הבחירות ללוק סבהה (1957)

בחירות בהודו

הבחירות ללוק סבהה ב-1957 התקיימו מ-24 בפברואר עד ל-14 במרץ. היו אלו הבחירות השניות בהודו אחר העצמאות, והן קבעו את הרכב הלוק סבהה השני. בבחירות ניצחה הקונגרס הלאומי ההודי, וג'ווהרלל נהרו מונה לכהונה נוספת כראש ממשלת הודו.

‹ 1951-52 הודוהודו 1962 ›
הבחירות ללוק סבהה
24 בפברואר–14 במרץ 1957

שיעור ההצבעה

45.44%

 
מועמד ג'ווהרלל נהרו אג'וי גהוש
מפלגה הקונגרס הלאומי ההודי המפלגה הקומוניסטית של הודו
מספר הקולות 57,579,589 10,754,075
מספר המושבים 371 27
שינוי במושבים 7 Increase 11 Increase
אחוזים 47.78% 8.92%
שינוי באחוזים 2.79% Increase 5.63% Increase
הזוכה: ג'ווהרלל נהרו

הבחירות ללוק סבהה ב-1957 התקיימו במועדן, חמש שנים לאחר הבחירות הקודמות. בבחירות הקודמות נבחרה הקונגרס הלאומי ההודי לשלטון ברוב גדול, וחבריה שלטו במרבית המערכות הפוליטיות במדינה.

בחירות

עריכה

מעט לפני בחירות אלו נכנס לתוקף חוק ארגון מחדש של המדינות והתיקון השביעי לחוקת הודו, שביצעו שינויים נרחבים גבולות מדינות הודו.[1]

בעקבות מפקד אוכלוסין שנערך ב-1951, שונו מספר חברי הלוק סבהה מ-489 ל-493. החלטה זו לא שימשה בסיס לבחירות, עקב השינויים בגבולות המדינות, שהביאו להגדלת מספר חברי הלק סבהה ל-500.[2]

מספרם הכולל של בעלי זכות הצבעה היה 193,652,179.[3] בסך הכל התמודדו בבחירות מועמדים מטעם 15 מפלגות,[3] כשמספר המועמדים הגבוה ביותר ממפלגה אחת היה מטעם הקונגרס הלאומי ההודי, ש-490 מועמדים התמודדו מטעמה. 130 התמודדו מטעם בהרטיה ג'אנה סנג, 189 מטעם מפלגת פרג'ה הסוציאליסטית, 110 מטעם המפלגה הקומוניסטית של הודו. ו-11 מפלגות נוספות העמידו פחות מעשרים מועמדים בפני עצמם. 481 התמודדו כעצמאים, וסך הכל התמודדו 1,519 מועמדים בבחירות.[4] 643 מועמדים משכו את מועמדותם לפני הבחירות, רבים מהם מועמדי־משנה של מפלגות שהועמדו למקרה שתפסל מועמדותו של המועמד העיקרי של המפלגה.[5] בסך הכל התמודדו 45 נשים, מהם זכו 22.[6]

במקביל לבחירות הארציות התקיימו בחירות לבתי המחוקקים המדינתיים במרבית מדינות הודו. האספות המחוקקות התכנסו לראשונה בתאריכים שונים בין מרץ ומאי 1952, ובעקבות כך כהונתם הייתה אמורה לתום במועדים שונים בין מרץ למאי 1957, חמש שנים לאחר מכן. על מנת למנוע את פיצול מועדי הבחירות, הוקדמו במעט מועדי פיזור האספות במספר מדינות, בהם אוטר פרדש, ביהר, בומביי, מדראס, מייסור, מערב בנגל ופנג'אב.[7] באנדרה פרדש, שהאספה המחוקקת שלה נבחרה בבחירות ב־1955, לא התקיימו בחירות לאספה המחוקקת, אך באזורי טלנגאנה שהתווספו למדינה לאחר חוק ארגון מחדש של המדינות, שהשתייכו להידראבאד בעת הבחירות הקודמות, נערכו בחירות.[8][9]

