ויקיפדיה

דוד אנדייל

היסטוריון הונגרי-יהודי

דוד אנדייל (במקור עד 1880 אנגל,[1] בהונגרית: Angyal Dávid; קונסנטמארטון, 30 בנובמבר 1857 – בודפשט, 18 בדצמבר 1943) היה יהודי-הונגרי, אחד ההיסטוריונים הדומיננטיים, הליברלים - השמרנים, הפוזיטיביסטים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, היסטוריון הספרות, מבקר, פרופסור באוניברסיטה, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים ומזכיר האקדמיה.[2]

דוד אנדייל
Angyal Dávid
לידה 30 בנובמבר 1857
קונסנטמארטון, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בדצמבר 1943 (בגיל 86)
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Engel Dávid עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות קרפשי עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק Közlemények Szepes Vármegye Múltjából עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

דוד אנגל נולד במשפחה יהודית של סוחרי תבואה. אביו היה מארטון אנגל ממחוז ניטרה ואמו, פאני קמני, שגדלה בעיר סנטש. עם זאת, עסקו של אביו פשט רגל במהרה והמשפחה הגדולה עברה לסנטש. דוד אנדייל סיים את בית הספר התיכון בסנטש,[3] בעיר סגד ובבודפשט. בין השנים 1875–1879 למד בחוג להונגרית-גרמנית בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה ההונגרית המלכותית בבודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). בסיום לימודיו באוניברסיטה השתתף כחייל במערכה של 1878 שהובילה לכיבוש בוסניה והרצגובינה וגם ענתה לדרישות השירות הצבאי ההתנדבותי. רק אחרי שחרורו סיים את הדוקטורט שלו בשנת 1879. מאוחר יותר עבר את בחינת ההסמכה לתעודת הוראה והפך למורה בתיכון.

בשנת 1878 המליץ עליו מור קרמן למשפחתו של קארוי קוהנר, סיטונאי יהודי, כמחנך לילדיו. הוא נסע עם תלמידיו באוקטובר 1882 לברלין ובשנת הלימודים 1882/1883 הייתה לו אפשרות להאזין להרצאות ולהשתתף בעבודות סמינריוניות של אוניברסיטת ברלין. זו הייתה בשנת לימודים זו אולי האוניברסיטה הטובה בעולם.

כשאנדייל חזר מברלין, קיבל עבודה כמחנך במשפחתו של הנריק בריל, יזם גדול יהודי. רק מאוחר יותר הפך לעובד מדינה. הוא הפך לפקיד בספריית אוניברסיטת בודפשט ועבד כספרן (1885–1890). לאחר קבלת ההסמכה של מורה בבית ספר תיכון, תחילה הועסק בבית הספר התיכון הממלכתי הריאלי הראשי ברחוב מרקו ברובע 5 בבודפשט (1890–1897),[4] ולאחר מכן ברובע 7 בתיכון הראשי ברחוב ברצ'אי. בשנת 1885 עזב את הדת היהודית.

בשנת 1896 זכה בתואר פרופסור חבר באוניברסיטה בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה המלכותית ההונגרית בבודפשט. בשנת 1909 הוא הפך לפרופסור מן המניין באוניברסיטה. תחילה לימד היסטוריה הונגרית מודרנית (1909– 1925), אחר כך פעל כפרופסור להיסטוריה עולמית מודרנית (בשנים 1925- 1929). שנות ה-1918 / 1919 וה-1919 / 1920 כאשר נבחר כדקאן הפקולטה של האוניברסיטה. בשנה הראשונה לכהונתו של כדקאן, בנובמבר 1918, נציב הממשל של האוניברסיטה, אוסקר יאסי, השעה אותו מיד מתפקידו. הוא מינה דקאן חדש ואף אסר עליו ללמד. לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, הוא נבחר מחדש לדקאן הפקולטה והחזיר לעצמו את הזכויות להרצות באוניברסיטה. מקיץ 1929 ועד דצמבר 1930 היה המורה של אוטו, נסיך הכתר של אוסטריה ונסיך המלכותי ההונגרי, יורש העצר, לימד אותו היסטוריה הונגרית.

