פתיחת התפריט הראשי
חצר סרגיי ב-1903
חזית חצר סרגיי ב-2005
הכניסה הראשית של חצר סרגיי ברחוב מונבז

חצר סרגיי היא מבנה במתחם מגרש הרוסים בירושלים, והיא נקראת על שם בנו של הצאר אלכסנדר השני, הנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ, שהיה אחיו הצעיר של אלכסנדר השלישי קיסר רוסיה, ודודו של הצאר ניקולאי השני. חצר סרגיי שוכנת ברחוב הלני המלכה 13 פינת רחוב מונבז, מרחק פסיעות ספורות מרחוב יפו הסואן, והיא בבחינת נווה מדבר בהמולה של מרכז העיר.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

הבניין נבנה בשנת 1890 לרווחתם של צליינים ואורחים אחרים מהאימפריה הרוסית, הוא נקרא על שם הנסיך סרגיי, אחיו של הצאר אלכסנדר השלישי, שבעת ביקורו בארץ (שלו ושל אשתו) בשנת 1888, לרגל חנוכת כנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים, ראה את הצפיפות באכסניות שבירושלים, והחליט לבנות את הבניין. הנסיך סרגיי היה באותו זמן נשיא החברה הארץ-ישראלית הפרבוסלבית הקיסרית. חצר סרגיי שימשה כאכסניה והייתה המרשימה והמפוארת בין אכסניות הצליינים במגרש הרוסים, ונועדה לשמש בעיקר את הצליינים בני האצולה. אדריכל הבניין היה פרנק גיה (Frank Gia). הוא נבנה בסגנון הרנסאנס.

בין האורחים המפורסמים שהתאכסנו בבניין היו הנזיר גריגורי רספוטין והסופר המודרניסט אנדרי ביילי.

עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה שימש הבניין בייעודו המקורי. בתקופת המנדט הבריטי שכנו בו משרדי ממשלה. שנים ארוכות ועד 2011 שימש הבניין את משרד החקלאות וכן את החברה להגנת הטבע. הבניין הוכרז כמבנה לשימור של המועצה לשימור אתרים .

העברת חלק מהמתחם לבעלות רוסיתעריכה

בשנת 2008, לאחר ששלטונות רוסיה ביקשו לקבל את הבעלות על כל מגרש הרוסים, העלה תחקיר עיתונאי בעיתון מקור ראשון[1], כי חצר סרגיי, שהייתה שייכת אישית למשפחתו של הנסיך, אמורה לעבור בירושה לנסיך פיליפ, בעלה של אליזבת מלכת בריטניה, שאימו, הנסיכה אליס הייתה אחייניתה של יליזבטה, אשתו של הנסיך סרגיי, ואף נקברה לצדה באותה הכנסייה בירושלים. על פי התחקיר דאגו מקורבי הנסיך לשלוח מכתב בעניין למשרד המשפטים כבר בשנת 1994.

במקביל, התפרסם כי ראש ממשלת ישראל אריאל שרון הבטיח לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי מתחם סרגיי יועבר לידי ממשלת רוסיה, בתמורה לכך שרוסיה לא תמכור נשק למדינות במזרח התיכון[2].

מספר גופים משפטים בהם הפורום המשפטי למען ארץ ישראל[3] וחבר הכנסת מיכאל איתן[4] פעלו למנוע את העברת המבנה לממשלת רוסיה, בטענה של פגיעה בריבונות ישראל על מרכז ירושלים. במקביל החברה להגנת הטבע הצטרפה להתנגדות בטענה שהעברה פוגעת בזכויותיה במקום.

למרות זאת, החליטה ממשלת המעבר בראשותו של אהוד אולמרט להעביר את חצר סרגיי לרוסיה. ההעברה התבצעה על ידי אולמרט כמחווה של רצון טוב לרגל ביקורו ברוסיה. העברת הבעלות התעכבה לאחר שהתברר כי אין להחלטה תוקף, בשל חוב של למעלה ממיליון ש"ח בתשלומי הארנונה על המקום[5].

עתירה לבג"ץ כנגד העברת חצר סרגיי לרוסים על ידי ממשלת מעבר נמשכה על ידי העותרים בהמלצת השופטים, לאחר שנציג המדינה הציג לבית המשפט חומר חסוי[6].

ב-4 בפברואר 2009, האגף בחצר סרגיי שהיה בשימוש ממשלת ברית המועצות לפני מלחמת ששת הימים, הועבר לבעלות ממשלת רוסיה[7].

ב-21 במרץ 2011 נודע כי ממשלת רוסיה הציבה בפני ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את פינוי משרד החקלאות מהמתחם כתנאי לביקורו במוסקבה ב-23 במרץ. נתניהו הורה על פינוי מיידי של המשרד עוד באותו היום[8]. באוגוסט 2012 הושלם תהליך מסירת השטח לממשלת רוסיה[9].

ב-18 ביולי 2017 נחנך המתחם מחדש לאחר שיפוץ[10].

בסרט "מישהו לרוץ איתו" שנכתב על פי ספרו של דויד גרוסמן שמשה חצר סרגיי לצילומים של מקום מגוריה של הנזירה תיאודורה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פזית רבינא, "למי שייך ארמון סרגיי הירושלמי", מקור ראשון, 13 ביוני 2008.
  2. ^ דיווח ברשת ב' של קול ישראל, 12 באוגוסט 2008
  3. ^ עתון בשבע, בתאריך ג' תשרי תשס"ט עמ' 15
  4. ^ שמעון כהן וחזקי ברוך, איתן לבראון: מחטף חצר סרגיי תמוה, באתר ערוץ 7, 5 באוקטובר 2008
  5. ^ רונן מדזיני, עיכוב ב"מתנה" לרוסיה - בגלל חוב ארנונה, באתר ynet, 6 באוקטובר 2008
  6. ^ אביעד גליקמן, בוטלה העתירה נגד העברת "חצר סרגיי" לרוסים, באתר ynet, 12 באוקטובר 2008
  7. ^ שמואל מיטלמן, סופית: "חצר סרגיי" הועברה לרוסים, באתר nrg‏, 4 בפברואר 2009
  8. ^ רונן מדזיני, מפנים את חצר סרגיי: "ביבי מפחד מהרוסים", באתר ynet, 21 במרץ 2011
  9. ^ עדי חשמונאי, פוטין כובש: נפרדים מחצר סרגיי, באתר nrg‏, 24 באוגוסט 2012
  10. ^ רומן רייב‏, תשע שנים אחרי החלטת הממשלה חצר סרגיי בירושלים הועברה לידי רוסיה, באתר וואלה! NEWS‏, 19 ביולי 2017