דובראבקה אוגרשיץ'

סופרת קרואטית

דובראבקה אוגרשיץ'קרואטית: Dubravka Ugrešić;‏ 27 במרץ 194917 במרץ 2023) הייתה סופרת קרואטית. עם פרוץ מלחמות יוגוסלביה ב-1991 נקטה גישה אנטי-לאומנית, הוכרזה בוגדת, וב-1993 נאלצה לצאת לגלות להולנד.

דובראבקה אוגרשיץ'
Dubravka Ugrešić
לידה 27 במרץ 1949
קוטינה, קרואטיה, יוגוסלביה
פטירה 17 במרץ 2023 (בגיל 73)
אמסטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה Federal People's Republic of Yugoslavia, קרואטיה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום קרואטית
מקום לימודים תוכנית הכתיבה הבינלאומית, אוניברסיטת זאגרב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה קרואטית
תקופת הפעילות ? – 17 במרץ 2023 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.dubravkaugresic.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיהעריכה

נולדה בקוטינה, עיירה במרכז קרואטיה, אז ביוגוסלביה. למדה ספרות השוואתית ורוסית באוניברסיטת זאגרב, וקיימה במקביל קריירה אקדמית וקריירה ספרותית. לאחר סיום התואר המשיכה לעבוד באוניברסיטה, במכון לתורת הספרות.

עם פרוץ המלחמה ביוגוסלביה-לשעבר, בשנת 1991, פרסמה ספר חריף בגנות הלאומנות ונגד מלחמות. עקב פרסום הספר, הפכה מטרה לרדיפה תקשורתית ופוליטית והיו שראו בה "אויבת העם" ו"מכשפה". באו דברים לידי כך, שבשנת 1993 היגרה מקרואטיה.[1]

היא לימדה באוניברסיטאות אירופיות ואמריקאיות, בהן אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) ואוניברסיטת הרווארד. היא התגוררה באמסטרדם, שם היא כתבה ופרסמה במספר כתבי עת ספרותיים ועיתונים אירופים ואמריקאים.

נפטרה ב-17 במרץ 2023.

יצירתהעריכה

רומנים וסיפורים קצריםעריכה

אוגרשיץ' פרסמה מספר רומנים וקובצי סיפורים קצרים, שתורגמו לשפות אירופיות רבות. בשנת 1981 פרסמה נובלה בשם "שטפיצה צווק במלתעות החיים", שזכתה להצלחה. הנובלה רצופה ארמזים לספרות יפה (גוסטב פלובר, בוהומיל הראבל) ולספרות זולה (כגון רומן רומנטי).[2] הנובלה שימשה בסיס לסרט יוגוסלבי מצליח משנת 1984 בשם "במלתעות החיים", בבימוי רייקו גרליץ'.

אוגרשיץ' הגדירה עצמה "אזרחית של הספרות".[3] במסותיה הביעה אוגרשיץ' את השתייכותה לספרות, למשפחה העתיקה והגדולה של ספרים וסופרים. היא טענה כי,

יצירות ספרות גדולות הן גדולות, בין היתר, משום שהן בוויכוח מתמיד עם קוראיהן, שחלקם סופרים בעצמם, אשר מסוגלים לבטא באופן יצירתי איך הם חווים את ההשתלשלות הזו. ליצירות ספרות גדולות יש התכונה הפלאית שגורמת לקוראיהן לכתוב אותן מחדש, לעשות מהן מיזם ספרותי חדש. זה יכול להתאים לרעיון הבורחסי שלכל ספר יש מקביל, אבל גם לרעיון מודרניסטי של ספרות בדיאלוג מתמיד עם העבר הספרותי וההיסטורי שלה."

ריאיון עם אוגרשיץ' (אנגלית), מאת סווטלנה בוים, באתר "BOMB".

הרומן "לצלוח את נהר הרומן" זכה בפרס נין, הכיבוד הספרותי הגבוה ביותר ביוגוסלביה, שעל הזוכים בו נמנים דנילו קיש ומילוראד פאביץ'. אוגרשיץ' הייתה האשה הראשונה שזכתה בפרס. הרומן הוא "מותחן" משעשע על משפחת סופרים בינלאומית אשר מתכנסת בזאגרב.

