דוד גינצבורג
הברון דוד גינצבורג (ברוסית: Барон Давид Горациевич Гинцбург ; 5 ביולי 1857 קמניץ-פודולסקי – 22 בדצמבר 1910 סנקט פטרבורג) היה מזרחן, סופר ומנהיג ציבור יהודי ברוסיה, בנו של הוראצי גינצבורג ונכדו של יוסף גינצבורג.
 | |
| לידה |
5 ביולי 1857 קמניץ-פודולסקי, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
22 בדצמבר 1910 (בגיל 53) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי פריאוברז'נסקי |
| שפות היצירה |
רוסית |
  | |
קורות חיים
עריכהדוד גינצבורג נולד במשפחה יהודית של בנקאים ידועים, אחת המשפחות היהודיות המעטות שנשאו תואר אצולה באימפריה הרוסית.
את חינוכו קיבל גינצבורג בבית. מוריו לשפות שמיות היו החוקרים שניאור זק"ש ואדולף נויבאואר. לאחר מכן למד מזרחנות ומדעי היהדות באוניברסיטאות של פריז, סנקט-פטרבורג וגרייפסוואלד.
ב-1886 הוציא לאור ספר מחקרים ראשון שלו, אוסף שירי משה אבן עזרא ספר הענק (ספר התרשיש) ופירוש לתרגום מערבית של השירים מהספר. ב-1903, ביחד עם ולדימיר סטאסוב, הוציא לאור בברלין ספר "אורנמנט יהודי עתיק" ("L'ornement hébreu") מחקר מקיף שמביא דוגמאות לאורנמנט יהודי מתוך כתבי היד עתיקים של קהילות יהודי תימן, סוריה וצפון אפריקה. הוא ערך קטלוג של כתבי היד במכון לשפות מזרחיות של משרד החוץ הרוסי. מחקריו פורסמו בכתבי עת שונים כמו ביטאון המחלקה המזרחית של האגודה האימפריאלית לארכאולוגיה, Revue des Études Juives, המליץ, Revue Critique, ראזסוויט.
האוסף של דוד גינצבורג
עריכההספרייה האישית של דוד גינצבורג הייתה אחת הספריות הפרטיות הגדולות באירופה, האוסף כלל 14 אלף ספרים, 45 אינקונבולות וכתבי יד נדירים בשפות שמיות שונות (בהם מעל אלפיים כתבי יד עבריים ועוד כאלף כתבי יד בערבית). את הספרים התחילו לאסוף עוד סבו ואביו של דוד, את חלק המשמעותי אסף דוד בעצמו.
רשימה החלקית של פרטי האוסף:
- כתבי יד של מחזורים ספרדים, איטלקים, פרובנסי, צפון אפריקאים
- דיוואנים (קובצי שירה) של משוררי תור הזהב של יהודי ספרד
- כתבי יד מדעיים מתימן
- חלקי תלמוד שניצול מאש של אוטו דה פה
- כתב יד עתיק של תנ"ך עם תרגום אונקלוס ותירגום לערבית
- תנ"ך בהדפסת דניאל בומברג
- חלקי תלמוד במהדורת ונציה משנת 1552
- ספרי פוליגלוט עתיקים, בהם Complutensian Polyglot Bible
באוסף הזה ניתן לראות את הנאמנות העמוקה של ברון דוד גינצבורג לספרות עם ישראל.
