דולף שייז

כדורסלן אמריקאי

אדולף "דולף" שייזאנגלית: Adolph "Dolph" Schayes;‏ 19 במאי 192810 בדצמבר 2015) היה כדורסלן ומאמן כדורסל אמריקאי יהודי, ששיחק בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר בקבוצת פילדלפיה 76' מליגת ה-NBA.

דולף שייז
Dolph Schayes
לידה 19 במאי 1928
ניו יורק
פטירה 10 בדצמבר 2015 (בגיל 87)
סירקיוז, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה פאוור פורוורד/סנטר
גובה 2.01 מטר
היכל התהילה נבחר כשחקן בשנת 1973
קבוצות כשחקן
1948–1964 סירקיוז נשיונלס / פילדלפיה 76'
הישגים כשחקן
אליפות ה-NBA‏ (1955)
החמישייה הראשונה של העונה ‏(1952–1955, 1957–1958)‏
חמישיית העונה השנייה ‏(1950–1951, 1956, 1959–1961)‏
12 הופעות במשחק האולסטאר (1951–1962)
אחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA
קבוצות כמאמן
1963–1966
1970–1972
פילדלפיה 76'
באפלו ברייבס
הישגים כמאמן
מאמן השנה (1966)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שייז נחשב לאחד מגדולי הכדורסלנים של תקופתו, ולאחד מגדולי הספורטאים היהודים בכל הזמנים.[1] הוא נבחר שש פעמים בקריירה לחמישיית העונה הראשונה, שש פעמים לחמישייה השנייה, תריסר פעמיים השתתף במשחק האולסטאר וכמאמן נבחר פעם אחת למאמן השנה ב-NBA. בין השנים 1957–1963 החזיק בתואר "הקלע המוביל בתולדות ה-NBA". בשנת 1973 נבחר להיכל התהילה של הכדורסל וב-1996 נבחר כאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA.

קורות חייו

עריכה

שייז נולד בעיר ניו יורק להורים יהודים ממוצא רומני שהיגרו לארצות הברית. בנו, דני, הלך בעקבותיו והיה גם הוא כדורסלן ששיחק בליגת ה-NBA שנים רבות. שלוש מנכדותיו, אבי, קרלה ורייצ'ל גואץ', זכו במדליית כסף בכדורעף כחלק מהמשלחת האמריקאית במכביה השש-עשרה, ונכדו, מיקי פרי, זכה במדליית הזהב בריצת שליחים 4x100 במכביה השבע-עשרה.[2]

קריירת הכדורסל

עריכה

תחילת הדרך

עריכה

בשנת 1944 החל שייז לשחק במדי קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ניו יורק, בה למד במקביל גם הנדסה. כבר בעונת הפרשמן שלו, סייע שייז לקבוצת האוניברסיטה להעפיל עד לפיינל פור טורניר אליפות המכללות בכדורסל. בשלב חצי-הגמר של הטורניר, פגשה ניו יורק את אוניברסיטת המדינה של אוהיו במשחק שנערך במדיסון סקוור גארדן. שתי דקות לסיום המשחק, עוד הובילה אוהיו בפער של 10 נקודות, והייתה בדרך להעפלה לראשונה זה שש שנים לגמר הטורניר, אולם שייז השתלט על המשחק והצליח להשוות ולכפות הארכה בה ניצחה קבוצתו. ניו יורק העפילה למשחק הגמר, בו נכנעה לאוניברסיטת אוקלהומה A&M בהנהגתו של הסנטר בוב קורלנד בתוצאה 49-45.[3]

שייז היה לשחקן המוביל של אוניברסיטת ניו יורק במשך ארבע שנותיו במכללות, ובעונת הסיניור רשם ממוצע נקודות של 13.7 והוביל את קבוצתו למאזן של 22 ניצחונות מול ארבעה הפסדים בלבד, וזכה ב"פרס האגרטי" לכדורסלן המכללות המצטיין של מטרופולין ניו יורק.[4]

קריירה מקצוענית

עריכה

לאחר סיום לימודיו האקדמיים, נבחר שייז בבחירה הרביעית בדראפט ה-BAA על ידי ניו יורק ניקס ובמקביל נבחר על ידי טרי-סיטיז בלאק הוקס בדראפט של ליגת ה-NBL המתחרה. לאחר שההוקס העבירו את הזכויות להחתמתו לסירקיוז נשיונלס, בחר שייז לשחק בשורות הנשיונלס לאחר שאלו הציעו לו חוזה של 7,500 דולר, גבוה ב-50% מזה שהציעו הניקס.[5]

שייז הגיע לקבוצה, שנוסדה רק שנתיים קודם לכן, וסיימה את שתי העונות הקודמות במאזני ניצחון-הפסד שליליים. יחד איתו הגיע לקבוצה גם אל סרבי, גארד קשוח שעזב את רוצ'סטר רויאלס בעקבות סכסוך עם הבעלים, והצטרף לסירקיוז כמאמן-שחקן. שייז, הביא איתו סגנון משחק ייחודי שטרם נראה בליגה. שחקן גבוה, שנוסף על יכולת המשחק מתחת לסל, גם ידע לקלוע מבחוץ. הוא סיים את עונת הרוקי שלו עם ממוצע של 12.8 נקודות למשחק, וסייע לקבוצתו לשפר את מאזנה ל-40 ניצחונות מול 23 הפסדים בלבד.

