דיר טריף

דיר טריף (יישוב לשעבר)
دير طريف
	שרידי דיר טריף וברקע בתי בית עריף
	שרידי דיר טריף וברקע בתי בית עריף
טריטוריה	המנדט הבריטי
מחוז	מחוז לוד
נפה	נפת רמלה
שפה רשמית	ערבית
תאריך ייסוד	לפני המאה ה-17
שטח	8,756 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה	מבצע דני
תאריך נטישה	10 ביולי 1948
יישובים יורשים	בית עריף, שוהם
דת	מוסלמים
אוכלוסייה	‏
‑ ביישוב לשעבר	1,750 (1945)
קואורדינטות	31°59′26″N 34°56′23″E / 31.99044444°N 34.93975°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גוש דן רגילה) דיר טריף

דיר טריף (בערבית: دير طريف) היה כפר ערבי בגבול השפלה ולרגלי הרי יהודה, כעשרה קילומטרים מצפון-מזרח לרמלה וכשלושה קילומטרים ממזרח לשדה התעופה לוד. הכפר שכן צפונית-מערבית, סמוך לבית נבאלא.

דיר טריף נכבש במבצע דני, במהלך מלחמת העצמאות, בתחילת יולי 1948 ותושביו פונו.

היסטוריה

הכפר נבנה על תל שכיסה אתר רומי, בשם בֵּיתַ'ריף. שרידי בניינים קדומים ושברי חפצים עתיקים נמצאו במקום. במפקד האוכלוסין העות'מאני מ-1596 מנו תושביו 270 נפשות; תושבי הכפר היו מוסלמים, ועסקו בעיקר בחקלאות. רוב בתי הכפר היו בנויים מלבני בוץ וקש. בין הקרקעות שרכש בנק אפ"ק בראשית פעילותו בעשור הראשון של המאה ה-20 היו 4,000 דונם מאדמות הכפר.^[2] ב-1920 הוקם בכפר בית ספר וב-1947 למדו בו 171 תלמידים.

במפקד האוכלוסין של המנדט הבריטי בשנת 1922 נמנו בכפר 836 תושבים ובמפקד של 1931 1,246 תושבים ב-291 בתים.^[3] בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת רמלה והבנייה בו התרחבה במידה רבה, בעיקר בחלקו המזרחי. הכפר נכלל בשטח האסור למכירה ליהודים בתקנות העברת קרקעות 1940^[4].

לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שערכו רשויות המנדט ב-1945 נאמדה אוכלוסיית הכפר ב-1,750 תושבים.

במלחמת העצמאות

אזור הכפר נכלל בשטח שיועד למדינה הערבית, לפי החלטת החלוקה. בכפר התמקם הלגיון הערבי. לפי העיתון הערבי "פלסטין" הפציצו לוחמים יהודים ב-14 באפריל 1948 את הכפר מהאוויר ובתקיפה נפצעו ארבעה תושבים^[5].

במבצע דני, הכפר נכבש לראשונה בידי חטיבה 8, שכלל את גדוד הפשיטה של משה דיין^[6]^[7] ואת גדוד השריון, ועל ידי גדוד רגלים של חטיבת קרייתי, ב-10 ביולי 1948^[8]. לפי בני מוריס פונו התושבים ב-10 ביולי^[9]. אולם משה דיין עזב את הכפר כדי לבצע את הפשיטה על לוד ללא תאום עם החטיבה, והשאיר בו את פלוגתו של יעקב גרנק^[10]. בעקבות העזיבה ביצע הלגיון הערבי התקפת נגד חזקה^[11] ובלילו של ה-11 ביולי 1948 החזיק הלגיון בכפר^[12]. ב-11 ביולי עלה בידי הגדוד התשיעי של חטיבת השריון לכבוש עמדות סביב הכפר. באותו יום נכשל מאמץ לכבוש את הכפר מידי הרגימנט הראשון של הלגיון^[13]. לבסוף נכבש הכפר יחד עם בית נבאלא הסמוכה, לאחר קרב קשה, בסוף ה-12 ביולי^[14]^[12]^[15]^[16]. התקפה נוספת של הלגיון הירדני בשבת, 17 ביולי 1948, נהדפה על ידי צה"ל^[17].

