הליקון (עמותה)

עמותה ישראלית

הליקון היא עמותה לקידום השירה בישראל, שהוקמה בשנת 1990 על ידי אמיר אור ואירית סלע, וכן כתב עת והוצאת ספרים הפועלים במסגרת העמותה.

עטיפת כתב העת "הליקון"

מטרות העמותה הן: להנחיל את תרבות השירה בישראל, לקרב קהלים חדשים אל השירה ואת השירה אליהם, לתת במה קבועה והולמת למשוררים ושירתם, לטפח את דור העתיד של השירה ולשלב את השירה במסגרת החינוך והתרבות המקומית.

בשנת 2011 פרש אמיר אור מתפקיד העורך הראשי בעמותה ומנהל בית הספר לשירה. דרור בורשטיין החליף את אור בתפקיד עורך כתב העת עד שנת 2020. נוית בראל החליפה את בורשטיין והתמנתה בתחילת שנת 2020 לעורכת כתב העת ולעורכת ראשית של הוצאת הספרים "הליקון".

כתב עת והוצאה לאור עריכה

כתב העת "הליקון" יוצא כרבעון. בעבר, הכיל אנתולוגיות שירה על פי נושאים, קובצי שירה חדשה בעברית ובערבית, וקובצי "רשות היחיד" אשר הוקדשו לתשעה משוררים ואמן פלסטי אחד. באנתולוגיות השירה שולבו שירים של משוררים ותיקים, כגון ט. כרמי, רוני סומק, נורית זרחי ורבים אחרים, עם שירים של משוררים צעירים (שזה להם פרסום ראשון), תרגומים ממגוון שפות - מערבית עד פינית - ויצירות פלסטיות בנושא שבו עסקה האנתולוגיה. יציאת רוב האנתולוגיות לוותה באירוע שירה רב-תחומי בנושא האנתולוגיה, ובקובצי השירה החדשה פורסמו שירים של בוגרי כיתת השירה של 'הליקון' באותה שנה.

עם חילופי העורכים השתנה אופי כתב העת ונכון ליוני 2021 אינו כולל גליונות על פי נושא. הגיליונות כוללים בעיקר שירה עברית חדשה, מקורית ומתורגמת, לצד סיפורים קצרים וקטעים מתוך רומאנים שטרם ראו אור, מסות ורשימות. על כריכת כל גיליון מוצגת יצירת אמנות ישראלית ודבר העורכת מובא בגב הכריכה.

במסגרת העמותה פועלת גם הוצאה לאור, במסגרתה התפרסמו כ-30 ספרי שירה, ביניהם של משוררים ותיקים כחזי לסקלי, נורית זרחי, אגי משעול ואחרים, וכן ספרי ביכורים למשוררים כשי שניידר-אילת, יונתן קונדה, נדיה עדינה רוז, אלון בר ואחרים.

פעילויות הוראה וחינוך עריכה

החל משנת 1993 מנהלת העמותה בית ספר למשוררים בתחילת דרכם, במסגרתו מתכנסים המשתתפים לשבעה סופי-שבוע מרוכזים וזוכים להדרכה בכתיבה, בעריכה, בקריאת שירה על במה ובתרגום. כיתת השירה ניתנת חינם ל-16 המשוררים הלוקחים בה חלק. כיתת השירה פעלה תחילה במשכנות שאננים, ירושלים, אך מאוחר יותר עברה לזכרון יעקב. החל מ-2001 מופעלת כיתת השירה במתכונת עברית-ערבית המיועדת למשוררים צעירים בשתי השפות ועוסקת גם בתרגום הדדי. את הכיתה מנהלים במשותף המשוררים אמיר אור וסיהאם דאוד, ועם מנחיה נמנים אגי משעול, אמיר אור, ויויאן אדן ובסיליוס באווארדי. בסיום הכיתה נערך אירוע סיום שבו קוראים המשוררים משיריהם ויוצאת חוברת מיוחדת של "הליקון" המוקדשת לכיתת השירה. בשנים שחלפו זכו בוגרי כיתות השירה של הליקון בפרסים ספרותיים רבים, ביניהם פרס ראש הממשלה ליצירה, פרס שר החינוך והתרבות למשוררים בתחילת דרכם ועוד. כמו כן יזמו בוגרי כיתות השירה פעילויות ברחבי הארץ והיו ממקימי עמותת כתובת לשירה, שפעלה במרכז העיר ירושלים.

בנוסף לכיתות השירה ארגנה "הליקון" פעילויות הוראה שונות נוספות, ביניהן סדרת "רביעי" בהליקון, פרויקט לתלמידי תיכון בשיתוף עם עיריית ראשון לציון, והחל מ-2006 גם סדנאות שירה ופרוזה בתחומים שונים, הנערכות מדי שבוע ב"בית הליקון" בתל אביב. בשנת 1998 הקימה הליקון את אתר שירשת בשיתוף עם מערכת המידע והחינוך להוראה "סנונית" של האוניברסיטה העברית בירושלים.

אירועי שירה ופסטיבלים עריכה

החל משנת 2001 מפיקה הליקון מדי שנה את "פסטיבל שער לשירה חדשה", אירוע המספק במה למשוררים צעירים, יהודים וערבים, במקביל למשוררים ותיקים ומוכרים יותר. הפסטיבל שם דגש על שילוב בין שירה עם אומנויות אחרות כגון תיאטרון, מחול, מוזיקה, וידאו-ארט ועוד, ומלווה בתערוכה של אמנות פלסטית העוסקת בשירה ובדיאלוג בין שפות שונות ובאירועים נוספים (מפגשים עם משוררים, פאנל בנושאים שונים בהשתתפות הקהל, סדנאות 'פגוש את העורך ועוד). עם האמנים שהופיעו בפסטיבל נמנים מיכה שטרית, יאיר דלאל, אתי אנקרי, רונה קינן, חנה מרון, רננה רז, אהוד מנור ועוד. החל משנת 2005, הפך הפסטיבל לבינלאומי, וקיבל את השם "שער - פסטיבל בינלאומי לשירה". בשנה זו התארחו בו משוררים מתשע מדינות שונות, ביניהם המשוררת הבריטית פיונה סאמפסון, וב-2006 - משוררים מעשר מדינות שונות, ביניהן ניגריה, סין ומקדוניה. בשנת 2007 הורחב הפסטיבל, ונערך בנוסף ליפו גם בערים נצרת וירושלים. הפסטיבל המשיך להתקיים בשנים 2008–2010, כשב-2010 התקיים בסימן 20 שנה להליקון.

קישורים חיצוניים עריכה