לקראת העונה הבאה, עונת 1949/1950, מוזגו ליגת ה-BAA וליגת ה-BNL לליגה אחת שנקראה ליגת ה-NBA. סירקיוז, הממוקמת במדינת ניו יורק, שובצה לבית המזרחי. בעונתו הראשונה בליגה, קלע שייז 1,072 נקודות, היה לקלעי השישי בטיבו בליגה[א] והחל רצף של 12 שנים בהן היה הקלעי המוביל של הקבוצה. שייז הוביל את הנשיונלס למאזן של 51 ניצחונות מול 13 הפסדים בלבד, המאזן הטוב ביותר בליגה ונבחר לחמישיית העונה השנייה. לאחר שניצחו את פילדלפיה ווריורס בשני משחקים, וגברו בגמר החטיבה על הניקס בתוצאה 1–2, העפילה סירקיוז לגמר ה-NBA באופן אוטומטי.[ב] בגמר פגשה הקבוצה את מיניאפוליס לייקרס, בהנהגתו של ג'ורג' מייקן ונכנעה לה בשישה משחקים בתוצאה 2–4.

בטרם נפתחה עונת 1950/1951, עזבו שלוש קבוצות את הליגה, מהלך שגרר שינוי מבני בליגה שעברה לשחק בשני בתים בלבד. במקביל החלה הליגה במדידת קטגוריה חדשה - ריבאונדים. שייז העלה את ממוצע הנקודות שלו ל-17.0, ועם 1,080 ריבאונדים, 16.4 בממוצע למשחק, היה למלך הריבאונדים הראשון של הליגה. הוא נבחר במהלך העונה להשתתף במשחק האולסטאר הראשון שהתקיים, בו קלע 15 נקודות, וקטף 14 ריבאונדים, ובסיום העונה נבחר פעם נוספת לחמישיית העונה השנייה. על אף יכולתו, סיימה סירקיוז עם 32 ניצחונות מול 34 הפסדים, והעפילה לפלייאוף מהמקום הרביעי במזרח. סירקיוז הדיחו פעם נוספת את הווריורס בשני משחקים בסיבוב הראשון, ופגשו את הניקס בגמר האזורי, אך הפעם הייתה ידם של הניקס על העליונה לאחר שניצחו בחמישה משחקים 3-2.‏[ג]

בעונת 1951/1952 שבר שייז את שורש כף ידו הימנית. חרף הפציעה, ועל אף שידו קובעה בתחבושת גבס, המשיך שייז להשתתף במשחקי הקבוצה, והחל לפתח זריקה לסל באמצעות ידו השמאלית. הוא תרם באותה העונה 13.8 נקודות למשחק, ובדיעבד סיפר כי פציעה זו הפכה אותו לשחקן טוב יותר, משום שכשהחלים גילה כי פיתח אמבידקסטריות שאפשרה לו מגוון התקפי רחב יותר.[5]

בעונת 1953/1954 הצליח שייז להוביל את קבוצתו עד לגמר ה-NBA בפעם השנייה, ולראשונה זה ארבע שנים. הוא תרם 17.1 נקודות ו-12.1 ריבאונדים למשחק, והוסיף אחוזי קליעות עונשין של 82.7%, שני בליגה רק לביל שרמן, וסייע לקבוצתו לסיים את העונה עם מאזן של 42 ניצחונות מול 30 הפסדים, ובמקום השלישי בבית המזרחי. בשלב הבתים של הפלייאוף,[ד] ניצחה אמנם ניצחה סריקיוז את כל ארבעת משחקיה, אולם במשחק מול בוסטון סלטיקס נפגע שייז כשהופל אל הרצפה, ושבר את שורש כף היד פעם נוספת.[6] בגמר האזורי הדיחה בסוויפ 0-2 את הסלטיקס, והעפילה לגמר ה-NBA בו פגשה פעם נוספת את מיניאפוליס לייקרס. בסדרת הגמר תרם שייז החבול 9.3 נקודות למשחק,[7] אך לא הצליח לזכות באליפות הראשונה בקריירה, לאחר שמיניאפוליס גברה על קבוצתו בשבעה משחקים.

