פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

קולר נולד בתל אביב, בנו של המחנך ד"ר אלכסנדר קולר. בגיל 16 סיים את לימודיו בגימנסיה והחל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. אולם, הוא הפסיק את לימודיו והתנדב לחיל האוויר הבריטי, ושירת ביחידת חיפוש והצלה במצרים במהלך מלחמת העולם השנייה. במהלך שירותו סייע להבריח נשק וציוד לארגון "ההגנה".

לאחר המלחמה שב קולר לאוניברסיטה העברית. הוא קיבל ממנה תואר שני ב-1951, ותואר דוקטור בביולוגיה בשנת 1954 על עבודה שנושאה "מנגנוני הכוונת נביטה בזרעי מדבר", בהדרכת פרופ' מיכאל אבן-ארי[2]. קולר המשיך לעבוד כעמית מחקר עם אבן-ארי גם לאחר קבלת התואר, והשתתף איתו בניהול מחלקת הפיזיולוגיה של צמחי המדבר[3] שעסקה בחקר צמחי הנגב בחווה ליד שבטה.[4] קולר חקר את השיטות החקלאיות של הנבטים ואת הדרכים שבהם הם הצליחו לקיים חקלאות באזורים צחיחים. בשנים 19571959 היה עמית מחקר במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech) שבפסדינה, עם מלגות מטעם קרנות רוקפלר ואירהרט.

קולר השתתף עם פרופ' אלכסנדרה פוליאקוב-מייבר ואברהם מקס מאיר בכתיבת הספר "פיזיולוגיה של הצמח" (תל אביב: עם עובד ודביר, תש"ך 1959). בשנת 1960 התמנה כמרצה באוניברסיטה העברית.[5] בשנות ה-50 חקר קולר את צמחי המדבר וקיבל לצורך כך מענק לחקירת הנביטה בצמחי המדבר. בעקבות מחקריו השתתף במשלחת מחקר שיצאה לוונצואלה למשך שישה שבועות בהזמנת ממשלת ונצואלה.[6] בשנת 1961 קיבל מענק ממשרד החקלאות של ארצות הברית לצורך מחקר על דגני מרעה רב־שנתיים.[7] בשנת 1969 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.[8] בשנת 1970 הקים את המחלקה לבוטניקה חקלאית בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה ברחובות,[9] שהתמקדה בחקר הליכים התפתחותיים של הצמח.[10] במשך יותר מ־25 שנה חקר קולר את תנועת הצמחים ובמיוחד את התנועה של צמחים בתגובה לאור. בשנותיו האחרונות כתב ספר שנועד לסכם את הידוע על תנועות של צמחים עבור הקהל הרחב, אולם הוא לא הספיק להוציאו לאור, ובתו דפנה דאגה להוצאתו לאור.[11]

בשנת 2002 יצא בהוצאת שוקן ספרו "מדריך אנציקלופדי למדעי הצמח".[12]

דב קולר נפטר בשנת 2007.

בתו, דפנה קולר, היא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת סטנפורד.

פרסומיועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה