דייוויד פינצ'ר

דייוויד אנדרו לִיאו פינצ'ר (באנגלית: David Andrew Leo Fincher; נולד ב-28 באוגוסט 1962), הוא במאי קולנוע אמריקאי, זוכה פרס גלובוס הזהב. סרטיו, זכו ל-40 מועמדויות סך הכול בטקס פרסי אוסקר, כולל 3 עבורו לבמאי הטוב ביותר, עבור הסרטים "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן", "הרשת החברתית" ו"מאנק". עוד מסרטיו הבולטים: "שבעה חטאים", "המשחק", "מועדון קרב", "זודיאק", ו"נערה עם קעקוע דרקון".

דייוויד פינצ'ר
David Fincher

לידה	28 באוגוסט 1962 (בן 62) דנוור, ארצות הברית
שם לידה	David Andrew Leo Fincher
מדינה
תקופת הפעילות	מ-1980
מקום לימודים	תיכון אשלנד
בן או בת זוג	Donya Fiorentino (1990–1995) סיאן צ'אפין (1996–?)
צאצאים	Phelix Imogen Fincher
פרסים והוקרה	פרס סזאר של כבוד (2023) פרס אמי לבימוי הטוב ביותר בסדרת דרמה (2013) פרס באפט"א לבימוי הטוב ביותר (2011) פרס אגודת מבקרי הקולנוע של דלאס-פורט וורת' לבמאי הטוב ביותר (2010) פרס מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית לסרט הטוב ביותר
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

פינצ'ר נולד בדנוור, קולורדו שבארצות הברית. הוא גדל במחוז מארין בקליפורניה ובנעוריו התגורר גם באשלנד שבאורגון וסיים בה את לימודיו. בגיל שמונה, החל לצלם סרטים בהשפעת הסרט "קיד וקסידי" במסרטת 8 מ"מ שהייתה לו. כילד הוא אהב לצייר, לפסל, לצלם ולהקליט.

קריירה

פינצ'ר לא למד בבית ספר לקולנוע ופנה מיד לעבוד בתעשיית הסרטים. הוא השיג עבודה בהעמסת מצלמות ובעזרה בסטים של סרטיו של ג'ון קורטי. הוא קיבל השראה מעבודתו של ג'ורג' לוקאס וב-1980 הצטרף ל-Industrial Light & Magic, חברת האפקטים המיוחדים של לוקאס. הוא עבד בהפקות של הסרטים "מלחמת הכוכבים - פרק 6: שובו של הג'דיי" ו"אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור". ב-1984 הוא עזב את Industrial Light & Magic כדי לביים סרטון פרסומת לחברה האמריקנית לסרטן. הפרסומת, שנודעה בשם "Smoking Fetus" ועוררה סערה זוטא בעקבות תוכנה (שהציג דגם ריאליסטי של עובר המחזיק סיגריה בידו וכוון נגד עישון בהריון) משכה את תשומת לבם של המפיקים בלוס אנג'לס אשר נתנו לו ב-1985 לצלם את הסרט התיעודי "The Beat of the Live Drum" בכיכובו של ריק ספרינגפילד.

פינצ'ר המשיך לביים פרסומות לחברות גדולות כגון נייקי, רבלון, פפסי, סוני ולוי'ס. עד מהרה גילה שהוא נהנה יותר לביים קליפים מוזיקליים לאמנים. משהחליט להתמקד בבימוי, הצטרף לחברת הפקת הקליפים "Propaganda Films" והחל לצלם קליפים ופרסומות.

פינצ'ר צילם קליפים עתירי תקציב לזמרים מפורסמים כמו מדונה ("Express Yourself", "Vogue", "Oh Father" ו"Bad Girl"), בילי איידול ("Cradle of Love"), ג'ורג' מייקל, מייקל ג'קסון, אירוסמית', הרולינג סטונז ואמנים ידועים נוספים. אולם, בדומה לבמאי קליפים אחרים, הוא עבר לביים סרטים.

כבמאי

ב-1992 יצא סרטו הראשון של פינצ'ר, "הנוסע השמיני 3". פינצ'ר לא הסתדר עם צוות העובדים בפוקס המאה ה-20 שבנו את התפאורה לפני שהתסריט היה גמור, מה שהעמיק קשיים בפני השלמת ההפקה. אף על פי שהסרט זכה למועמדות לפרס אוסקר על אפקטים מיוחדים, הוא ספג ביקורת שלילית ממבקרים ומהקהל.

מדוכא, פינצ'ר חזר לעולם הפרסומות והקליפים וב-1994 זכה בפרס אמי על הקליפ של הרולינג סטונז "Love is strong". כשיצאה ב-2003 ההוצאה המיוחדת של כל סרטי הנוסע השמיני פינצ'ר היה הבמאי היחיד שלא הסכים להשתתף באסופת הסרטים. הוא גם השמיט את הסרט מהפילמוגרפיה שלו ב-DVD של "מועדון קרב" ושל "החדר".

פינצ'ר זכה להצלחתו הראשונה בשנת 1995, בזכות הסרט "שבעה חטאים" מאת התסריטאי אנדרו קווין ווקר. זהו סרט בילוש אפל המספר את סיפורם של שני בלשים (שגולמו בידי בראד פיט ומורגן פרימן) שמחפשים רוצח סדרתי שרוצח את קורבנותיו על פי שבעת החטאים הנוצריים. הסרט גרף יותר מ-100 מיליון דולר בארצות הברית בלבד (יותר מ-300 מיליון דולר בכל העולם) והפך את פינצ'ר לבמאי מבוקש. במקור, ארנולד קופלסון, יושב ראש "ניו ליין סינמה", סירב להכניס את סצנת הסיום הקשה לסרט, אבל לאחר שפינצ'ר שכנע אותו בכך שאמר שזאת סצנה מרכזית בסרט ושבעוד 30 שנה אנשים יזפזפו בטלוויזיה בלילה ויראו את הסצנה הזאת ואחר כך הם יגידו לחברים שלהם שראו את הסרט עם הראש בקופסה, הוא הגיע למסקנה שזאת הסצנה שתיזכר ביותר אצל האנשים. ביחד עם בראד פיט שקבע שהוא לא יצטלם לסוף אחר, הסצנה צולמה ונהייתה אגדית.

בשנת 1997 יצא הסרט "המשחק", הרפתקה אפלה בסגנון אזור הדמדומים שהציג אף הוא סוף מחניק ובלתי גמור כמו ב"שבעה חטאים". הסרט מספר על איש עסקים מסוגר (מייקל דאגלס) שמקבל ליום הולדתו מתנה יוצאת דופן מאחיו (שון פן), אשר בעקבותיה הוא הופך לשחקן המרכזי במשחק שמשתלט על חייו. הסרט קיבל ביקורות טובות אך לא זכה הצלחה גדולה בקופות. בתקופה האחרונה הסרט נהיה סרט קאלט.^{[דרוש מקור]}

ב-1999 יצא הסרט "מועדון קרב" שהוא עיבוד לספרו של צ'אק פלאניוק באותו שם. הסרט מספר על פקיד שחולה באינסומניה שמקים עם חבר שהכיר מועדון שמגיעים אליו גברים כדי ללכת מכות. בסרט מככבים אדוארד נורטון, הלנה בונהם קרטר ובראד פיט ששיחק גם ב"שבעה חטאים". הסרט היה אחד הסרטים המצופים של אותה שנה, אך הוא היה לאכזבה קופתית והביקורות אודותיו היו מעורבות. לאחר זמן, מבקרים רבים שינו את דעתם לגבי הסרט, שזכה גם לאהדת הקהל. השבועון אנטרטיינמנט ויקלי העניק לסרט ציון "נכשל" אולם לאחר מכן דירג אותו כמספר אחד ברשימת ה-DVD הראויים לקנייה. מכירות הסרט ב-DVD אפשרו לא רק לכסות את עלות הפקת הסרט, אלא הביאו לרווח גדול. הסרט נכנס לרשימת ה-250 סרטים הטובים של כל הזמנים באתר IMDb במקום 10.

ב-2002 המשיך פינצ'ר עם המותחן "החדר", שהיה חדשני בכך שהשתמש בגרפיקת מחשב. אף על פי שהסרט הכניס יותר מ-92 מיליון דולר בקופות בארצות הברית, הוא לא הצליח להתחבב על המבקרים כמו קודמיו. הסרט מספר על אם חד הורית (ג'ודי פוסטר) שביחד עם בתה (קריסטן סטיוארט) מסתתרת מפושעים (פורסט ויטאקר, דווייט יוקאם וג'ארד לטו ששיחק גם ב"מועדון קרב") בחדר הביטחון בבית החדש שלה.

ב-2007 יצא הסרט "זודיאק", שהוא עיבוד לספריו של רוברט גרייסמית' על המצוד אחרי הרוצח הסדרתי שזכה לכינוי רוצח הזודיאק. בסרט כיכבו: ג'ייק ג'ילנהול, מארק רופאלו ורוברט דאוני ג'וניור. הסרט לא זכה להצלחה גדולה בקופות אבל קיבל ביקורות טובות.

בשנת 2008 יצא סרטו "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן", בכיכובם של בראד פיט וקייט בלאנשט, העוסק באדם שנולד זקן והופך לצעיר עם חלוף השנים. פינצ'ר היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר על בימוי הסרט.

ב-2010 זכה פינצ'ר בפרס גלובוס הזהב ובפרס באפט"א לבמאי הטוב ביותר על בימוי סרטו "הרשת החברתית", אשר עוסק בהקמה של אתר האינטרנט והרשת החברתית פייסבוק. בנוסף היה פינצ'ר מועמד לאוסקר על בימוי הסרט.

חיים אישיים

פינצ'ר היה נשוי לדוגמנית-צלמת דוניה פלורנטינו (אחותה של השחקנית לינדה פלורנטינו) בין השנים 1990 ל-1995, ויש לו בת מנישואים אלה.

מאז 1996 הוא נשוי למפיקה סיאן צ'פין.

פילמוגרפיה

בימוי

• הנוסע השמיני 3 (1992)
• שבעה חטאים (1995)
• המשחק (1997)
• מועדון קרב (1999)
• החדר (2002)
• זודיאק (2007)
• הסיפור המופלא של בנג'מין באטן (2008)
• הרשת החברתית (2010)
• נערה עם קעקוע דרקון (2011)
• נעלמת (2014)
• מאנק (2020)
• הרוצח (2023)

טלוויזיה

• בית הקלפים (2013–2018) – מפיק / ביים 2 פרקים
• מיינד האנטר (2017–2019) – מפיק / ביים 7 פרקים
• אהבה, מוות ורובוטים (2019 – הווה) – מפיק

קישורים חיצוניים

• דייוויד פינצ'ר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דייוויד פינצ'ר, באתר AllMovie (באנגלית)
• דייוויד פינצ'ר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• דייוויד פינצ'ר, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• דייוויד פינצ'ר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• דייוויד פינצ'ר, באתר AllMusic (באנגלית)
• דייוויד פינצ'ר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• דייוויד פינצ'ר, באתר Discogs (באנגלית)
• אבנר שביט‏, אני והחבר'ה: פרופיל של הבמאי דיוויד פינצ'ר, באתר וואלה, 24 באוקטובר 2010
• ישי קיצ'לס, רק לא להיות נחמד, באתר ישראל היום, 8 באוקטובר 2014
• אורי קליין, דייוויד פינצ'ר, הבמאי שאף פעם לא משאיר אתכם אדישים, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2014
• דייוויד פינצ'ר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)