דייוויד ל. היל
דייוויד לורנס היל (באנגלית: David Lawrence Hill; 11 בנובמבר 1919 – 14 בדצמבר 2008) היה פיזיקאי גרעיני אמריקאי שעבד בפרויקט מנהטן במהלך מלחמת העולם השנייה ועמד בראש פדרציית המדענים האמריקאים. לצד עבודתו המדעית, הוא ידוע בעיקר בזכות עדותו בקונגרס משנת 1959 נגד מינויו של לואיס סטראוס למזכיר המסחר של ארצות הברית.
 | |
| לידה |
11 בנובמבר 1919 בונוויל, מיסיסיפי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
14 בדצמבר 2008 (בגיל 89) ברייטון, ניו יורק, ארצות הברית |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| עיסוק | פיזיקה גרעינית, פיזיקה תאורטית |
| מקום לימודים |
המכון הטכנולוגי של קליפורניה אוניברסיטת פרינסטון |
| מנחה לדוקטורט | ג'ון וילר |
| מוסדות |
המעבדה הלאומית לוס אלמוס אוניברסיטת ואנדרבילט |
| פרסים והוקרה |
עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית (1955)  |
| בת זוג | מרי שאדו (1992-1950) |
| מספר צאצאים | 7 |
| תרומות עיקריות | |
| השתתפות בפרויקט מנהטן | |
  | |
ביוגרפיה
עריכההיל נולד בבוּנוויל (Booneville) שבמיסיסיפי. לאחר שהשלים את לימודיו במכון הטכנולוגי של קליפורניה בשנת 1942, הוא הצטרף לצוות של אנריקו פרמי במעבדה המטלורגית של אוניברסיטת שיקגו, שם שהה במהלך מלחמת העולם השנייה. היל נמנה בין צוות המדענים שבנו את שיקגו פּייל-1 (אנ'), הכור הגרעיני המלאכותי הראשון בעולם[1]. בשנת 1945 הוא היה אחד מ-70 מדענים שחתמו על עצומת סילארד (אנ'), בהנהגת הפיזיקאי לאו סילארד, שתבעה מנשיא ארצות הברית הארי טרומן להזהיר את האימפריה היפנית לפני הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי.
ב-31 בדצמבר 1950 נישא היל למרי שאדו, לימים חברת בית הנבחרים של מדינת טנסי, עמה חבק שבעה ילדים.
בשנת 1951, לאחר המלחמה, קיבל מאוניברסיטת פרינסטון את הדוקטורט שלו בפיזיקה גרעינית. יועץ הדוקטורט שלו היה ג'ון ארצ'יבלד וילר. המשך קריירתו האקדמאית היה עוזר פרופסור באוניברסיטת ואנדרבילט ולאחר מכן בשנים 1954–1958 עבד כפיזיקאי תאורטי במעבדה הלאומית לוס אלמוס בניו מקסיקו[1].
ב-1959 היה היל ראש פדרציית המדענים האמריקאים. בתפקיד זה הוא העיד בפני ועדת המסחר, המדע והתחבורה של הסנאט של ארצות הברית נגד מינויו של יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר לואיס סטראוס למזכיר המסחר של ארצות הברית בידי הנשיא דווייט אייזנהאואר. בעדותו הצהיר כי ”רוב המדענים במדינה הזו יעדיפו לראות את מר סטראוס מחוץ לממשלה.” היל האשים את סטראוס בחוסר יושרה, רדיפה אובססיבית אחר הערכה אישית, יוהרה מתמשכת ונקמנות אישית[2]. הוא נימק את עדותו בין היתר בשל התנגדותו של סטראוס למשלוח רדיונוקלידים לנורווגיה ב-1959 ותפקידו בשימוע שהסיר את סיווגו הביטחוני של רוברט אופנהיימר. לבסוף, עדותו של היל הובילה את הסנאט של ארצות הברית לדחות את מינויו של סטראוס, לראשונה מאז 1925.
בערוב ימיו בילה היל את הקריירה שלו בעבודה במגזר הפרטי, והקים חברות מחקר ופיתוח בהן ".Nanosecond Systems Inc", יצרנית של ציוד מדידה ברמת דיוק גבוהה, וכיהן כנשיא "תאגיד מחקר הרבור", חברה לאכיפת פטנטים והשקעות. הוא היה אב לשבעה ילדים עם רעייתו מרי, שנפטרה ב-1992. בדצמבר 2008 נפטר היל בעיירה ברייטון שבמדינת ניו יורק.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 David L. Hill, באתר Atomic Heritage Foundation (באנגלית)
- ^ Nomination of Lewis L. Strauss, מסמך מאת U.S. Government Printing Office, 1959 (באנגלית)