דינה קניג

דינה קניג (ביידיש: דינה קעניג, ברומנית: Dina König; ‏6 באוגוסט 1907 לודז' – 17 במאי 1964 בוקרשט) הייתה שחקנית תיאטרון יהודיה פולנית ורומנית, ששיחקה בשפת היידיש. היא החלה לשחק ב-1920 על במות התיאטראות. התיישבה בשנת 1946 ברומניה. בשני העשורים האחרונים לחייה הצטיינה כחברה בלהקת התיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט. בשנת 1956 הוענק לה התואר "אמנית מצטיינת של רומניה". היא הייתה נשואה לשחקן התיאטרון יוסף קאמיין (קאמיען), שפעל ב"להקה הווילנאית" המפורסמת. לזוג נולדה בת יחידה, ליא קניג, לימים שחקנית ישראלית חשובה בשפות עברית ויידיש.

דינה קניג
Dina König
דינה קעניג

דינה קניג תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	6 באוגוסט 1907 לודז', פולין הקונגרסאית (נסיכות הוויסלה), האימפריה הרוסית
פטירה	17 במאי 1964 (בגיל 56) בוקרשט, הרפובליקה העממית הרומנית
מדינה	פולין, רומניה
תקופת הפעילות	1911–1964 (כ־53 שנים)
בן או בת זוג	יצחק חביס Josef Kamen יצחק חביס
צאצאים	ליא קניג

קורות חיים

ילדותה וצעירותה. "ילדת פלא"

דינה קניג נולדה בשנת 1907 בלודז' שבפולין, אז חלק מהאימפריה הרוסית, כבת לחייטים יהודים, מעצבי תלבושות בתיאטרון יידי בעיר. היא גדלה בסביבה תיאטרונית ומגיל 4 שיחקה תפקידי ילדים, שרה ורקדה על הבמה. המופע הראשון שבה הופיעה הייתה ההצגה "גברוכענע הארצער" (לבבות שבורים) מאת זלמן ליבין. שנה לאחר מכן, הסופר י"ל פרץ שהתרשם ממשחקה ושירתה בתיאטרון היהודי סקאלה בלודז' במחזה שלו "די שוועסטער" (האחות), ניבא לה הצלחה באמנות המשחק. גם באולם סקאלה שיחקה קניג בשנת 1914 בתפקיד ידעלע בעיבוד לתיאטרון של הרומן "שרעקליכע סודות" (סודות איומים) מאת ל. שרייבער (שם העט של אברהם אריה עקביא או אברהם לייב יעקבוביץ'). בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1914–1915 שרה בקולנוע ארקדיה קולפטים ביידיש, גרמנית ופולנית, תחת הדרכתם של מיכל מיכלסקו, של מנהל הלהקה, ברנשטיין, ושל כורגרף פולני בשם נוביצקי. בשנים 1916–1920 הופיעה ברחבי פולין בתפקיד פיסטול במחזה "קין" מאת אלכסנדר דיומא האב, בתפקיד אומשולד במחזה "יעדע פרוי" וכ"לופט בוי" באופרטה "די רויז פון איסטנבול", גרסה ביידיש של היצירה של לאו פאל, "הוורד מאיסטנבול".

המשך קריירת המשחק שלה בפולין וברומניה

אחרי הופעות נוספות במופעי רוויו בתחילת שנות ה-1920, בשנת 1923 התקבלה דינה קניג על ידי דוד צלמייסטר בלהקה שהופיעה בגן "תיאטרון נואו" (ברומנית - התיאטרון החדש) בבוקרשט, ברובע היהודי וקרשט. היא שיחקה גם בלהקה המקומית קאנאפוף במופע רוויו "בוקרשט-ניו יורק" של בן אלי ודוד צלמייסטר, על מוזיקה מאת בוריס סגל. בגן הקיץ של התיאטרון החדש בבוקרשט השתתפה קניג באותה שנה גם במופע הרוויו "הוקוס פוקוס" של יון פריבאגו וצלמייסטר, בשפות יידיש ורומנית. התפרסם במיוחד הלהיט שלה "פרפומול" (הבושם) אותו הכניסה לרפרטואר שלה הקבוע, לפעמים במסגרת תפקידים שלא היו קשורים לכך.

אחר כך, בהמלצת יון פריביאגו, התקבלה קניג בלהקת הקברט שבגן הקיץ אלקזר (מול ארמון CEC). בהמשך הייתה קניג חברה בלהקה בניהולו של ברל סגל, לצד דמויות ידועות של הבמה היידית כמו ורה קנייבסקה, מוני סרסרוב, שמחה נתן ונעומי נתן, אדולף טפנר ואחרים.

