דאליין

עיר נמל במחוז ליאונינג, סין

דָאלְיֵיןסינית מפושטת: 大连; בסינית מסורתית: 大連; בפין-יין: Dàlián; ‏האזנה?‏; מילולית: "חיבור נהדר") היא תת-מחוז עירוני, עיר הנמל החשובה והעיר השנייה בגודלה במחוז ליאונינג שבצפון-מזרח הרפובליקה העממית של סין. על פי מפקד האוכלוסין משנת 2020, אוכלוסיית תת-המחוז העירוני מנתה כ-7.45 מיליון תושבים, מתוכם כ-5.736 מיליון בשטח האורבני. העיר מהווה מוקד חשוב של פיתוח תעשייתי בסין.

דָאלְיֵין (תת-מחוז עירוני)
大连
פוטומונטז' של דאליין
פוטומונטז' של דאליין
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
מחוז ליאונינג
ראש העיר שְׂיָה דֶזֶ'ן
בירת התת-המחוז העירוני Xigang District עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד המאה ה-19
שטח 13,742 קמ"ר
גובה 29 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בתת-המחוז העירוני 7,450,785[1] (2020)
 ‑ במטרופולין 5,736,383 (2020)
 ‑ צפיפות 542.2 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות 38°55′15″N 121°38′21″E / 38.92083°N 121.63917°E / 38.92083; 121.63917
אזור זמן UTC +8
http://www.dl.gov.cn/


מיקומה של דאליין במחוז ליאונינג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גאוגרפיה ואקלים עריכה

שטח תת-המחוז 13,742 קמ"ר והוא מכסה את חצי-האי ליאודונג (אנ'), מדרום לנהר ליאו (אנ'), כשהאזור האורבני שבו מתרכז בשני מרכזים בדרום חצי האי - העיר דאליין עצמה וכן לוּ'שׁוּנקוֹאוּ (שהייתה מוכרת בתקופה הקולוניאלית כפורט ארתור). תת-המחוז גובל מצפון בנציבויות יינגקואו (אנ'), אנשאן ודאנדונג (אנ'), ממזרח במפרץ קוריאה וממערב בים בוהאי. דאליין היא הדרומית ביותר מבין היחידות ברמת נציבות שמרכיבות את מחוז ליאונינג והיא מרוחקת כ-360 ק"מ מדרום-מערב לבירת המחוז שניאנג. אקלימה של העיר הוא יבשתי לח עם השפעה מונסונית. הקיץ חם ולח, עם טמפרטורת מקסימום ממוצעת של 27 מעלות צלזיוס ביולי, בהשפעת מונסונים, והחורף קר ויבש, עם טמפרטורת מינימום ממוצעת של 6°C- בינואר, בהשפעת אנטי-ציקלון סיבירי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 705.5 מילימטר.

 
תצלום לווין של דאליין

חלוקה מנהלית עריכה

תת-המחוז העירוני דאליין מנהל שבע מועצות, נפה כפרית אחת ושתי נפות עירוניות:

  • מועצת ג'וֹנְגְשָׁאן (中山区/Zhōngshān Qū)
  • מועצת שִׂיגָאנְג (西岗区/Xīgăng Qū)
  • מועצת שָׁאחֶה-קוֹאוּ (沙河口区/Shāhékŏu Qū)
  • מועצת גָאנְגִ'ינְגְדְזְה (甘井子区/Gānjĭngzi Qū)
  • מועצת לוּ'שוּנְקוֹאוּ (旅顺口区/Lǚshùnkŏu Qū)
  • מועצת גִ'ינְג'וֹאוּ (金州区/Jīnzhōu Qū)
  • מועצת פּוּלָאנְדְיֵין (普兰店区/Pŭlándiàn Qū)
  • נפת צָ'אנְגְהָאי (长海县/Chánghăi Xiàn)
  • הנפה העירונית וָאפָֿאנְגְדְיֵין (瓦房店市/Wăfángdiàn Shì)
  • הנפה העירונית גְ'וָאנְגְחֶה (庄河市/Zhuānghé Shì)

היסטוריה עריכה

תחילתה של העיר היא במאה ה-19, כששושלת צ'ינג הקימה באזור רציפים וביצורים עם תותחים וכן מחנות כרייה בחוף הצפוני של מפרץ דאליין, והמקום הפך לעיירה קטנה מוקפת חומה. המקום נכבש בידי הבריטים ב-1858 והוקם בו פורט ארתור. הוא הוחזר לידי הסינים בשנות השמונים ונכבש בידי היפנים ב-1895 במלחמת סין–יפן הראשונה.

