דייוויד ג'. סקאל

היסטוריון וחוקר תרבות אמריקאי

דייוויד ג'. סקאלאנגלית: David J. Skal; ‏‏21 ביוני 19521 בינואר 2024) היה היסטוריון אמריקאי חוקר תרבות שידוע בשל כתביו העוסקים בסרטי אימה ובספרות אימה.

דייוויד ג'. סקאל
David J. Skal
לידה 21 ביוני 1952
גרפילד הייטס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בינואר 2024 (בגיל 71)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אוהיו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית אמריקאית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.monstershow.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית חייו עריכה

סקאל, יליד בגרפילד הייטס, אוהיו, למד עיתונאות באוניברסיטת אוהיו, ובעת לימודיו עבד כמבקר קולנוע וכמשנה לעורך בעיתון האוניברסיטה. ב-1974 סיים את לימודיו לתואר ראשון. לאחר שסיים את לימודיו, הוא מצא התמחות בעזרת הקרן הלאומית לאמנויות (National Endowment for the Arts) והיה למנהל השיווק של חברת הבמה של הרטפורד (Hartford Stage Company). לאחר מכן עבד ב-American Conservatory Theater בסן פרנסיסקו ובארגון Theatre Communications Group בניו יורק. במהלך שות ה-80 חיבר סקאל שלושה ספרי מדע בדיוני: Scavengers‏ (1980), When We Were Good‏ (1981), ו-Antibodies‏ (1988).[1]

ספרי עיון עריכה

ספר העיון הראשון שכתב סקאל היה Hollywood Gothic: The Tangled Web of Dracula from Novel to Stage to Screen‏ (1990; "גותיות הוליוודית: הרשת הסבוכה של דרקולה, מספר למחזה לסרט"). הספר דן בעיבודים השונים לספרו של ברם סטוקר "דרקולה" (1897), והמקום שתופסת דמות הערפד בתרבות הפופולרית. חלק גדול מהספר מוקדש למאמצים שהקדישה אלמנתו של סטוקר פלורנס להגנה על זכויות היוצרים של בעלה. הספר אף כולל את הניתוח המחקרי המעמיק הראשון שנעשה לגרסה הקולנועית של "דרקולה" משנת 1931 בשפה הספרדית.[2] קתלין קווין מהניו יורק טיימס שיבחה את הספר Holywood Gothic, וכתבה: "סקאל מתחקה אחר הערפד הפופולרי ביותר של טרנסילבניה בהרבה שנינות ובכישורים בלשיים מעולים".[3] קנת' טוראן מלוס אנג'לס טיימס תיאר את הספר "שנון ומקיף" ואף הוסיף הערה עוקצנית המתייחסת למועד הפצתו של הספר בחנויות כשכתב ש"ניתן היה להשתקע בספר הרבה אחרי שכל אותם מבקרי ה'תעלול-או-ממתק' כבר הלכו לדרכם".[4] ב-2004 כתב דייוויד קולטון מה-USA Today כי הספר "הפך לאחד מספרי החובה בתחום" ו"[העלה] את הסטנדרטים במחקר יצירות האימה".[5]

ב-1993 הוציא סקאל לאור את ספר העיון השני שלו, The Monster Show: A Cultural History of Horror ("מופע המפלצות: היסטוריה תרבותית של האימה"). בספר זה מנתח סקאל את תולדות סרטי האימה, ומותח קווי דמיון בין הסרטים לבין משברי התרבות בתקופת עשייתם או הפצתם, למשל מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, הסערה הציבורית סביב התרופה הפגומה תלידומיד ומגפת האיידס. מ.ל. לייק מהסיאטל פוסט-אינטליג'נסר ‏(Seattle Post-Intelligencer) תיאר את הספר כ"חוויה אינטלקטואלית מושלמת בעבור חובבי התחום לסוף שבוע של הלווין".[6] סטפן ז'מיאנוביץ (Stefan Dziemianowicz) מהוושינגטון פוסט סבר שכמה מהטיעונים שהציג סקאל היו "קלושים למדי", אך הוסיף כי הספר כמכלול "מגיש הוכחה משכנעת לכך שכדי להבין תרבות לעומקה, עליך להכיר את פחדיה".[7]

