דריכת ענבים
דריכת ענבים היא אחת הדרכים להכנת יינות מענבים. הדריכה על הענבים נעשית ברגליים יחפות על מנת שמצד אחד ישוחררו המיצים שלהם ביתר יעילות, אך מצד שני לא יתרסקו גרעיני הענבים, וכתוצאה מכך ייצרו טעם מר ביין - דבר שהיה עלול לקרות באם היו דורכים על הענבים עם נעליים קשות. דריכת הענבים נעשית על גבי משטח דריכה מיוחד המכונה "גת".
.jpg)
דריכת ענבים הייתה נפוצה מאוד בהיסטוריה של היין, אך עם התפתחותן של שיטות תעשייתיות ומכניות לייצור יין, נזנחה פעולת דריכת הענבים בשוק התעשייתי והפכה לפעילות פנאי, תיירות או כחלק מתחרויות בפסטיבלים וסדנאות תרבותיות.[1][2][3]
היסטוריה עריכה
אחד המייצגים הוויזואליים המוקדמים ביותר של דריכת יין מופיע על סרקופג רומי עתיק מהמאה ה-3, המתאר אירוע עם קבוצה של ענבי בציר ודריכת ענבים.[4]
בארץ ישראל עריכה
ערך מורחב – הגת בארץ ישראל
בארץ ישראל תעשיית הגתות ודריכת הענבים הייתה מפותחת מאוד החל מימי קדם ועד המאה ה-7. בתקופה הביזנטית פרחה תעשיית היין בשל השימוש הפולחני הרב שעושים הנוצרים ביין. מתקופה זו שרדו אלפי גִּתּוֹת בכל רחבי הארץ, המתאפיינות במשטחי דריכה ענקיים המרוצפים בפסיפסים, מערכות ניקוז משוכללות, תאי אחסון ובורות איגום גדולים. דוגמאות לגתות ביזנטיות כאלה ניתן למצוא, למשל, בחורבת חכלילי בכניסה לבת עין שבגוש עציון, בכנסיית יוחנן בהרים שבעין כרם בירושלים, בחורבת דיר סמען שבשומרון ובכפר יעבץ שבשרון.
החל מהמאה ה-7, עת הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל, נפסקה תעשיית הגתות ודריכת הענבים בארץ ישראל, עקב האיסור האסלאמי על שתיית משקאות אלכוהוליים. בעת החדשה התפתחה שוב תעשיית היין בארץ ישראל, אולם עם תעשייה זו התפתחו גם שיטות ייצור יין מכניות ואפקטיביות יותר, שהזניחו את תעשיית הגתות ודריכת הענבים. יחד עם זאת, עדיין ניתן למצוא מעט מקומות שמפעילים גתות מסורתיות בכפרים ערבים-נוצריים, וכן באתרי תיירות עתיקים.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ גילי סופר, דורכים על ענבים, באתר ynet, 14 באוגוסט 2003.
- ^ "סדנאות בציר ענבים, דריכה בגת ועוד", באתר "כפרי האחוד".
- ^ "דריכת ענבים בגת", באתר "הארץ".
- ^ Wight, Karol (2008). Roman sarcophagus, c. 290-300 AD. מוזיאון פול גטי