דזמונד טוטו

בישוף דרום-אפריקאי

דזמונד מפילו טוטואנגלית: Desmond Mpilo Tutu;‏ 7 באוקטובר 193126 בדצמבר 2021) היה כומר דרום-אפריקאי, ממנהיגי מאבק השחורים באפרטהייד, וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1984.

דזמונד טוטו
Desmond Tutu
הארכיבישוף דזמונד טוטו
הארכיבישוף דזמונד טוטו
לידה 7 באוקטובר 1931
קלרקסדורפ, טרנסוואל, איחוד דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בדצמבר 2021 (בגיל 90)
קייפטאון, דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Desmond Mpilo Tutu עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה St. George's Cathedral עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת הפעילות ? – 26 בדצמבר 2021 עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק האוניברסיטה הלאומית של לסוטו עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • ארכיבישוף קייפטאון (7 בספטמבר 1986יוני 1996)
  • בישוף אנגליקני (אוגוסט 1976מרץ 1978)
  • Bishop of Johannesburg (פברואר 19857 בספטמבר 1986)
  • מזכיר כללי (מרץ 1978פברואר 1985) עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אנגליקניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג נומליזו לי טוטו
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לשלום (1984)
  • עמית כבוד (2015)
  • מפקד במסדר אורנז'-נסאו (2012)
  • פרס רנה קסין (2008)
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד (1998)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד (יוני 1979)
  • הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1999)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת וינה (12 ביוני 2009)
  • Order for Meritorious Service (1999)
  • עמית האקדמיה האפריקאית למדעים (1991)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פורטלנד (1 במאי 2009)
  • Bishop John T. Walker Distinguished Humanitarian Service Award (1992)
  • Archbishop of Canterbury's Award for Outstanding Service to the Anglican Communion (1996)
  • מדליית הכבוד של הפרלמנט של קטלוניה (2000)
  • מנהל הצלב הגדול של מסדר ג'ון הקדוש (ספטמבר 2017)
  • מסדר ג'מייקה (1986)
  • אוסגר (2006)
  • פרס הומניטרי של השנה (מרץ 1984)
  • פרס דלתא להבנה עולמית (2000)
  • פרס ג'יימס פארקס מורטון לבין-דתיות (2003)
  • פרס קטלוניה הבינלאומי (2014)
  • פרס אור האמת (2006)
  • עיטור ארבע החירויות - חירות הפולחן (1998)
  • פרס מוניסמאניין (1999)
  • פרס Pacem in Terris (1987)
  • פרס פולברייט (2008)
  • פרס צלחת הזהב (2003)
  • פרס טמפלטון (2013)
  • פרס השלום של סידני (1999)
  • פרס ג'מנאלאל באג'אג' (2000)
  • הפרס ההומניטרי ע״ש אלברט שווייצר (1986)
  • מדליית ג'וזפה מוטה (2007)
  • מדליית החירות הנשיאותית (2009)
  • פרס גנדי לשלום (2005)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טרומסה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ורשה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חרונינגן
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פומפאו פברה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קולומביה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פריבור
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיימברידג'
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Desmond Tutu Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

קריירהעריכה

טוטו נולד בעיר קלרקסדורפ בטרנסוואל, ממנה עבר עם הוריו בגיל 12 ליוהנסבורג. כבנו של מורה פנה בעצמו למקצוע ההוראה, אך לאחר מספר שנים בודדות בהן שימש כמורה בתיכון, התפטר כמחאה על יישום חוק חינוך הבנטו, שקבע רמת שירותי חינוך נמוכה לשחורים במסגרת מערכת החינוך הדרום אפריקנית. הוא פנה ללימודי תאולוגיה, והוסמך ככומר בכנסייה האנגליקנית ב-1960.