איתם הופיעה בין היתר בהצגה "בערל בסיאק". ברגע מסוים הצטרכה קניג בעת הופעה בעיירה פלטיצ'ן למלא את מקומה של הדיווה ורה קנייבסקה בתפקיד הראשי באופרטה "שרה'קה א דוקטור". מאז התחילה לקבל תפקידים חשובים יותר - בדרך כלל של סוברטות. בקיץ שנת 1924 שיחקה ב"בית הגרמני" בצ'רנוביץ. בחורף אותה שנה לוהקה ברוויו "חצי שלי, חצי שלך" מאת בן אלי על מילותיו של שטרנברג-בוטושאנסקי, באולם "טומיס" בבוקרשט. בבוקרשט השתתפה קניג גם במופע המבוסס על הרפרטואר של הדיוות של התיאטרון היהודי - מולי פיקון וקלרה יונג ("ציפקע פאייר" מאת יעקב קאליץ', "ינקעלע " מאת ויליאם סגל, "פופכען", חונטשע אין אמריקע, וכו'). ב-1925 נסע עם להקה לסיור הופעות בארץ ישראל המנדטורית.

בשנת 1927 התחתנה קניג עם השחקן יוסף קאמן (או קאמיען, במקור שטיין, 1900–1942), יליד וילנה שהיה חבר בלהקה הווילנאית המפורסמת, שהתארחה בשנים 1924–1927 ברומניה. קניג הייתה אשתו השנייה של קאמן. היא עצמה, שנודעה באותה תקופה כדינה קאמן, שיחקה למשך זמן קצר בלהקה של מושקוביץ' בלבוב ואלר כך בלהקה הווילנאית והופיעה על במות יהודיות בפולין, בצ'כוסלובקיה, בווינה וברומניה, במחזות כמו "אלצ'קה", "יאשקה מוזיקנט" מאת אוסיפ דימוב, "שדים צוג" (רכבת השדים) או "פריפריה" מאת פרנטישק לנגר. בבימוים של דוד הרמן, יעקב שטרנברג, אליהו שטיין, השתתפה בהצגות עם "הסוחר מוונציה" מאת שייקספיר (בתפקיד ג'סיקה) ו"הדיבוק מאת אנ-סקי (התפקיד לאה) וב"דער עיקר" (העיקר) מאת נ. אבראינוב. בשנת 1929 בעת סיור הופעות בלודז', ילדה קניג את בתה היחידה, ליא, לימים שחקנית ישראלית חשובה בשפות עברית ויידיש.

אחרי התפרקות הלהקה הווילנאית, בשנית 1932 ו-1931, היו קניג ובעלה, קאמן, חברים בלהקה חדשה, שיחקה, בין השאר, ב"תיאטרול ליבר" (התיאטרון החופשי) בבוקרשט בקומדיה "הרשל'ה אוסטרופולר" מאת מ' ליפשיץ ואחר כך, ב"די ברויט מיל" (טחנת הקמח) מאת דוד ברגלסון, בה זכתה לדברי הערכה ממבקר העיתון "דימיניאצה" ("דינה קניג בתפקידה הדרמטי הייתה מכובדת וללא צרימות"). ב-1938 הקימה בעצמה להקה בשם "טליה" איתה ביצעה באולם ברשאום בבוקרשט, רפרטואר של מלדורמות: "נשים בלילה", "ליידי מלווין", "זוג האושר", "הילדה המתוקה", "הילדה האהובה של סבא", "ואס, וער, וען" (מה, מי, מתי?) וכו'.

שנות מלחמת העולם השנייה

מערכת היחסים עם יוסף קאמן דעכה, בעוד הוא חלה בסיבוכים בכלי הדם של הסוכרת והעישון, נאלץ לוותר על המשחק לטובת הבימוי והקים קשר זוגי חדש עם אישה בשם נדיה קרעני. פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 מצא את דינה קניג ואת בתה בסיור הופעות בצ'רנוביץ, אז ברומניה. הן נשארו בעיר עד שנת 1940, כולל אחרי סיפוחה של העיר לברית המועצות. תחת השלטון הסובייטי הוקם בקישינב ברפובליקה הסובייטית של מולדובה תיאטרון יהודי ממלכתי חדש שפעל בשפה יידיש תחת ניהולו האמנותי של יעקב שטרנברג. דינה קניג התקבלה שם כחברה בלהקה. היא שיחקה בתיאטרון זה במופע הרוויו "רויטה פומראנצען" (תפוזים אדומים) מאת שטרנברג, גילמה את תפקיד הבת ב"כל נדרי" מאת פרץ מרקיש, בבימויו של שטרנברג, את מירלה ב"די כישוף מאכערין" (המכשפה) מאת אברהם גולדפדן בימוי אבא לב, את צייטעל בטעוויע דער מילכיקער (טוביה החולב) לפי שלום עליכם בבימוי אלברט סגאלסקו.