במדינת ישראל

ב-13 בספטמבר 1948 ביקש ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון מוועדת השרים שהייתה אחראית לכפרים הערבים, רשות "להרוס חלקית" 14 כפרים באזור המרכז, ובהם דיר טריף. הוא אמר לשרים כי זוהי בקשה שקיבל בכתב ממפקד חזית המרכז, האלוף צבי איילון, שנימק זאת "מסיבת חוסר בכח אדם לתפיסת המרחב ולהתבצר בעומק".^[18]

ב-27 במאי 1949 יושבו בכפר הנטוש יהודים עולים חדשים מבולגריה^[19]^[20] ששהו במקום מעל שנתיים עד שעברו ברובם להתיישבות קבע בגינתון. במהלך שהותם הוסב שם המקום ל"בית עריף". כחצי קילומטר ממערב לדיר טריף הוקם מושב בית עריף. כדי להבדיל בין היישובים נקראו המתיישבים המיועדים לגנתון "בית עריף א'"^[21] והמושב בית עריף שיושב על ידי עולי תימן מכפר העבודה גורן, נקרא "בית עריף ב'". לאחר פינוי רוב המתיישבים לגנתון, התיישבו בכפר קבוצה נוספת של עולים מתימן^[22] ב"כפר חוצבים" שנקרא "בית עריף ג'" ובהמשך "אחלמה"^[23]^[21].

בשנת 1954 היו במקום 80 משפחות ללא עבודה, ללא הקצאת קרקע לעיבוד, ללא חשמל ועם 12 ברזים של מים בלבד. המוסדות המייסדים טענו שאין למקום עתיד ודרשו להעביר את התושבים לגליל או לנגב^[24]^[25]. משלא נענו לדרישה לעבור הוצע להם לעבור לפרוזדור ירושלים, אך גם לכך סירבו. בעקבות זאת הפסיק הסוכנות את כל השירותים לתושבים^[26]. חלק מהמשפחות עזבו את המושב לכפר סבא^[27] ולשיכון הפועל המזרחי בלוד, אך במקום נותרו 70 משפחות^[28]. בסוף 1954 פונו התושבים מהכפר^[29], בין השאר לראש העין, כפר סבא ופתח תקווה, הכפר נהרס^[30] למעט מבנה בית הספר, והמדינה מכרה את ההריסות^[31].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דיר טריף בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
^ בן ציון מיכאלי, החוות החקלאיות, ראשית ההתיישבות הלאומית בארץ-ישראל, הוצאת מילוא, 1977, עמ' 18–19
^ זאב וילנאי, "דיר טריף", אנציקלופדיה אריאל, עמ' 1697
^ "תקנות העברת קרקע 1940, הארץ, 29 בפברואר 1940
^ "פלשתין" מפריח שוב בדותות על מטוסים יהודיים, מעריב, 15 באפריל 1948
^ זאב שיף, משה דיין במלחמת העצמאות, הארץ, 13 במרץ 1964
^ אורי מילשטיין, גוליבר, הארץ, 14 ביוני 1968
^ כיבוש בית טרייף, קולה וטירה, המשקיף, 11 ביולי 1948
^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 590, סעיף 221
^ אורי מילשטיין, הלוחם מלידה, הארץ, 26 ביולי 1968
^ עמוס אילון, האויב פתח בהתקפת־נגד, דבר, 12 ביולי 1948
^ ¹ ² תוצאותיה של "הפריצה המזהירה", למרחב, 10 במרץ 1964
^ בני מוריס, 1948, עמ' 320
^ נכבשה דיר־טאריף לאחר כניעתה של רמלה, הארץ, 13 ביולי 1948
^ יוסף אוליצקי, האויב בורח ממחנה בית-נבאלה, הארץ, 13 ביולי 1948
^ המצב בחזיתות, הַבֹּקֶר, 13 ביולי 1948
^ יוסף אוליצקי, רק תרנגולות מקרקרות בבית־נבאללה, הַבֹּקֶר, 21 ביולי 1948
^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 225
^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 263–264
^ עשרים ושבעה מושבים בכפרים נטושים, חרות, 30 במאי 1949
^ ¹ ² רשימת שמות יישובים, ילקוט הפרסומים 489, 31 ביולי 1956, עמ' 1233–1256
^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 595, סעיף 94
^ שמות חדשים לישובים, זמנים, 27 באוגוסט 1954
^ כפר בית עריף שרוי בצמא, קול העם, 19 במאי 1954
^ י. להב, מן הכפר אל הייאוש, קול העם, 21 במאי 1954
^ לחץ על מתישבים לעבור לפרוזדור, דבר, 7 ביולי 1954
^ עזבו את בית עריף, זמנים, 10 בספטמבר 1954
^ יחוסל מושב בית עריף א', הארץ, 21 בנובמבר 1954
^ ש. אבישי, קורבנות שיטה נפסדת בהתיישבות, על המשמר, 14 בדצמבר 1954
^ הושלמה הריסת בית עריף, זמנים, 31 במרץ 1955
^ מכרז מס' 7/55 למכירת אבנים, ברזלים, צנורות ומדרגות מהריסות הכפר בית עריף, על המשמר, 23 בינואר 1955

[1] נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.

[2] בן ציון מיכאלי, החוות החקלאיות, ראשית ההתיישבות הלאומית בארץ-ישראל, הוצאת מילוא, 1977, עמ' 18–19

[3] זאב וילנאי, "דיר טריף", אנציקלופדיה אריאל, עמ' 1697

[4] "תקנות העברת קרקע 1940, הארץ, 29 בפברואר 1940

[5] "פלשתין" מפריח שוב בדותות על מטוסים יהודיים, מעריב, 15 באפריל 1948

[6] זאב שיף, משה דיין במלחמת העצמאות, הארץ, 13 במרץ 1964

[7] אורי מילשטיין, גוליבר, הארץ, 14 ביוני 1968

[8] כיבוש בית טרייף, קולה וטירה, המשקיף, 11 ביולי 1948

[9] בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 590, סעיף 221

[10] אורי מילשטיין, הלוחם מלידה, הארץ, 26 ביולי 1968

[11] עמוס אילון, האויב פתח בהתקפת־נגד, דבר, 12 ביולי 1948

[למרחב64-12] ¹ ² תוצאותיה של "הפריצה המזהירה", למרחב, 10 במרץ 1964

[13] בני מוריס, 1948, עמ' 320

[14] נכבשה דיר־טאריף לאחר כניעתה של רמלה, הארץ, 13 ביולי 1948

[15] יוסף אוליצקי, האויב בורח ממחנה בית-נבאלה, הארץ, 13 ביולי 1948

[16] המצב בחזיתות, הַבֹּקֶר, 13 ביולי 1948

[17] יוסף אוליצקי, רק תרנגולות מקרקרות בבית־נבאללה, הַבֹּקֶר, 21 ביולי 1948

[18] בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 225

[19] בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 263–264

[20] עשרים ושבעה מושבים בכפרים נטושים, חרות, 30 במאי 1949

[ועדת-21] ¹ ² רשימת שמות יישובים, ילקוט הפרסומים 489, 31 ביולי 1956, עמ' 1233–1256

[22] בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 595, סעיף 94

[23] שמות חדשים לישובים, זמנים, 27 באוגוסט 1954

[24] כפר בית עריף שרוי בצמא, קול העם, 19 במאי 1954

[25] י. להב, מן הכפר אל הייאוש, קול העם, 21 במאי 1954

[26] לחץ על מתישבים לעבור לפרוזדור, דבר, 7 ביולי 1954

[27] עזבו את בית עריף, זמנים, 10 בספטמבר 1954

[28] יחוסל מושב בית עריף א', הארץ, 21 בנובמבר 1954

[29] ש. אבישי, קורבנות שיטה נפסדת בהתיישבות, על המשמר, 14 בדצמבר 1954

[30] הושלמה הריסת בית עריף, זמנים, 31 במרץ 1955

[31] מכרז מס' 7/55 למכירת אבנים, ברזלים, צנורות ומדרגות מהריסות הכפר בית עריף, על המשמר, 23 בינואר 1955

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]