בין השנים 1962 ל-1966 למד בקינגס קולג' לונדון במסגרת מלגה ממועצת הכנסיות העולמית, הוא סיים תואר ראשון ושני בתאולוגיה במקביל לעבודתו בכנסייה. ב-1967 חזר לדרום אפריקה והטיף כנגד האפרטהייד. בין השאר כתב לנשיא דרום אפריקה ג'ון פורסטר מכתב בו המשיל את מצב השחורים במדינה ל"חבית חומר נפץ".

בשנת 1975 מונה לראש הכנסייה האנגליקנית ביוהנסבורג, השחור הראשון בתפקיד זה. ב-1976 לבישוף של לסוטו, וב-1978 למזכיר הכללי של מועצת הכנסיות של דרום אפריקה (SACC), ב-1986 היה לשחור הראשון שעמד בראש הכנסייה האנגליקנית בדרום אפריקה, ונשא את התואר הארכיבישוף של קייפטאון, במקביל בשנים 1987 ל-1997 שימש כנשיא מועצת הכנסיות של אפריקה.

באוגוסט 2009 קיבל טוטו את מדליית החירות הנשיאותית מידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה על פועלו.[1][2]

מאבקו באפרטהיידעריכה

לאורך הקריירה הפוליטית שלו טוטו פעל למאבק לא-אלים באפרטהייד, תוך ביקורת על הקו הטרוריסטי של מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקני, והתקרבותה לקומוניזם. הוא תמך בחרם העולמי על דרום אפריקה, ובמהלך דרשותיו ומסעותיו בעולם, בהם גייס תומכים למאבק באפרטהייד, נהג טוטו להשוות בין מדיניות ממשלת דרום אפריקה לנאציזם ולקומוניזם, דבר שהביא להחרמת דרכונו ואף למאסרו לזמן קצר ב-1980.

ב-1984 זכה טוטו בפרס נובל לשלום בזכות "תפקידו כמנהיג ומאחד במאבק באפרטהייד".

לאחר נפילת משטר האפרטהייד עמד טוטו בראש ועדת האמת והפיוס, שהוקמה במטרה לחקור את עוולות המשטר הקודם ואת הטרור של ארגוני האופוזיציה שלחמו נגדו, ולסייע בהעברה שקטה ומסודרת של השלטון לרוב השחור, על חשיבות עבודתה של הוועדה אמר דזמונד טוטו: "ללא מחילה אין עתיד, אך ללא הודאה לא תיתכן סליחה".

יחסו לישראלעריכה

טוטו היה ידוע בקו ביקורתי כלפי ישראל, במסגרתו השווה את מדיניות ישראל לאפרטהייד בדרום אפריקה[3] ואף למשטרים אפלים אחרים מהעבר. על אף שציין את תמיכת היהודים במאבק נגד האפרטהייד, קרא לא לפחד מהלובי היהודי באמריקה ולתמוך בחרם בינלאומי על ישראל.

בביקורו ביד ושם ב-1989 קרא טוטו ליהודים לסלוח לנאצים,[4] ועורר ביקורת מצד גורמים רבים בישראל ובעולם, בהם מרכז שמעון ויזנטל אשר נציגו כינה את האמירה 'עלבון ליהודים ולקורבנות השואה'.

בנובמבר 2006 מונה על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם לעמוד בראש ועדת חקירה לתקרית בבית חאנון, בה נהרגו 19 פלסטינים כתוצאה מירי פגזים לאחר השלמת מבצע 'ענני סתיו' (במסגרת מבצע גשמי קיץ).[5] נשיא המועצה ציין כי טוטו "צפוי להגיע לרשות הפלסטינית, על-מנת להעריך את מצבם של הקורבנות, לטפל בצרכי הניצולים ולהמליץ על דרכים ואמצעים שיגנו על האזרחים הפלסטינים מפני התקפות ישראליות נוספות".[6]

בישראל התייחסו לוועדה כפוליטית והתמהמהו בהוצאת אישורי מעבר לחבריה, דבר שהוביל להודעה של טוטו על ביטול נסיעתו ולהשמעת ביקורת חריפה מצדו על ישראל.[7] בשנת 2008, לאחר שישראל מנעה את הגעתו לשדרות,[8] נכנס טוטו לרצועת עזה דרך מצרים. בדו"ח שפרסמה הוועדה נקבע ש"בהיעדר הסבר מבוסס מצד הצבא הישראלי... המשימה חייבת להסתכם בהכרזה שישנה אפשרות לפיה הפגזת בית חנון הייתה פשע מלחמה".[9]

