האמנה המוקדונית-קרתגית

האמנה המוקדונית-קרתגית הייתה אמנה סודית שנחתמה בשנת 216 לפנה"ס בין מוקדון לבין קרתגו. מטרת האמנה הייתה איחוד כוחות למלחמה כנגד הרפובליקה הרומית. האמנה נחתמה זמן לא רב לאחר קרב קאנאי, כאשר נראה היה שקרתגו עומדת לנצח במלחמה הפונית השנייה. גילוי האמנה בידי הרומאים, הביא לפרוץ המלחמה המוקדונית הראשונה בין רומא למוקדון.

רקעעריכה

קרתגועריכה

בשנת 218 לפנה"ס הכריזה הרפובליקה הרומית מלחמה על קרתגו, ופתחה בכך את המלחמה הפונית השנייה. כבר עם פרוץ המלחמה, הפתיעו המהלכים הקרתגיים את הרומאים. ההמצביא הקרתגי חניבעל יצא למסע מסוכן אשר במהלכו חצה את היספניה, גאליה והרי האלפים ונחת בחצי האי האפניני בראש צבא. הרומאים ניסו להשמידו, אולם חניבעל הביס אותם בקרב טיקינוס, קרב טרביה וקרב טראסימנוס. האסטרטגיה הפביאנית שהופעלה נגדו, הייתה יעילה, אולם תבוסתנית מדי ולפיכך נזנחה. ב-216 לפנה"ס, החליטו הרומאים לגייס צבא ענק ולמחוץ את חניבעל אחת ולתמיד. עם זאת, כאשר נערך באוגוסט קרב קאנאי, חניבעל הפתיע שוב ומחק כוח רומאי גדול בהרבה מכוחו שלו. עם זאת, מסיבות השנויות במחלוקת, חניבעל דחה את דרישותיהם של חלק מקציניו לתקוף את רומא חסרת המגן לכאורה, והעדיף לפתוח במשא ומתן. בצעד אמיץ, סירבו הרומאים לדון בכלל על כניעה.[1]

חניבעל נע אל קמפניה במטרה למצוא מקלט לחייליו לחורף המתקרב. מכיוון שהעיר נולה סגרה בפניו את שעריה, הוא קבע את משכנו בעיר קפואה. הוא קיבל שם נציגים משבטים קמפנים שונים, וכן מהברוטים, הלוקנים, הסמניטים והאפולים, שכולם הציעו לו נאמנות. הברית שחניבעל הציע הייתה מחייבת הרבה פחות מהברית שהציעו הרומאים, כך שהיה קל יותר לקבל אותה. חניבעל העביר את חורף 216–217 בקפואה, וחייליו נהנו משפע המותרות שבעיר, מה שהוליד את הביטוי "חורף קפואני". חניבעל שלח את אחיו מאגו לקרתגו בבקשה לקבל תמיכה באנשים, בכסף ובמזון. עם זאת, בקרתגו לא רצו או לא יכלו לעשות זאת, ומרבית התמיכה הגיעה אל הזירה האיברית. לפיכך, חניבעל חיפש נואשות בעלי ברית שיוכל לקבל מהם תגבורות.

מוקדוןעריכה

בעקבות המלחמה האילירית השנייה, החזיקה רומא במספר ערים אסטרטגיות באיליריה. המצב עורר באופן טבעי חשש אצל המעצמה הגדולה באזור - ממלכת מוקדון. בתחילת הקיץ של שנת 216 לפנה"ס, הפליג פיליפוס עם הצי המוקדוני צפונה כדי לדכא את הנסיך האילירי סקרדיליאדס.[2] סקרדיליאדס, שכבר זמן מה היה בקשר עם רומא,[3] שלח בקשת עזרה דחופה. על פי פוליביוס, הסנאט הרומי החליט לשלוח 10 ספינות מן הצי בליליבאום אל אזור יוון. פיליפוס נבהל מהספינות הרומאיות והורה על נסיגה. פוליביוס מגנה את פיליפוס על פחדנותו וסבר ש"לולא ברח פיליפוס בבהלה כה בלתי-מובנת, כי אז ללא ספק היה משיג את מטרותיו באיליריה, כיוון שהרומאים היו עסוקים בכל מחשבותיהם והכנותיהם... לקרב קאנאי".[4] עם זאת, ייתכן שהשייטת הרומית לא הייתה כה תמימה כפי שפוליביוס מתאר אותה. ייתכן שזה היה למעשה תרגיל מכוון בדיסאינפורמציה שנועדה לגרום לפיליפוס לחשוב שלרומאים ישנה ברית עם סקרדיליאדס, אך בה בעת לא להפריע להכנות לקראת המתקפה הגדולה על חניבעל ולא הסתבך במלחמה רשמית עם מוקדון.[5]

