נחום ברנע
נחום ברנע (נולד ב-23 באוקטובר 1944) הוא עיתונאי ופובליציסט ישראלי. היה בעל טור בעיתון "דבר", וכיום בעל טור ב"ידיעות אחרונות". חתן פרס ישראל בתחום התקשורת לשנת ה'תשס"ז.
 | |
| ברנע, 2008 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1944 (בן 79) פתח תקווה,  פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים  |
| תקופת הפעילות | מ-1967 |
| מעסיק | ידיעות אחרונות, כאן 11, כותרת ראשית, דבר |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ראשית חייו
עריכהנחום ברנע נולד בפתח תקווה בשנת 1944 כנחום בורשטיין, לנחמה ויוסף בורשטיין, שכיהן כמנהל מחלקת ההסברה של ההסתדרות וסגן ראש עיריית תל אביב יפו.
משהתגייס לצה"ל התנדב לחטיבת הצנחנים, גדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן קורס מ"כים חי"ר. הוא המשיך לשרת במילואים כלוחם בפלנ"ט בחטיבת הצנחנים 80 ולחם במלחמת ששת הימים,[1] ובהמשך עבר לגדוד 66 בחטיבת הצנחנים "חוד החנית", ולחם ומלחמת יום הכיפורים, עד לאחר מלחמת לבנון הראשונה[2].
ברנע בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
קריירה עיתונאית
עריכהאת דרכו בעיתונות החל נחום ברנע בזמן לימודיו בעיתון הסטודנטים הירושלמי "פי האתון" והיה עורך עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית "ניצוץ". לאחר מכן כתב בעיתון "במחנה", ומשם המשיך לעיתון "דבר", בו כתב בשנים 1967–1982. בין השאר היה שליח העיתון בוושינגטון, ופרסם טור שבועי פופולרי בשם "יומן יומן יומן". בראשית שנות השבעים, בתקופת העורכת חנה זמר, שימש כמזכיר מערכת "דבר".
בשנת 1982 ייסד את השבועון "כותרת ראשית", וערך אותו יחד עם תום שגב. העיתון הצטיין ברמת כתיבה מעמיקה מהמקובל בעיתונות הישראלית, ובשורת כותבים צעירים שהשפיעו רבות על העיתונות. בין כותביו היו דן בן אמוץ, דורון רוזנבלום, גבי ניצן, עירית לינור, ארי שביט, דב אלפון ונרי ליבנה. ב-1988 חדל השבועון להופיע, מסיבות כלכליות. נמנה עם הכותבים הקבועים של הירחון מוניטין.
ב-28 באפריל 1989, פרסם נחום ברנע את הטור הראשון שלו ב"מוסף לשבת", "שמיר עוצר את הזמן", במסגרתו, נסע לסוסיא עם ראש הממשלה, יצחק שמיר, וחשף מסמך של רחבעם זאבי משנת 67', שבו הגה תוכנית להקים בשטחים מדינה פלסטינית בשם "ישמעאל". מאז הוא חבר מערכת "ידיעות אחרונות".
במרץ 1995, בעת סיקור הלוויתם של שני קרבנות פיגוע ירי בחברון, הותקף ברנע על ידי כעשרה אנשים, שהכו אותו. אחד התוקפים הורשע ונידון למאסר על תנאי ולקנס
ב-27 במאי 1996, למחרת העימות הטלוויזיוני בין שמעון פרס לבנימין נתניהו לקראת בחירות 1996, כתב ברנע: "מחמת הזהירות, נטו אתמול הפרשנים לסכם את העימות בין פרס לנתניהו בתיקו. בכל הכבוד, אני נוטה לחלוק עליהם. נתניהו, כך נדמה לי, ניצח אתמול". כעבור יומיים ניצח נתניהו את פרס ונבחר לראשות הממשלה. ברנע, שתמך בפרס, הסביר אחר כך: "בעבודתי העיתונאית הנאמנות שלי היא למקלדת בלבד"[3].
.jpg)
עם הגיעו לגיל הפנסיה ב-2011, שינה ברנע את אופן העסקתו ב"ידיעות אחרונות", והקים חברה בשם "מקלדת", דרכה חתם עם העיתון חוזה לחמש שנים נוספות. באמצע 2016, לקראת תום תקופת ההסכם, ביקש להפסיק לכתוב את הטור בפורמט הקבוע[4], אך לאחר שיחות שכנוע הסכים להאריך את החוזה בשנתיים נוספות.