לאחר פטירתו של הברון דוד גינצבורג ב-1910 אליעזר בן-יהודה ופעילים אחרים יצרו קשר עם הברונית מתילדה במטרה להביא את האוסף לארץ ישראל. במאי 1917 נחתם חוזה לרכישת האוסף בין הרוסים לבית הספרים הלאומי בירושלים תמורת חצי מיליון רובל. הרכישה מומנה בכספי תרומות של ציונים רוסים. עם העברת הכסף כל פרטי האוסף: ספרים, אינקונבולות וכתבי יד נארזו והוכנו לשליחה לארץ ישראל. אך העברת המשלוח התעכבה עקב מלחמת העולם הראשונה. לאחר מהפכת אוקטובר אסרו הבולשביקים את הוצאת האוסף, הוא הולאם והועבר לספרייה הממלכתית של רוסיה. גם אחרי התפרקות ברית המועצות סירבו שלטונות רוסיה להעביר את האוסף לידי ישראל, גם אחרי שישראל השיבה בעלות על חצר סרגיי לידי רוסיה. ב-1992 בוצע צילום חלק גדול מכתבי היד והספרים שבאוסף, שאיפשר לחוקרים לעיין בהם.
פעילות ציבורית
עריכהדוד גינצבורג נודע בפעילות הציבורית הרחבה שלו. בין התפקידים הציבוריים שמילא היו יושב ראש קהילת יהודי סנקט פטרבורג, חבר בהנהלת חברת מרבי השכלה והאגודה למלאכה מקצועית, יו"ר הוועד המרכזי של יק"א, מייסד האגודה לחקר המזרח, יו"ר אגודת "חובבי שפת עבר", אחד מעורכי אנציקלופדיה היהודית בשפה רוסית ותרם חלק גדול למימון הוצאתה לאור.
השתתף בארגונים אקדמיים שונים ברוסיה ובצרפת.
ייסד "קורסים גבוהים למדעי המזרח", שהיו בעצם המוסד האקדמי היהודי הראשון ברוסיה והיה לרקטור הראשון שלו, כמו כן לימד שם ספרות תלמודית, ספרות רבנית, ספרות ערבית, בלשנות שמית ופילוסופיה דתית של ימי הביניים.
עסק רבות גם בפעילות פילנתרופית, כמו אביו וסבו לפניו. הגן על זכויות יהודים ברוסיה, תרם לארגוני צדקה, בתי יתומים ובתי תמחוי יהודים.
משפחה
עריכהדוד גינצבורג היה נשוי למתילדה ולהם שלושה ילדים: יבגני (גינו), סופיה, יוסף (יוסל).
תואר ברון
עריכההדוכס הגדול של הסן לודוויג השלישי (אח של אשת הקיסר הרוסי) העניק את התואר 'ברון' לאביו ולסבו של דוד גינצבורג בתחילת שנות השבעים של המאה התשע-עשרה. ב-1879 אביו וסבו קיבלו אישור מיוחד של הצאר אלכסנדר השני להשתמש בתואר הזה בתחומי האימפריה הרוסית ולהוריש אותו לצאצאיהם, הודות לתרומתם לרוסיה. כלומר דוד היה ברון גינזבורג השלישי.
מתלמידיו
עריכה- הרב דוד כהן ("הרב הנזיר")
- הנשיא שז"ר
- יעקב גורדין
- שמואל שרירא
לקריאה נוספת
עריכהמרדכי נדב, לתולדות המאמצים להבאת אוסף דוד גינצבורג אל בית הספרים הלאומי בירושלים., מדעי היהדות 35, תשנ"ה, עמ' 81-69
עידן פרץ, אוסף גינצבורג - הספריה הממלכתית של רוסיה : כתבי-היד, ירושלים, תשע"ד
יוחאי בן גדליה, ספריית הברון בין הפטיש למגל, עת-מול, 2013, עמ' 17
יום טוב הלמן, הברון דוד גינצבורג, הגות ודמות: פרקים בספרות ובחינוך, 1962, עמ' 255-247
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד גינצבורג, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- כתבי דוד גינצבורג בפרויקט בן-יהודה
- אנשיל פפר, לא בלי גינזבורג, באתר הארץ, 11 ביוני 2008
- משפחת גינצבורג, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- היסטוריה של כתבי עת מהאוסף משפחת גינזבורג בספריה הרוסית הממלכתית
- דוד גינצבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דוד גינצבורג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
דוד בן נפתלי הרץ גינצבורג (1857-1910), דף שער בספרייה הלאומית