פיליפוס הודאג מאוד מהשייטת הרומית, וסבר שהרומאים ככל הנראה מנסים למנוע ממנו דריסת רגל בים האדריאטי.[6] באוגוסט 216 הגיעה אליו הידיעה על ניצחונו של חניבעל בקאנאי. פיליפוס החליט שגורלה של רומא כבר נחתם, ולפיכך עליו להגיע לברית עם קרתגו, שתבטיח לו שלאחר הניצחון הקרתגי תיכלל מוקדון בהסכמי השלום ותקבל את השטחים הנחוצים לה בבלקן. ב-215 לפנה"ס שלח פיליפוס את שליחיו לאיטליה בניסיון להיפגש עם חניבעל בקפואה בחשאי. השליחים נחתו בקאפו קולוניה שבקלבריה, והתקדמו בחשאי ככל האפשר לכיוון קפואה. הם נתפסו בידי הרומאים, והובאו לחקירה אצל הפראיטור מרקוס ואלריוס לאיווינוס אשר היה אחראי על אבטחת החוף. מנהיג המשלחת, קסנופאנס איש אתונה, הצליח לשכנע את לאיוויניוס שמטרתה של המשלחת היא להדק את הקשרים עם רומא. לאיוויניוס שחרר אותם, הזהיר אותם מפני הקרתגים, ואגב כך מסר להם מידע היכן נמצא מחנהו של חניבעל.[7]

האמנהעריכה

האמנה נחתמה באזור מרץ 215 לפנה"ס. סביר להניח שהנוסח המצוי בידינו של האמנה המוקדונית-קרתגית הוא הגרסה הכנענית[8] שלה, שתורגמה ליוונית בידי פוליביוס.[9] כמקובל באותם ימים, נפתחת האמנה בשבועה:

השבועה נערכת בנוכחותם של זאוס, הרה, ואפולו. של אלי קרתגו הרקולס ואולאוס. של ארס, טריטון ופוסידון. של האלים המלווים את הצבא, אלי השמש, הירח, האדמה, הנהרות, הנמלים והמים. כל האלים השולטים בקרתגו, וכל האלים השולטים במוקדון ובשאר חלקי יוון. כל אלי המלחמה עדים לשבועה זו: חניבעל המצביא, כל הסנטורים הקרתגיים אשר אתו, וכל הקרתגים המשרתים בצבא שלו, בכפוף להסכמתנו ההדדית, מציעים לקיים את הסכם הידידות הזה. הבה נהיה חברים, בעלי ברית קרובים, אחים...

המקור ביוונית
ἐναντίον Διὸς καὶ Ἥρας καὶ Ἀπόλλωνος, ἐναντίον δαίμονος Καρχηδονίων καὶ Ἡρακλέους καὶ Ἰολάου, ἐναντίον Ἄρεως, Τρίτωνος, Ποσειδῶνος, ἐναντίον θεῶν τῶν συστρατευομένων καὶ Ἡλίου καὶ Σελήνης καὶ Γῆς, ἐναντίον ποταμῶν καὶ λιμένων καὶ ὑδάτων, ἐναντίον πάντων θεῶν ὅσοι κατέχουσι Καρχηδόνα, ἐναντίον θεῶν πάντων ὅσοι Μακεδονίαν καὶ τὴν ἄλλην Ἑλλάδα κατέχουσιν, ἐναντίον θεῶν πάντων τῶν κατὰ στρατείαν, ὅσοι τινὲς ἐφεστήκασιν ἐπὶ τοῦδε τοῦ ὅρκου. Ἀννίβας ὁ στρατηγὸς εἶπε καὶ πάντες Καρχηδονίων γερουσιασταὶ οἱ μετ᾽ αὐτοῦ καὶ πάντες Καρχηδόνιοι οἱ στρατευόμενοι μετ᾽ αὐτοῦ, ὃ ἂν δοκῇ ὑμῖν καὶ ἡμῖν, τὸν ὅρκον τοῦτον θέσθαι περὶ φιλίας καὶ εὐνοίας καλῆς, φίλους καὶ οἰκείους καὶ ἀδελφούς,

"אתם [המוקדונים] תסייעו לנו [הקרתגים] לפי הצורך ולפי התיאומים שנעשה בינינו, ולאחר שהאלים יעניקו לנו את הניצחון על הרומאים ובעלי בריתם...", קרתגו תקבל חזרה את סרדיניה קורסיקה וסיציליה, על רומא ייאסר לפתוח במלחמה על מוקדון או קרתגו, הרומאים יוותרו על קרקירה, אפולוניה, אפידמנוס, פארוס, דימאלי, ואזורים נוספים ויעניקו אותם למוקדון. כמו כן ישוחררו כל ידידי דמטריוס מפארוס, ידידו של פיליפוס, שהיו כלואים ברומא.[10][6] הברית נכנסה לתוקפה כבר בקיץ של אותה שנה.

