כנסיית יוחנן בהרים
כנסיית יוחנן בהרים היא כנסייה נוצרית קתולית השוכנת במעלה הגבעה בצפונה של שכונת עין כרם שבירושלים. הכנסייה מכונה "יוחנן בהרים" על מנת להבדילה מ"מנזר יוחנן במדבר" ונקראת על שמו של יוחנן המטביל, אשר על פי המסורת הנוצרית נולד במבנה שהיה ממוקם במקום בו נבנתה הכנסייה.
אתר הולדתו של יוחנן המטביל
עריכהעל פי המסורת הנוצרית (מסורת מאוחרת, ככל הנראה, ומתועדת החל מהמאה ה-10) האתר הוא מקום הולדתו של יוחנן המטביל. על פי המסופר בברית החדשה, בבשורה על-פי לוקאס, לא האמין זכריה, שהיה כהן בבית המקדש, לדברי המלאך כי אשתו העקרה אלישבע תלד לו בן ויקרא שמו "יוחנן". הוא נענש על ידי המלאך באילמות עד אשר יראה במו עיניו את הבן. על פי המסופר בברית החדשה, בטקס ברית המילה של הבן שנערך בביתם ב"עיר ביהודה" (שמה של עין כרם אינו מוזכר), בקשו בני המשפחה לקרוא לילד "זכריה" על שם האב, אולם האם התנגדה וכאשר פנו אל זכריה הוא כתב על לוח את שם הבן "יוחנן". באותו הרגע שב אליו כח הדיבור והוא נשא את תפילת בנדיקטוס:
בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי פָקַד אֶת־עַמּוֹ וַיִּשְׁלַח לוֹ פְּדוּת׃ וַיַּצְמַח לָנוּ קֶרֶן יְשׁוּעָה בְּבֵית דָּוִד עַבְדּוֹ׃ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִי־נְבִיאָיו הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם׃ יְשׁוּעָה מֵאֹיְבֵינוּ וּמִיַּד כָּל־שׂנְאֵינוּ׃ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם־אֲבוֹתֵינוּ וְלִזְכֹּר אֶת־בְּרִית קָדְשׁוֹ׃ אֶת־הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִינוּ׃ לְהַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וּלְתִתֵּנוּ לְעָבְדוֹ בְּלִי־פָחַד׃ בְּתָמִים וּבִצְדָקָה לְפָנָיו כָּל־יְמֵי חַיֵּינוּ׃ וְאַתָּה הַיֶּלֶד נְבִיא עֶלְיוֹן יִקָּרֵא לָךְ כִּי לִפְנֵי ה' תֵּלֵךְ לְפַנּוֹת אֶת־דְּרָכָיו׃ וּלְהוֹרוֹת דֶּרֶךְ הַיְשׁוּעָה לְעַמּוֹ בִּסְלִיחַת חַטֹּאתֵיהֶם׃ בְּחֶסֶד אֱלֹהֵינוּ וּבְרַחֲמָיו אֲשֶׁר בָּהֶם יִפְקְדֵנוּ הַנֹּגַהּ מִמָּרוֹם׃ לְהָאִיר לְישְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּלְהָכִין אֶת־רַגְלֵינוּ אֶל־דֶּרֶךְ הַשָּׁלוֹם."
— הבשורה על-פי לוקס, 1, 68-79
על קירות חצר הכנסייה 21 לוחות חרסינה שעל כל אחד מהם כתובה תפילה זו בשפה אחרת.
שרידים ארכאולוגיים
עריכהראיות ארכאולוגיות ליישוב יהודי באתר בתקופת הבית השני
עריכהבשנת 2004 זיהתה תמר הירדני, חוקרת מטעם יד בן צבי, מקווה טהרה מימי בית המקדש השני בין יסודות הכנסייה. המקווה התגלה במהלך החפירות הארכאולוגיות שנערכו בשנות ה-40 של המאה ה-20, אולם מאחר שהחוקרים לא היו בקיאים במנהגי היהדות, לא זיהו אותו נכונה ושיערו כי מדובר בבור מים מתקופת המלך הורדוס (כך מופיע עדיין על כיתוב המתכת בחצר הכנסייה - Herodian cistern). גילוי המקווה מלמד על נוכחות יהודית בעין כרם, במקום בו שכנה הכנסייה בימי בית שני, וייתכן כי יש למצוא בכך חיזוק לטענה כי מוצאו של יוחנן בעין כרם. בנוסף, באתר הכנסייה נמצאו מתקנים חקלאיים מתקופת בית שני כגון בתי בד, גתות ובורות מים, ובין המתקנים הללו נתגלה גם מקווה טהרה המלמד כי בימי בית שני התגוררו במקום יהודים.
