פתיחת התפריט הראשי

נחום ברנע

עיתונאי ישראלי

נחום ברנע (נולד ב-23 באוקטובר 1944) הוא עיתונאי בולט, פובליציסט ובעל טור ("טוראי" בלשונו) ב"דבר" ואחר כך ב"ידיעות אחרונות", חתן פרס ישראל בתחום התקשורת לשנת ה'תשס"ז.

נחום ברנע
נחוםברנע.jpg
נחום ברנע, 2008
לידה 23 באוקטובר 1944 (בן 74)
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, עורך עיתון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ישראל (2007)
פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

נחום ברנע נולד בפתח תקווה בשנת 1944 כנחום בורשטיין, לנחמה ויוסף בורשטיין, שכיהן כמנהל מחלקת ההסברה של ההסתדרות וסגן ראש עיריית תל אביב יפו. משהתגייס לצה"ל התנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן קורס מ"כים חי"ר. ברנע המשיך לשרת במילואים כלוחם בחטיבת הצנחנים "חוד החנית" בגדוד 66, ולחם במסגרתה במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, עד לאחר מלחמת לבנון הראשונה[1]. בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

נחום ברנע נשוי לתמרה ואב לשלושה ילדים. בנו יונתן נהרג ב-25 בפברואר 1996 בפיגוע הראשון בקו 18 בירושלים. אחיו הוא פרופ' אמיר ברנע.

קריירה עיתונאיתעריכה

את דרכו בעיתונות החל נחום ברנע בזמן לימודיו בעיתון הסטודנטים הירושלמי "פי האתון" והיה עורך עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית "ניצוץ". לאחר מכן כתב בעיתון "במחנה", ומשם המשיך לעיתון "דבר", בו כתב בשנים 19671982. בין השאר היה שליח העיתון בוושינגטון, ופרסם טור שבועי פופולרי בשם "יומן יומן יומן". בראשית שנות השבעים, בתקופת העורכת חנה זמר, שימש כמזכיר מערכת "דבר". בשנת 1982 ייסד את השבועון "כותרת ראשית", וערך אותו יחד עם תום שגב. העיתון הצטיין ברמת כתיבה מעמיקה מהמקובל בעיתונות הישראלית, ובשורת כותבים צעירים שהשפיעו רבות על העיתונות. בין כותביו היו דן בן אמוץ, דורון רוזנבלום, גבי ניצן, עירית לינור, ארי שביט, דב אלפון ונרי ליבנה. ב-1988 חדל השבועון להופיע, מסיבות כלכליות. נמנה עם הכותבים הקבועים של הירחון מוניטין.

ב-28 באפריל 1989, פרסם נחום ברנע את הטור הראשון שלו ב"מוסף לשבת", "שמיר עוצר את הזמן", במסגרתו, נסע לסוסיא עם ראש הממשלה, יצחק שמיר, וחשף מסמך של רחבעם זאבי משנת 67', שבו הגה תכנית להקים בשטחים מדינה פלסטינית בשם "ישמעאל". מאז הוא חבר מערכת "ידיעות אחרונות".

ב-27 במאי 1996, למחרת העימות הטלוויזיוני בין שמעון פרס לבנימין נתניהו לקראת בחירות 1996, כתב ברנע: "מחמת הזהירות, נטו אתמול הפרשנים לסכם את העימות בין פרס לנתניהו בתיקו. בכל הכבוד, אני נוטה לחלוק עליהם. נתניהו, כך נדמה לי, ניצח אתמול". כעבור יומיים ניצח נתניהו את פרס ונבחר לראשות הממשלה. ברנע, שתמך בפרס, הסביר אחר כך: "בעבודתי העיתונאית הנאמנות שלי היא למקלדת בלבד".

במרץ 1995, בעת סיקור הלוויתם של שני קרבנות פיגוע ירי בחברון, הותקף ברנע על ידי כעשרה אנשים, שהכו אותו. אחד התוקפים הורשע ונידון למאסר על תנאי ולקנס[2].