תוצאות האמנהעריכה

בפועל סוכם כי פיליפוס יכין צי גדול, בן כמאתיים אוניות, יפלוש לאיטליה, יבוז את החופים ויילחם בים וביבשה בכל הכוח שברשותו; בתמורה יוכל להרחיב כרצונו את גבולות ממלכתו ביבשת יוון ובאיים. חניבעל צרף אל המשלחת המוקדונית שניים מאנשיו כדי לאשרר את ההסכם בפלה. איתרע מזלם של פיליפוס וחניבעל, והשליחים נתפסו בשובם לארצם על ידי שייטת האוניות הרומית שהגנה על חופי איטליה בין ברונדיסיום לטארנטום. המוקדונים ניסו לחזור על הסיפור שסיפרו בפעם הקודמת, אולם אז מצאו הרומאים את השליחים הקרתגים והבינו הכל. הרומאים מצאו את מסמכי ההסכם והחרימו אותם, ולקחו למאסר את השליחים. רק אחד מהשליחים הצליח להימלט ולהגיע למוקדון, אולם הוא לא זכר במדויק את כל תנאי ההסכם, כך שפיליפוס נאלץ לשלוח פעם נוספת שליחים כדי לנסח את ההסכם מחדש.[11] כשלמד הסנאט על דבר ההסכם שנחתם, הקצה חיילים למלחמה בפיליפוס על אדמת יוון (המלחמה המוקדונית הראשונה) והכפיל את כוחה של השייטת מ-25 ל-50 אוניות; צי זה, בפיקוד פובליוס ואלריוס פלאקוס, נצטווה לא רק להגן על חופי קלבריה, אלא גם לאסוף ידיעות מודיעיניות על הנעשה מעבר לים, כך שאם המלך יצא למסע כיבושיו כפי שתכנן, יועבר צבא באוניות כדי לסכל את צעדיו. בשל כך, חניבעל לא קיבל שום סיוע מפיליפוס, פרט לפתיחת חזית נוספת מבחינת הרומאים. בשנת 205 לפנה"ס נאלץ פיליפוס לחתום על שלום פויניקי עם הרומאים. ב-201 לפנה"ס הובסו הקרתגים בקרב זאמה, ונאלצו גם הם לחתום על שלום קרתגו.

יש הטוענים שהאמנה היא למעשה נקודת מפנה בהיסטוריה, שכן זו הפעם הראשונה ששלושה עולמות שונים וזרים שעד אז היו בקשר מועט (יוון, קרתגו ורומא), נפגשו יחדיו.[12]

לקריאה נוספתעריכה

  • Livius, Translated by F.G. Moore. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1919–1959.
  • Polybius, Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1922–1925.
  • F. W. Walbank, Philip V of Macedon, Cambridge University Press, 1940
  • F. W. Walbank,"A Historical Commentary on Polybius, 3 vols 1957, 1967, 1979.
  • Arthur Eckstein, Rome Enters the Greek East From Anarchy to Hierarchy in the Hellenistic Mediterranean, 230–170 BC, Wiley-Blackwell, 2008
  • J. F. Lazenby, Hannibals war, Aris & Phillips, 1978
  • Walter Görlitz, Hannibal - eine politische Biographie, 2005.
  • Lamb, Harold (1958). Hannibal: one man against Rome, Garden City, NY: Doubleday.
  • Hoyos, Dexter (2008). Hannibal : Rome's greatest enemy. Exeter: Bristol Phoenix Press.
  • Hoyos, Dexter (2003). Hannibal's dynasty power and politics in the western Mediterranean, 247-183 BC. London: Routledge.
  • Bagnall, Nigel (1990). The Punic Wars.
  • Mommsen, Theodore. History of Rome. Online version in Classic Literature Library.
  • Serge Lancel, Hannibal, Blackwell, במקור יצא בצרפת ב-1995, תורגם לאנגלית בשנת 1998.
  • Cottrell, Leonard (1992). Hannibal: Enemy of Rome, Da Capo Press.
  • Goldsworthy, Adrian (2003). The Fall of Carthage, Cassel Military Paperbacks.
  • Hammond, Nicholas Geoffrey Lemprière, and Guy Thompson Griffith, "A history of Macedonia", Oxford: Clarendon Press, 1979.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ קארי, עמ' 170.
  2. ^ גולן, עמ' 392.
  3. ^ .F. W. Walbank, Philip V of Macedon, p. 68
  4. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 110.
  5. ^ גולן, עמ' 392, הערה 47.
  6. ^ 1 2 גולן, עמ' 393.
  7. ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושלושה, 33.
  8. ^ שפת קרתגו. ידועה לעיתים בשם "פונית חדשה". שפת האם שלה, צידונית, קרובה מאוד לעברית.
  9. ^ גולן, עמ' 393, הערה 48.
  10. ^ F. W. Walbank, A historical commentry on Polybius, Vol II, pp. 42 - 56
  11. ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושלושה, 34.
  12. ^ Eckstein, pp. 79-80