אחרי פרישתו מהאוניברסיטה היה מנהל המכון ההיסטורי ההונגרי בווינה עד 1935. הוא חזר לבודפשט ב-28 ביוני 1938 בשל מגבלות האנשלוס (בשל יהדותו). את שנותיו האחרונות העביר בפנסיה. הוא כתב את זיכרונותיו, ניהל יומן לאירועי קורות חייו. בחודשים האחרונים לחייו הוא ביטא תחושת רדיפה מאיימת במחשבותיו, "העתיד עצוב, כי ההווה עצוב".

האקדמיה ההונגרית למדעים עריכה

חבריות (מבחר) עריכה

  • אגודת קישפלודי (1910)
  • איגוד הספרנים והארכיונאים ההונגרים
  • החברה ההיסטורית ההונגרית
  • החברה המדעית אישטוואן טיסה

פרסים והוקרה עריכה

  • זר קורווין (1930)

כתביו עריכה

ספרים, מחקרים עריכה

  • Berzsenyi Dániel (Budapest, 1879) – (Bölcsészdoktori dolgozat)
  • Ócskay László – Budapesti Szemle, 10. évfolyam (1882) – In: Történelmi tanulmányok (Budapest, 1937)
  • Báthory Gábor uralkodása 1–2. közlés – Századok, 30. évfolyam (1896)
  • Magyarország története II. Mátyástól III. Ferdinándig – In: A Magyar Nemzet Története – szerkesztette: Szilágyi Sándor– I–X. kötet (Budapest, 1898) – VI. kötet: Magyarország története II. Mátyástól III. Ferdinándig. – Hozzáférés: 2013. augusztus 21.
  • Késmárki Thököly Imre életrajza – 1657–1705 – I–II. kötet (Magyar Történelmi Életrajzok – szerkesztette: Szilágyi Sándor – XX. kötet – Budapest, 1888–1889) – Hozzáférés: 2013. augusztus 21.
  • Bethlen Gábor életrajza (Budapest 1899)
  • Erdély politikai érintkezése Angliával (Budapest, 1902, németül is: Online)
  • Kölcsey Ferencz (1790–1838) 1. és 2. közlés – Budapesti Szemle, 31. évfolyam (1903)
  • Deák Ferencz emléke és a katonai kérdés (Budapest, 1904) – In: Tanulmányok (Budapest, 1923)
  • Adalékok II. Rákóczi Ferenc bujdosása történetéhez: franczia levéltári közleményekkel (Budapest, 1905)
  • Erdély története a nemzeti fejedelmek korában (Budapest 1906)
  • Gróf Széchenyi István történeti eszméi 1–3. közlés – Budapesti Szemle, 35. évfolyam (1907) – (Székfoglalója akadémiai levelező tagságánál – 1907. január 14.) – In: Tanulmányok (Budapest, 1923)
  • Gróf Széchenyi István emlékezete – Budapesti Szemle, 38. évfolyam (1910) – In: Történelmi tanulmányok (Budapest, 1937)
  • Gyulai Pál (1825–1909)(Budapest, 1912)
  • Szalay László emlékezete születése 100. évfordulója alkalmából (Budapest 1914)
  • A világháború okai (Budapest 1914)
  • Az 1615-i bécsi török békének titkos pontjai – In: Emlékkönyv dr. gróf Klebelsberg Kuno negyedszázados kultúrpolitikai működésének emlékére születésének ötvenedik évfordulóján – szerkesztette: Lukinich Imre (Budapest, 1925) – (Székfoglalója akadémiai rendes tagságánál – 1918. április 15.)
  • Tanulmányok (Budapest, 1923) – Shakespeare kisebb költeményei; Deák Ferencz emléke és a katonai kérdés; Gróf Széchenyi István történeti eszméi; Gróf Teleki László öngyilkossága. – Hozzáférés: 2013. augusztus 21.
  • Szakaszok Magyarország újabb történetéből (Budapest, 1928) – Politikai perek a XIX. század első éveiben; Gróf Széchenyi István ifjúkori naplói; Gróf Széchenyi István döblingi évei; Lord Loftus (en) és Széchenyi; Gróf Tisza István emlékezete. – Hozzáférés: 2013. augusztus 21.
  • Gróf Széchenyi István (Budapest, 1928) – Hozzáférés: 2013. szeptember 1.
  • Adalék Bethlen Gábor történetéhez 1. és 2. közlés – Századok, 63. és 64. évfolyam (1929; 1930) – In: Történelmi tanulmányok (Budapest, 1937)
