שבטה

שבטה
	שרידי הכנסייה הדרומית
	שרידי הכנסייה הדרומית
אתר מורשת עולמית
	דרך הבשמים - ערי מדבר בנגב
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 3, 5
חלק מתוך	דרך הבשמים (ישראל)
מידות
שטח	47 הקטאר
מיקום
מדינה	ישראל
קואורדינטות	30°53′N 34°38′E / 30.88°N 34.63°E
	(למפת צפון הנגב רגילה) שבטה ; ערי הנבטים בנגב

ערך זה עוסק ביישוב הנבטי שבטה. אם התכוונתם לבסיס ההדרכה של חיל התותחנים, ראו מחנה שבטה.

שִׁבְטָה היא אתר ארכאולוגי השוכן בין ניצנה לשדה בוקר שבנגב. שבטה הייתה מיושבת בין המאה ה-1 למאה ה-9, עת שכנה על דרך הבשמים העתיקה ולאחר מכן הייתה יישוב חקלאי. האתר הוא גן לאומי. בשנת 2005 הוכרזה שבטה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם חלוצה, עבדת וממשית, כחלק מדרך הבשמים. שמה הערבי הוא סביטה^[1].

גאוגרפיה

שבטה ממוקמת בגובה של 340 מטרים מעל פני הים בקצה הדרום-מערבי של רכס "כתף שבטה". היא נמצאת ליד כביש 211, כ-43 קילומטרים דרומית-מערבית לבאר שבע. המדרון שעליו בנוי האתר משתפל לעבר נחל זיתן, המקיף את העיר כמה מאות מטרים מדרום לה. מצפון לשבטה שוכנות גבעות, מרביתן בגובה של כ-450 מטרים מעל פני הים. באזור שבטה אין מקורות מים טבעיים, כך שתושביה נזדקקו למי נגר אותם אגרו לשימושים חקלאיים. סמוך לעיר הקדומה שוכן מחנה שבטה ובו מספר יחידות של חיל התותחנים.

היסטוריה

תחילתה של שבטה במאה ה-1 לספירה ככפר נבטי לאורך דרך הבשמים. בתחילה היו הנבטים נוודים, אך עם התפתחותה של דרך הבשמים והתעשרותם, החלו מקימים יישובי קבע. שבטה הסכימה להטבות שהציגו בפניה הרומאים בשנת 106 לספירה, והמשיכה ושמשה כתחנה לאורך נתיבי הסחר עד שהמסחר בדרך הבשמים פסק במאה ה-4 לספירה. בד בבד, עם תחילתה של התקופה הביזנטית חדרה הנצרות לאזור, והיישוב הפך לכפר חקלאי, שאוכלוסייתו מנתה כ-2,000 תושבים. בתקופה זו הגיע היישוב בשבטה לשיאו, והיא נזכרה בשניים מהפפירוסים של ניצנה מהמאה ה-6 ומהמאה ה-7. היישוב נכבש בידי המוסלמים, בסוף התקופה הביזנטים היישוב כבר התחיל לשקוע מחקלאות יתר, עד שגווע לחלוטין במאה ה-9.

שיקום האתר

בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 שוחזר האתר בשיתוף פעולה של קרן קאצין האמריקאית וממשלת ישראל. בספטמבר 1959 נערך טקס לציון סיום עבודות השחזור^[2]. באותה תקופה הוקם ליד שבטה שחזור של חווה נבטית קדומה, על ידי פרופ' מיכאל אבן-ארי^[3]^[4]. בסוף שנת 1970 נסגר האתר לביקורים^[5] והוא נפתח מחדש לאחר שנסלל אליו כביש גישה מכביש 211^[6].

מבנה ומתאר

שטחה הבנוי של שבטה משתרע על פני 90 דונם והיא לא בוצרה מעולם. עם זאת, בתיה החיצוניים נבנו ברצף וחוברו זה לזה, כך שתחמו את השטח הבנוי, וניתן לראות את תחילתם של הרחובות המגיעים עד לקצה היישוב כמעין שערים אליו. העיר התפתחה כיישוב בלתי מתוכנן, אם כי תוואי הרחוב הראשי חוצה אותה מדרום לצפון.

משקוף אבן מן הכנסייה הדרומית ועליו עיטורי צלב ובעלי חיים וכתובת ביוונית: "המבנה נבנה בזמן כהונתו של הכומר אדון בשנת שלוש...", אוסף מוזיאון רוקפלר

הכנסיות

בשבטה שלוש כנסיות הערוכות לאורך הציר המרכזי מדרום לצפון:

הכנסייה הדרומית נצבת במקום בו עמד ככל הנראה מבנה פולחני נבטי. היא עשויה משלוש ספינות - הספינה המרכזית מרוצפת בשיש ושתי הצדדיות באבן גיר. לכנסייה לא היה אטריום, ותחת זאת שימש הכיכר שבחזיתה כמקום התאספות. בקצה הכנסייה ניצב בתחילה אפסיס בודד ומשני צדדיו שני חדרים רבועים, כפי שהיה מקובל בנגב באותה עת, אך בתחילת המאה ה-6 הוחלפו גם שני החדרים הרבועים באפסיסים. האפסיסים עוטרו בציורי קיר, שתיארו, בין היתר את ההשתנות ואת משה ואליהו, אך הם לא שרדו. מצפון לכנסייה ניצב בפטיסטריום.

הכנסייה המרכזית הייתה קטנה והיא חוברה אל בתי המגורים שמצדדיה. שני פתחיה פנו ישירות אל הרחוב.

הכנסייה הצפונית היא הגדולה מבין הכנסיות שהתגלו באתר, וקירותיה ניצבים לגובה של עד עשרה מטרים. היא ניצבת בקצה הצפוני של היישוב, וקירותיה המזרחי, הצפוני והמערבי, היו חלק מהקיר ההיקפי של שבטה כולה. על שער הכניסה חקוק סמל אלפא ואומגה והוא מוביל אל אטריום רבוע בן שתי קומות, שהחדרים שמסביבו שימשו, ככל הנראה, כמנזר. הגישה אל הכנסייה עצמה היא מהאטריום. היא עשויה משלוש ספינות ורצפתה כמו גם חלק מהקירות צופו בשיש. בקצה המזרחי של הכנסייה שלושה אפסיסים, ובשני הצדדיים נתגלו גומחות שנועדו לתיבות של חפצים מקודשים. בקיר הדרומי של הכנסייה קבוע פתח שהוביל אל שתי קפלות. באחת מהן ניצב אגן טבילה בצורת צלב.

כיכר הבריכות

שבטה בלילה

בכיכר שנמצאת במרכז דרומו של האתר, ליד הכנסייה הדרומית, שוכנות שתי בריכות מים בנפח כולל של 2,055 ממ"ע. המים הגיעו אל הבריכות באמצעות תעלות מים ודרך אמת המים הראשית שהגיעה לשבטה מצפון-מזרח. הבריכות היו ציבוריות ואחזקתן נעשתה בתורנות על ידי תושבי העיר, כפי שמעיד חרס שנמצא במקום. המים מהבריכות נשאבו והועברו אל בורות המים הפרטיים שנחפרו בכל בית בשבטה.

ממזרח לכיכר הבריכות, צמוד לכנסייה הדרומית, ניצב מסגד שגגו נתמך בתשעה עמודים ערוכים בשלוש שורות. בצידו הדרומי של המסגד נתגלה המחראב.