ב-1995 יצא לאור הספר Dark Carnival: The Secret World of Tod Browning, Hollywood's Master of the Macabre ("קרנבל אפל: עולמו הסודי של טוד בראונינג, אומן היצירה המקברית של הוליווד"), שחיבר סקאל יחד עם אליאס סבאדה. הספר Dark Carnival היה הביוגרפיה הראשונה באורך מלא שנכתבה על חייו של טוד בראונינג, שנודע בעיקר בתור הבמאי של הסרטים "פריקס" (1932), "דרקולה" (1931) בכיכובו של בלה לוגוסי וכן כמה סרטים בכיכובו של לון צ'ייני.[8] מרטין פ. נורדן כתב על הספר בכתב העת האקדמי Journal of Popular Film & Television כי הוא מציג "ניתוח מעמיק ומרתק של אחד מבמאי סרטי הפולחן הראשונים של אמריקה".[9] סטיבן א. אלפורד מהיוסטון כרוניקל (Houston Chronicle) כתב כי "הספר Dark Carnival מצליח להשיב את המוניטין האבוד של אחד מהדמויות החריגות של הוליווד, שהושלך מזמן לתהום הנשייה".[10]

ספרים בולטים אחרים שפרסם סקאל הם V Is for Vampire: The A to Z Guide to Everything Undead ("ע' זה ערפד: המדריך השלם מא' ועד ת' לכל האל-מתים"; 1996), Screams of Reason: Mad Science and Modern Culture ("צעקות של היגיון: מדע מטורף והתרבות המודרנית"; 1998), Death Makes a Holiday: A Cultural History of Halloween ("המוות חוגג לו חג: היסטוריה תרבותית של ליל כל הקדושים"; 2002) ו-Claude Rains: An Actor's Voice ("קלוד ריינס: קולו של שחקן"; 2008). סקאל אף היה שותף לעריכה של "המהדורה הביקורתית של נורטון" (של חברת ההוצאה W. W. Norton & Company) שנכתבה ב-1997 על ספרו של ברם סטוקר "דרקולה". כמו כן הוא קיבץ מגוון סיפורי ערפדים לכדי אנתולוגיה בשם Vampires: Encounters with the Undead ("ערפדים: מפגשים עם האל-מת") שיצאה לאור בשנת 2001.[1]

פעילות נוספת עריכה

סקאל הופיע במספר תוכניות "ספיישל" בטלוויזיה, למשל במיני-סדרה The 100 Scariest Movie Moments ‏("100 הרגעים המפחידים ביותר בקולנוע") וב-The Perfect Scary Movie ("סרט האימה המושלם"). הוא תרם לכמה מארזי DVD קטעי תעודה הכלולים בתוספות המיוחדות, וכן רצועות פרשנות בערוץ השמע, למשל בסרטים "דרקולה" (1931), "פרנקנשטיין" (1931), "האיש הבלתי נראה" (1932), "פריקס" (1932), "כלתו של פרנקנשטיין" (1935), "האדם-זאב" ‏(1941), "אבוט וקוסטלו פוגשים את פרנקנשטיין" (1948), "היצור מהלגונה הכחולה" (1954) ו"אלים ומפלצות" (1998).

סקאל אף הופיע בסרט התיעודי Wrangler: Anatomy of an Icon ("ורנגלר: אנטומיה של אייקון תרבותי"; 2008), שבו הוא דן מנקודת מבט של מבקר תרבות הומו, בהשפעה התרבותית שהותיר כוכב סרטי הפורנוגרפיה ההומו ג'ק ורנגלר.[11]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 "David J. Skal". Contemporary Authors Online. Gale. September 27, 2005. Retrieved from GaleNet on October 25, 2008.
  2. ^ James Craig Holte. Dracula in the Dark. Greenwood Publishing, 1997. 42.
  3. ^ Kathleen Quinn. "Fangs for the memory". New York Times. December 30, 1990. A15.
  4. ^ Kenneth Turan. "Hollywood Gothic by David J. Skal". Los Angeles Times. October 28, 1990. Book Review, 6.
  5. ^ David Colton. "Horror historians: They can get carried away". USA Today. October 29, 2004. E10.
  6. ^ M.L. Lyke. "Grave matters: fascination with monsters is undying". Seattle Post-Intelligencer. October 30, 1993. C1.
  7. ^ Stefan Dziemianowicz. "The thrill of the chill". The Washington Post. May 30, 1993. WBK8.
  8. ^ Gary Houston. "Inside the macabre mind of filmmaker Tod Browning". Chicago Tribune. October 29, 1995. Books, 9.
  9. ^ Martin F. Norden. "Dark Carnival: The Secret World of Tod Browning, Hollywood's Master of the Macabre". Journal of Popular Film & Television. Winter 1997. Vol. 24, Iss. 4. 187.
  10. ^ Steven E. Alford. "Filming Hollywood's nightmares". Houston Chronicle. November 5, 1995. 23.
  11. ^ Interview with David J. Skal