בתחילת 2018, קרא ברנע להשעיית נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, להשעייתו מתפקיד עורך אחראי, לאור המלצות המשטרה נגדו בתיק 2000.

ב-2011, עם הגיעו לגיל הפנסיה, שינה ברנע את אופן העסקתו ב"ידיעות אחרונות", והקים חברה בשם "מקלדת", דרכה חתם עם העיתון חוזה לחמש שנים נוספות. באמצע 2016, לקראת תום תקופת ההסכם, ביקש להפסיק לכתוב את הטור בפורמט הקבוע[3], אך לאחר שיחות שכנוע הסכים להאריך את החוזה בשנתיים נוספות. ב-23 בנובמבר 2018, ברנע הפסיק לפרסם את טורו הקבוע, הפותח, ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", לאחר כמעט 30 שנה, אך ימשיך לעבוד בעיתון. נטען כי הפסקתו היא על רקע מתיחות בינו להנהלת העיתון, שעורכו הראשי, רון ירון, הוחלף בנטע ליבנה, וכן התחלת העסקתו של עמית סגל, במקביל לעבודתו בהחדשות. אך ברנע טען שהדבר נעשה על רקע סיום חוזה ועומס עבודה[4].

הוקרהעריכה

נחום ברנע הוא חתן פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 1981[5]. על-פי סקר שנערך בשנת 1998 נבחר להיות העיתונאי המשפיע ביותר ב-50 שנות המדינה.

ברנע הוא חתן פרס ישראל לתקשורת לשנת תשס"ז. בין נימוקי חבר השופטים למתן הפרס: "נחום ברנע הוא עיתונאי שכמעט כל כתב צעיר נושא אליו עיניים". וכן "ברנע מקפיד תמיד 'להיות שם', קרוב למאורעות, גם במוקדים של סערה חברתית, גם במלחמות ובימים של פיגועים, גם כשנוכחותו כרוכה בסכנת חיים ממש"[6]. דוגמה לכך ניתנה במלחמת לבנון השנייה[7], כאשר יצא עם חיילי חטיבת אלכסנדרוני במשימה קרבית אל מעבר לגבול[8].

ב-29 במרץ 2007 קיבל את אות נשיא אוניברסיטת תל אביב כהוקרה על "הישגיו ותרומתו הייחודית למקצוע העיתונות בישראל".

ב-2008 קיבל את פרס קוטולי באיטליה.

ב-2015 נבחר לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים[9].

עימותים על רקע כתיבתו העיתונאיתעריכה

כתיבתו של ברנע, שבה הוא מבקר לעיתים אנשי ציבור, חושפת אותו לביקורת נגדית של מבוקריו. דוגמאות אחדות:

