה אבידן עניין רב בחידושי הטכנולוגיה ובדרך לשלבם ביצירתו. הוא החל להשתמש בדיקטפון, ובמקום לכתוב על נייר את שיריו הוא הקליט אותם[6], והוא גם החל להפיק ולביים סרטים. באפריל 1969 ערך הקרנת בכורה לסרטו הראשון "הכל אפשרי", סרט ניסיוני קצר בן 15 דקות[24]. בסוף 1970 הציג את סרטו "מין" בפני מבקרי קולנוע וערך מספר הקרנות לסטודנטים[25], אך המועצה לביקורת סרטים ומחזות אסרה את הקרנתו בנימוק כי יש בו "פגיעה במוסר הציבורי ובערכי הדת"[26]. גם ערעור לבית המשפט העליון על הפסילה נדחה[27]. ספרו "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי" (1974) כולל שמונה שיחות של אבידן עם תוכנית המחשב "אלייזה" של ג'וזף וייצנבאום, הדמיה פרודית של פסיכותרפיסט. בדש ספרו "תשדורות מלווין ריגול" (1978) מצוין: "רובם המכריע של מרכיבי הספר החדש הם תיעתוקים של הקלטות דיקטפון-יד, שאבידן הפך אותו בארבע השנים האחרונות לציוד-יצירתי-צמוד".

אבידן תרגם אחדים מספריו לאנגלית, וכן תורגמו ספריו לשפות נוספות, ובהן צרפתית, רוסית וערבית.

בשנת 1991 הוציא לאור את ספר השירים האחרון שלו, "המפרץ האחרון", שנכתב בהשראת מלחמת המפרץ[28]. באותה תקופה התפרנס מהוראת כתיבה יצירתית באוניברסיטת תל אביב וסדנאות פרטיות שארגן[29].

חיים אישיים

עריכה

בשנת 1958 הכיר את אשתו הראשונה, העיתונאית ברוריה אבידן, הם התגרשו לאחר פחות מארבע שנות נישואים. עם אשתו השנייה, לילי (סיגל) אבידן, התחתן ב-1970 כשהיא הייתה בת 22 והוא בן 36[30]. בשנת 1986 הכיר את ציפורן לוטם שהייתה לאם בנו יחידו (שאף היא הוציאה לאור מספר ספרי שירה)[31].

דוד אבידן נפטר בתל אביב ב-11 במאי 1995 בגיל 61, כשהוא עני, חולה ושקוע בחובות. הוא נקבר בבית העלמין ירקון בגוש דן, והמשורר נתן זך ספד לו בהקריאו את שירו המצמרר של הנפטר: "שיר ילדים", הפותח בשורה "המוות יבוא אלי ביום ההולדת". כשנה לפני מותו, כבר נודע ברבים מצבו הנפשי, הגופני והכלכלי הירוד עם שידור כתבה בטלוויזיה הישראלית שחשפה את תנאי חייו, ובה אבידן אף חשף כי שקע בחובות של כ-100 אלף שקלים[32].

על מצבתו בבית העלמין ירקון חקוק שירו הקצר "אֲדַמִּלָּה". שמו של שיר זה ("אדם" ו"מלה", שהותכו ל"אדמלה") מייצג אחד ממאפייני שירתו של אבידן - הרחבת גבולות השפה, בעיקר באמצעות יצירת מילים חדשות המורכבות מהלחם בסיסים של שתי מילים ידועות.

הותיר אחריו בן יחיד, תר, בנה של צפורן לוטם[33]. בשנת 2016, במלאת 21 שנים למותו של דוד אבידן פרסם תר שיר לזכרו[34].

לאחר מותו

עריכה

רחובות נקראו על שמו של דוד אבידן בשכונת המשתלה בתל אביב, וכן בפתח תקווה, נתניה ובכפר סבא.

בשנת 2001 התפרסם קובץ של מבחר משיריו, "אדמלה", בהוצאת ידיעות אחרונות, בעריכת דוד וינפלד[35]. בנוסף באותה שנה הוצאת בבל הוציאה לאור שניים מספריו במהדורה חדשה. את ספר שיריו הראשון, "ברזים ערופי שפתיים", וכן "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי - שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב", שראה אור ב-1974[36].

בשנת 2007 עלה מופע תיאטרון המבוסס על שירי דוד אבידן, "המאה השלושים", בעיבוד ובימוי של ארי רמז. המופע על תחילה בפסטיבל עכו[37], אחר כך כל עלה שוב בתל אביב[38]. באותה שנה השיר "ייפוי כוח" של אבידן שימש השראה ליצירת מחול של רמי באר ולהקת המחול הקיבוצית[39].

בשנים 2009–2012 פורסמו כל שיריו של אבידן בארבעה כרכים בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן[40].

בשנת 2012 פרסם המשורר גלעד מאירי ספר אודותיו, "הר געש סימפתי: פרודיה, הומור ואוונגרד בשירת דוד אבידן"[41].

בשנת 2013 התפרסם תרגום נשכח שלו למחזה “קדיש” של אלן גינסברג בהוצאת דחק[42].

בשנת 2019 הוצגה תערוכה של יצירותיו שאצר אורי דרומר במוזיאון תל אביב, ״דוד אבידן: נביא מדיה״, שהציגה אותו לא רק כמשורר, אלא כאמן רב־תחומי ניסיוני וחדשני[43]. במסגרת התערוכה התפרסם קטלוג של יצירותיו[44].

ספרים

עריכה

ספרי שירה בעברית

עריכה
  • ברזים ערופי שפתיים, הוצאת "ארד", 1954.
  • בעיות אישיות, ארד, 1957.
  • סיכום ביניים, עכשיו, 1960.
  • שירי לחץ, א. לוין-אפשטיין, 1962.
  • משהו בשביל מישהו, הוצאת שוקן, 1964: מבחר שירים מארבעת ספריו הקודמים, בתוספת שירים חדשים.
  • אור של פיל (רצף רישומים עם איורימילוליים), המאה השלושים, 1967.
  • שירים בלתי-אפשריים + דו"ח אישי על מסע ל. ס.ד., המאה השלושים, 1968.
  • שירים חיצוניים, עקד, 1970[45].
  • שירים שימושיים, הוצאת א. לוין אפשטיין, 1973.
  • הפסיכיאטור האלקטרוני שלי, לוין-אפשטיין, 1974.
  • שירי מלחמה ומחאה, לוין-אפשטיין, 1976.
  • שירי אהבה ומין, לוין-אפשטיין, 1976.
  • שירים עקרוניים, לוין-אפשטיין, 1978.
  • תשדורות מלווין ריגול, לוין-אפשטיין, 1978.
  • אנרגיה משורבטת, המאה השלושים, 1979.
  • ספר האפשרויות - שירים וכו', הוצאת כתר, 1985[46].
  • אבידניום 20, כתר, 1987.
  • המפרץ האחרון - שירי סופת המידבר ושבעה שירי רקע, הוצאת "המאה השלושים" והוצאת "תירוש", 1991.
  • אדמלה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001 (מבחר שירים, בעריכת דוד וינפלד).
  • כל השירים כרך 1 1965-1951, הקיבוץ המאוחד, 2009 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)[47]
  • כל השירים כרך 2 1973-1968, הקיבוץ המאוחד, 2010 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)[48]
  • כל השירים כרך 3 1978-1974, הקיבוץ המאוחד, 2010 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)
  • כל השירים כרך 4 1991-1985, הקיבוץ המאוחד, 2012 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)

מדריכים

עריכה
  • לילות תל אביב, הוצאת תירוש.
  • טיפים למשורר מתחיל, הוצאת 'דחק', סדרת 'דרש – כתבי־מופת בפואטיקה ואסתטיקה', 2021

באנגלית

עריכה
  • MEGAOVERTONE, 1966.
  • NO, 1969. (דו-לשוני)

בערבית

עריכה
  • קצאיד מוסתחילה (שירים בלתי-אפשריים), 1970.

ספרי ילדים

עריכה

תרגומים

עריכה

סרטים

עריכה

שיריו שהולחנו

עריכה

עשרות משיריו של דוד אבידן הולחנו במהלך השנים, ביניהם: "הערב יוצאים", תקליטה הראשון של "שלישיית התאומים" (1966) כולל את השיר "הסתלקי רות", תרגומו של דוד אבידן ל־"Hit The Road Jack" של ריי צ'ארלס, וכן שירים נוספים של אבידן: "אנחנו לא רקדנים", "זה לא נורא" (לפי לחן של אנריקו מסיאס) ו"שבת" (לפי לחן של ליאו פרה). שירים מקוריים אחרים של אבידן שהולחנו הם "הרי את מותרת לכל אדם", שהולחן על ידי אמנים שונים, ובהם ארקדי דוכין, חוה אלברשטיין, דני ליטני ונפתלי אלטר; "הרחובות ממריאים לאט" (יוני רכטר ושם טוב לוי, וכן אסף אמדורסקי); "הזמנה להצגה יומית" (ברי סחרוף); "בעיות אישיוֹת" (שלומי שבן); "איזה סקסאפיל יש למשוררים זקנים" (שאנן סטריט); ״בדיחה״ (חיים רחמני) ועוד[50].