בתחילת 2018 קרא ברנע להשעיית נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, מתפקיד עורך אחראי, לאור המלצות המשטרה נגדו בתיק 2000.
באוגוסט 2020 חשף כי מאחורי הקלעים של הסכם איחוד האמירויות-ישראל נרקמת עסקה למכירת מטוסי F-35 וכטב"מים מתקדמים לאיחוד האמירויות.
באוגוסט 2022 החל להתראיין בקביעות בתוכנית השבוע בכאן 11.
ברנע הקפיד לאורך כל הקריירה העיתונאית שלו לסקר את האירועים מקרוב. כך למשל, הצטרף במלחמת לבנון השנייה לכוח מחטיבת אלכסנדרוני,[5] ובמלחמת חרבות ברזל נלווה לעוצבת חצי האש בקרב בית חאנון (2023).[6]
עמדותיו
עריכהבמהלך מלחמת לבנון השנייה קרא ברנע לסיום המלחמה, והזהיר מחתירה לניצחון שלא ניתן להשיג[7].
במהלך מלחמת חרבות ברזל הדגיש ברנע את התלות בארצות הברית וטען שהיא קובעת לישראל את גבולות המלחמה[8][9]. הוא הרבה לטעון שהמלחמה לא תסתיים בניצחון[10][11], שמיטוט החמאס אינו אפשרי, ושזמן הלחימה בעצימות גבוהה מוגבל[12]. במהלך ההפוגה במסגרת הסכם החזרת החטופים, הוא טען שהסיכוי לחידוש הלחימה אחרי ההפוגה אינו גבוה.[13] לאחר הכניסה לחאן יונס, הוא טען שיהיה זה המהלך האחרון של המלחמה ושישראל לא יכולה להמשיך לרפיח[14]. שתי תחזיותיו האחרונות התבדו.
עימותים בשל כתיבתו
עריכהבמהלך הקריירה העיתונאית שלו גרמה כתיבתו של ברנע לעימותים בינו לבין אנשי ציבור וגופים ציבוריים. להלן מספר דוגמאות:
- ברנע פרסם טורים אחדים שבהם מתח ביקורת על התנהלותו של ירון זליכה, החשב הכללי באוצר, ובין השאר כתב: "ירון זליכה הוא פקיד שהכוח עלה לו לראש. הוא איש מסוכן, חסר מעצורים, בלי קשר למה שהוא אומר על אולמרט"[15]. בתגובה האשים זליכה את ברנע בהתגייסות לטובת אנשים בצמרת השלטון החשודים בפלילים, בהתנכלות לו עצמו מאז התלונן נגד אולמרט בעניין המכרז להפרטת בנק לאומי[16] ובמניעת זכות התגובה ממנו[17].
- ברנע פרסם מאמר בעקבות הרשעת הנשיא לשעבר משה קצב בגין אונס, ובו טען כי נשים רבות מופיעות בציבור כאובייקטים מיניים פרובוקטיביים במתכוון. מאוחר יותר, התנצל ברנע על דבריו[18].
- בריאיון לעיתון "גלובס", יצא ברנע בהתקפה חריפה על החינמון "ישראל היום", ואמר כי "'ישראל היום' במידה מסוימת הוא פרודיה על העיתונות המפלגתית של פעם"[19].
- ביולי 2012 תיאר ברנע בטורו אירוע ביישוב הר ברכה, שבו התארח שר החינוך, גדעון סער, בנוכחות רב היישוב, הרב אליעזר מלמד. ברנע כתב כי שאל את השר כיצד הוא יושב עם אדם כמו הרב מלמד, שכביכול אומר לתלמידיו לא להתגייס לצה"ל וכותב בגנות המדינה, וכי השר ענה לו שלא ידע על נוכחותו של הרב מלמד באירוע, וגינה אותו על יחסו למדינה[20]. בתגובה לפרסום אמר גדעון סער "לא השמצתי, לא הוקעתי ולא גיניתי את הרב מלמד", והוסיף שברנע נודע כשרלטן. הרב מלמד הקדיש לנושא טור שבועי ובו הוכיח שברנע טעה כשאמר שהוא קורא לתלמידיו לא להתגייס, ושהאמת הפוכה, כפי שפרסם בספריו 'פניני הלכה' ובמקומות נוספים. כמו כן, טען שאינו מתבטא נגד המדינה אלא לעיתים כנגד הממשלה. עוד הוסיף הרב מלמד שבטורו המדובר, הצליח ברנע גם לטעות במיקומה של מכללת אריאל ביחס למכללת רופין[21].
