דה לאט

דה לאט (בווייטנאמית: Đà Lạt, לעיתים Đàlạt) היא עיר בדרום וייטנאם, בירת מחוז לאם דונג. העיר ממוקמת בגובה של 1,500 מטרים מעל פני הים, ומזג האוויר בה קריר מאשר ברוב חלקי וייטנאם. עובדה זו תרמה להפיכתה ליעד תיירותי. העיר מכונה גם "עיר האביב הנצחי" ו"עיר אלפי האורנים", על שם יערות האורן הגדלים בסביבתה. בשל תנאי מזג האוויר הנוחים, היא גם מהווה מרכז לגידולים חקלאיים כגון כרובים, כרוביות ופרחי הידרנג'אה. בנוסף, ידועה העיר בשל תעשיית שימורי הפירות ובמוסדות מחקר בתחומי הביוטכנולוגיה. בשנת 2009 התגוררו בתחומי העיר כ-206 אלף תושבים, מתוכם כ-185 אלף בעיר גופא, והיתר בסביבתה.

דה לאט
Đà Lạt

סמל דה לאט סמל דה לאט
מדינה
מחוז	לאם דונג
שטח	393.54 קמ"ר
גובה	1,500 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	206,105 (2009)
קואורדינטות	11°56′42″N 108°26′24″E
אזור זמן	UTC+7
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת וייטנאם מוגדלת)   האנוי הו צ'י מין סיטי הייפונג קאנטחו דה נאנג ביין הואה נאצ'אנג בון מא טאוט הואה טהאי נווין הרפובליקה העממית של סין לאוס תאילנד קמבודיה ים סין הדרומי מפרץ טונקין מפרץ תאילנד דה לאט (למפת וייטנאם רגילה)   האנוי הו צ'י מין סיטי הייפונג קאנטחו דה נאנג ביין הואה נאצ'אנג בון מא טאוט הואה טהאי נווין הרפובליקה העממית של סין לאוס תאילנד קמבודיה ים סין הדרומי מפרץ טונקין מפרץ תאילנד דה לאט tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

אטימולוגיה

האמונה הרווחת היא ששם העיר ניתן לה בידי מקימיה הצרפתים, והוא מהווה ראשי תיבות של הביטוי הלטיני Dat Aliis Laetitiam Aliis Temperiem, שפירושו "נותנת לאלה עונג ולאלה אקלים נוח". למעשה, אלו הם ראשי תיבות בדיעבד. מקורה האמיתי של שם העיר הוא בבני הלאט (Lạt), ופירוש השם הוא "הנחל של לאט".

היסטוריה

בשנות ה-90 של המאה ה-19 היה האזור חלק מקוצ'ין הסינית, שהייתה בעצמה חלק מהמושבה הצרפתית הודו-סין. הבקטריולוג אלכסנדר ירסין, תלמידו של לואי פסטר, חיפש מקום להקים בו אתר נופש, ולאחר שקיבל את ברכתו של המושל, פול דומר, יצא לסייר באזור. לאחר שנבחנו מספר חלופות, נבחר מיקומה של העיר, וב-1907 נחנך בית המלון הראשון.

על תכנון העיר הופקד האדריכל ארנסט אבראר. הוקמו בה שדרות רחבות, פארקים ובתי מידות, וכן מבני ציבור כמו מרכז רפואי, בתי ספר ואף מגרש גולף. באופן מודע, לא נבנו בעיר מפעלי תעשייה.

אחד מבתי הספר שהקימו הצרפתים, הופעל בידי כמרים ונזירים עד 1969, 15 שנים לאחר שהצרפתים עזבו את וייטנאם. ב-1929 הוקם בית ספר עבור ילדיהם של מיסיונרים אמריקאים וקנדים שפעלו בדרום-מזרח אסיה. בית ספר זה פעל עד 1965, אז הועבר לבנגקוק. מוסדות חינוך דתיים נוספים הוקמו בידי ישועים ומסדרים אחרים.

במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה דה לאט כבירתה של הודו-סין, במקום האנוי. במלחמת וייטנאם הוצבו בעיר חיילים של צבא דרום וייטנאם. ככלל, נשמר השקט בעיר במהלך המלחמה, ואולם במתקפת הטט תקפו לוחמי הווייטקונג את עמדות הצבא. הצבא סבל אבדות קשות, אך הצליח להדוף את המתקפה.

אקלים

אקלים בדה לאט
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	22	23	24	26	26	25	25	25	24	24	23	23
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	13	14	15	17	17	17	17	16	16	16	15	14
משקעים ממוצעים (מ"מ)	36	24	42	87	183	191	208	243	241	248	181	91

בשל גובהה, נהנית דה לאט ממזג אוויר נוח וקריר ביחס לרוב האזורים בווייטנאם. הטמפרטורה השנתית הממוצעת בעיר נעה בין 15.6°C ל-24.2°C. אף שגשמים עשויים לרדת בכל ימות השנה, התקופה שבין מאי לאוקטובר היא העונה הגשומה, ובמהלכה יורדים כ-75% מהמשקעים. כמות המשקעים השנתית היא 1,775 מ"מ.

אתרים מרכזיים

הסגנון האדריכלי המאפיין את מרכז העיר הוא קולוניאלי-צרפתי. תחנת הרכבת, שנחנכה ב-1938, נבנתה בסגנון אר דקו, תוך שילוב אלמנטים מקומיים. גג התחנה המורכב משלושה גגות משולשים מושפע ומרמז על הר לאנג ביאנג הסמוך לעיר, שלו שלוש פסגות, וכן משווה לתחנה מראה דומה לזה של תחנת הרכבת של הערים דוויל וטרוויל-סור-מר שבצרפת. תקרת התחנה קמורה, ויש בה גם ויטראז'ים. היא הוכרה כאתר היסטורי לאומי ב-2001. מנזר דומן דה מארי (Domaine de Marie), שהוקם אף הוא ב-1938, כולל גג דומה.

אחד המבנים יוצאי הדופן בעיר הוא המבנה בו שוכנת אכסניית האנג נְגָה. המבנה, שנבנה ב-1990, מכונה גם "הבית המשוגע". הוא בנוי בצורת עץ בניאן ענק, וכולל אלמנטים עיצוביים מעולם הטבע, כגון קורי עכביש, פטריות ובעלי חיים, תוך הקפדה על הימנעות מקווים ישרים וסימטריה. את המבנה תכננה האדריכלית דאנג וְיֶיט נְגָה, בתו של נשיא וייטנאם לשעבר, טרוּאוֹנג צ'ינג.

ב-1933 נבנו בעיר שני ארמונות, האחד עבור המושל הכללי של הודו-סין, מבנה המשמש כיום כבית מלון ולקבלות פנים, והשני ארמון הקיץ של באו דאי, אחרון הקיסרים משושלת נגוין. בארמון נשמרו רהיטים ופריטים שונים של הקיסר.

בעיר פזורים גם מספר מוסדות דתיים. פגודת לאם טיי ני הוקמה ב-1961, מוקפת גן פורח, ובה מתגורר נזיר בודד, העוסק באמנות. פגודת לינג סוֹן הוקמה ב-1938, וידועה בפעמון הענק שלה, העשוי סגסוגת של זהב וברונזה. הקתדרלה נבנתה בין 1931 ל-1942 עבור תושביה הצרפתים של דה לאט, והיא נבנתה בסגנון המאפיין קתדרלות בצרפת.

בשנת 1919 הוקם סכר בנחל העובר בסמוך לעיר, ונוצר אגם קטן, שנקרא על שם המשוררת בת המאה ה-17 סוּאַן הוּאוֹנג, שנודעה בהתקפותיה על צביעות האצולה והממסד הדתי.

• 
  השער בכניסה לפגודת לאם טיי ני
• 
  "הבית המשוגע"
• 
  תחנת הרכבת
• 
  ארמון הקיץ של באו דאי
• 
  אגם סואן הואונג

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דה לאט בוויקישיתוף

• דה לאט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)