פתיחת התפריט הראשי

גרמא בשבת הוא מונח בהלכות שבת, המתאר פעולה עקיפה שתוצאתה מלאכה האסורה בשבת. הדוגמה לכך היא הצבת כדים מלאים במים בדרכה של שריפה. כשהאש תגיע לכדים, הם ייבקעו מהחום, והמים יכבו את האש - מעשה זה הותר, אף שכיבוי אש הוא אחד מל"ט מלאכות של שבת.

בימינו ישנם מכונים העוסקים בפתרונות טכנולוגיים שחלק ניכר מהן קשור ב"גרמא בשבת" - כמו כיסא גלגלים, רכב סיור ביטחוני ביישובים, מעלית שבת, פתרונות לטיפול במשק חי ובעיקר רפתות ומחלבות, וכן פתרונות למפעלים תעשייתיים שומרי שבת[1].

מקורעריכה

במשנה נאמר היתר הגרמא בקשר להיתר כיבוי שריפה בשבת, באופן שהכיבוי אינו נעשה באופן ישיר:[2] "רבִּי שִמְעוֹן בֶּן נָנָס אוֹמֵר: פּוֹרְסִין עוֹר שֶל גְדִי עַל גַּבֵּי שִׁדָה, תֵּבָה וּמִגְּדָל - שֶאָחֲז בָּהֶן אֵת הָאוּר: מִפּנֵי שֶהוֹא מְחָרֵך. וְעוֹשִׂין מְחִצָה בְּכָל הַכֵּלִים - בּין מְלֵאִים בּין רֵיקָנִים, בִּשְבִיל שֶלֹא תַּעֲבֹר הַדְּלֵקָה. רַבִּי יוֹסִי אוֹסֵר בִכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר - וְהֵן מִתְבַּקְעִין, וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה." בתלמוד מוסבר היתר הכיבוי באופן זה, מפני שכלל איסורי שבת שנאסרו מן התורה הם דווקא שנעשים על ידי פעולה ישירה ולא בגרמא, כך נאמר בתלמוד: "לא תעשה כל מלאכה[3]" עשייה הוא דאסור גרמא שרי (מותר). בתלמוד הובא היתר גרמא גם לגבי איסור מחיקת השם.

להלכהעריכה

להלכה נחלקו הפוסקים האם גרמא מותר לכתחילה אף בשלא לצורך (צורך גדול \ צורך מצווה \ הפסד), או שכל היתר הגרמא הוא רק בכגון זה. דעת הרב יואל המובא בספרו של הרב מרדכי בן הלל[4] שאין להתיר רק במקום הפסד, כדעתו פסק הרב משה איסרליש[5].

אולם דעת הרא"ש להתיר אפילו בלא הפסד[6] וכך דעת הרב יוסף קארו[7] ועוד[8]. ולגבי יו"ט רבים התירו לכתחילה[9]

גדריםעריכה

הרב חיים עוזר גרודזנסקי בספרו "אחיעזר" מציע חלוקה בין סוגים שונים של גרמא - כאלו שבהכרח יקרו, כמו הזריה לרוח והשימוש ב"ריחיים של מים", לעומת מקרה של אי ודאות - כמו במקרה כיבוי המים בידי הכדים.

ככלל, כל שנראה שהפעולה נמשכת מכוח מעשיו הישירים של האדם הרי היא נחשבת כעשייה שלו ואיסורה מהתורה. וכאשר אין ניכר שהפעולה נעשית מכוח מעשיו אלא רק נגרמת מהם, הרי זה 'גרמא. למשל, כאשר האדם מסיר סכר והמים שהתחילו לזרום חוללו פעולה, אם הפעולה נעשתה במקום קרוב, הרי היא נקראת 'כוח ראשון' והיא נחשבת מעשה גמור של האדם. ואם הפעולה התחוללה במקום רחוק, היא נקראת 'כוח שני', והיא 'גרמא'. כיוצא בזה, אם המלאכה נעשתה מיד, הרי היא פעולה ישירה ואסורה מהתורה, ואם המעשה של האדם גרם לכך שלאחר זמן תיעשה המלאכה, הרי זה 'גרמא'.

ובכל אופן, אם כך היא דרך עשיית אותה מלאכה בימות החול, שהפעולה של האדם גורמת לעשיית מלאכה במקום רחוק ואחר זמן, כיוון שכך היא דרך עשיית מלאכה זו, אין זה 'גרמא' אלא מעשה גמור שאסור מהתורה. כי לעולם 'גרמא' היא גרימת עשיית מלאכה שלא כדרך שרגילים לעשותה[10].

לקריאה נוספתעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מכון צומת באלון שבות, ומכון מדעי טכנולוגי להלכה בשכונת בית וגן בירושלים.
  2. ^ משנה, מסכת שבת, פרק ט"ז, משנה ה'
  3. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוק ט'
  4. ^ שבת סימן שצ"ט
  5. ^ הג"ה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן של"ד, סעיף כ"ב
  6. ^ כך הבין הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר את דעת הרא"ש. מגן אברהם סימן תקי"ד סק"ז.
  7. ^ כן כתב הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר חלק י' סימן כו (הערה מס' 2) בהוצאה החדשה.
  8. ^ ט"ז תקיד, ו, גר"א שיד.
  9. ^ מאמר מרדכי, שעה"צ תקיד, לא;
  10. ^ גדרי גרמא מבוארים בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ז, עמוד ב', הכופת את חבירו ופתח סכר מים, ובאו המים והרגוהו, חייב. וזה בתנאי שהמים שהרגוהו באו "בכוח ראשון, אבל בכוח שני – גרמא בעלמא הוא".