פעילות ציבורית
עריכה- חבר הוועד המנהל של האוניברסיטה העברית, בשנים 2009–2014 .
- חבר הוועד המנהל של הארגון הבינלאומי ליישוב משברים (ICG), בשנים 2010–2018.
- חבר הוועד הבינלאומי של הספרייה הלאומית מ-2016
הוקרה
עריכה- חתן פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 1981.[22]
- על-פי סקר שנערך בשנת 1998 נבחר כעיתונאי המשפיע ביותר ב-50 שנות המדינה.
- חתן פרס ישראל לתקשורת לשנת תשס"ז. בין נימוקי חבר השופטים למתן הפרס: "נחום ברנע הוא עיתונאי שכמעט כל כתב צעיר נושא אליו עיניים". וכן "ברנע מקפיד תמיד 'להיות שם', קרוב למאורעות, גם במוקדים של סערה חברתית, גם במלחמות ובימים של פיגועים, גם כשנוכחותו כרוכה בסכנת חיים ממש"[23]. דוגמה לכך ניתנה במלחמת לבנון השנייה[24], כאשר יצא עם חיילי חטיבת אלכסנדרוני במשימה קרבית אל מעבר לגבול[25].
- ב-29 במרץ 2007 קיבל את אות נשיא אוניברסיטת תל אביב כהוקרה על "הישגיו ותרומתו הייחודית למקצוע העיתונות בישראל".
- ב-2008 קיבל את פרס קוטולי באיטליה.
- ב-2015 נבחר לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים[26].
ספריו
עריכה- יורים ובוכים: על פוליטיקאים, גנרלים, עיתונאים ועוד אוהבי עצמם, הוצאת זמורה ביתן, 1981 – לקט טורים שפורסמו ב"דבר"[27].
- ימי נתניהו, טורים פוליטיים, הוצאת זמורה ביתן, 1999 – לקט של טורים שפורסמו ב"ידיעות אחרונות" וב"העין השביעית". (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים"
) - מסעותי עם פנקס, הוצאת משכל (ידיעות ספרים), 2008 – לקט טורים שראו אור בעיתונות וחלקם אף ביורים ובוכים.
חיים אישיים
עריכהברנע נשוי לתמרה ואב לשלושה ילדים. בנו יונתן נהרג ב-25 בפברואר 1996 בפיגוע הראשון בקו 18 בירושלים. אחיו הוא פרופ' אמיר ברנע.
קישורים חיצוניים
עריכה
- נחום ברנע, באתר פרס ישראל
- טורים של נחום ברנע בשנים 2002-2006, באתר ynet
- טורי ברנע בשנים 1996-2008 באתר "העין השביעית"
- ברנע נחום, באתר News1 מחלקה ראשונה, 27 בספטמבר 2002
- מרב יודילוביץ', פרס ישראל לתקשורת יוענק לנחום ברנע, באתר ynet, 12 במרץ 2007
- חנוך מרמרי, דור הבלוק אל דור הבלוג, באתר העין השביעית, 1 ביוני 2007
- דורון קורן, טוראי נחום, באתר ynet, 15 ביולי 2008
- דני רבינוביץ, רב טוראי, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2008
- אורן פרסיקו, חשיבותה של נגישות, באתר העין השביעית, 8 בפברואר 2012
- רועי כ"ץ, ריאיון עם נחום ברנע בתוכנית "תעודת עיתונאי" ברדיו תל אביב, 27 בדצמבר 2013
- ישי קרוב, ברנע: אין עיתונות אובייקטיבית - יש מקצועית, באתר ערוץ 7, 27 במאי 2015
- שוקי טאוסיג, יורה ובוכה, באתר העין השביעית, 13 בינואר 2017
- נחום ברנע, "ידיעות אחרונות", כולם חשודים, באתר ynet, 11 בינואר 2017
- עמליה דואק, "תיק 2,000 מביך ביותר; נתניהו זוכה לסיקור לא רק הוגן אלא מפרגן", באתר וואלה, 8 באוקטובר 2017
- איתמר ב"ז, חוט בלי קשר, באתר העין השביעית, 28 בנובמבר 2018
- נחום ברנע, מאמר פרידה מ'כותרת ראשית' (1988), בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, נובמבר 2019
- נחום ברנע, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ גל פרל, "בלי יוזמה ובלי חריגה מהמסגרת אי אפשר להשיג יותר ממאה אחוז", הבלוג על הכוונת, 1 בספטמבר 2024.