ימי בחירות לפי מדינה וטריטוריה
מדינה יום נציגים
אוריסה 24–25 ו־28 בפברואר, 1–12 במרץ 20
אוטר פרדש 25, ו־28 בפברואר, 3, 6, 9, ו־12 במרץ 85
אנדרה פרדש 25 בפברואר, 1, 4, 7 ו־11 במרץ 43
אסאם 25 בפברואר, 2 6, 9, 11 ו־15 במרץ 12
ביהר 26 בפברואר–12 במרץ 53
בומביי 25 בפברואר, 2, 6 ו־11 במרץ 66
דלהי 3 במרץ 5
הימאצ'ל פרדש 24 במאי–7 ביוני 4
טריפורה 1, 5, 9 ו־12 במרץ 2
מאדהיה פרדש 25 ו־28 בפברואר, 1 עד 11 במרץ 36
מדראס 1, 4, 6, 8 ו־11 במרץ 41
מערב בנגל 1–14 במרץ 36
מייסור 25, 26 ו־28 בפברואר, 1 עד 12 במרץ 26
מניפור 15, 20, 24 ו-28 בפברואר 2
פנג'אב 24, 26 בפברואר–14 במרץ, 16 ו־20 במרץ, 25 ביוני, 2 ו־15 ביולי 22
קרלה 28 בפברואר, 2, 5, 7, 9, ו־11 במרץ 18
ראג'סטאן 25, 27 בפברואר–12 במרץ 22
מקור [10] [11]

תוצאות הבחירות

עריכה
 
מפלגה מושבים קולות אחוזים שינוי
הקונגרס הלאומי ההודי 371 57,579,589 47.78% 7  
מפלגת פרג'ה הסוציאליסטית 19 12,542,666 10.42% 2  
המפלגה הקומוניסטית של הודו 27 10,754,075 8.92% 11  
בהרטיה ג'אנה סנג 4 7,193,267 5.97 1 
פדרציית הקאסטות הנספחות 6 2,038,890 1.07% 4  
גאנטנטרה פרישד 7 1,291,141 1.07% 1  
החזית העממית הדמוקרטית 2 1,044,032 0.87% 5  
הינדו מהסבהה 1 1,032,322 0.86% 3  
מפלגת האיכרים והעובדים של הודו 4 924,832 0.77% 2  
מפלגת ג'הרקאנד 6 751,830 0.69% 3  
גוש הקדמה (מרקסיסטי) 2 665,341 0.55% 1  
צ'וטה נגאיפור סנטאל פרגנס ג'נטה 3 501,359 0.42% 1  
אקאלי בהרטיה ראם רג'יה פרישד 0 460,838 0.38% 4  
המפלגה הסוציאליסטית המהפכנית 0 308,742 0.26% 3 
פרג'ה 0 140,742 0.12%  
עצמאיים 42 23,284,249 19.32%
ממונים[א] 11
סך הכל 505 120,513,915 100.00 6  
  1. ^ הממונים כללו שישה נציגי מג'אמו וקשמיר שנבחרו על ידי נשיא הודו בעצת האספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר, שני נציגי הקהילה האנגלו-הודית, ונציג אחד לאיי אנדמן וניקובר, איי לקדיב, מיניקוי ואמינדיבי, סוכנות הגבול הצפון–מזרחית כולם נבחרים על ידי נשיא הודו

לאחר הבחירות

עריכה

לאחר הבחירות מונה ג'ווהרלל נהרו פעם נוספת לראש ממשלת הודו. הלוק סבהה כונס ב־5 באפריל 1957, וישיבתו הראשונה הייתה ב־10 במאי 1957.[12]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Chapter III: Re-Organisation of States, Report on the Second General Elections in India, 1957, New Dlehi: Election Commussuon of India, עמ' 11–12
  2. ^ Chapter IV: Composntion of the Lagilative Bodies, Report on the Second General Elections in India, 1957, New Dlehi: Election Commussuon of India, עמ' 16–15
  3. ^ 1 2 Statistcal Report on General Electios, 1957 to the Second Lok Sabha, כרך I, New Delhi: Election Commission of India, עמ' 1–3
  4. ^ Statistcal Report on General Electios, 1957 to the Second Lok Sabha, כרך I, New Delhi: Election Commission of India, עמ' 30
  5. ^ Chapter XIV: The Elaction Withdrawal of Candidates, Report on the Second General Elections in India, 1957, New Dlehi: Election Commussuon of India, עמ' 130–131
  6. ^ Statistcal Report on General Electios, 1957 to the Second Lok Sabha, כרך I, New Delhi: Election Commission of India, עמ' 46
  7. ^ Chapter XI: The Elaction Time-Table, Report on the Second General Elections in India, 1957, New Dlehi: Election Commussuon of India, עמ' 109
  8. ^ Chapter XI: The Elaction Time-Table, Report on the Second General Elections in India, 1957, New Dlehi: Election Commussuon of India, עמ' 118–119
  9. ^ States Re-Organisation Act, 1956, s. 29
  10. ^ Chapter XI: The Elaction Time-Table, Report on the Second General Elections in India, 1957, New Dlehi: Election Commussuon of India, עמ' 117–118
  11. ^ Statistcal Report on General Electios, 1957 to the Second Lok Sabha, כרך I, New Delhi: Election Commission of India, עמ' 3
  12. ^ Central Legislature since 1921: Sessions and Presiding Officers 1921-2014, New Delhi: Lok Sabha Secretariat, 2016, עמ' 39