כוונתה של יפן לחכור את פורט ארתור וסביבותיה על בסיס הסכם שימונוסקי נחסמה בידי ההתערבות המשולשת (של צרפת, גרמניה ורוסיה), אך ב-1898 עלה בידי רוסיה לחכור את השטח משושלת צ'ינג ולהקים עיר מודרנית בשם דָאלְנִי (Дальний). העיר חוברה למסילת הרכבת הטרנס-סיבירית וזו הפכה להיות עיר הנמל העיקרית של רוסיה באסיה.

רוסיה השקיעה הון עתק בפיתוחן וביצורן של שתי הערים, אך אחרי מלחמת רוסיה–יפן (שדאלני היוותה את שדה הקרב העיקרי שלה), עברה דאלני ליפן בהסכם פורטסמות' ב-1905. לאחר הקמת מנצ'וקוו ב-1932 עבר השטח לידי מנצ'וקוו, ויפן המשיכה לחכור אותו מידי מנצ'וקוו. ב-1937 הרחיבה יפן את שתי הערים דַאיְרֵן (דאליין) הצפונית ורְיוֹג'וּן (לושון) בדרום והקימה בהן תשתית מודרנית.

לאחר כניעת יפן בתום מלחמת העולם השנייה, עברה העיר לידי הסובייטים, וזו נותרה בידיהם עד 1950. במהלך השנים האלו שיתפו הסינים והסובייטים פעולה בפיתוחה של העיר. ב-1950 מסרו הסובייטים את העיר לידי סין ללא תמורה, והחיילים האחרונים עזבו את העיר ב-1955.

בשנות ה-90 התמקד ראש העיר בּוֹ שִׂילָאי בשיפור איכות החיים בעיר תוך שהוא אוסר שימוש באופנועים, ובמקביל מקים גנים ופארקים במקומות מרכזיים[2]. הוא אף שימר הרבה מן המורשת האדריכלית הרוסית והיפנית. עם זאת, מורשתו כוללת גם שחיתות ובזבוז משאבי ציבור בהקמת בניינים ראוותניים ופיתוח מיותר.

בשנת 2014 החל הבניית מרכז דאליין גרינלנד שהיה צריך להיות הבניין הגבוה בעיר. הבנייה טרם הסתיימה.

כלכלה עריכה

העיר נהנית מאז 1992 מגידול רצוף בתוצר המקומי הגולמי. בשנת 2008 רשם התמ"ג גידול של 16.5% ועמד על 385.8 מיליארד יואן (כ-55 מיליארד דולר אמריקני נכון לשנה זו), כשהתמ"ג לנפש עמד על 62,940 יואן (כ-9,200 דולר). על פי הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה במדינה, דורגה העיר במקום השמיני בסין מבחינת חוזקה.

התעשיות העיקריות של העיר הן ייצור מכונות, פטרוכימיה, זיקוק ואלקטרוניקה. שבע-עשרה חברות הממוקמות בעיר הן הגדולות במדינה בתחומים של בניית ספינות, ייצור מנועי בעירה פנימית וגימור מוצרי שמן. היא תופסת מקום חשוב גם בתחומים של עיבוד עץ ומתכת וכן הרכבה והפצה של רכיבים. תחום נוסף שמתפתח בעיר הוא תחום טכנולוגיית המידע, עם ייצוא תוכנה ליפן; תחום הפיננסים - 21 בנקים ומוסדות פיננסים הקימו סניפים או נציגויות בעיר; וכן תחומי שירותים שונים. אזור הפיתוח התעשייתי המיוחד שהוקם בעיר מושך השקעות זרות רבות, וחברות רבות מיפן, קוריאה, ארצות-הברית ואירופה מקימות בו מפעלים, בהן קנון, מיצובישי מוצרי חשמל, סאניו, טושיבה, פייזר ועוד.

בשנת 2011 נערכה בעיר צעדה של תושביה מחאת ה-PX נגד המשך פעילות של מפעל פטרוכימי בעיר.

ערים תאומות עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה