דניאל אורטגה

דניאל אורטגה
Daniel Ortega
לידה	11 בנובמבר 1945 (בן 78); לה ליברטד, ניקרגואה
שם מלא	חוסה דניאל אורטגה סבדרה
מדינה	ניקרגואה
השכלה	אוניברסיטת הידידות בין העמים של רוסיה ; האוניברסיטה המרכז אמריקאית במנגואה
עיסוק	פוליטיקאי
מפלגה	החזית הסנדיניסטית
בן או בת זוג	Rosario Murillo (1978–?)
	10 בינואר 2007 – מכהן; (17 שנים)
סגנית נשיא ניקרגואה	רוסאריו מורילו
	→ אנריקה בולאניוס
	16 ביוני 1979 – 25 באפריל 1990; (10 שנים)
	→ אנסטסיו סומוסה דביילה ויולטה צ'מורו ←
פרסים והוקרה
	עיטור הידידות (רוסיה) (2015); מסדר סוחבאטאר (1983); העיטור הלאומי חוסה מרטי; מסדר השמש של פרו; Uatsamonga Order; הפרס הבין-לאומי לזכויות האדם על שם מועמר קדאפי; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
חתימה

חוסה דניאל אורטגה סבדרה (בספרדית: Daniel Ortega; נולד ב-11 בנובמבר 1945) הוא נשיא ניקרגואה.

ביוגרפיה עריכה

אורטגה, יליד לה ליברטד, היה במרבית חייו מנהיג חשוב של החזית הסנדיניסטית. במהפכה עממית ב-1979, שבה פעלו הסאנדיניסטים לצד קבוצות אחרות, הודח הרודן אנסטסיו סומוסה דביילה ויצא לגלות. אורטגה היה לחבר בממשל הצבאי השולט, ויותר מאוחר התמנה לנשיא ושלט בין השנים 1985 ל-1990. תקופת כהונתו אופיינה בעוינות של ממשל ארצות הברית למשטרו ובתמיכת ארצות הברית בהתנגדות הצבאית של ארגון הקונטראס. הוא הנהיג רפורמות סוציאליסטיות רבות בארצו על פי הדגם הקובני והסובייטי והפנה משאבים רבים לצורך הגברת האוריינות במדינה; האינפלציה בניקרגואה עלתה בשנות שלטונו מ-35% ליותר מ-3,000%.

לאחר הפסדו בבחירות ב-1990, המשיך להיות פעיל בפוליטיקה של ניקרגואה ורץ שוב לנשיאות באוקטובר 1996 ובנובמבר 2001, אך הפסיד בשני המקרים.

בבחירות של 2006 רץ שוב מטעמם של הסאנדיניסטים וזכה בנשיאות ללא צורך בסיבוב שני (הוא זכה בכ-38% מהקולות), לאחר שגבר על יריבו העיקרי, המועמד הבולט של גוש המרכז-ימין, אדוארדו מונטאלגרה, ועל מספר מועמדים מטעם מפלגות קטנות. יריביו, ובהם יוצאי המפלגה הסאנדינסטית כגון הרטי לוויטס, האשימו את אורטגה בפופוליזם ובשחיתות, וניצחונו בבחירות 2006 מוסבר במידה רבה מאכזבתו של הציבור מן המדיניות הכלכלית של הימין, ששלט מאז 1990 ולא הצליח לצמצם את העוני והמצוקה במדינה, השנייה בעונייה בחצי הכדור המערבי.

במהלך כהונתו קיבלה המדינה נפט מוזל וסיוע כלכלי בשווי של לפחות 500 מיליון דולר בשנה מנשיא ונצואלה הוגו צ'אווס. אורטגה אף ביקר באיראן מיד לאחר ניצחונו בחירות ואמר כי "המהפכות באיראן וניקרגואה הן כמעט תאומים זהים... שתי המהפכות מקדמות צדק, חירות, הגדרה עצמית והתנגדות לאימפריאליזם". אורטגה יישם כלכלת שוק לה התנגד בעבר, ביצע רפורמות במערכת הרווחה, הפנה תקציבים למלחמה בעוני, סיפק הלוואות נוחות לבעלי עסקים, סייע לחקלאים, הנהיג סובסידיות לשימוש בתחבורה ואף הורה על ביצוע בדיקות ממוגרפיה חינם. בכהונתו הצטמצם אי השוויון הכלכלי, שופרו זכויות עובדים והוגברה נגישותם של האזרחים למערכות החינוך, הבריאות והביטוח הלאומי. אורטגה אף קידם הכשרתן של נשים לפתיחת עסקים זעירים באזורים הכפריים. בנוסף פעל אורטגה לעידוד השקעות זרות בתחומים כגון כריית זהב.

הבחירות המקומיות שהתקיימו ב-2008 היו הראשונות מאז 1990 בהן הוחלט שלא לאפשר השגחה של משקיפים בינלאומיים. ארגונים בינלאומיים שונים ודוברי האופוזיציה דיווחו על הטרדות, איומים, הפחדות שהופנו כנגד מצביעים, ואף על מקרים של אלימות. התוצאות הרשמיות קבעו כי מועמדי המפלגה הסנדיניסטית זכו ב-94 מ-146 המועמדויות. כתוצאה מטענות האופוזיציה על חוסר כשרותן של הבחירות, האיחוד האירופי השהה סיוע בסך 70 מיליון דולר וארצות הברית השהתה סיוע בסך כ-64 מיליון.

ב-2009 פסק בית משפט בניקרגואה שנשלט על ידי שופטים סנדיניסטים, כי ההגבלות בחוקת ניקרגואה, האוסרות על מתמודד לרוץ לשתי כהונות רצופות וכמו כן אוסרות על התמודדות על כהונה שלישית כנשיא המדינה, פוגעות בזכויות האדם של אורטגה. בבחירות שהתקיימו ב-6 בנובמבר 2011 ניצח אורטגה את יריביו כבר בסיבוב הראשון כשזכה בכ-63% מהקולות. יריבו העיקרי פאביו גאדיאה זכה בכ-31%. האופוזיציה בניקרגואה ומחלקת המדינה של ארצות הברית טענו כי הבחירות התאפיינו באיומים על אזרחים וכי נמנעה גישתם של מפקחים, בעוד שמפקחים בינלאומיים דיווחו כי אמנם היו אי-סדרים מסוימים, אולם לא הייתה הונאה שיטתית, והחריגות לא שינו את התוצאה.

החלו באביב 2018, הפגנות המחאה בניקרגואה, כשערים שלמות התקוממו נגד משפחת אורטגה. העילה המקורית להפגנות הייתה קיצוצים בתקציבי הרווחה, אך בהמשך הן הפכו למחאה נגד ההתנהלות הלא דמוקרטית של הממשלה והשחיתות של משפחת אורטגה ומקורביהם. הן היו ההפגנות הגדולות ביותר זה עשרות שנים. הן דוכאו באלימות קשה ומעלה מ 500 מפגינים נרצחו.

לפני בחירות 2021, הוא דאג שמועמדים שהיו אמורים להתמודד נגדו יעצרו, גרם לסגירת מפלגות האופוזיציה, אסר לקיים כנסי בחירות וגם סגר קלפיות רבות. הוא אף הורה לעצור כמה מוותיקי הסנדיניסטים.

בנובמבר 2021, דניאל אורטגה, נבחר מחדש לכהונה רביעית של חמש שנים עם 75% מהקולות, על פי התוצאות הרשמיות החלקיות הראשונות שפרסמה מועצת הבחירות העליונה.

ממשלו הכניס למעצר בית פעילים פוליטיים ומנהיגי חברה אזרחית, פשט על משרדי תקשורת, הוציא מחוץ לחוק הפגנות רחוב וסגר עשרות ארגונים לא ממשלתיים. בנוסף, למעלה מחצי מליון מאזרחי ניקרגואה יצאו לגלות מאז ההפגנות של 2018.

מאז שנות השבעים אורטגה נמצא בזוגיות עם רוסאריו מוריו, פיעלת המפלגה המתפקדת כסגנית הנשיא מאז 2017. לזוג תשעה ילדים, שלושה מתוכם נולדו לרוסאריו לפני שפגשה את אורטגה. אחת מילדיה של רוסאריו הזוגיות קודמת, זוילהאמריקה (Zoilamerica) האשימה את אורטגה בהורדה מינית לאורך כל ילדותה, המשפחה הפנתה לה את הגב והיא הוגלתה לקוסטה ריקה ב - 2014.

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא דניאל אורטגה בוויקישיתוף

דניאל אורטגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שושלת פוליטית: נשיא ניקרגואה זכה בכהונה נוספת - ואשתו בסגנות, באתר וואלה!‏, 8 בנובמבר 2016
משפחה אחת הפכה מדינה לאחוזתה הפרטית. הפגנה נגדה לא באה בחשבון, באתר הארץ, 21 בינואר 2020
הגיבור העממי של ניקרגואה במסלול המהיר להיהפך לרודן, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2021
Nicaragua Seizes Universities, Inching Toward Dictatorship

הקודם: חונטה לשיקום לאומי	נשיא ניקרגואה 1985 - 1990	הבא: ויולטה דה באריוס צ'מורו

הקודם: אנריקה בולאניוס	נשיא ניקרגואה 2007 -	הבא: (נוכחי)