שרידים רומיים
עריכהבאתר נמצאו גם פסל קטן של ונוס ושברי פסל נוסף, אולי של אדוניס. ייתכן כי הדבר מצביע על מקדש רומי שהיה במקום או לפחות על קיום פולחן פגאני.
שרידים ביזנטיים
עריכהבתקופה הביזנטית נבנתה באתר כנסייה, אולם היא כנראה לא נבנתה בעקבות זיהוי האתר עם לידתו של יוחנן. בפעם הראשונה נקשר הכפר עין כרם עם אלישבע בקובץ דרשות ירושלים, כנראה מהמאה ה-8, ומאוחר יותר בלוח שנה גיאורגי, סיניתיקוס 34, מהמאה ה-10. כמו כן, באתר מראים מספר קברים ביזנטיים, אחד מהם בתוך הכנסייה עצמה. שרידי הכנסייה הביזנטית כוללים את הקפלה הדרומית (נקראת כך כיוון שהיא נמצאת דרומית לקפלת המרטירים) שנתגלתה בחפירות של סאלר (Saller) בין השנים 1941–1942. הקפלה פונה מזרחה ובנויה חלקית על גת ושרידים עתיקים יותר. לא ברור האם היה מעבר מהקפלה הדרומית אל קפלת המרטירים. בקפלה נמצאו שרידי פסיפס רצפתי, קירותיה מטויחים והטיח בקיר בצפוני צבוע באדום. הקפלה נהרסה כאשר הצלבנים בנו את הכנסייה במאה ה-12, וקיר מהכנסייה הצלבנית עובר באפסיס של הקפלה הביזנטית.
קפלת המרטירים
עריכהקפלת המרטירים, הנמצאת מערבית לכנסייה, התגלתה ב-1885, בעת ההכנות להרחבת הכניסה לכנסייה. הקפלה מיוחסת למאה החמישית, ושמה נובע מכתובת ביוונית המופיעה בפסיפס הרצפה "שלום לכם עדי (מרטירים) האל". לא ברור לאלו מרטירים הכוונה - האם לנפגעי השומרונים במאה השישית, או מרטירים באופן כללי. הכתובת מופיעה במרכז הפסיפס הססגוני הכולל עיטורים צמחיים, חוגלות, טווסים וצלבים. דבר זה מסייע בתיארוך הקפלה, שכן בקודקס של תיאודוסיוס משנת 427 נאסר לצייר את סימן הצלב על הרצפות. אורכה של הקפלה הוא 17 מטרים ורוחבה 12.5 מטרים, והיא הייתה בעלת שלושה אגפים.
היסטוריה של המבנה
עריכהעל חורבותיה של הכנסייה הביזנטית נבנתה בתקופה הצלבנית הכנסייה הנוכחית. בלדווין השני, מלך ירושלים, ציווה למסור את עין-כרם למסדר ההוספיטלרים (מסדר יוחנן הקדוש) ולאחר מכן לטמפלרים. הצלבנים הקימו על גבי שרידי הכנסייה הביזנטית כנסייה חדשה והכנסייה הנוכחית, למרות השיפוצים שעברה, היא ביסודה כנסייה צלבנית. לאחר גירוש הצלבנים, ננטשה עין-כרם לחלוטין עד למאה ה-14. אז החלו נזירים פרנציסקנים להגיע לעין-כרם אחת לשבוע ממנזרם בהר ציון כדי לקיים בה את טקסיהם הדתיים. במאה ה-15 ניקו הנזירים את הכנסייה הצלבנית העתיקה על-שם יוחנן מגללי חמורים וסוסים של מוסלמים שהשתמשו בה כאורווה.
ב-1480 קיבלו הפרנציסקנים לראשונה אישור מטעם הסולטאן הממלוכי לשפץ את הכנסיות. הם השקיען עמל רב וכסף בשיפוץ שנערך ב-1485, אך הסולטאן לא אישר להם להתגורר שם. ב-16 באפריל 1621 האח תומאסו אוביצ'יני דה נובארה (Tomasso Obicini da Novara), הקוסטוס של ארץ הקודש, הצליח לרכוש את כנסיית יוחנן בהרים. הפרנציסקנים שפצו מחדש את הקירות והדלתות וניקו את המקום כדי להכשירו לפולחן, אולם הם הצליחו להחזיק בכנסייה רק חודש אחד, ולאחריו גורשו מהמקום, והכנסייה שבה לשמש כאורווה מ-1624.
בשנת 1674 קיבלו הנזירים היתר חדש מהשלטונות העות'מאניים לשקם את הריסות הכנסייה. הכנסייה שופצה מספר רב של פעמים ועברה גלגולים רבים, עד שיקומה ושיפוצה הסופיים בשלהי המאה ה-19, בין השנים 1857–1900. שיקום זה נעשה במימון בית המלוכה הספרדי, ובמהלכו הודבקו על הקירות העבים אריחי הקרמיקה התכולים שנועדו להגן עליהם מפני לחות ועובש[1]. ב-1895 הושלם מגדל הפעמונים. לארבעת הפעמונים היו שמות: פעמון הביקור, יוחנן המטביל, אלישבע וזכריה. ב-1876 שוקם המזבח המרכזי והמזבחות הצדדיים שוקמו ב-1891. ב-1885 הוצב צלב על כיפת הכנסייה, וב-1900 שוקמה הרצפה, וחלקים מן הריצוף הצלבני שולבו בריצוף החדש בדוגמה נאה (opus sectile).
בשל לאומיותם האיטלקית, נאסרו הנזירים האיטלקים במהלך מלחמת העולם השנייה, והכנסייה הפכה למחנה צבא של המנדט הבריטי. בשל הנזק שנגרם לחצר המבנה מכלי הרכב הבריטיים, נדרש שיפוצה, ובמהלכו נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות בין השנים 1941–1942. מסופר כי משקלו של אחד התותחים שחנה בחצר גרם להתמוטטות שגילתה את חלל הכנסייה הביזנטית ואת רצפת הפסיפס.
הכנסייה כיום
עריכההכנסייה בנויה במתכונת צלבנית קלאסית, הכוללת בזיליקה שבה שתי סיטראות ושלוש אפסידות הפונות מזרחה. באפסיס השמאלי (הצפוני) של הכנסייה נמצאת מערה, אשר על פי האמונה הנוצרית בה נולד יוחנן המטביל. הכנסייה מחולקת לשלושה אגפים על ידי שישה עמודים רבועיים ומסיביים.
במרכז האגף המרכזי ניתן לראות על הרצפה שרידים עיטוריים מהתקופה הצלבנית בצורת מעוין. שרידים עיטוריים נוספים מהתקופה הצלבנית ניתן לראות גם על הרצפה שמתחת לכיפה. סמוך לכניסה ישנו תא וידוי מסוגנן, מגולף כולו בעץ, ולקירות הכנסייה צמודים מזבחות שונים. מימין למעלה נמצא העוגב שיוצר בזלצבורג שבאוסטריה במאה ה-19. הרצפה מרוצפת בשיבוץ גאומטרי של לוחות אבן צבעוניים, מעשה אומן. הכיפה המרכזית מקושטת בחלונות ויטראז מעשה אומן.
בכנסייה אוסף נאה של ציורים. מימין תמונתו של אנטוניוס הקדוש שצייר תומאס גרסיה (Thomas Garcia), אחד מתלמידיו של ברתולמה אסטבן מורייו (Bartolomé Esteban Murillo) ב-1696. לידו נראית לידת יוחנן המטביל, ומעל לדלת חדר תשמישי הקדושה (דיאקוניקון-diaconicon) עריפת ראשו, תמונה המיוחסת לפרנסיסקו ריבאלטה (Francisco Ribalta) תלמידו של חוספה דה ריברה (Jusepe de Ribera). מעל לקשת של קפלת אלישבע, בראשית גרם המדרגות המוביל אל המערה, נראים שני ציורים מהמאה ה-17 - הבשורה למרים וחלום יוסף שצוירו על ידי אותו האומן. בקירות הצדדיים של האפסיס עוד תמונה של יוחנן המטביל המיוחסת לריברה, וכן תמונה של חזון זכריה. בהמשך, בקיר השמאלי של הכנסייה, נראים יוחנן במדבר, הבריחה למצרים ומציאת הצלב האמיתי על ידי פלוויה יוליה הלנה המחזיקה בידה הימנית מסמר.
על המזבח המרכזי פסל של הריון הבתולין שצויר בברצלונה ב-1870. משני צדי המזבח שני פסלים. הימני של פרנציסקוס הקדוש, מייסד המסדר הפרנציסקני, והאחר של קלרה מאסיזי, מייסדת המסדר הפרנציסקני הנשי. שני הפסלים משנת 1879 נתרמו על ידי איטליה.
בקפלה מימין למזבח המרכזי תלויה תמונת הביקור המיוחסת בטעות לאל גרקו. מימין לה סורג שיש המגן על סלע, אשר על-פי מסורת עתיקה נהג יוחנן המטביל לנוח עליו. מסופר כי ב-1721 ניסה סתת מוסלמי לייצר מסלע זה סיד, אולם כשהפועל חימם את התנור כדי לשרוף בו את הסלע, התנור התפוצץ. הפועל המבוהל הבין כי הוא פגע בנביא יוחנן, והביא את החלק הגדול ביותר של הסלע למנזר. הסלע הוצב בכנסייה וב-1897 הועבר אל מקומו הנוכחי. שער הברזל המוביל לקפלה זו יוצר של ידי הנזיר סילווריו דה קורטנובה (Silverio da Cortenove) במאה ה-18.