- ^ נחום ברנע, מסדר שלל
- ^ מרדכי קרמניצר, היד שהונפה על ברנע, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 1996
- ^ אביב הורביץ, נחום ברנע, כותרת ראשית, באתר מאקו, 28 ביולי 2016
- ^ נחום ברנע, לבנון, יומן מלחמה, באתר ynet, 9 בדצמבר 2009.
- ^ נחום ברנע, בבית חאנון לא נמצא אף אזרח, חי או מת. זה נראה כמו ברלין 45', באתר ynet, 12 בנובמבר 2023
- ^ מלחמה עד הרגע האחרון, התקשורת הישראלית במלחמת לבנון השנייה, קשב, יולי 2007, עמוד 66
- ^ נחום ברנע, ביידן מגיע כדי לקבוע לישראל את גבולות המלחמה | פרשנות, באתר ynet, 18 באוקטובר 2023
- ^ נחום ברנע, ג'ו ביידן אומר לנתניהו: "די", באתר ynet, 13 בדצמבר 2023
- ^ שוקי טאוסיג, לרגל המצב הקשה, באתר העין השביעית, 10 בנובמבר 2023
- ^ נחום ברנע, לישראל יש דילמה בדרום עזה. וגם סיכוי להסכם בצפון | פרשנות, באתר ynet, 3 בדצמבר 2023
- ^ נחום ברנע, צה"ל כנראה יצמצם פעילות בעזה בקרוב, באתר ynet, 21 בדצמבר 2023
- ^ נחום ברנע, לא בטוח שאחרי הפוגה אפשר יהיה לחדש את התמרון הקרקעי, באתר ynet, 8 בנובמבר 2023
- ^ נחום ברנע, זה יהיה כנראה המהלך הקרקעי האחרון במלחמה | פרשנות, באתר ynet, 5 בדצמבר 2023
- ^ אסף כרמל, נחום ברנע לא יוצא לחופשה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2007
- ^ החקירה שנפתחה בעקבות תלונה זו הסתיימה, בסופו של דבר, בסגירת התיק ללא אשמה פלילית, ראו: תומר זרחין ועפרה אידלמן, משה לדור סגר את התיק נגד אהוד אולמרט בפרשת בנק לאומי, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
- ^ ירון זליכה, "הנדון: פרסום דברי שקר אודותיי" - מכתבו המלא של ירון זליכה לעורך "ידיעות אחרונות", באתר הארץ, 9 באוגוסט 2007
אורי בלאו, שירות הוד ממשלתו, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2007 - ^ נחום ברנע, ידיעות אחרונות, 14 בינואר 2011
- ^ רותם דנון, נחום ברנע: "אדלסון קנה השפעה, זה הון-שלטון"; ישראל היום: "שברנע לא ילמד אותנו דמוקרטיה מהי", באתר גלובס, 24 בנובמבר 2009
- ^ 20.7.12 ידיעות אחרונות בטורו של נחום ברנע
- ^ הרב אליעזר מלמד, בין עיתונות לשרלטנות - רביבים, באתר ערוץ 7, 9 באוגוסט 2012
- ^ נחום ברנע, "זאב" ומיכאל אסף - חתני פרס סוקולוב לעתונות, דבר, 9 באפריל 1981
- ^ מרב יודילוביץ', פרס ישראל לתקשורת יוענק לנחום ברנע, באתר ynet, 12 במרץ 2007
- ^ נחום ברנע, לבנון, יומן מלחמה, באתר ynet, 9 בדצמבר 2009
- ^ נחום ברנע, קח וברח, באתר וואלה, 4 ביולי 2008
- ^ דניאל בטיני, נחום ברנע נבחר לאקדמיה האמריקנית לאמנות ומדעים, באתר ynet, 24 באפריל 2015
- ^ "הזוכים האמיתיים בטוטו" - אחד מהטורים בספר, באתר העין השביעית