  • A boszniai válság története: I. A szandzsák vasút. – A Bécsi Magyar Történeti Intézet évkönyve, I. évfolyam (Budapest, 1931) – In: Történelmi tanulmányok (Budapest, 1937)
  • Az ifjú Ferenc József (Budapest, 1932) – Hozzáférés: 2013. szeptember 1.
  • Gróf Széchenyi István és Kossuth Lajos vitája – In: Emlékkönyv Károlyi Árpád születése nyolcvanadik fordulójának ünnepére (Budapest, 1933) – In: Történelmi tanulmányok (Budapest, 1937)
  • II. Rákóczi Ferenc – Budapesti Szemle, 63. évfolyam (1935) – In: Történelmi tanulmányok (Budapest, 1937)
  • Történelmi tanulmányok (Budapest, 1937) – Gróf Széchenyi István naplói, Gróf Széchenyi István emlékezete, Néhány Széchenyi-probléma, Gróf Széchenyi István és Kossuth Lajos vitája; A szegedi béke, Bethlen Gábor, Ocskay László, II. Rákóczi Ferenc, Gróf Batthyány Lajos főbenjáró pöre, Rudolf trónörökös, Az imperialista ábrándok korából (Beksics könyve), A boszniai válság története (1908, 1909); Három nekrológ: Kónyi Manó, Haraszti Gyula, Riedl Frigyes – Hozzáférés: 2013. szeptember 1. (A Magyar Tudományos Akadémia Könyvkiadó Vállalata)
  • Haraszti Gyula emlékezete (Budapest, 1939) – In: Történelmi tanulmányok (Budapest, 1937)
  • Gróf Andrássy Gyula: 1823–1890 (Budapest, 1941) (a kötet teljes szövege)
  • Károlyi Árpád emlékezete: 1853–1940 (Budapest, 1943)
  • ↑ Emlékezések: – bevezető tanulmány: Péter László; sajtó alá rendezte és jegyzetekkel ellátta: Czigány Lóránt (London, 1971)
  • Angyal Dávid naplója. (1942. október 30.–1943. szeptember 5.) – Közreadta [és jegyzetekkel ellátta] Schweitzer Gábor, Gantner Brigitta Eszter: „Szomorú a jövő, mert szomorú a jelen.”– Századok, 135. évfolyam (2001)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דוד אנדייל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ A Belügyminisztérium 1880. évi 44362. sz. rendelete. Névváltoztatási kimutatások 1880. év 2. oldal 14. sor.
  2. ^ Angyal Dávid. Magyar Életrajzi Index. Petőfi Irodalmi Múzeum.
  3. ^ Angyal Dávid és a szentesi gyermekévek
  4. ^ 1872-ben nyílt meg a VII. kerületi Terézvárosi királyi főreáltanoda. 1871-ben Pest városa felajánlotta a mai Markó utca 18–20. számú házhely telkét iskolaépítés céljára. 1884. szeptember 15-én kezdődött meg a tanítás a Hausmann Alajos tervei alapján felépített Markó utcai Főreálban. Az iskola neve: Budapest V. Kerületi Magyar Királyi Állami Főreáliskola. A középiskolák – központi utasítás alapján – 1921-től új nevet kaptak. Ekkor lett a Markó utcai Főreálból Bolyai Reáliskola. 1941-ben a Bolyait összevonták a Berzsenyi Gimnáziummal, Berzsenyi néven, a Bolyai épületében. 1943 őszén a gimnázium visszaköltözött az utca túloldalára, s a Markó utca 18–20. szám alatti épületet –, mivel az 1935-ös középiskolai törvény rendelkezései szerint már nem volt reáliskola-típusú középiskola – a volt-Főreál épületét, egy textilipari iskola vette birtokába. Az iskola a századfordulótól a második világháborúig a főváros egyik legszínvonalasabb oktatási intézménye volt. – Ma, a Xántus János Két Tanítási Nyelvű Gyakorló Gimnázium, Idegenforgalmi Szakközépiskola és Szakképző Iskola található az épületben. Ez az iskola jogelődjének tartja a Főreál iskolát.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דוד_אנדייל&oldid=35759578"