לקראת עונת 1954/1955 התקבל בליגה חוק חדש אותו הגה דני בייסון, בעליה של סירקיוז, שנועד להאיץ את קצב המשחק - שעון זריקות. שייז, שסגנון משחקו תמיד היה מלווה בתנועה רבה, בניגוד לסנטרים אחרים בזמנו, הסתגל במהירות לסגנון המשחק המהיר. הוא סיים את העונה עם 18.5 נקודות, שישי בליגה, ורביעי בריבאונדים עם 12.3. סירקיוז סיימה את העונה עם מאזן של 43 ניצחונות מול 29 הפסדים, המאזן הטוב בליגה במשותף עם פורט ויין פיסטונס. היא העפילה אוטומטית לגמר האזורי בו גברה בארבעה משחקים על בוסטון ועלתה לגמר שנה שנייה ברציפות. בגמר ה-NBA פגשה הקבוצה את פורט ויין, שגברה בתוצאה זהה בגמר המערב על מיניאפוליס.[ה] שייז היה לקלעי המצטיין של הסדרה עם 19.0 נקודות למשחק, כולל תצוגה של 28 נקודות בניצחון 102–109 במשחק השישי בסדרה, והוסיף 11.9 ריבאונדים בדרך לניצחון בשבעה משחקים, ולאליפות ראשונה בתולדות המועדון.[8]

בשנים הבאות, המשיך שייז לשמור על יכולת אישית גבוהה. הוא נבחר לאחת מחמישיות העונה בכל עונה עד 1960/1961 והוביל את הליגה שלוש פעמים באחוזי קליעה מקו העונשין. בעונת 1957/1958 רשם שייז ממוצעי שיא של 24.9 נקודות למשחק, ובבחירה לתואר ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA סיים שני רק לביל ראסל.[9] בשנת 1959 קלע שיא קריירה של 50 נקודות במשחק מול בוסטון סלטיקס,[10] בעונת 1961/1962 שבר שייז את הלסת. הוא נאלץ להיעדר ממשחקים רבים עקב פציעתו, ופינה את מקומו כקלעי המוביל של הקבוצה להאל גריר. שייז לא הצליח לשוב ולהביא את קבוצתו עד לגמר ה-NBA עד לפרישתו ממשחק פעיל.

המעבר לעמדת המאמן

עריכה

בעונת 1963/1964 עברה סירקיוז לשחק בפילדלפיה ושינתה את שמה לפילדלפיה 76', ושייז הפך למאמן-שחקן במועדון. נשאר לעונת פרישה בה השתתף ב-24 משחקים בהם תרם 5.6 נקודות ופרש ממשחק פעיל. בעת פרישתו היה שייז לקלעי המוביל בכל הזמנים בליגת ה-NBA עם 19,249 נקודות והחזיק בשיא נוסף, לאחר ששיחק ב-1,059 משחקים. כמאמן הקבוצה, הוביל שייז את פילדלפיה למאזן של 34 ניצחונות מול 46 הפסדים, אך במשחקי הפלייאוף הפסיד כבר בסיבוב הראשון מול סינסינטי רויאלס.

הוא המשיך ואימן את פילדלפיה שנתיים נוספות, ואף זכה בתואר מאמן השנה ב-NBA לאחר שהוביל את הקבוצה בעונת 1965/1966 למאזן של 55 ניצחונות מול 25 הפסדים בלבד, ועד לגמר המזרח בו הפסיד לבוסטון סלטיקס בחמישה משחקים 1–4, שאחריו עזב את הקבוצה.

לאחר עזיבתו את פילדלפיה, אימן שייז במשך זמן מה את באפלו ברייבס, ושימש כמפקח על השופטים של ה-NBA. בשנת 1977 אימן את נבחרת ארצות הברית למשחקי המכביה העשירית והוביל אותה למדליית הזהב.

סטטיסטיקות קריירה

עריכה
מקרא
= הוביל את ה-NBA בעונה זו
= זכה באליפות ה-NBA בעונה זו
מודגש = שיא קריירה