לקריאה נוספת

עריכה
  • מנחם בן ויותם ראובני, דויד אבידן, דיוקן/3, הוצאת נמרוד, 2003.
  • גבריאל מוקד, ‏ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006
  • הופר חגי, הפסימיזם הפואטי - מיפוי ראשוני של יצירת דוד אבידן, הוצאת הופר/ בית עלים, ירושלים, 2010.
  • גלעד מאירי, הר געש סימפתי: פרודיה, הומור ואוונגרד בשירת דוד אבידן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2012.
  • עכשיו 66, תשנ"ט - חוברת המוקדשת לדוד אבידן
  • חיה שחם, "סימן של אמנציפציה" או "אקט של מלחמה"? על זיקתה הפארודית של שירת אבידן אל שירת אלתרמן, מחקרי ירושלים בספרות עברית י"ג (תשנ"ב) עמודים 261–294 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • קריאה חוזרת – דוד אבידן מראיין: "להיות מתורגם – זה תיסכול" – על שפה ועל היעדר קנה-מידה – ריאיון טלפוני עם המשורר האמריקני הנודע ג'ון אשברי • "ברוסיה הכל נזיל, מטורף, מסוכן" – ריאיון טלפוני עם המשורר הרוסי אנדריי ווזנסנסקי • "אני משורר זקן, אבל פרוזאיקון צעיר" – ריאיון טלפוני עם המשורר הרוסי יבגני יבטושנקו • "אני אינטליגנטי – אבל טיפש" – על אינטליגנציה יצירתיות וזהות יהודית. ריאיון שנערך לפני שנים עם סופר המדע הבדיוני אייזק אסימוב. דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: דוד אבידן
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוד אבידן

