דוד בר-אילן

עיתונאי ופובליציסט, מוזיקאי ופסנתרן ישראלי

דוד בר-אילן (7 בפברואר 1930 - 5 בנובמבר 2003) היה עיתונאי ופובליציסט, מוזיקאי ופסנתרן ישראלי. שימש עורך הג'רוזלם פוסט ומנהל האגף לתקשורת ולתכנון מדיני במשרד ראש הממשלה.

דוד בר-אילן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 7 בפברואר 1930
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בנובמבר 2003 (בגיל 73) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה בית הספר ג'וליארד עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק האוניברסיטה המתודיסטית הדרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

בר-אילן, נולד בחיפה, אמו סטלה הייתה אשת עסקים, יבואנית של אופנת נשים בתקופת המנדט[1]. בר-אילן למד פסנתר במכון למוזיקה בחיפה והיה מתלמידיה של גיטה ויצמן[2]. כשהיה בן 17 זכה במלגה ללימודים בבית הספר ג'וליארד בניו יורק ובשנת 1947 עזב את ישראל. בשנת 1953 זכה בתחרות נגינה יוקרתית בלונדון[3], ובאותה שנה נתן קונצרט בכורה בקרנגי הול. מאז פרחה הקריירה שלו כפסנתרן מקצועי ברחבי ארצות הברית ומחוצה לה. בר-אילן ניגן עם כל התזמורות הגדולות בארצות הברית (גולל, התזמורת הסימפונית של מיניאפוליס, ניו יורק, וסן פרנסיסקו)[4], ועם כמה מהגדולות ביותר באירופה (כולל הפילהרמונית של ברלין, לונדון, אמסטרדם, ליברפול, מינכן ועוד)[5].

בתחילת שנות ה-80 החל להיות פעיל בלובי היהודי בארצות הברית, קשר קשרים עם סנטורים ואנשי קונגרס, ועם הדיפלומטים הישראלים בארצות הברית. במקביל כתב מאמרי פובליציסטיקה בעיתונים "ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט", "וול סטריט ג'ורנל, "לוס אנג'לס טיימס" ואחרים. בהמשך החל להופיע בתוכניות טלוויזיה כמיצג העמדה הישראלית, ואף הגיש תוכנית טלוויזיה בכבלים משלו, "אינטרנשיונל דייט ליין", שעסקה בנושאי המזרח התיכון. באותן השנים יצר לראשונה קשרי חברות עם בנימין נתניהו בעת שכיהן כשגריר ישראל באו"ם[5].

בשנת 1986 פגש את איל העיתונות האוסטרלי, רופרט מרדוק, בטקס שנערך במלאת מאה שנה לפסל החירות, ושבו נכחו המהגרים המצטיינים, שתרמו יותר מכל לארצות הברית. מרדוק יצג את ההגירה האוסטרלית, ובר־אילן את זאת הישראלית. בר-אילן שכנע את מרדוק להשקיע בעיתון ישראלי, בעל קו ימני. בשנת 1987 חזר לישראל, קנה בית בירושלים והחל לעבוד על הקמת העיתון שקיבל את השם "לעניין"[6]. בר-אילן גייס את נדב העצני, שהחל בעריכת העיתון, בניית מערכת וגיוס עובדים. מרביתם, עיתונאים צעירים המזוהים עם הימין[7]. תחילה היה "לעניין" אמור להיות עיתון ארצי, לבסוף הוחלט שיתפרסם כמקומון באזור תל אביב והמרכז ויופץ בחינם במאה אלף עותקים, בפורמט של מגזין[8]. העיתון יצא לאור לראשונה ב-2 בדצמבר 1988[9]. מרדוק השקיע כמיליון וחצי דולר ובר-אילן כ-100 אלף. לאחר חצי שנה הוחלט לגבות תשלום של 50 אגורות והתפוצה ירדה לכ-35 אלף עותקים. בינואר 1990 החליט מרדוק להפסיק לממן את העיתון והוא נסגר[10].

בין השנים 1990 ל-1992 שימש כעורך בעיתון הג'רוזלם פוסט, וכעורך ראשי בין השנים 1996 ל-1999. בתפקידו כעורך היה דומיננטי בשינוי הטון של מערכת העיתון אשר זוהה כליברלי עד שנרכש בשנת 1989 על ידי קונרד בלק לכיוון ימני ושמרני[11].

בכהונתו הראשונה של בנימין נתניהו מונה לשמש כמנהל האגף לתקשורת ולתכנון מדיני במשרד ראש הממשלה[12]. לאחר ההפסד של נתניהו בבחירות 1999 חתם על חוזה להרצאות בארצות הברית[13].

בפברואר 2000 לקה בהתקף לב קשה, שבעקבותיו סבל מסיבוכים שונים. בשנת 2003 נפטר בירושלים, היה בן 73 במותו.

חיים אישיים

עריכה

בר-אילן היה נשוי שלוש פעמיים, בפעמיים הראשונות לנשים נוצריות ממוצא אנגלו-אמריקאי, מהן נולדו לו שלושה ילדים[5]. אשתו השלישית התגיירה למענו ועברה איתו לישראל ב-1987[5].

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה