דרייסיקאקר (בגרמנית: Dreißigacker) היא עיירה בדוכסות סקסוניה-מיינינגן שבמדינת תורינגיה שבגרמניה. העיירה ממוקמת קילומטר מערבית למיינינגן, שמהווה המרכז הכלכלי והתרבותי של דרום מדינת תורינגיה.

מבט על דרייסיקאקר.
מבט על דרייסיקאקר.

היסטוריה עריכה

דרייסיקאקר מוזכרת לראשונה במסמך מ-22 באוגוסט 1311 אותו כתב ברתולד השביעי, רוזן הנברג-שלאוזינגן, ונקראת בשם דריזיצ'אצ'ר (Drizichaccher).

בין השנים 1611 ועד 1658 התרחש בעיירה ציד מכשפות, במהלכו הגיעו ארבע נשים וגבר למשפט. אנה גרמן בת ה-80 הוצאה להורג על המוקד בשנת 1611; התוצאה של ארבעת המשפטים האחרים אינה ידועה.

בשנת 1641, במהלך מלחמת שלושים השנים, חיילים אימפריאליים הרסו את המקום בהצתת האש.

ב-1710, הדוכס ארנסט לודוויג הראשון בנה בדרייסיקאקר בקתת ציד שבה שכנה מכללת היערות הראשונה של תורינגיה, האקדמיה ליערות דרייסיקאקר, מ-1801 עד 1843.

בשנת 2020, התגוררו בעיירה מעל ל-1400 תושבים.

הקהילה היהודית עריכה

המשפחות היהודיות הראשונות עברו לדרייסיקאקר ככל הנראה באמצע המאה ה-17. והתקיימה קהילה יהודית במאות ה-18 וה-19. בשנת 1833 היו בה 56 חברים. ב-1856 קיבלו היהודים שחיו בדוכסות סקסוניה שוויון אזרחי. כתוצאה מכך עברו כמעט כל המשפחות היהודיות לעיר השכנה, מייניגן. לקהילה היהודית היה חיידר, בית כנסת (שהוקמו בסביבות 1820[1]), מקווה ובית קברות, החיידר ובית הכנסת נהרסו כליל בשריפה גדולה שהייתה בעיר ב-13 במאי 1867, בה נהרסו חלקים נרחבים בעיירה. החיידר ובית הכנסת היהודי לא נבנו מחדש, בעיקר כי בשלב זה כבר עזבו רוב המשפחות היהודיות את העיירה, ברובה למייניגן הסמוכה.[2]

 
בית הקברות היהודי בדרייסיקאקר.

בית הקברות היהודי עריכה

במהלך המאה ה-17, הקימה הקהילה את בית הקברות היהודי (גר'). המצבה העתיקה ביותר היא משנת 1665. בית הקברות מחולק לשני אזורים, בחלקו העתיק קיימות עדיין 24 מצבות, רובן מהמאה ה-18, ובחלקו החדש, ישנן 28 מצבות בשתי שורות קברים. המצבה האחרונה בבית הקברות היא משנת 1880[1], בשנת 1932 חולל בית הקברות.

חברי קהילה מפורסמים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דרייסיקאקר בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Dreißigacker (Thüringen)
  2. ^ [https://www.alemannia-judaica.de/dreissigacker_synagoge.htm Dreißigacker (Stadt Meiningen, Kreis Schmalkalden-Meiningen) Jüdische Geschichte / Synagoge], Alemannia Judaica
  3. ^ שלמה הרמתי, עברית חיה במרוצת הדורות: מרס"ג ועד טלר, ראשון לציון: מסדה, 1992, עמ' 120