ביוני 1941 בזמן שעל במת התיאטרון בקישינב הועלה מחזה מאת מארק דניאל, הלהקה פונתה מהר על ידי השלטונות הסובייטיים רחוק למרכז אסיה, בעקבות פלישת הכוחות הרומניים והגרמנית לבסרביה. דינה קניג ובתה הגיעו עם חברי הלהקה לאוזבקיסטן, לטשקנט ואחר כך לסמרקנד. קניג שיחקה זמן קצר בתיאטרון מוזיקלי בטשקנט, אחר עשתה סיורי הופעות עם קרון אמנים בבתי חרושת, בתי חולים ויחידות צבאיות רחבי ברית המועצות, כולל בנובוסיבירסק, ארכנגלסק וכו'. בעלה, קאמן, שנכרתה לו רגל אחת, מת באוראלסק בשנת 1942. קניג התחתנה אז שנית עם שחקן יידי מבסרביה, יצחק חביס, יליד 1910.

בתיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט

אחרי תום המלחמה, בשנת 1946 קניג בחרה שלא לחזור לפולין אלא להתיישב עם יצחק חוויס ועם בתה, ליא ברומניה, שהפכה בשבילה מולדת שנייה. יחד עם בעלה הצטרפה ללהקת התיאטרון "איקוף" שקם אחרי שהמשטר החדש ברומניה ביטל את החוקים נגד היהודים ונגד שפת היידיש שהונהגו בימי משטר יון אנטונסקו. ב-1948 הפכה להקת "איקוף" לתיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט שמנהלו הראשון היה ברנרד לבלי. במסגרת להקה זו שיחקה קניג כ-16 שנה ב-50 תפקידים. ההצגה הראשונה של התיאטרון הייתה "הזכייה הגדולה" מאת שלום עליכם ב-11 בינואר 1948. קניג שיחקה, בין היתר, במופעים המוזיקליים "דאס פולק זינגט" (העם שר - שנערך ברוח האידאולוגיה הקומוניסטית השלטת) (1951), מיט א ליד אויף די ליפן (עם זמר על השפתיים - מאת הרמן שטולפר ומוישה בלן, 1953), "שח-מט" גם כן מאת קטולפר ובלן, 1955), בתפקידים קטיה קבאנובה ב"דער שטורם" - "הסערה" מאת אלכסנדר אוסטרובסקי, בבימוי פרנץ אאורבך (1957), ליידי מילפורד ב"מזימה ואהבה" (אינטריגע און ליבע) מאת פרידריך שילר בבימויו של מאוריצ'יו סקלר (1949), ב"מסעות בנימין השלישי" (1955) לפי מנדלה מוכר ספרים, עיבוד מאת ישראל ברקוביץ' ויוליאן שוורץ, בתפקיד בוצ'קארובה ב"פלטון קרצ'ט" מאת אולכסנדר קורנייצ'וק, גברת ממלוק ב"פרופסור ממלוק" (Mamlock) מאת פרידריך וולף (1961) ובתפקידיה הבלתי נשכחים - התפקידים הראשיים ב"אמא קוראז' ובניה" מאת ברטולט ברכט (1964), מירלה אפרת במחזה בעל אותו השם מאת יעקב גורדין (1958) בבימויו של איזו שפירא, וכן גולדה ב"טוביה החולב", לצד בעלה איסק חוויס בתפקיד הראשי (1957), בבימוי בנו פופליקר. קניג השתתפה ב-1951 גם בבימוי ההצגה "המכשפה" לצד ברנרד לבלי, ובכוראוגרפיה של מספר הצגות.

קניג נפטרה במפתיע בעקבות מחלה קטלנית מהירה. היא הובאה לקבורה בבית העלמין פילנתרופיה בבוקרשט, בטקס שנוהל על ידי הרב הראשי של יהודי רומניה, משה רוזן. נכחו אלפי אנשים, ונאמו הספדים דמויות בכירות מועם הרשויות והאמנים, והבמאים פרנץ אוארבך, מנהל התיאטרון היהודי, ואיזו שפירא. על מצבת קברה נכתב:

"מילה שנונה

דמעה, חיוך

טיפת שמחה, טיפת מזל

מסך שיורד

ואינו עולה שוב לעד."

O vorbă de duh

o lacrimă, un zâmbet,

un dram de bucurie, un dram de noroc,

o cortină care cade

și nu se mai ridică niciodată

בתה, ליא קניג, שהתחילה להצטיין באמנות המשחק כבר ברומניה, וחתנה צבי שטולפר, עלו לישראל בשנת 1961, והטביעו שם את חותמם בזירת התיאטרון בעברית וביידיש. האלמן, השחקן יצחק חביס, עלה לישראל ב-1965 ונפטר בישראל ב-1991.

פרסים ואותות הוקרה

• 1954 - הוענק לה עיטור מטעם שלטונות רומניה
• 1956 - התואר "אמנית מצטיינת של הרפובליקה העממית הרומנית"

לקריאה נוספת

מקורות

• Zalman Zylbercweig, Jacob Mestel - Yidishen Theater Leksikon, vol.6 Yiddisher Aktyoren Yunion, New York 1969 p.5200-5203
• Israil Bercovici - O sută de ani de teatru evreiesc în România, Editura Integral, București, 1998