באוגוסט 2009, בעת ביקור בישראל לקידום יוזמת הנשיא ברק אובמה,[10] טען בריאיון לעיתון "הארץ" כי המערב מרגיש אשמה וחרטה כלפי ישראל בגלל השואה, ואת "הקנס" על כך משלמים "הערבים - הפלסטינים".[11] כמו כן הקביל בין רשמי ביקורו בישראל לזכרונותיו מתקופת האפרטהייד.

באוקטובר 2010 קרא לחברי האופרה של קייפטאון לבטל את הופעתם עם האופרה פורגי ובס בישראל "עד שהאפליה תיפסק", תוך שהוא משווה את ישראל למשטר האפרטהייד וטוען כי בשני המקרים מדובר ב"חברה שמבוססת על אפליה וגזענות".[12]

טוטו המשיך בגישה זו עד למותו, תוך שהוא מפרסם מדי פעם[13][14][15] קריאות ל-BDS כלפי ישראל.

דזמונד טוטו נמנה עם חבר הנאמנים של מרכז פרס לשלום.

לקריאה נוספתעריכה

  • דאגלס אברמס, ספר האושר, דאלאי למה/ דזמונד טוטו, הוצאת כתר, 2017.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דזמונד טוטו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אובמה יעניק עיטור נשיאותי לקנדי, הוקינג וטוּטוּ, באתר ynet
  2. ^ Obama Gives Medal of Freedom to 16 Luminaries, הניו יורק טיימס, 12 באוגוסט 2009
  3. ^ "אפרטהייד בארץ הקודש" מאת דזמונד טוטו - הגארדיאן (באנגלית)
  4. ^ Tutu Urges Israelis to Pray for and Forgive Nazis Tutu Urges Israelis to Pray for and Forgive Nazis, הניו יורק טיימס, 27 בדצמבר 1989
  5. ^ ‫אבי יששכרוף, עמוס הראל, לפחות 19 פלשתינאים נהרגו מהפגזה של צה"ל על בית חאנון, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2006‬
  6. ^ ‫הילה רפופורט, האו"ם: דזמונד טוטו יחקור את תקרית בית חנון, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 29 בנובמבר 2006‬
  7. ^ ‫ברק רביד ואי-פי, החקירה בוטלה, באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2006‬
  8. ^ עקיבא אלדר, דזמונד טוטו: מאוכזב שלא נותנים לי לבקר בשדרות, באתר הארץ, 29 במאי 2008‬
  9. ^ ‫AP, דו"ח האו"ם: ייתכן שהירי בבית חנון - פשע מלחמה, באתר ynet, 15 בספטמבר 2008‬
  10. ^ עקיבא אלדר, משלחת של מנהיגי עולם לשעבר תנסה לשווק את יוזמת אובמה לשני העמים, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2009‬
  11. ^ עקיבא אלדר, בישוף דזמונד טוטו ל"הארץ": הפלסטינים משלמים את מחיר השואה, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2009‬
  12. ^ ‫סוכנויות הידיעות, דזמונד טוטו לאופרה של קייפטאון: בטלו הופעתכם בישראל, באתר nrg‏, 26 באוקטובר 2010‬
  13. ^ [https://www.theguardian.com/commentisfree/2020/dec/31/joe-biden-us-pretence-israel-nuclear-weapons nuclear weapons Joe Biden should end the US pretence over Israel’s ‘secret’ nuclear weapons]
  14. ^ Desmond Tutu to Haaretz: This Is My Plea to the People of Israel
  15. ^ [ https://artistsforpalestine.org.uk/2017/04/23/an-open-letter-to-radiohead/ AN OPEN LETTER TO RADIOHEAD]