מערת הלידה נמצאת משמאל למזבח המרכזי, והיא החלק החשוב והקדוש ביותר בכנסייה. מעבר לקשת הקטנה, מעל למדרגות המובילות למערה, נמצאת תמונה מאת בוסרוויל (Boucerville), המתארת את טבילתו של ישו על ידי יוחנן המטביל. בוסרוויל גדל בכפר קטן ליד מונטריאול ובציור מתואר נוף הולדתו, כולל שני בונים המטפסים על מסגרת הציור. קימרון המערה עשוי מסלע האם, וקירותיה מכוסים בלוחות שיש. ברצפה קבוע לוח פסיפס מהתקופה הצלבנית. באפסיס הקטן מזבח מהמאה ה-19 ומעליו תיאור של צליבת ישו עשוי עץ ודר. מעל למזבח תמונה מהמאה ה-19 של הענקת שמו של יוחנן. במדליוני השיש מתחת המזבח תבליטים המתארים את הטבלת ישו, לידתו של יוחנן המטביל, הביקור, עריפת ראשו של יוחנן ואת יוחנן המטיף במדבר. המדליונים הותקנו בשנת 1698. בעת ששופץ האפסיס והמזבח הורחב, הועברו שנים מהמדליונים לצדי האפסיס ונקבעו בגובה שולחן המזבח. המדליונים הם ככל הנראה מעשי ידיו של נזיר פרנציסקני שכונה "האומן הדגול" ואשר חי במאה ה-17. מתחת למזבח מסומן אתר לידתו של יוחנן על ידי לוח שיש.
-
האפסיס הראשי של הכנסייה
-
מערת הלידה
-
כריתת ראשו של יוחנן המטביל, ציור מעשה ידי ריבלטה באפסיס הדרומי של הכנסייה.
המנזר
עריכהבמאה ה-17 התגוררו הנזירים במבנה קטן ובו שלושה תאים ומחסן. עם הזמן הם הצליחו לרכוש אדמה ובתים סמוכים, והחלו להרחיב את מבנה המגורים תוך הוספת אולם שינה וחדר אוכל. בשנת 1691 הוקף המנזר בחומה שחלקה הצפוני קיים עד היום, ומספר שנים לאחר מכן החלה בניית המנזר החדש שכלל בתוכו את המבנה הישן. למנזר נבנו שלושה אגפים הסובבים את הכנסייה מצפון, מדרום וממזרח. מערך החדרים של המנזר נשמר מאז ועד היום - מחסנים בקומת הקרקע, תאי נזירים באגפים הדרומי והמזרחי ומזווה, מטבח וחדר האוכל באגף הצפוני. במאה ה-19 נבנו עוד חלקים מהחומה, נוספה קומה שנייה לאגף המזרחי והמנזר עבר שיפוץ. האגף הדרומי הורחב לכיוון מזרח ונוסף לו בניין בן שתי קומות בסוף המאה התשע עשרה. בשנים שלאחר מכן רכשו הפרנציסקנים אדמה נוספת ומספר בתים. בשנת 1932 שופצה החצר על מנת להפוך את הכניסה לכנסייה לקלה יותר.
האכסניה
עריכהבתחילה ייעדו הפרנציסקנים כמה מחדרי המנזר לשיכון הצליינים, אך לאחר מכן שימש לכך אגף שלם, עד שנבנתה אכסניה קטנה ב-1850 דרומית למנזר. האכסניה הניצבת כיום נבנתה בין השנים 1875–1876, ונקראת, כמו אכסניות פרנציסקניות אחרות, "קאזה נובה" (בית חדש). היא אף דומה במתכונתה לאכסניות אלה. במשך מספר שנים שיכן מבנה האכסניה בקומת הקרקע גם את הסמינר הפרנציסקני לכמרים, עד שזה עבר לאמאוס אל-קובייבה בשנת 1887. בשנת 1970 הוסבה האכסניה לשמש כמעונות עבור סטודנטים הלומדים באוניברסיטה העברית.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- תמר הירדני, "מי טבל בכנסיית יוחנן המטביל בעין כרם?", בתוך עתמול 187, מאי 2006, הוצאת יד בן צבי
- אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 1996.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ בנייה באריחי קרמיקה אופיינית מאוד לפורטוגל ולא אופיינית כלל לספרד.