מכּתביו:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ גיטה אבינור, "על שלושה משוררים ישראלים" (על יהודה עמיחי, דוד אבידן ונתן זך), בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975
  2. ^ גבריאל מוקד, בספרו ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, 2006, עמוד 9
  3. ^ באתר הגניאלוגי geni
  4. ^ באתר הגניאלוגי geni
  5. ^ מפת תל אביב והסביבה 1958 (הדפסת 1960 ע"י מחלקת המדידות) עם ציון מיקום 'גמנסיה שלוה' (מס' 218 במפתח), באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  6. ^ 1 2 נועה גורן‏, "האם המוות הביולוגי באמת הכרחי או פרי תכנות עצמי?", באתר וואלה, 21 בפברואר 2021
  7. ^ משיריו שפסרמו ב"קול העם":
    דוד אבידן, הרהורים בבוקר יום העצמאות 1952*, קול העם, 13 ביוני 1952
    דוד אבידן, האחד במאי, קול העם, 30 באפריל 1952
  8. ^ שביתת הימים באספקלריה ספרותית, קול העם, 11 בינואר 1952
  9. ^ ג'ייק מרמר, טאבלט מגזין, העתיד כבר כאן: איך הנבואות של דוד אבידן התבררו במבחן הזמן, באתר הארץ, 28 ביוני 2018
  10. ^ אינסטלציה ספרותית - ספר שיריו של דוד אבידן "ברזים ערופי שפתיים", ביכורי עטו של משורר יליד הארץ בן 20, דבר, 29 באוקטובר 1954
  11. ^ ישראל זמורה, מתחיל או מסיים?, דבר, 17 בספטמבר 1954
  12. ^ שלמה גרודזנסקי, על שני ספרי שירים, דבר, 21 בפברואר 1958
  13. ^ חיה קדמון, כשלון הביניים של דור ה"עכשיו", קול העם, 17 ביוני 1960
    אהרן שבתאי, דוד אבידן, על המשמר, 17 באוגוסט 1962
  14. ^ א. בני, "הזמנה לארמון" בתיאטרון ה"קאמרי", קול העם, 1 ביוני 1962
    חיים גמזו, אמש בתיאטרון ״הזמנה לארמון״ - ב״קאמרי", הארץ, 22 במאי 1962
    יורם קניוק, "הזמנה לארמון" ב"קאמרי", למרחב, 1 ביוני 1962
  15. ^ יורם קניוק, "במזל נשים" ב"קאמרי", למרחב, 30 באפריל 1962
  16. ^ גרשון הל, אמנים וקלעים - "דוד אבידן מגיש את...דוד אבידן", הַבֹּקֶר, 16 בדצמבר 1962
    משורר קורא משיריו, הַבֹּקֶר, 18 בינואר 1963
  17. ^ ת גולובסקי, "משהו בשביל מישהו", חרות, 4 בדצמבר 1964
  18. ^ גיטה אבינור, אבידן מגיש תיאטרון, למרחב, 12 בנובמבר 1965
  19. ^ דוד אבידן, מכתב גלוי לחוסיין, אתגר (כתב עת לשירה), 4 במרץ 1965
  20. ^ ארי אבנר, הכל אפשר, דבר, 8 במרץ 1968
  21. ^ רחל אנגל, דוד אבידן בגלריה מסדה, מעריב, 26 בינואר 1968
  22. ^ בנו כלב, "קבוצת עשר פלוס - מיתוס ומציאות", קטלוג התערוכה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008, עמ' 7.
  23. ^ סטפאן גלברט, איפה, איפה אתה ג'והני?, על המשמר, 30 במאי 1968
  24. ^ נתן גרוס, על אנשים וסרטים - " הכל אפשרי", על המשמר, 1 באפריל 1969
  25. ^ זאב רב-נוף, כל הנערות - לאבידן, דבר, 10 בנובמבר 1970
    נתן גרוס, לשרוף או לא לשרוף, על המשמר, 11 בנובמבר 1970
  26. ^ א. כנרתי, ה"מין" של אבידן נפסל ע"י הצנזורה, למרחב, 1 בדצמבר 1970
  27. ^ ביהמ"ש העליון אסר הצגת הסרט "מין", מעריב, 21 באוגוסט 1974
  28. ^ אריאנה מלמד, אבידן נלחם בעיראקים, חדשות, 19 באפריל 1991
  29. ^ שאול אדר, כתיבה - מעניין מה לילי היתה אומרת על זה, כל העיר, 3 באוגוסט 1990
  30. ^ ליל הכלולות של המשורר, "העולם הזה", גיליון 1737 מ-16 בדצמבר 1970, עמוד 18
  31. ^ המשך האירועים בשירה העברית המודרנית, "העולם הזה", גיליון 2566 מ-5 בנובמבר 1986, עמוד 41
  32. ^ עפרי אילני, מת המשורר דוד אבידן - 11.5.1995 היום לפני 14 שנים, באתר הארץ, 11 במאי 2009
  33. ^ אסתי אהרונוביץ, אבידן בן 17, באתר הארץ, 10 במאי 2005
  34. ^ תר אבידן, שיר וציור לזכר אבי, דוד אבידן, באתר הארץ, 26 בפברואר 2016
  35. ^ תמר משמר, אמן האפשרויות הבלתי אפשריות, באתר הארץ, 4 ביוני 2002
  36. ^ הוצאה מחודשת לדוד אבידן, באתר הארץ, 5 ביוני 2001
  37. ^ ציפי שוחט, לוויינים במקום עפיפונים, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2007
  38. ^ מיכל בעדני-בן שישו, עכבר העיר, החיים החדשים של דוד אבידן, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2007
  39. ^ גבי אלדור, עכבר העיר, לרקוד את דוד אבידן, באתר הארץ, 27 ביולי 2007
  40. ^ אבנר שפירא, אבידן כותב עגנונית, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2008
    אבנר שפירא, לאחר שנים של ציפייה, מתפרסמת לראשונה אסופת שירי אבידן, באתר הארץ, 2 באפריל 2009
  41. ^ לילך נתנאל, מה הרג את דוד אבידן, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2012
  42. ^ מיה סלע, מה קרה כשדוד אבידן פגש את אלן גינסברג?, באתר הארץ, 25 ביוני 2013
  43. ^ אבי פיטשון, לא רק משורר חד פעמי: תערוכה חדשה מציגה את האמן הרב-תחומי דוד אבידן, באתר הארץ, 19 ביוני 2019
    טל סלוצקר, האיש מהעתיד בתערוכה במוזיאון תל אביב, "יקום תרבות", 21 ביולי 2019
    אורי אביב, ‏דוד אבידן היה מיוצרי המד"ב הראשונים בארץ. מופתעים?, באתר "Time Out ישראל", 24 ביולי 2019
  44. ^ נמרוד מתן, קטלוג תערוכת דוד אבידן: שירתו היא המפתח להבנת יצירתו הלא־שירית, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2019
  45. ^ מנחם בן, "שירים חיצוניים" לדוד אבידן, למרחב, 18 בספטמבר 1970
  46. ^ אריה זקס, אבידן: האומץ לחיות מגוחך, כותרת ראשית, 30 בינואר 1985
  47. ^ גבריאל מוקד, החיים על כוכב אבידנקו | דוד אבידן כל השירים, באתר הארץ, 10 ביוני 2009
  48. ^ זלי גורביץ', השירים והאגו של המשורר דוד אבידן, באתר הארץ, 27 בינואר 2010
  49. ^ יורם קניוק, אחרי בכורה: ארתורו אוי (הבימה), דבר, 19 במרץ 1970
  50. ^ בן שלו, פתאום כולם מלחינים את אבידן, באתר הארץ, 10 באפריל 2013


הקודם:
גבריאל פרייל 		פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם עמליה כהנא-כרמון
1993 		הבא:
מאיר ויזלטיר, חנוך לוין
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דוד_אבידן&oldid=39903091"