הרומן מוזיאון הכניעה ללא תנאי, שהופץ כסמיזדט בשנת 1992, אך ראה אור בקרואטיה רק עשור לאחר מכן (אחרי שתורגם וראה אור בשפות אחרות), עוסק במלנכוליה של זיכרון ושכחה. גיבורת הרומן, גולה מארצה, מוקפת בנוף של ברלין אחרי נפילת החומה, ותמונות ממולדתה שסועת המלחמות, סובבת בין תקופות חייה. הרומן הופיע בעברית בתרגום דינה קטן בן-ציון בשנת 2009, בהוצאת עם עובד; נכון ל-2023 ספר זה של אוגרשיץ הוא היחיד אשר תורגם לעברית.

רומן נוסף, "משרד השר לענייני כאב", שפורסם בשנת 2004, עוסק בחייהם המרוסקים של עקורים; בטראומת השפה ובשפת הטראומה.

ברומן "בבה יגה הטילה ביצה", שפורסם בשנת 2008, שאבה אוגרשיץ' מן המיתוס הסלאבי בבה יגה וטוותה מעשייה מודרנית, על יופי, קסם, כוח, מוות, הזדקנות, ואי-שוויון ואפליה בין המינים, אבל גם על יכולתן של נשים זקנות להחזיר מנה אחת אפיים.

מסותעריכה

אוגרשיץ' זכתה להכרה על גישתה החדשנית לסוגת המסה. קובץ המסות "מילון בדוי אמריקאי" (במקור: Americki fikcionar) מכיל מסות קצרות דמויות ערכים מילוניים על החיים באמריקה מנקודת ראותה של תיירת ממדינה מתפרקת. בקובץ "תרבות השקרים" כתבה אוגרשיץ' על חיי אנשים רגילים בתקופת מלחמה, עליית לאומנות, ופרנויה קיבוצית.

כתיבתה תוקפת את הטמטום הפראי של המלחמה, מפוצצת את הבלון של הגבורה המאצ'ואיסטית המקיפה אותה, ונוברת בנבכי הכאב והפאתוס של הגלות.

ריצ'רד ברן, "בחירה במכשפה הלא נכונה" (אנגלית), בכתב העת The Common Review.

הקובץ "תודה על שאינכם קוראים" הוא אוסף מסות על "זוטות ספרותיות": תעשיית המו"לות, מקומה של הספרות ב"חברה המכורה למופעים". קובצי מסות נוספים שפרסמה הם "אין אף אחד בבית", "תרבות קריוקי", "אירופה בצבע ספיה".

על כתיבתה המסאית זכתה בפרסים, בהם פרס היינריך מאן בשנת 2000, פרס ז'אן אמרי בשנת 2012,[4] ופרס שארל ויון למסאות אירופית.

סוגות אחרותעריכה

בנוסף לכתיבתה הספרותית, חיברה אוגרשיץ' חיבורים אקדמיים, בהם מונוגרפיה בשם "פרוזה רוסית חדשה", וערכה אנציקלופדיה בת 9 כרכים על האוונגרד הרוסי, ואוספים שונים. היא השתתפה באוסף מאמרים שיצא בעברית בשם מכתבים לאזרח השישה מיליארד, בתרגום מאנגלית של עדית פז, בשנת 1999.

אוגרשיץ' תרגמה לקרואטית יצירות משל דניאיל חארמס ובוריס פילניאק. כמו כן, חיברה שלושה ספרי ילדים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דובראבקה אוגרשיץ' בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דובראבקה אוגרשיץ', Thank You For Not Reading,‏ הוצאת Dalkey Archive Press, ‏, 2003, עמ' 136.
  2. ^ יסמינה לוקיץ', Trivial Romance as an Archetypal Genre.
  3. ^ קרן ונושקה, אזרחית הספרות: דובראבקה אוגרשיץ', באתר The Quarterly Conversation. (אנגלית)
  4. ^ דובראבקה אוגרשיץ' זכתה בפרס ז'אן אמרי (אנגלית), באתר אוניברסיטת רוצ'סטר, 2012.