בעונה הסדירה ב-NBA

עריכה
עונה קבוצה משחקים דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים נקודות
1949/1950 סירקיוז 64 0.385 0.774 4.0 16.8
1950/1951 סירקיוז 66 0.357 0.752 16.4 3.8 17.0
1951/1952 סירקיוז 63 31.8 0.355 0.807 12.3 2.9 13.8
1952/1953 סירקיוז 71 37.6 0.374 0.827 13.0 3.2 17.8
1953/1954 סירקיוז 72 36.9 0.380 0.827 12.1 3.0 17.1
1954/1955 סירקיוז 72 35.1 0.383 0.833 12.3 3.0 18.5
1955/1956 סירקיוז 72 35.0 0.387 0.858 12.4 2.8 20.4
1956/1957 סירקיוז 72 39.6 0.379 0.904 14.0 3.2 22.5
1957/1958 סירקיוז 72 40.5 0.398 0.904 14.2 3.1 24.9
1958/1959 סירקיוז 72 36.7 0.387 0.864 13.4 2.5 21.3
1959/1960 סירקיוז 75 36.5 0.401 0.893 12.8 3.4 22.5
1960/1961 סירקיוז 79 38.1 0.372 0.868 12.2 3.7 23.6
1961/1962 סירקיוז 56 26.4 0.357 0.897 7.8 2.1 14.7
1962/1963 סירקיוז 66 21.8 0.388 0.879 5.7 2.7 9.5
1963/1964 פילדלפיה 24 14.6 0.308 0.807 4.6 2.0 5.6
קריירה 996 34.4 0.380 0.849 12.1 3.1 18.5
אולסטאר 11 24.8 0.440 0.840 9.5 1.5 12.5

בפלייאוף ה-NBA

עריכה
עונה קבוצה משחקים דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים נקודות
1949/1950 סירקיוז 11 0.385 0.733 2.5 17.1
1950/1951 סירקיוז 7 0.448 0.766 14.6 2.9 20.4
1951/1952 סירקיוז 7 35.4 0.451 0.769 12.9 2.1 20.3
1952/1953 סירקיוז 2 29.0 0.250 0.769 8.5 0.5 9.0
1953/1954 סירקיוז 13 28.8 0.457 0.741 10.5 1.8 16.0
1954/1955 סירקיוז 11 33.0 0.359 0.840 12.8 3.6 19.0
1955/1956 סירקיוז 8 38.8 0.366 0.880 13.9 3.4 22.1
1956/1957 סירקיוז 5 43.0 0.305 0.891 18.0 2.8 21.4
1957/1958 סירקיוז 3 43.7 0.391 0.833 15.0 2.0 26.7
1958/1959 סירקיוז 9 39.0 0.400 0.916 13.0 4.6 28.2
1959/1960 סירקיוז 3 42.0 0.455 0.933 16.0 2.7 29.3
1960/1961 סירקיוז 8 38.5 0.336 0.900 11.4 2.6 20.6
1961/1962 סירקיוז 5 19.0 0.364 0.692 7.0 1.0 11.4
1962/1963 סירקיוז 5 21.6 0.455 0.917 5.6 1.4 10.2
קריירה 97 34.0 0.390 0.825 12.2 2.6 19.5

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא דולף שייז בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ באותן השנים דירגה הליגה את השחקנים לפי סך הנקודות. שייז רשם ממוצע של 16.8 נקודות באותה העונה, שהיו מציבים אותו במקום החמישי על פי המדידה המקובלת היום
  2. ^ באותה העונה, הליגה הייתה מחולקת לשלושה בתים. ארבע הקבוצות הבכירות בכל בית התמודדו ביניהן בסדרות של הטוב מ-3. לאחר קביעת אלופות שלושת הבתים, העפילה הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר מבין השלוש בעונה הסדירה אוטומטית לגמר, ושתי הקבוצות האחרות התמודדו ביניהן בסדרת הטוב מ-3 על הכרטיס הנוסף לסדרת הגמר, שנערכה בשיטת הטוב מ-7.
  3. ^ בעקבות עזיבת שלוש הקבוצות, עברה הליגה למתכונת של שני בתים, מזרחי ומערבי. ארבע הקבוצות הבכירות בכל בית העפילו למשחקי הפלייאוף, לשלב חצי הגמר האזורי שנערך במתכונת הטוב מ-3. הגמר האזורי נערך במתכונת הטוב מ-5 ואילו גמר הליגה כסדרת הטוב מ-7. שיטה זו המשיכה שנתיים נוספות, בטרם שונתה בעונה 1953/1954.‏
  4. ^ באותה העונה נעשה ניסיון חד-פעמי לשלב בתים מתקדם לאחר סיום העונה הסדירה. שלוש הקבוצות הבכירות בבית המזרחי ושלוש הבכירות בבית המערבי שובצו לבית בו הן בשיטת בית-חוץ. בסיום שלב הבתים העפילו שתי הקבוצות הבכירות לסדרת הגמר האזורית שהתקיימה בשיטת הטוב מ-3. גמר ה-NBA נערך כסדרת הטוב מ-7.‏
  5. ^ בין השנים 1955–1958 העפילו לפלייאוף שש קבוצות. הקבוצה הטובה במזרח והטובה במערב העפילה לגמר האזורי אוטומטית, בעוד הקבוצות במקום השני והשלישי התחרו ביניהן על הכרטיס הנותר בסדרת הטוב מ-3. הגמר האזורי נערך בשיטת הטוב מ-5, וגמר ה-NBA בשיטת הטוב מ-7.‏

הערות שוליים

עריכה