  • ברנע פרסם טורים אחדים שבהם מתח ביקורת על התנהלותו של ירון זליכה, החשב הכללי באוצר, ובין השאר כתב: "ירון זליכה הוא פקיד שהכוח עלה לו לראש. הוא איש מסוכן, חסר מעצורים, בלי קשר למה שהוא אומר על אולמרט"[10]. בתגובה האשים זליכה את ברנע בהתגייסות לטובת אנשים בצמרת השלטון החשודים בפלילים, בהתנכלות לו עצמו מאז התלונן נגד אולמרט בעניין המכרז להפרטת בנק לאומי[11] ובמניעת זכות התגובה ממנו[12].
  • ברנע מתח ביקורת על מעברה המהיר מהעיתונות לפוליטיקה של ח"כ שלי יחימוביץ', ובין השאר כתב: "יחימוביץ' היא עיתונאית לשעבר שבגדה במקצועה... יחימוביץ' הביאה אל הפוליטיקה את כל חסרונות משלח ידה הקודם. את האגו ואת היומרה ואת הביטחון באשמתם של אנשים או בחפותם ללא משפט. לחוות דעתה של יחימוביץ' על אתיקה עיתונאית יש בערך אותו תוקף מוסרי שיש לחוות דעתו של אלחנן טננבאום על אהבת מולדת". בתגובה אמרה יחימוביץ': "ברנע תמיד היה וממשיך להיות מגינם הקבוע של המושחתים, הוא האחרון בעולם שהייתי לומדת ממנו אתיקה עיתונאית"[13][14].
  • עימות נוסף עם חברת הכנסת יחימוביץ' פרץ כאשר פרסם ברנע מאמר, בו טען, בהמשך להרשעת הנשיא לשעבר משה קצב בגין אונס, כביכול נשים רבות מופיעות בציבור כאובייקטים מיניים פרובוקטיביים במתכוון. לשם חידוד טענתו הזכיר ברנע כדוגמה תמונת פפראצי של יחימוביץ' שצולמה בתקופת הפריימריס במפלגת העבודה ב-2006 ובה היא נראית, לטענתו, "כמי שהצטלמה בכוונה כאובייקט מיני בוטה... בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט", שעה שהיא רצה על חוף הים בבגדי ספורט פשוטים. בתגובה פרסמה יחימוביץ' מאמר תגובה באתרה ובעיתון "ישראל היום" ובו טענה כנגדו: "כן, זה אתה, בראש שלך, אלוהים ישמור, שרואה בי "אובייקט מיני בוטה" בצילום כל כך רגיל." עוד הוסיפה יחימוביץ', "זה אותו ראש ששלח אותך לקצב לראיין אותו ראיון אמפתי, רגיש ומלטף"[15]. מאוחר יותר, התנצל ברנע על דבריו[16].
  • בראיון לעיתון "גלובס" יצא ברנע בהתקפה חריפה על החינמון "ישראל היום", ואמר כי "'ישראל היום' במידה מסוימת הוא פרודיה על העיתונות המפלגתית של פעם". מ"ישראל היום" נמסר בתגובה: "מר ברנע התגייס בשנים האחרונות לטובת המו"ל שלו ולטובת פוליטיקאים מושחתים. שלא ילמד אותנו דמוקרטיה מהי"[17].
  • ב-2012, תקף שר החינוך, גדעון סער, בטור "ברנע בשבע שגיאות" את ברנע, בעקבות טור שכתב האחרון אודות כניעת הממשלה לחרדים[18].
  • ברנע תיאר בטורו (20.7.12) אירוע ביישוב הר ברכה בו התארח שר החינוך גדעון סער בנוכחות רב המקום הרב אליעזר מלמד. ברנע תיאר שיחה שהייתה לו עם השר בה שאל כיצד השר יושב עם אדם כמו הרב מלמד שאומר לתלמידיו לא להתגייס לצה"ל וכותב בגנות המדינה, לטענת ברנע השר אמר שלא היה לו מושג שרב המקום יהיה באירוע וגינה את הרב מלמד על יחסו למדינה[19]. בתגובה אמר גדעון סער "לא השמצתי, לא הוקעתי ולא גיניתי את הרב מלמד", והוסיף שברנע נודע כשרלטן.
    הרב מלמד הקדיש לנושא טור שבועי ובו הוכיח שברנע טעה כשאמר שהוא קורא לתלמידיו לא להתגייס והאמת הפוכה כפי שפרסם בספריו 'פניני הלכה' ובמקומות נוספים וכן שאינו מתבטא נגד המדינה אלא לעיתים כנגד הממשלה. עוד הוסיף הרב מלמד שבטורו המדובר ברנע גם הצליח לטעות במיקומה של מכללת אריאל ביחס למכללת רופין. טעות זאת מראה, לדעתו, שברנע הוא "בדיחה עיתונאית" והעובדה שאחד כמותו נחשב לעיתונאי מוערך מסבירה את השפל במצב העיתונות. טור התגובה הסתיים באמירה שלמרות הכל ברנע שותף לגורל העם היהודי ושהינו אב שכול[20].
  • התבטאויות שנויות במחלוקת, היו לברנע גם על המשוררת נעמי שמר, כאשר המליץ בטורו בידיעות אחרונות, לכל מי שפוגש אותה בדרכו, לעבור מדרכה, וכן על הורי הנערים שנחטפו בגוש עציון בשנת 2014, כאשר טען מעל גבי אותו עיתון, כי הם תרים אחר מיקרופונים.

ספריועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נחום ברנע, מסדר שלל
  2. ^ מרדכי קרמניצרהיד שהונפה על ברנע, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 1996
  3. ^ אביב הורביץ, ‏נחום ברנע, כותרת ראשית, באתר ‏mako‏‏, ‏28 ביולי 2016‏
  4. ^ נתי טוקר, נחום ברנע יפסיק לפרסם את טורו "במוסף שבת" ב"ידיעות" - אחרי 31 שנה, באתר TheMarker‏, 21 בנובמבר 2018
    ענת ביין-לובוביץ', ‏החל מיום שישי הקרוב: הטור של נחום ברנע לא יתפרסם בידיעות אחרונות, באתר גלובס
    אביב הורביץ, ‏איני יכול עוד, באתר ‏mako‏‏, ‏22 בנובמבר 2018‏
  5. ^ נחום ברנע, "זאב" ומיכאל אסף - חתני פרס סוקולוב לעתונות, דבר, 9 באפריל 1981
  6. ^ מרב יודילוביץ', פרס ישראל לתקשורת יוענק לנחום ברנע, באתר ynet, 12 במרץ 2007
  7. ^ נחום ברנע, יומן מלחמה, ynet, ‏ 09.12.09.
  8. ^ קח וברח, טור שכתב מראס באיידה במלחמת לבנון השנייה
  9. ^ דניאל בטיני, נחום ברנע נבחר לאקדמיה האמריקנית לאמנות ומדעים, באתר ynet, 24 באפריל 2015
  10. ^ אסף כרמל, נחום ברנע לא יוצא לחופשה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2007
  11. ^ החקירה שנפתחה בעקבות תלונה זו הסתיימה, בסופו של דבר, בסגירת התיק ללא אשמה פלילית, ראו: תומר זרחין ועפרה אידלמן, משה לדור סגר את התיק נגד אהוד אולמרט בפרשת בנק לאומי, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
  12. ^ ירון זליכה"הנדון: פרסום דברי שקר אודותיי" - מכתבו המלא של ירון זליכה לעורך "ידיעות אחרונות", באתר הארץ, 9 באוגוסט 2007
    אורי בלאושירות הוד ממשלתו, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2007
  13. ^ ח"כ שלי יחימוביץ: נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" - מגינם הקבוע של החזקים והמושחתים; על המתלוננת במשפט רמון: "היא גיבורה בעל כורחה", באתר גלובס, 1 בפברואר 2007
  14. ^ זה קרה ליחימוביץ', מכתב ביקורת של ברנע על התנהלות שלי יחימוביץ' סביב מעברה לפוליטיקה
  15. ^ שלי יחימוביץ', "הפנטזיות הסודיות של נחום ברנע", 8 בינואר 2011
  16. ^ נחום ברנע, ידיעות אחרונות, 14 בינואר 2011
  17. ^ רותם דנון, ‏נחום ברנע: "אדלסון קנה השפעה, זה הון-שלטון"; ישראל היום: "שברנע לא ילמד אותנו דמוקרטיה מהי", באתר גלובס, 24 בנובמבר 2009
  18. ^ גדעון סער, ברנע בשבע שגיאות, באתר ערוץ 7, 15 באפריל 2012
  19. ^ 20.7.12 ידיעות אחרונות בטורו של נחום ברנע
  20. ^ הרב אליעזר מלמד, ‏בין עיתונות לשרלטנות - רביבים, באתר בשבע - ערוץ 7, 9 באוגוסט 2012
  21. ^ "הזוכים האמיתיים בטוטו" - אחד מהטורים בספר, באתר העין השביעית